ביאור:בבלי נדרים דף פג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הרי זו סופגת את הארבעים; הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים - אינה סופגת את הארבעים' ^[1]; ואי אמרת 'מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה' ^[2] - דלמא מן יין: דאית לה צערא ^[3] - הפר לה, מן חרצן ומן זג לא הפר לה, דהא לא אית לה צערא, ותספוג את הארבעים ^[4]!?

אמר רב יוסף: אין נזירות לחצאין ^[5].

אמר ליה אביי: הא קרבן לחצי נזירות איכא ^[6]? ^[7]

אלא אמר אביי: אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין ^[8].

מיתיבי: 'האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה, ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף ^[9], ואינה מביאה עולת העוף ^[10]' ^[11], ואי אמרת 'אין קרבן לחצי נזירות' - אמאי מביאה חטאת העוף? ואלא מאי 'יש קרבן לחצי נזירות'? - שלש בהמות בעי לאתויי: חטאת עולה ושלמים [במדבר ו,יד: והקריב את קרבנו לה': כבש בן שנתו תמים אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת; ואיל אחד תמים לשלמים, ^[12] וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן; ומנחתם ונסכיהם]!?

אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות, וחטאת העוף דמתיא - משום דחטאת על הספק ^[13].

איתיביה ^[14]: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף ואין מביאה עולת העוף, ואי אמרת 'מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה' [כלומר: יש הפרה למחצה] -

עמוד ב

דלמא מיין - דאית לה צערא - הפר לה, מטומאת מת - דלית לה צערא - לא הפר לה? ^[15]

אמרי: טומאת מת ^[16]נמי אית לה צערא, דכתיב (קהלת ז ב: טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם) והחי יתן אל לבו ^[17] ותניא: היה רבי מאיר אומר: מאי דכתיב 'והחי יתן אל לבו'? דיספוד יספדון ליה, דיבכון יבכון ליה, דיקבר יקברוניה ^[18].

משנה:

"קונם שאני נהנה [במשנה בירושלמי: נהנית] לבריות ^[19]" - אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ובפאה ^[20].

"קונם כהנים לוים נהנים לי" - יטלו על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים.

גמרא:

^[21] אלמא אפשר דמתזנה מדיליה ^[22]!? מכלל דבעל לאו בכלל 'בריות' הוא!?

אימא סיפא: יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה, אבל מדבעל לא אכלה, אלמא בעל בכלל 'בריות' הוא!?

אמר עולא: לעולם ^[23] לאו בכלל 'בריות' הוא, ועוד ^[24]: אין יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ^[25].

רבא^[26] אמר: לעולם בעל בכלל 'בריות' הוא, ומה טעם קאמר: מה טעם 'אין יכול להפר'? - מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.

רב נחמן²¹ אמר: לעולם בעל לאו בכלל 'בריות' הוא ^[27], והכי קתני: נתגרשה - יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ^[28].

