ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק שביעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שביעי – כהן גדול[עריכה]

ירושלמי נזיר, פרק ז, הלכה א[עריכה]

מתני': כהן גדול ונזיר, ז_אאינן מיטמאין בקרוביהן. היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים, ז_ביטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. אמר להן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו. ואל יטמא נזיר שמביא קרבן על טומאתו. אמרו לו, ז_גיטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה. ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם:

גמ’: תנן, כהן גדול ונזיר, אינן מיטמאין בקרוביהן. כתיב בכהן גדול (ויקרא אמור כא יא) ועל כל נפשות מת לא יבוא. מה אנן קיימין? אם לאוסרו על הרחוקים, הרי הוא בכלל כהן הדיוט. אלא אם אינו עניין לרחוקים, תניהו עניין לקרובים. תנן, היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יטמא כהן גדול וכ”ו. כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא. ואת אמר אכן שנטמא למת מצווה? אמר רבי חייה בר גמדא רבי חייה בר גמדא°, אין איסור אחר איסור בתורה אלא להתיר. כאן אחר שכתב על כל נפשות מת לא יבא למה כתב לאביו ולאימו לאחיו ולאחותו? להתיר מת מצוה. אית דבעי נישמעינה מן הדא כתיב (ויקרא אמור כא ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו. כשהמת נמצא בעמיו ויש לו קוברים אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה. אית דבעי מישמעינה מן הכא כתיב להחלו.

-----------------------------------דף לג[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר לג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד א] להחלו אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא על מת מצוה. כי כאשר אין למת קוברים אחרים, אין זה זלזול בכהונה אם כהן גדול יעסוק בקבורה. אית דבעי מישמעינה מן הדא דכתיב (דברים כי תצא כא כג) כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת אלהים תלוי. את שהוא מוזהר על קללת השם, מוזהר הוא על מת מצוה. ושאינו מוזהר על קללת השם, אינו מוזהר על מת מצוה. התיבון הרי עובד כוכבים ומזלות שמוזהר על קללת אלקים ואינו מזהר על מת מצוה? כתיב תלוי. אילו שמיתתן בתלייה. ז_דיצא זה שמיתתו בסייף. כתיב כי קבור תקברנו. ז_הקבור. מכאן למצות עשה לקבור את המת. מניין את מרבה ז_ושמצווה לקבור את הסייף שנהרג בו. עץ שנתלה בו. סודר שנחנק בו? תלמוד לומר תקברנו. יכול יקברו הכל עם עצמו באותו קבר  ? תלמוד לומר (דברים כי תצא כא כג) כי קבור תקברנו קבורה לו בנפרד, ולעצו ולאבנו בתפוסתו אבל בנפרד. הא כיצד קבורתם? מעמיק שלשה כדי שלא תעלם המחרישה ודיו. תקברנו כולו ולא מקצתו. תקברנו. מיכן שאם שייר ממנו לא עשה כלום שנאמר, כי קבור תקברנו. מיכן שאינו נעשה מת מצוה ז_זעד שיהא ראשו ורובו. תני רבי יסא רבי אסי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. כשם שאדם מיטמא למת מצוה. כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה. אמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°. ויש כן זו להלכה? הרי למדנו שאינו מטמא אלא לשלם. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, תיפטר ז_חבחוזר. שכיוון שכבר עסק בקבורת המת השלם. אם נמצא שלא קברו כמה אברים חוזר וקוברם. תני °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו, אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כשם שאדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו, כך מיטמא על אבר מן החי מאביו. מעשה ביוסי בן פכסס, שעלת על רגלו נומי. ונכנס הרופא לחותכה. אמר לו, כשתניח בו כחוט השערה הודיעני. חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו. קרא לנחונייה בנו אמר לו, נחונייה בני. עד כאן הייתה חייב ליטפל בי. מיכן ואילך צא. שאין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו. על זה נאמר (קהלת ז', ט"ו) יש צדיק אובד בצדקו. אף כשהצדיק אובד, צדקו עמו. שעם כל הכאב דאג להזהיר את בנו שלא יטמא. ז_טאי זהו מת מצוה? כל שהוא צווח ואין בני העיר באים. באו בני העיר, הרי זה מושך את ידו. עד היכן? עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן. בשאינן צריכין לו. אבל אם היו צריכין לו, לא בדא. בשאינן מכירין אותו. אבל אם היו מכירין אותו, לא בדא. בשאין כבודו ביותר מנושאי המיטה וחילופהן. אבל אם היה כבודו אכן, לא בדא. והנשיא כבודו לכן. ומהו שיטמא כהן לכבוד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד ב] הנשיא? כד דמך  כשמת רבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה°. אכריז רבי ינאי רבי ינאי° ואמר, ז_יאין כהונה היום. כד דמך  כשמת רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא°. דחף רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° לרבי זעירא רבי זעירא°, בכנישתא דגופנא דציפורין וסאביה  וטמא אותו. כד דמכת  כשמתה נהוראי, אחתיה דרבי יהודא נשיאה דרבי יהודא נשיאה°. שלח רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° בתר רבי מנא רבי מנא° שהיה כהן שיבא ויטמא לכבוד הנשיא, דאחות מלך כמלך. ולא סליק. אמר לו. מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו. אחות מלך אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא רבי נסא°. אף על פי כן צריך להטמא להן במותן דבמיתתן עשו אותן כמת מצוה. כהן מהו שיטמא לכבוד רבו יש אומרים שכל הדיון בפרק הזה בטומאה דרבנן? רבי ינאי זעירא רבי ינאי זעירא° דמך חמוי, והוא הוה חמוי והוא הוה רביה, אתא שאל לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ואסר ליה. שמע רבי אחא רב אחא° ואמר, יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כד דמך, נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא רבי מנא°. חדא מן תרתי לא פליט לכון  מאחד משני עבירות לא תנצלו. ז_יאאם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם מתאבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הוה יתיב מתני, ועאל מיתא לבית המדרש יש אומרים שהכוונה לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת. וכיוון שהסתפק בדבר , מן דנפק מי שיצא, לא אמר לו כלום. ומן דיתיב  מי שנשאר לשבת, לא אמר לו כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא° אמר. אבא לא הוה עבר תחות כפיתיה שער דקיסרין כשהיה מת בעיר משום דסוף טומאה לצאת שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם, ויש אומרים שהיה ספק טומאה שם. רבי אמי רבי אמי° חזקיה חזקיה בן רבי חייא° רבי כהן רבי כהן° ורבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° הוו מטיילין באילין פלטיותא רחבה דצפורי. הגיעו לכיפה שהיה שם ספק טומאה, ופירש רבי כהן רבי כהן°. הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן. אמר לון במאי עסקין? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° לרבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, לא תימר ליה כלום. ולא ידעינן אי משום דבאש ליה דפריש  כעס עליו על שפרש, דהוא סבר שמטמאין לתלמוד תורה. ואי משום דהוה סייסן וכחן. תני. ז_יבמטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות, ולדיני נפשות, ולקידוש החודש, ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי. ואפילו ליטור  לתבוע אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אשה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן. אבל חכמים אמרו, אל יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה, אבל לא יצא כדי לחפש אשה. מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן°אמר קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אחא רב אחא°. מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רבי אחא רב אחא° ואמר. אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר, דילמא  אולי לא שמע מיני, אלא כהא. דאמר רבי יודא בן פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ז_יגכל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ז_ד מיי' פ"ט מהל' מלכים הלכה י"ד, מיי' פ"י מהל' מלכים הלכה ה':

