עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ב) "טוב ללכת" וכו'. הנה היה לו לומר טוב לכת. ועוד מי לא ידע בכל אלה כי טוב ללכת לבית אבל מלכת במשתאות ושכרות. ומה צורך לומר גם כן באשר הוא סוף כל האדם, מי לא יבין את זאת כי סוף האדם בעולם הזה הוא המות:

אך הנה אין ספק כי לא על משתה הרשות ידבר, כי אם על סעודת מצוה כסעודת חתן או מילה. והוא באשר נשים לב אל אומרם ז"ל (ברכות ו ב) כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', כי הלא לזר יחשב כי מי זה חתן יצטרך ישמחוהו זולתו והוא ביום חתונתו וביום שמחת לבו. אך הוא, כי אשר חננו ה' דעה והשכל יתן אל לבו ביום חתונתו ויאמר על מה נצטוינו ליקח אשה ולפרות, אם לא על כי מחר ימות ואם לא ישאיר אחריו נין ונכד ערירי ימות וילך לו בלי חמדה מה שאין כן אם היה קיים באיש, נמצא כי חתונתו היא הכנה אל המות ותיקון אליה, ולכן לא יבצר האיש החכם מלהבין את זאת ויתעצב אל לבו בזכרו יום מותו, על כן צריך לשמחו. וגם המסובין אתו בסעודת חתונתו גם המה ראוי יתנו לב אל הדבר הזה, ואז יכנע לבבם לשוב אל ה' ולבלתי ההנות במאכל שולחן החתן אשר לפניהם. והן זאת היתה כונת רב המנונא (ברכות לא א) באמור אליו לשרי לן מר ואמר וי לן דמיתנן, כלומר כי הנישואין הם הכנה אל המות ואלמלא הוא לא היה צורך אל ההולדה. הרי כי אשר נתן ה' חכמה בלבו, לבבו יבין בלכתו אל בית משתה חתן וכלה אל אחרית דבר ואז יכנע. והוא מעין הנמשך אליו על ידי לכת אל בית אבל בזכרו יום המות. אך אמנם אין ספק כי אף שאחרית דבר הנישואין היא המיתה למה שהן הכנה והתחלה אליה, נסתרה דרכה מההולך אל בית המשתה ההוא ולא ישים לב כי אם אל אשר לפניו באשר הוא שם. מה שאין כן להולך אל בית אבל שיראה בעיניו המותה לחסידיו וליתר העם ויתן אל לבו כי גם עליו יעבור כוס:

והן הנה דברי קהלת לומר אל ישיאך לבך לומר הנה כי יקרה לפני שני דרכים אחד לכת אל בית משתה חתן המלך ואחד ללכת אל בית אבל, אחר כי גם שהכונה הנמשכת מלכת אל בית אבל גם היא נמצאת בלכת אל בית משתה אלכה לי אל הנישואין. על כן אמר לא כן הדבר כי "טוב ללכת" וכו', לומר אין צריך לומר ההליכה בעצמה שהיא טובה אל בית אבל מההליכה אל בית משתה, כי אם גם ההכנה וטוב הרצון "ללכת אל בית אבל" הוא "טוב מלכת" בעצמו אל "בית המשתה":

ופירש הטעם ואמר" באשר הוא סוף" וכו', לומר כי גם שבבית משתה גם כן תמשך הכנעה כי גם בה רמז אל המות, אינו דומה במה שהאבל "הוא סוף כל האדם" שההולך שם רואה בעיניו המות ולבבו יבין כי זה דרכו גם הוא, מה שאין כן בבית משתה כי לא יקל בעיניו לחשוב התכלית כי אם אשר לפניו. וזהו "באשר הוא סוף כל האדם", ועל ידי כן "והחי יתן אל לבו" ענין המות, אך על ידי מה שאינו סוף האדם לא יתן אל לבו עם שהדבר רמוז בענינו:

ולדקדק אומרו "והחי" ולא והאדם, אפשר באשר נמתיק ענין הסמיכות אצל פסוק הקודם. והוא כי אחרי אומרו טוב שם וכו' שימשך מזה יאמר אומר אם כן מה שטוב וראוי לגמילות חסד ללכת אל בית אבל יהיה על סילוק בעל שם טוב ולא לזולתו לשתי סבות, אחת כי ממנו יכנע לבבו כי יראה צדיקים ימותו, וגם לכבוד השלם ההוא. על כן סמך ואמר "טוב ללכת אל בית אבל", כלומר בין צדיק או בלתי צדיק. ובל יראה בעיניך שבבית אבל של הבלתי צדיק לא יכנע לבבך, כי הנה "באשר הוא סוף כל האדם" כצדיק כרשע לא יבצר מהחי יתן אל לבו. כי אף גם ההולך אל בית אבל יהיה צדיק תמים, יתעצב אל לבו ויכנע. כי גם ישכיל כי גם את הצדיק יקרה אסון המות ויפשפש במעשיו "כי סוף כל האדם "הוא. וגם אל תשית לבך אל כבוד המת לומר כי אין ראוי אל כבוד לכתך שמה כי לא צדיק הוא, כי לא כן הוא כי אשר אצוך תלך אל בית אבל, לא למען כבוד המת הוא זולתי להנאת ולטובת החי ההולך שמה שיתן אל לבו, וזהו" והחי יתן אל לבו "ולא אמר והאדם: