רמב"ם הלכות טומאת מת ה
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
כל המתטמאין מחמת המת בין אדם בין כלים טמאים טומאת שבעה כיצד אדם או כלי שנגע בדברים שמטמאין מן המת במגע או שנטמא באהל בא' מדברים שמטמאין באהל וכן אדם שנשא דברים שמטמאין מן המת במשא הכל טמאים טומאת שבעה שנאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים.
הלכה ב[עריכה]
אדם שנטמא במת וכלים שיגע בהן אדם זה טמאין טומאת שבעה שנאמר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם אבל אדם שנגע באדם שנטמא במת בין שנגע בו אחר שפירש מטמאין בין שנגע בו כשהוא עדיין נוגע במת הרי זה השני טמא טומאת ערב שנאמר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב זהו דין תורה אבל מדברי סופרים הנוגע במת ונגע באדם אחר ועדיין הוא מחובר במת שניהן טמאין טומאת שבעה וכאילו נגע זה השני במת עצמו במה דברים אמורים לענין תרומה וקדשים אבל לנזיר ולעושה פסח בין בשעת חבור בין אחר שפירש אינו טמא אלא טומאת ערב כדין תורה.
הלכה ג[עריכה]
כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הרי הן לנוגע בהן כנוגע במת עצמו מה המת מטמא הנוגע בו בין אדם בין כלים טומאת שבעה אף כלים שנטמאו במת הם והכלים או האדם שיגע בהן טמאין טומאת שבעה שנאמר בחלל חרב או במת מפי השמועה למדו שהחרב כמת והוא הדין לשאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים הרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע הכלי במת ומנין שאף הכלים הנוגעין באדם שנגע שטמאים טומאת שבעה שהרי הוא אומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא בגדים טומאת שבעה.
הלכה ד[עריכה]
נמצאת אומר אדם שנגע במת ואדם באדם אחר הראשון טמא טומאת שבעה והשני טומאת ערב כלים הנוגעין במת וכלים בכלים שניהם טמאים טומאת שבעה אבל השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כלים הנוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם שלשתן טמאין טומאת שבעה והרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב.
הלכה ה[עריכה]
בד"א לענין תרומה וקדשים אבל לחייב כרת על ביאת מקדש או על אכילת קדשים אינו חייב אלא השנים בלבד הראשון שנגע במת והשני שנגע בו כדין תורה שנאמר וכל אשר יגע בו הטמא יטמא אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם או הנוגע באדם שנגע בכלים שנגעו במת פטור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש שהדברים האלו אף על פי שהן דברי קבלה אינן דין תורה שהרי לא נתפרשו בתורה אלא זה שנטמא במת שהוא אב והשני הנוגע בו שהוא ראשון בין אדם בין כלים.
הלכה ו[עריכה]
כלי חרש שנגע במת או שהיה עמו באהל טמא ואינו מטמא [לא לאדם] ולא כלי חרש אחר ולא שאר כלים שאין כלי חרש נעשה אב הטומאה לעולם לא במת ולא בשאר טומאות וזה דין תורה אף ע"פ שהוא קבלה.
הלכה ז[עריכה]
זה כלל גדול בטומאות כל אב הטומאה מטמא אדם ומטמא בגדים וכלים בין כלי מתכות בין כלי שטף בין כלי חרש וכל המטמא אדם וכלים בנגיעה הרי זה אב הטומאה וכל ולד הטומאות מטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא לא אדם וכלים לא כלי חרש ולא שאר כלים ובגדים.
הלכה ח[עריכה]
כל הנוגע באב הוא הנקרא ראשון והנוגע בראשון נקרא שני והנוגע בשני נקרא שלישי והנוגע בשלישי נקרא רביעי והראשון ושלמטה ממנו כולן נקראין ולד הטומאה.
הלכה ט[עריכה]
כל המתטמא מחמת המת טומאת שבעה בין אדם בין כלים הוא הנקרא טמא מת והוא אב מאבות הטומאות לענין טומאת תרומה וטומאת קדשים כמו שביארנו למנות ממנו ראשון ושני כדי לטמא אדם וכלים במגע כשאר אבות הטומאות ואינו מטמא במשא.
הלכה י[עריכה]
כל המתטמא מחמת המת טומאת ערב הוא ולד הטומאה והוא הראשון לטומאה ואפשר שיהיה הרביעי מן המת ראשון לטומאה כמו שביארנו לענין תרומה וקדשים.
הלכה יא[עריכה]
אדם או כלים שנטמאו במגע ארץ העכו"ם ובית הפרס או במשאן או במגע דם תבוסה וגולל ודופק או באהלן וכן אדם שנטמא במשא דם תבוסה הרי אלו כולן וכל כיוצא בהן אבות טומאות של דברי סופרים וכן בגדים המתטמאין מחמת אלו טומאת שבעה כולן אבות הטומאות של דברי סופרים.
הלכה יב[עריכה]
האהל עצמו המאהיל על הטומאה אעפ"י שלא נגעה בו טומאה הרי הוא טמא טומאת שבעה מן התורה והרי הוא כבגדים שנגעו במת שנאמר והזה על האהל במה דברים אמורים בשהיה האהל בגד או שק או כלי עץ או עור אחד עור בהמה וחיה בין המותרין לאכילה בין האסורין לאכילה שנאמר ויפרוש את האהל על המשכן אין קרוי אהל אלא ארוג ועור כמשכן אבל אם היה האהל נסרין של עץ כגון התקרה והמחצלת וכיוצא בהן או שהיה עצם או של מתכות ה"ז טהור ואין צ"ל שאם היה בניין שהוא טהור וכ"מ שנאמר הבית טמא אינו אלא אדם וכלים שבכל הבית ואין לך יוצא מן העץ שהוא מתטמא טומאת אוהלים אלא הפשתן בלבד.
הלכה יג[עריכה]
בגדים הנוגעין במת אף על פי שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בו טומאת שבעה אינן כמת לטמא באהל ובמשא שהמשא למת עצמו אינו מפורש כמו שביארנו ובטומאת אהל הוא אומר אדם כי ימות באהל לפיכך הנושא בגדים שנגעו במת ולא נגע בהן וכל המאהיל עליהן או שהאהילו עליו או שהיו עמו באהל הרי זה טהור וכן האדם שנטמא במת והאהיל על הכלים הרי הן טהורין שאין טמא מת טמא אלא במגע בלבד.
הלכה יד[עריכה]
המת אינו מטמא משכב ומושב מתחתיו ולא מדף מעל גביו אלא אחד כלי שיגע במת מצדו או שהיה תחתיו או על גביו כיצד עשרה בגדים זה ע"ג זה והמת למעלה ועשרה בגדים אחרים על גבו מלמעלה בגד הנוגע בו והבגד השני שנגע בבגד שנגע בו שניהן טמאים טומאת שבעה והשלישי טמא טומאת ערב בין של מעלה בין של מטה והרביעי ומן הרביעי ולמטה ומן הרביעי ולמעלה כולן טהורין מה שאין כן בטמאי משכב ומושב כמו שיתבאר במקומו בד"א שכל הבגדים או הכלים שתחתיו ושל מעלה ממנו טהורין בשלא היתה שם טומאה רצוצה ולא טומאת אהל או שהיה מבדיל בינו ובין הכלים אבן כמו שיתבאר במקומו.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.