5 ז_ה מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה ח', מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה ט':

6 ז_ו מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה ח', מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה ט':

7 ז_ז טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ב':

8 ז_ח טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ב':


9 ז_ט מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ג':


[ע"ב]

10 ז_י מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף י"א:

11 ז_יא טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף י', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף כ"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' שמ"א סעיף א':

12 ז_יב מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ב סעיף א':

13 ז_יג מיי' פט"ו מהל' תפילה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף ב', סמ"ג עשין כ :


-----------------------------------דף לד[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר לד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד א] אבל אנא לא אמרית ליה כלום. דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה שאינם כאחד. שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית או מילה בצרעת שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו. אייתוניה ואנא אלקוניה על שאמר בשמי: רבי אבהו רבי אבהו° הוה יתיב מתני בכנישתא  בבית כנסת מדרתה בקיסרין. והוה תמן מיתא  והיה שם מת בחדר אחר, שסוף טומאה לצאת דרך בית הכנסת. אתת ענתא  הגיע זמן דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה. אתת ענתא דמיכלא  הגיע זמן האוכל ושאלון ליה האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול. אמר לון, על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק מבושה. אמר רבי ינאי רבי ינאי°, ז_ידמטמא כהן לראות את המלך. כד סליק  כשהגיע דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון  ראו לרבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה  כדי לראותו. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ז_טומצוה לראות גדולי המלכות. לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו בחייהם? רבי יסא רבי אסי° שמע דאתת  שבאה אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן° מהו לצאת? אמר לו אם אתה חושש לאמך מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו  שאל פעם אחר פעם. אמר לו, אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק°. עוד היא צריכה בירור האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן רבי יוחנן° אלא בגלל שהפציר בו הרבה. שמע רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ואמר, אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני. היו שם שתי דרכים מתאימות. אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה. אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה. אם לאו, הולך בקרובה מפני כבוד הרבים, עד כדון ז_טזבטומאה של דבריהם כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם אפילו בטומאה שהיא מדברי תורה יכול להטמא? מן מה דאמר רבי זעירא רבי זעירא°. גדול כבוד הרבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת. הדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה רבי יונה° ו°רבי יוסי גליליא רבי יוסי הגלילי אמרו בשם רבי יסא בר חנינא רבי יסא בר חנינא°. ז_יזאין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת. והא רבי יוחנן רבי יוחנן° שאל לרבי ינאי רבי ינאי° קומי ערסיה  לפני מטתו דרבי שמואל בן יוצדק רבי שמואל בן יוצדק°. מה הדין אם הקדיש עולתו לבדק הבית. האם יש התפסה לבדק הבית בדבר שכבר קדוש למזבח? והוא מגיב ליה ענה לו. נימר אולי כד הוה רחיק ארבע אמות, או כד הוון מסקין ליה לסדרה שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין. והא רבי ירמיה רבי ירמיה° שאל לרבי זעירה רבי זעירא° קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°? נימר אולי כד הוה רחיק הוה מגיב ליה, כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני, ז_יחהכתפים אסורין בנעילת הסנדל. שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא רבי זעירא° שרע בדיבורא   נשתתק בהספדים, אתון בעיין מיזקפניה  רצו להעמיד אותו, ואשכחוניה איעני  מצאו שהוא חלש ולא מסוגל לעמוד. אמרו ליה מהו כן? אמר לון. כיוון שעסקנו במספד הרהרתי בדברים ונחלשתי, לכן קרה לי מה שקרה, על שם (קהלת ז', ב') והחי יתן אל לבו. ז_יטהמוצא מת מצוה, הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו. אימתי? בזמן שמצאו חוץ לתחום. אבל אם מצאו בתוך התחום, הרי זה מביאו במקום הקברות וקוברו. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא. כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה. וניטפלתי בו כארבעת מיל, עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו. וכשבאתי אצל °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ואצל °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, אמרתי להם את הדבר. אמרו לי, על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע, מעלין עליך