הערות

^ ואמאי אינה סופגת? אף על גב דהפר לה – תספוג! דהא אמרינן במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר': 'אישה הפרם וה' יסלח לה' (במדבר ל יג) - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה סליחה וכפרה, דקסבר בעל מיעקר עקר
^ הא הוי נמי 'יין זג וחרצן' דומיא ד'שתי ככרות', דמתענה ליין ואין מתענה לזג וחרצן, ואמאי קתני אינה סופגת את הארבעים, דמשמע דמפר לה מכל וכל
^ דאית ביה משום עינוי
^ אלא מדקתני אינה סופגת שמע מינה דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה הפרה דיין, וקשיא לרבי יוחנן
^ כדאמרינן בפרק 'הריני נזיר מן הגרוגרות' (נזיר פ"ב מ "א, דף יא,א); והכי איתא התם: האומר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים" - הרי זה נזיר, ואסור בכולן, ומפרש בברייתא: מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה; הכא נמי: כי מפר לה בעלה - מפר הכל
^ בתמיה: דאי אמר "הריני חצי נזיר" מביא חצי קרבן?
^ והא קיימא לן דלא אשכחן נזירות לפלגא!
^ אלא אי לרבנן - הוי נזיר גמור, ואסור מכל; אי לרבי שמעון, דפליג עלייהו - לא הוי נזיר כלל, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'! ואי בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות - אמינא נמי דיש נזירות לחצאין, אפילו לענין מלקות, ואיכא לפרוכיה נמי כדמעיקרא
^ היום
^ ואינה צריכה להביא עולת העוף
^ והתם מפרש בגמרא למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי מחטאת בהמה: מביאה חטאת העוף משום נזירות שעשתה קודם שהפר לה בעלה: דכיון דמפר בעלה - הוה כחצי נזירות, דאילו כי מפר בעל - אינו מפר אלא מה שעתיד לבא, אבל מעיקרא אינו מפר, דקודם הפרה - כדקאי קאי; והתם במסכת נזיר קא דייק דבעל מיגז גייז, והיכא דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה: שנטמאת למתים - סופגת את הארבעים; וחטאת העוף אהכי מתיא: דמשום הכי אינה צריכה להביא ולא כלום, דהא הפר לה, אלא משום דרבי אלעזר הקפר, דאמר: הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין, ומביאה זו חטאת העוף נמי
^ פסוק טו
^ דאמור: ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר עד שעת הפרה, דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק: דיולדת שהפילה ואין ידוע מה הפילה: אם חתיכה אם ולד - מביאה חטאת העוף; והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק - הכא נמי מתיא היא חטאת העוף
^ אהכי קאמר 'דלמא מיין דאית לה צערא וכו' - דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל
^ מזג וחרצן לא הפר לה, דהא אמרת: 'אין נזירות לחצאין', אהכי קאמר דמפר כולו, ולא שייר אלא טומאת מת משום דלא אפשר ליה להפר לה, ותייתי נמי עולת העוף דהא חייל עלה אכתי נזירות לענין טומאה!?
^ ודאי הוי נמי בכלל הפרה משום ד
^ והויא עינוי נפש
^ כלומר: יספוד לאינשי כי היכי דיספדון ליה נמי, והיינו 'והחי יתן אל לבו': שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשה לו כמו כן, ולעיל מיניה כתיב 'טוב ללכת אל בית אבל וגו'
^ קונס יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות
^ דלא של בריות הן, אלא של הפקר
^ מדקאמר ד'אין יכול להפר'
^ משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש, משום דיכולה להתפרנס משלו
^ בעל
^ חדא ועוד קתני
^ ואין יכול להפר דמתניתין – אכולי עלמא קמהדר: דאין יכול להפר אליבא דכולי עלמא, משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה
^ נראה לי שצ"ל 'רבה', שהרי דבריו מובאים לפני דברי רב נחמן. או לחילופין: רב נחמן כאן הוא רב נחמן בר יצחק, מדור תלמידיו של רבא; אך לפי ההמשך: איתיביה רבא לרב נחמן – נראה שמדובר ברב נחמן בר יעקב, שבדור לפני רבא, ומלך בנהרדעה בדור שלפני לפני של רבה, אך רבא הספיק ללמוד אצלו; ולכן נראה לומר שבתחילה הגמרא הביאה את הויכוח בין רבה לרב נחמן, אחר כך את דברי הויכוח של התלמיד רבא עם מורו רב נחמן.
^ והאי דקאמר 'אין יכול להפר' – אין צריך להפר קאמר
^ משנתגרשה קאמר, דהתם לא מציא לאי הנויי מבעל

[1] ואמאי אינה סופגת? אף על גב דהפר לה – תספוג! דהא אמרינן במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר': 'אישה הפרם וה' יסלח לה' (במדבר ל יג) - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה סליחה וכפרה, דקסבר בעל מיעקר עקר

[2] הא הוי נמי 'יין זג וחרצן' דומיא ד'שתי ככרות', דמתענה ליין ואין מתענה לזג וחרצן, ואמאי קתני אינה סופגת את הארבעים, דמשמע דמפר לה מכל וכל

[3] דאית ביה משום עינוי

[4] אלא מדקתני אינה סופגת שמע מינה דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה הפרה דיין, וקשיא לרבי יוחנן

[5] כדאמרינן בפרק 'הריני נזיר מן הגרוגרות' (נזיר פ"ב מ "א, דף יא,א); והכי איתא התם: האומר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים" - הרי זה נזיר, ואסור בכולן, ומפרש בברייתא: מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה; הכא נמי: כי מפר לה בעלה - מפר הכל

[6] בתמיה: דאי אמר "הריני חצי נזיר" מביא חצי קרבן?

[7] והא קיימא לן דלא אשכחן נזירות לפלגא!

[8] אלא אי לרבנן - הוי נזיר גמור, ואסור מכל; אי לרבי שמעון, דפליג עלייהו - לא הוי נזיר כלל, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'! ואי בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות - אמינא נמי דיש נזירות לחצאין, אפילו לענין מלקות, ואיכא לפרוכיה נמי כדמעיקרא

[9] היום

[10] ואינה צריכה להביא עולת העוף

[11] והתם מפרש בגמרא למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי מחטאת בהמה: מביאה חטאת העוף משום נזירות שעשתה קודם שהפר לה בעלה: דכיון דמפר בעלה - הוה כחצי נזירות, דאילו כי מפר בעל - אינו מפר אלא מה שעתיד לבא, אבל מעיקרא אינו מפר, דקודם הפרה - כדקאי קאי; והתם במסכת נזיר קא דייק דבעל מיגז גייז, והיכא דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה: שנטמאת למתים - סופגת את הארבעים; וחטאת העוף אהכי מתיא: דמשום הכי אינה צריכה להביא ולא כלום, דהא הפר לה, אלא משום דרבי אלעזר הקפר, דאמר: הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין, ומביאה זו חטאת העוף נמי

[12] פסוק טו

[13] דאמור: ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר עד שעת הפרה, דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק: דיולדת שהפילה ואין ידוע מה הפילה: אם חתיכה אם ולד - מביאה חטאת העוף; והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק - הכא נמי מתיא היא חטאת העוף

[14] אהכי קאמר 'דלמא מיין דאית לה צערא וכו' - דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל

[15] מזג וחרצן לא הפר לה, דהא אמרת: 'אין נזירות לחצאין', אהכי קאמר דמפר כולו, ולא שייר אלא טומאת מת משום דלא אפשר ליה להפר לה, ותייתי נמי עולת העוף דהא חייל עלה אכתי נזירות לענין טומאה!?

[16] ודאי הוי נמי בכלל הפרה משום ד

[17] והויא עינוי נפש

[18] כלומר: יספוד לאינשי כי היכי דיספדון ליה נמי, והיינו 'והחי יתן אל לבו': שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשה לו כמו כן, ולעיל מיניה כתיב 'טוב ללכת אל בית אבל וגו'

[19] קונס יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות

[20] דלא של בריות הן, אלא של הפקר

[21] מדקאמר ד'אין יכול להפר'

[22] משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש, משום דיכולה להתפרנס משלו

[23] בעל

[24] חדא ועוד קתני

[25] ואין יכול להפר דמתניתין – אכולי עלמא קמהדר: דאין יכול להפר אליבא דכולי עלמא, משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה

[26] נראה לי שצ"ל 'רבה', שהרי דבריו מובאים לפני דברי רב נחמן. או לחילופין: רב נחמן כאן הוא רב נחמן בר יצחק, מדור תלמידיו של רבא; אך לפי ההמשך: איתיביה רבא לרב נחמן – נראה שמדובר ברב נחמן בר יעקב, שבדור לפני רבא, ומלך בנהרדעה בדור שלפני לפני של רבה, אך רבא הספיק ללמוד אצלו; ולכן נראה לומר שבתחילה הגמרא הביאה את הויכוח בין רבה לרב נחמן, אחר כך את דברי הויכוח של התלמיד רבא עם מורו רב נחמן.

[27] והאי דקאמר 'אין יכול להפר' – אין צריך להפר קאמר

[28] משנתגרשה קאמר, דהתם לא מציא לאי הנויי מבעל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]