שולחן ערוך יורה דעה שמא א
שולחן ערוך יורה דעה · שמא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו -- קודם קבורה אוכל בבית אחר. אין לו בית אחר -- אוכל בבית חבירו. אין בית לחבירו -- עושה לו מחיצה ואוכל, ואפילו מחיצה של סדין סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח. ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל.
ובין כך ובין כך -- ואפילו הוא בעיר אחרת -- אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון. ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו. אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים -- לא יענה אחריהם אמן. ופטור מכל מצות האמורות בתורה. ואפי' אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו.
וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין -- אינו רשאי (ועיין בא"ח סי' ע"א).
ובשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין (אם ירצה) (רבינו יונה פ' מי שמתו), ומברך וחייב בכל המצות; חוץ מבתשמיש המטה שאסור בו.
(ומותר לילך לבית הכנסת בשבת. ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו)
ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת חל עליו אנינות ליאסר בכולן משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך על התחום. ואם רוצה לקברו ביו"ט ראשון ע"י עממין אסור בכולן וכל שכן בי"ט שני שהוא בעצמו יכול לקברו שחלו עליו כל דיני אנינות.
- (י"א דתלמיד על רבו מובהק אסור לאכול בשר ויין כל זמן שמוטל לפניהם) (הגהות אשירי פ' א"מ)
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) מי שמת לו מת אפילו אינו מוטל עליו לקברו כל דין אונן עליו וכמו שיתבאר:
(ב) קודם קבורה הוא אונן ואסור בכל הדברים שהאונן אסור בהן אבל לאחר קבורה אפי' באותו יום שמת אין דין אונן עליו כ"ה בסמ"ג ושאר פוסקים וכ"פ הב"ח:
(ג) אוכל בבית אחר. ואם אינו לפניו מותר לאכול בבית שהוא שם. פרישה וכ"כ הב"ח אוכל בבית אחר מיירי במוטל לפניו ואיכא משום לועג לרש אם אוכל בפניו וזה ודאי אסור אפי' בשבת ע"כ:
(ד) אין בית לחבירו. כגון שהוא שרוי בין העובדי כוכבים. מרדכי וב"ח:
(ה) ואפילו הוא בעיר אחרת. משמע אפי' יש לו מי שיתעסקו עמו בעירו שמת דין אונן עליו והיינו כדעת הרא"ש שחולק אר"ת ומביאו הטור אבל הב"ח פסק כר"ת דקרובים שבעיר אחרת אין דין אונן עליהם אא"כ אין למת קרובים המתאבלים עליו בעירו שמוטל עליהם לקברו אבל אם יש לו קרובים המוטל עליהם לטפל בעירו אין דין אונן על אותן הקרובים שבעיר אחרת ע"ש:
(ו) אינו מיסב ואוכל. פירוש על השלחן או על המטה:
(ז) אם ירצה. דכיון שהוא מתכוין למצוה אם ירצה יאכל ואם ירצה לא יאכל שאינה חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת שהרי אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הלכך בכל דבר שהוא מצוה חייבים לעשותו בשבת אבל זה רשות הוא אם ירצה יאכל בשר וישתה יין ואם לא ירצה יניח עכ"ל תר"י ומשמע דברכות ותפלה חייב בשבת ובי"ט וכ"נ ממה שסדר הרב האי אם ירצה קודם ומברך:
(ח) ואם צריך להחשיך כו'. עיין בא"ח סימן ע"א ותקמ"ח סעיף ד':
(ט) וכ"ש ביו"ט שני של גליות שהוא בעצמו יכול לקברו. כמו שנתבאר באו"ח סימן תצ"ו ס"ב ובמהרי"ל כתב בשם מהר"ש על מת שמת בשמיני עצרת לעת ערב שמותר להאבל לקדש בליל שמחת תורה שאחריו משום דאין אנינות ביו"ט ע"כ ועיין בדרישה שביאר טעמו דכיון דביו"ט שני נוהגין איסור לתפור התכריכים ולחפור הקבר ושאר מלאכות וכמ"ש באו"ח סימן תקכ"ו א"כ אינו מוטל עליהם הרבה ולכן אין דין אנינות נוהג בלילה כי אם ביום ולפ"ז ה"ה בכל ליל יו"ט שני שאינו נוהג בו דין אנינות אבל דוחק לחלק כן אלא נ"ל דמהר"ש לא ס"ל כרא"ש אלא ס"ל כסמ"ג דף רמ"ח סוף ע"א וכיש פוסקים דש"ס דידן וחולק אירושל' ובכל ענין אין אבלות נוהג ביו"ט שני אפי' ביום והכי משמע לישנא דמהר"ש משום דאין אבילות ביו"ט ולפ"ז לדידן דקי"ל כהרא"ש א"כ ה"ה בלילה אסור לקדש):
(י) י"א כו'. וכן כתב המחבר לעיל סימן רמ"ב סעיף כ"ז ולקמן סימן שע"ד ס"י בסתם:
ט"ז - טורי זהב
אוכל בבית אחר. דהוה כלועג לרש כן פירש"י בפרק מי שמתו והא דלא אסרו גם באחר מטעם זה לפי שדוקא בחייב קבורתו יש חשש במה שאינו עוסק בקבורתו ויושב לאכול בפני המת:
אינו מיסב ואוכל. פי' על השלחן או על המטה):
וכל שכן ביום טוב שני. נראה דהיינו ביום שהוא זמן קבורה אבל בלילה שלפניו דהיינו מוצאי יום טוב הראשון מותר כמו ביום ראשון וכן פסק במהרי"ל הלכות יום טוב שהורה מהר"ש על מת שמת בשמיני עצרת שמותר להאבל לעשות קידוש בערב ליל שמחת תורה משום דאין אנינות ביו"ט ונראה שמזה הטעם פסק שאין דרך לקבור בלילה:
י"א דתלמיד כו'. זה קאי על ימות החול:
באר היטב
(א) עליו: אפי' אינו מוטל לפניו אלא מוטל עליו לקוברו כל דין אונן עליו עד הקבורה אבל לאחר הקבורה אפילו באותו יום שמת אין דין אונן עליו. כ"כ בסמ"ג ושאר פוסקים וכ"פ הב"ח.
(ב) לחבירו: כגון שהוא שרוי בין העובדי כוכבים.
(ג) בעיר: משמע אפי' יש לו מי שיתעסק עמו בעירו שמת דין אונן עליו אבל הב"ח פסק דקרובים שבעיר אחרת אין דין אונן עליהם אא"כ אין למת קרובים בעירו שמוטל עליהם לקברו עכ"ל הש"ך.
(ד) מיסב: פי' על השלחן או על המטה *).
(ה) ומברך: משמע דברכות ותפלה חייב בשבת וי"ט. ש"ך.
(ו) להחשיך: עיין באורח חיים סימן ע"א וסי' תקמ"ח ס"ד.
(ז) שני: של גליות כמ"ש באורח חיים סי' תצ"ו ס"ב ובמהרי"ל כתב בשם מהר"ש דאם מת בשמיני עצרת לעת ערב שמותר להאבל לקדש בליל שמחת תורה שלאחריו משום דאין אנינות בי"ט והש"ך כ' דלדידן דקי"ל דאנינות נוהג בי"ט שני א"כ ה"ה בלילה אסור לקדש והט"ז מסכים לדעת מהרי"ל ע"ש.
(ח) שמוטל: והיינו בימות החול. ט"ז.