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד ב] כאילו שפכת דמים. אמרתי, אם בשעה שנתכונתי לזכות, נתחייבתי. בשעה שלא נתכוונתי לזכות, על אחת כמה וכמה. באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים. הוא היה אומר, ז_כדלא שימש חכימיא, קטלא חייב  מי שלא שישמש חכמים חייב מיתה. ז_כאמת מצוה קנה מקומו ארבע אמות, אפילו שדה מלא כורכמין. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. אימתי? בזמן שמצאו בשדה. אבל אם מצאו בדרך קוברו או לימין הדרך או לשמאל הדרך. ז_כבשדה בור ושדה ניר, קוברו בשדה בור. שדה ניר ושדה זרע, קוברין אותו בשדה ניר. שדה כרם ושדה זרע, קוברו בשדה זרע. שדה כרם ושדה אילן, אית תניי תני, קוברו בשדה כרם. אית תניי, תני קוברו בשדה אילן. מאן דאמר קוברו בשדה כרם, אבל בשדה אילן לא, מפני אהל טומאה. מאן דאמר בשדה אילן אבל בשדה כרם לא, מפני הכשר בצירה שהענבים מוכשרים מהמיץ שיוצא מהם ויטמאו מיד. אם החליף? אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, עובר משום (דברים כי תצא כא כג) לא תטמא את אדמתך. היו שתיהן בור. שתיהן ניר. שתיהן זרע, קוברו באיזה שירצה. כהן ולוי. יטמא לוי. לוי וישראל. יטמא ישראל. ולא הוא לוי הוא ישראל? אמר רבי אבין רבי אבין°,בשעת דוכן שנינו. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים, יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. מודין חכמים ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בכהן גדול טמא ונזיר טהור , שיטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר . ומודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לחכמים בכהן גדול טהור ונזיר טמא, שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. תנן, יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה. ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם. הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם קדושת עולם? אף על פי כן זו קדושתו מהתורה, וזו אין קדושתו מהתורה. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רב יוסף רב יוסף°. אתיא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°בית שמאי בית שמאי. כמו ד°בית שמאי בית שמאי אומרים, תדיר ומקודש מקודש קודם ולכן מקדש על היום ואחר כך על היין. כן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תדיר ומקודש מקודש קודם לכן יטמא כהן, שכהן תדיר ונזיר מקודש שהוא מביא קרבן על טמאתו. נזיר שלשים ונזיר מאה, ז_כגיטמא נזיר שלשים. נזיר מאה ונזיר עולם, יטמא נזיר מאה. נזיר עולם ונזיר נזירות הרבה נזירויות כגון של חמש שנים כל אחת. אית תניי תני, יטמא נזיר עולם. ואית תניי תני, יטמא נזיר נזירות. מאן דאמר לא יטמא נזיר עולם, אלא נזיר נזירות, מפני שתגלחתו מרובה. שנזיר נזירות מגלח אחת לחמש שנים. ונזיר עולם אינו מגלח אלא מקל אחת לשנים עשר חדש. ובזה קדושתו חמורה. מאן דאמר לא יטמא נזיר נזירות אלא נזיר עולם. מפני שקרבנותיו מרובין, שנזיר עולם בכל שנה כשמקל בשערו מביא קרבנותיו, ונזיר נזירות כל חמש שנים כשמגלח מביא קרבנותיו. אם החליף? ייבא כהדא, דאמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. עובר משום לא תטמא את אדמתך. אף הכא כן עובר איסור אבל אינו לוקה

ירושלמי נזיר, פרק ז, הלכה ב[עריכה]

מתני': על אילו מהטמאות הנזיר מגלח. על המת, ועל כזית מן המת, ועל כזית נצל, ועל מלא תרווד רקב.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ז_יד מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה י"ד, טור יורה דעה סי’ שעב:

15 ז_טו טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף ט':

16 ז_טז מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ב סעיף א':


17 ז_יז מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' שד"מ סעיף ט"ז:

18 ז_יח טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ח סעיף ג':

19 ז_יט מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ז', מיי' פ"ה מהל' נזקי ממון הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור חושן משפט סי’ רעד:


[ע"ב]

20 ז_כ מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ז', מיי' פ"ה מהל' נזקי ממון הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור חושן משפט סי’ רעד:

21 ז_כא מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ז', מיי' פ"ה מהל' נזקי ממון הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור חושן משפט סי’ רעד:

22 ז_כב מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה י"ד:

23 ז_כג מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ב', סמ"ג עשין קכז :


-----------------------------------דף לה[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר לה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד א] ועל השזרה ועל הגולגולת, ועל אבר מן המת, ועל אבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי, ועל חצי קב עצמות, ועל חצי לוג דם. על מגען ועל משאן ועל אהילן. ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו. ז_כדעל אילו הנזיר מגלח, ומזה בשלישי ובשביעי, וסותר את הקודמים, ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא את קרבנותיו:

גמ’: תנן, על אילו מהטמאות הנזיר מגלח. על המת, ועל כזית מן המת. חד סב שאל מרבי יוחנן רבי יוחנן°. כזית מן המת מטמא, כולו לא כל שכן? אמר לו, ז_כהלהביא את הנפל שאין בו כזית. חזר ושאל. אבר מן המת מטמא, כולו לא כל שכן? אמר לו, ז_כולהביא את הנפל שלא קרשו איבריו ולא נקרמו גידיו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לא חכים הוא ההן סבא, דלא חכים משאיל  שלא שאל בחכמה. מכיון דשאל לקדמיתא, לא הוה צריך מישאל תינייתא שהרי אם אין בכל המת כזית ודאי שאין בו גידים ועצמות ואי בעי מישאול תרתיהון, הוה ליה לשאל תינייתא, וחזר מישאל קדמיתא. כתלמידוי ד°רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא דשאלון קדמיתא, ולא שאלון תינייתא. דהא פשיטא לון מכיון שאין בו כזית, דבר בריא הוא שלא קרשו איבריו. אמר רבי מנא רבי מנא° לחזקיה חזקיה בן רבי חייא°. נהיר את דהוה רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° קאים הכא. ואת תרתין שאילתא דהן סבא  זוכר אתה שרבי יעקב בר אחאהיה כאן ואת שתי השאלות של אותו זקן שאל על מסכת אהילות. (משנה אהלות ב א) אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת וכזית נצל ומלוא תרווד רקב השדרה והגלגולת אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין ורוב בנינו ורוב מנינו של מת אף על פי שאין בהם רובע טמאין כמה הוא רוב מנינו מאה ועשרים וחמשה. ולא על המשנה שלנו שעוסקת בטמאות שהנזיר מגלח עליהן. ועוד ראיה שהוא שאל על אהלות ולא על המשנה שלנו מן הדא, דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הייתי סבור שאין הנפלים מהתורה אלא שחכמים גזרו לענין טמאה, אבל ז_כזממה שהנפל מושיב את אימו ימי טוהר, הדא אמרה שהנפלים תורה. ואילו מהמשנה שלנו פשיטא שהם דאוריתא שאם לא כן לא היה הנזיר מגלח. תני, °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אומר. מפני מה אמרו ז_כחחהשרץ מטמא בכעדשה, מפני שהשרץ תחילת ברייתו בכעדשה. רבי יודן רבי יודן° בעי, אי הכי, המת יטמא פחות מכזית, דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, להביא את הנפל שאין בו כזית. ונבילה תהיה מטמא כאפון. דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, אני ראיתי עגל כאפון בשפיר. מאי כדון? למה לא נלמד כמו ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דרש לגבי שרץ לשאר בעלי חיים? דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אינם תורה, אלא מדרשות, בבחינת דרוש וקבל שכר. וכל השיעורים הלכה למשה מסני. אי זהו נצל? בשר המת שנמוק שניתך ונימוח, והמוהל מים היוצאין מבשר המת שקרש. ז_כטהא עודהו מחוי לא? לא כן אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי חלבו רבי חלבו°. המת שהתיכו, הרי זה טמא אף אם לא קרש? חתכו לחתיכות שאין בהם כזית והתיכו, הרי זה טהור. רבי יודן רבי יודן° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. חד אמר, לא נאמר קרוש אלא להוציא מי בשר שבו, אבל בשר אף כשנימוח מטמא. וחרנה אמר, שמה שנאמר שקרש, אין הכוונה שרק קרוש מטמא, אלא שיהיה בליחה שנמוחה שיעור שאם

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד ב] יקרש ויהא בו כזית יהא מטמא. תנינן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, בשר המת שיבש ואינו יכול להשרות ולחזור כמות שהיה, טהור. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? מן הנבילה למד, מה נבילה ז_לאם יבשה טהורה. אף המת אם יבש יהא טהור. רבי אמי רבי אמי° בעי, אי מה הנבילה ז_לאאם נסרחת טהורה. אף המת אם נסרח יהא טהור? מעתה אין נצל כ °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אשכח תני בשם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא יש נצל רואים שאין הלימוד מנבלה לכל ענין. חברייא בעון קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אי מה הנבילה אין לה רקב. אף המת אין לו רקב. אמר לון. לא למד המת מן הנבילה לעצמות, אלא לבשר. אין רקב לבשר, יש רקב לעצמות. כהדא דתני בר קפרא בר קפרא° (משלי י"ד, ל') ורקב עצמות קנאה. רבי ינאי רבי ינאי° אמר כתיב (במדבר חקת יט טז) או בקבר. ז_לבאפילו נגע בקבר אדם הראשון, אף שמת קדם מתן תורה. חברייא אמרין, סרס קרא ודרוש. או בקבר, או ברקב הוא, מכאן רמז לרקב מהתורה. וכן תני בר קפרא בר קפרא° . או בקבר, או ברקב. אמר רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי°. מלא תרווד אחד נטל הקדוש ברוך הוא ממקום המזבח, וברא בו אדם הראשון. אמר, הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה. הדא הוא דכתיב (בראשית בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם, עפר מן האדמה. וכתיב (שמות יתרו כ כא) מזבח אדמה תעשה לי. מה אדמה שנאמר להלן, מזבח. אף כאן מזבח. כתיב (בראשית בראשית ו ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה. קרוב לאלף שנה חיה אדם הראשון, ואת אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה? אלא שלאחר המוות הגוף מחזיק מאה ועשרים שנה, לסוף ק"כ שנה הוא חוזר למלוא תרווד אחד רקב. וקשיא, עוג מלך הבשן מאה ועשרים שנה. ותינוק בן יומו מאה ועשרים שנה? עוג מלא תרווד רקב, ותינוק בן יומו מלא תרווד רקב? מלא תרווד רקב שאמרו, מדתה, מקישרי אצבעותיו ולמעלה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, מלא היד הגדולה כל כף היד. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו, °רבי רבי יהודה הנשיא הוה מחוי  היה מדגים. הדא ד°רבי מאיר רבי מאיר הכין, והדא דרבנן הכין. ז_לגאי זהו מת שיש לו רקב? הנקבר ערום בארון של שייש, או על גבי ריצפה, או על גבי טבלה של שייש. אבל נקבר בכסותו על ארון של עץ, או על גבי טבלה של עץ. אין זה רקב, אלא עפר קברות, ואינו מטמא עד שיהיה בו ז_לדמלא תרווד ועוד. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, נקבר עמו אפילו גילגלין חגורה קטן, אין זה רקב. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ז_להשני מתים שקברן זה בצד זה. זה נעשה גילגלין לזה, וזה נעשה גילגלין לזה. ממה נפשך, שאי אפשר שיהיה גילגלין לזה ולא לזה לכן אין לשניהם רקב. התיב אבא בר נתן אבא בר נתן°. הגע עצמך שהביא חצי תרווד רקב מזה, וחצי תרווד רקב מזה, ועירבן זה בזה הרי מטמאים. אז למה אמרתה שמשני מתים אין רקב? והוה עיינן של אבא בר נתן אבא בר נתן° גדולות ואיתחמי גחיך, ואיקפד עלוי רבי יוחנן רבי יוחנן° ומית. אמר רבי יוסא רבי יוסי בר זבידא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

24 ז_כד מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ה', מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ג':

25 ז_כה מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ב', מיי' פ"ב מהל' טומאת מת הלכה א':

26 ז_כו מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ב', מיי' פ"ב מהל' טומאת מת הלכה א':


27 ז_כז מיי' פ"י מהל' איסורי ביאה הלכה ב':

28 ז_כח מיי' פ"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

29 ז_כט מיי' פ"ב מהל' טומאת מת הלכה א':


[ע"ב]

30 ז_ל מיי' פ"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"א:

31 ז_לא מיי' פ"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"א, מיי' פ"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ג:

32 ז_לב מיי' פ"א מהל' טומאת מת הלכה י"ג:

33 ז_לג מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ג', מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ד', סמ"ג עשין קכז :

34 ז_לד מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ח':

35 ז_לה מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ה', מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ד':


-----------------------------------דף לו[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר לו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד א] הא אזיל גוברא שמת אבא בר נתן, ולא שמעינן כלום, שאין אנו יודעים מה השיב רבי יוחנן רבי יוחנן°. מאי כדון מה ההבדל בן תרווד משני מתים שנקברו יחד שאינו מטמא, ושני חצאים משני מתים שחיברם לתרווד אחד שכן מטמאים? תמן אין כל אחד ראוי למלא תרווד רקב. ברם הכא, כל אחד ואחד ראוי למלוא תרווד רקב. נחתכה רגלו. מארכובה ולמעלה, אין לו רקב. מארכובה ולמטה, יש לו רקב. נקברה עמו. מארכובה ולמטן, היא נעשית לו גילגלין. מארכובה ולמעלן, אין נעשית לו גילגלין. חברייא בעו קומי רבי שמואל בר אבדומא רבי שמואל בר אבדומא°. נחתכה מן ארכובה ולמטן וחזר וקשרה, נעשה גילגלין? ואמר לון, אינה נעשת גלגולין, דאין כיני, אפילו לא נחתכה, אראה אותה כאילו היא חתוכה, שהרי תמיד כשהגוף נרקב האברים מתפרדים ותיעשה לו גילגלין. אלא ודאי מכיון שהיא מחוברת לו, כולו גוף אחד הוא. חסר מהו שיהיה לו רקב? נישמעינה מן הדא דתנן, ז_לוחסר, אין לו רקב, ז_לזואין לו תפישת קבר, ואין לו שכונת קברות. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. כמה יחסר ולא יהיה לו רקב? ייבא כיי דתנינן תמן, ז_לחכדי שיינטל מן החי וימות. אף הכא כן. הגע עצמך שניקב וושטו. הרי אינו חסר, ואינו חיה האם גם זה אין לו רקב? לית לך אלא כהדא דתנן, נחתכה רגלו. מן הארכובה ולמטה, יש לו רקב. מן הארכובה ולמעלן, אין לו רקב. נקברה עמו. מן הארכובה ולמטן, נעשית לו גילגלין. מן הארכובה ולמעלן, אין נעשית לו גילגלין. נפלים. מהו שיהא להן רקב? למאן דאמר ז_לטשדמן מטמא ברביעית, ברור שיש להן רקב, שהרי הושוו לגדול לכל ענין. השאלה למאן דאמר שאין דמן מטמא ברביעית אלא בפחות, שלא הושוו לגדול לכל הדינים, האם יש להם רקב או לא? נישמעינה מן הדא דתנן, ז_מעפר תלוליות. למה הוא טמא? מפני שהנשים קוברות שם נפליהן. וקא סלקא דעתין שגזרו משום רקב. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה רבי יודן אבוי דרבי מתנייה°. לא מסתברא דא, אלא דמוכי שחין קוברין שם איבריהן. אית לך מימר משם רקב? הרי אין רקב לאברים, אלא משם מגע עצם כשעורה. והא תני, נטל ממנו עפר וסמכו לו בעפר אחר, טהור. האם לא בגלל שכשנתן עפר אחר נעשה זה כגלגולין ולכן טהור ? תיפתר כהדין תניא דתני, עקרו לעפר בית הפרס ממקומו, טמא שאולי נשאר שם עצם כשעורה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל מטהר. אף בתל כשנתן שם עפר טהרו. תנן, על השדרה ועל הגולגולת. אמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. וירדו בשיטת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דתני, השזרה והגולגולת, אפי' מכותתין, אפי' מפורקין טמא. שהקבר מצרפן משום אדם באהל שהשדרה והגולגולת רובו של אדם. הא אם היו שלמים מטמאים כמות שהם בלא צרוף קבר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד ב] תנן, חצי קב עצמות וחצי לוג דם. מתניתא ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה דתני, אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. בראשונה היו בתי דינין חלוקין. מקצתן אומרים רביעית דם, ורובע עצמות. ז_מאמקצתן אומרים, חצי לוג דם, חצי קב עצמות לנזירות. ורביעית דם ורובע עצמות לטומאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, מדרש אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי. חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר .

ירושלמי נזיר, פרק ז, הלכה ג[עריכה]

מתני': ז_מבאבל הסככות, והפרעות, ובית הפרס, וארץ העמים, והגולל, והדופק, ורביעית דם, ואהל, ורובע עצמות, וכלים הנוגעין במת, וימי ספירו לפני שנטהר, וימי גמרו מוחלט, על אילו אין הנזיר מגלח. ז_מגומזה בשלישי ובשביעי, ואינו סותר את הקודמים. ומתחיל ומונה מיד, וקרבן אין לו. ז_מדבאמת אמרו, ימי הזב והזבה, וימי הסגירו של מצורע, הרי אילו עולין לו:


גמ’: בנתיים מה שלא נמנה עם אלו שהנזיר מגלח עליהם ולא עם אלו שאין הנזיר מגלח עליהם מהו? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ז_מהבנתיים להקל, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר בנתיים להחמיר. מהו בנתיים? זה אבר מן המת ואבר מן החי ז_מושאין עליהן בשר כראוי. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, מניין לעצם כשעורה שמטמא? לא מן הדין קרייא דכתיב (במדבר חקת יט טז) או בעצם אדם. הכא את עבד לה שאינו מטמא אלא כשעורה. והכא גבי אבר מן החי שנלמד מאותו פסוק את עבד לה שמטמא אפילו פחות מכשעורה? תני שמואל בר אבודמא שמואל בר אבודמא°. אבר מן החי לא נלמד מהמלה עצם, אלא מהמילה (במדבר חקת יט טז) בחלל. דתני, בחלל, כל שהוא חלל אפילו פחות מכשעורה. בחלל זה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° סככות ופרעות תורה הן אצל תרומה, ואף על פי כן אין הנזיר מגלח עלהן. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, לאיזה ענין אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שהם דבר תורה לענין תרומה? אם לשרוף, ז_מזאפילו על ספק דבריהן שורפין. אם ללקות על אכילת תרומה או כניסה למקדש, הרי אין לוקים, דתני רבי ציידנייה רבי ציידנייה° קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°, בריתא שחולקת על רבי ירמיה רבי ירמיה°. דתנן ז_מחכל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליו, חייבין עליה על ביאת המקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חייבין עליה על ביאת המקדש. ותנן אבל סככות וכ”ו אין הנזיר מגלח עלהם. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ארבעה, הנזיר מגלח. שהם אהל מדאוריתא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. היה רובד שאין בו ארבעה טפחים מאהיל על המת. והיתה ידו אחת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

36 ז_לו מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ד', מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ג':

37 ז_לז מיי' פ"ט מהל' טומאת מת הלכה ה':

38 ז_לח מיי' פ"ב מהל' טומאת מת הלכה ח':

39 ז_לט מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה י"ד:

40 ז_מ מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ג':


[ע"ב]

41 ז_מא מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ב', מיי' פ"ג מהל' ביאת המקדש הלכה י"ג, מיי' פ"ג מהל' ביאת המקדש הלכה י"ד:

42 ז_מב מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ו', מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ז':

43 ז_מג מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ו', מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ז':

44 ז_מד מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ט':

45 ז_מה מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ו', מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ג':

46 ז_מו מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ו', מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ג':

47 ז_מז מיי' פי"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ג:

48 ז_מח מיי' פ"ג מהל' ביאת המקדש הלכה י"ג, מיי' פ"ג מהל' טומאת מת הלכה ג', סמ"ג לאוין שד:


-----------------------------------דף לז[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר לז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד א] תחת הרובד שלא כנגד המת, וידו השניה בצד זו מעל לרובד כנגד הטומאה, אין הנזיר מגלח. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. ממה נפשך טמא. אם הרובד חוצץ הוא בפני הטומאה ולכן היד שמעליה לא נטמאת, יאהיל על המת והיד שמתחת הרובד תטמא. ואם אינו חוצץ בפני טומאה ולכן אינו מאהיל על המת ולכן היד שתחתיו לא נטמאת, אל יחוץ בפני טהרה ותטמא היד שמעליו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. המת בבית והנזיר תחת המיטה, נזיר מגלח. שהכלים מביאים את הטמאה ואינם חוצצים בפני הטמאה. כל שכן המת תחת המיטה והנזיר בבית מגלח שגם אם היה חוצץ הרי סוף טומאה לצאת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. המת והנזיר תחת כרעי המיטה. תחת מעי הגמל. תחת השקוף. תחת מלתריות. אין הנזיר מגלח. ולא תחת כל דבר שלא נעשה להגן לגר תחתיו. שמע חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ואמר, טהרו מתים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, המת בבית והנזיר בטריקלין חדר פנימי שגם הקירות וגם הגג עשויים חלונות חלונות קטנים הנזיר מגלח. וכל שכן המת בטריקלין והנזיר בבית שהנזיר מגלח, שסוף טמאה לצאת. רבי מנא רבי מנא° בעי, אם אהל לחוץ יהא אהל להמשיך אם אינו אהל להמשיך תיפקע טומאה. למה אם הנזיר בפנים והמת בבית הנזיר טמא. הרי אם הגג נחשב אהל להביא טומאה למרות שהוא עשוי כרשת הרי הקיר נחשב מחיצה לחסום את הטמאה אף שהוא עשוי כרשת. ואם אין הקיר נחשב מחיצה כיוון שהוא עשוי כרשת ולכן הטומאה ממשיכה לטרקלין, הרי גם הגג שהוא עשוי כרשת לא נחשב אהל, וממה נפשך הנזיר שבטרקלין לא נטמא (משנה אהלות ו) כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד? כותל שהוא לאויר והטומאה בתוכו מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלן טהור מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלן טמא מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלן °רבי מאיר רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כל הכותל לבית: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. טומאה בתוך כותל הבית. מחצי כותל ולחוץ, אם עמד הנזיר מעליו הטמאה דאוריתא והנזיר מגלח. אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, טומאה טמונה בקרקעו של בית, נזיר מגלח. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. רוב בניינו ורוב מיניינו של מת אם אין שם רובע קב עצמות, אין הנזיר מגלח. תנן, באמת אמרו. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ז_מטכל מקום ששנינו באמת, הלכה למשה מסיני כתיב (במדבר נשא ו יב) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. מיכן שימים טמאים נופלים. ויסתור בכל הימים טמאים שנמנו במשנה? אין לך סותר אלא ימי המת בלבד דכתיב כי ימות מת עליו. ולמה לא יעלו ימי ספירו לפני שנטהר, וימי גמרו כשהוא מוחלט? הרי הדין נותן, מה אם ימים של זב וזבהז_נ שעושין משכב ומושב, את אומר עולין. ימים אילו שאין עושין משכב ומושב, אינו דין שיעלו? מה חמית מימר שאין עולין? אמר רב רב (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דכתיב (במדבר נשא ו ה) גדל פרע שער ראשו. ימים של גידול שיער עולין. ולכן טהור מתוך הסגר שאינו מגלח, עולים לו ימי הסגרו. ימים של

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד ב] העברת שיער, אין עולין, לכן ימי ספרו שבסופם מגלח אין עולים לו. עד כדון בימי ספירו, בימי גמרו מניין שאינם עולים? הרי לא בהכרח שיגלח בהם שהרי אולי ישאר טמא לעולם או לפחות עד אחר הנזירות אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי° דכתיב (במדבר בהעלותך יב יב) אל נא תהי כמת. מה ימי המת, אין עולין. אף ימי החלט אין עולין. חד בי רבי אמר הדא דרבי יוחנן רבי יוחנן° קומי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ולא קיבל עלוי. אמר ליה, הכא את עבד לה החלט. שאתה דורש מהפסוק על ימי החלט כמו שאמרתה, והכא את עבד לה הסגר ? לית יכיל אינך יכול, והיכן עבד לה הסגר ? דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. אל נא תהי כמת וכ”ו וכתיב תסגר. מה ימי הסגר שבעה אף ימי אבלות המת שבעה:

ירושלמי נזיר, פרק ז, הלכה ד[עריכה]

מתני': °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר משום °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. ז_נאכל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חייבין עליה על ביאת המקדש. אמר °רבי מאיר רבי מאיר, לא תהא זו קלה מן השרץ. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא. דנתי לפני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את האדם באהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. רביעית דם שהיא מטמא את האדם באהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה? אמר לי, מה זה עקיבה? אין דנין כאן מקל וחומר. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר לי. יפה אמרת, אלא כך אמרה הלכה:


גמ’: תמן תנינן, שנים טמאין במת. אחד טמא טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב. שלשה טמאים במת. שנים טמאים טומאת שבעה, וא' טמא טומאת ערב. ד' טמאים במת. ג' טמאים טומאת ז', וא' טמא טומאת ערב. ז_נבכיצד שנים? הנוגע במת, טמא טומאת שבעה. ז_נגואדם הנוגע בו, טמא טומאת ערב. כיצד שלשה? אדם נגע במת, וכלים באדם, טמאים שבעה, והשלישי בין אדם שנגע בכלים בין כלים שנגעו בכלים, טמאים טומאת ערב. וכן לארבעה כלי נגע במת ואדם נגע בו וכלי נגע באדם שלושתם טמאים שבעה והנוגע בכלי בין אדם בין כלי טמא טמאת ערב. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. וכולהון תורה הן אצל תרומה. אבל על ביאת המקדש, אינו חייב אלא על אדם שני שנגע באדם הראשון שנגע במת, שהוא ראשון לטומאה, אבל אם נגע בכלי שנגע באדם שנגע במת. אף שגם הוא ראשון לטמאה, אינו חייב על ביאת מקדש. מה טעם? דכתיב (במדבר חקת יט כ) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא וכ”ו את מקדש ה’ טמא. הנוגע באדם ז_נדהטעון חיטוי, חייב על ביאת מקדש. ושאין טעון חיטוי, אינו חייב על ביאת המקדש. התיבון הרי אדם הנוגע בכלים הנוגעין במת. טעון חיטוי, והוא שני ולדבריך אינו עובר על ביאת מקדש? אמר רבי אבין בר חייה רבי אבין בר חייה°. לרבי יוחנן רבי יוחנן° דווקא בטומאת איש באיש הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש, ולא בטומאת איש בכלים, שאפילו הטעון חיטוי, אינו חייב על ביאת מקדש. דכתיב איש אשר יגע ולא שנגע בכלי אפילו אם חייב חיטוי. מילתיה דרבי אבין בר חייה רבי אבין בר חייה° אמרה, דאינו חייב אלא על הנוגע בראשון שנגע במת בלבד. מאחר שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הנוגע בראשון שנגע במת בלבד. אף הכא אינו חייב אלא על הנוגע בראשון

-----------------------------------דף לח[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר לח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לח עמוד א] בלבד אף שגם האדם שנגע בכלי טעון חיטוי, הנוגע בו כבר לא חייב. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מה שפטרנו אדם שנגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת אף שהוא ראשון לטומאה כיוון שהוא שלישי לנגיעה זה דווקא והוא שטבל והוי טבול יום, שאז טומאתו חלשה. אבל אם לא טבל, אם הוא ראשון לטומאה, חייב מכל מקום., הדא היא ד°רבי רבי יהודה הנשיא, ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר. כל הטמאים בטומאתן עד שיבואו במים. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. הוא עצמו דווקא אדם שנגע בטמא מת חייב. אמרה ואמר טעמא. דכתיב איש אשר יטמא. שנגע באיש שנגע במת שהוא ראשון לטומאה, והוא שני למגע המת, ולא שנגע בכלי שנגע באדם שנגע במת שהוא שלישי בסדר, אף שגם הוא ראשון לטומאה, כדאמר רבי אבון בר חייה רבי אבון בר חייה°, בטומאת איש באיש ולא בטומאת אדם בכלים. אמר רבי זריקא רבי זריקא° בשם רב המנונא רב המנונא°. תנא תמן פליג על רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° דתנן, כלי שחציו מן חלמה יש אומרים מן מתכת וחציו מן הגללים. אין חייבין עליו על ביאת המקדש. מפני שחציו מן החלמה וחציו מן הגללים, אבל אם היה כולו מן החלמה, חייב. מנו חייב? לא הנוגע? ולא שני שנגע בראשון הוא? שהכלי נגע באדם שנגע במת. נמצא שהכלי שני בסדר, והנוגע בכלי יהיה שלישי בסדר, וראשון לטומאה? אמר רבי פינחס רבי פינחס° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תיפתר, בשזרקו למקדש. אמר ליה, ז_נהאי בשזרקו הרי אין בו כרת. כהדא דתני ז_נועל רחיצת גופו אם לא טבל ונכנס למקדש ענוש כרת, ועל בגדיו בארבעים. שעל הכנסת כלים טמאים אין כרת. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אוף אנן תנינן תניי דמסייעא להדין תנייא קדמייא שעל טמאת כלים לא חייבים כרת על ביאת מקדש דתני, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר משום °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חייבין על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה. אין חייבין עליה על ביאת המקדש. נגע בראשון שנגע במת, שהנזיר מגלח עליו, חייבין עליו על ביאת מקדש. נגע בשני בכלי שנגע באדם שנגע במת, שאין הנזיר מגלח עליו, אין חייבין עליו על ביאת המקדש. מכאן שאין הנזיר מגלח על טמאת כלים, וממילא אין חייבים על ביאת מקדש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° אין מכאן ראיה. שהמשנה לא אמרה את הכלל הזה אלא גבי טמאות הפורשות מן המת ונצרכה ז_נזלרביעית דם ורובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן, אין חייב עליהן.ז_נח חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן, חייבין עליהן על ביאת המקדש. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. הוינן סברין מימר, מה פליגי? לקרבן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לח עמוד ב] אבל למלקות, לוקין אפילו על השלישי אפילו על הרביעי בסדר אם הוא ראשון לטומאה. תני רבי יוסי ציידנייה רבי יוסי ציידנייה° קומי רבי ירמיה רבי ירמיה° ופליג על רבי ירמיה רבי ירמיה°, דתני, כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, לוקין עליה על ביאת המקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין לוקין עליה על ביאת המקדש, משמע שפטור לגמרי בין מקרבן בין ממלקות. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי ינאי רבי ינאי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אין מכאן ראיה. שהמשנה לא אמרה את הכלל אלה גבי טמאות הפורשות מן המת ונצרכה לרביעית דם ורובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן, אין לוקין עליהן. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן, לוקין עליהן:

הדרן עלך פרק כהן גדול

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נזיר/פרק_שביעי&oldid=2815854"