רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות א
ספר המצוות עשה צו: "המצוה לנהוג על-פי דיני טומאת נבלה"
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
הנבילה אב מאבות הטומאות כזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא את האדם במשא לטמא בגדים כמרכב הזב כיצד אדם שנגע בנבילה נטמא והרי הוא ראשון לטומאה ואם נגע בכלים אפילו בשעת מגעו בנבילה הרי הן טהורין וכן כלים שעליו טהורין לפי [שהוא] ולד ואין ולד מטמא כלים אבל הנושא את הנבילה מטמא כלים בשעת נשיאתו שנאמר והנושא את נבלתם יכבס בגדיו ואותן הבגדים ראשון לטומאה ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס ואפילו בשעת נשיאתו כמו שביארנו במטמאי משכב ומושב:
הלכה ב[עריכה]
אחד בהמה וחיה בין המותרין באכילה בין האסורין אם מתו כולן בשרן מטמא בכזית ושחיטת בהמה טהורה וחיה טהורה מטהרתו בכ"מ ואפילו שחט חולין בעזרה וקדשים בחוץ הרי אלו טהורין ואם אירע פיסול בשחיטה הרי זו נבילה ומטמאה במשא כמו שביארנו בהלכות שחיטה:
הלכה ג[עריכה]
בהמה טמאה וחיה טמאה אין השחיטה מועלת בה ואחד השוחטה או הנוחרה או החונקה או שמתה כדרכה הרי זו נבילה וכל הנבילות מצטרפות לעניין טומאה לכזית אחד טמאות ואחד טהורות:
הלכה ד[עריכה]
מוח הרי הוא כבשר ודם הנבילה אינו מטמא כנבילה אלא הרי הוא כמשקין טמאים שאינו מטמא לא אדם ולא כלים מן התורה:
הלכה ה[עריכה]
חלב בהמה טהורה שמתה טהור שנאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו מי שאיסורו משום נבילה וטרפה ואם הוכשר במשקין המכשירין הרי הוא כאוכלין טמאין ואינו כבשר נבילה והנוגע בחלב החופה את הכוליא קודם הפרשה הרי זה טמא כנוגע בכוליא עצמה שהרי כמה חוטין נמשכין ממנה בחלב אבל בהמה טמאה והחיה בין טהורה בין טמאה אחד בשרה ואחד חלבה לטומאה ומטמא אדם וכלים בכזית כבשר הנבילה:
הלכה ו[עריכה]
הכוי חלבו מטמא כבשרו וטומאתו בספק לפיכך אין שורפין עליו תרומה וקדשים ואין חייבין כרת על טומאתו ועל ביאת המקדש או על אכילת קדשיו:
הלכה ז[עריכה]
ואלו דברים שאין מטמאין מן הנבילות העצמות והקרניים והטלפים אפי' עיקרן הרך שאם יחתך מן החי יוצא דם והעור אף על פי שאינו מעובד והאלל והגידים והמרק והתבלין שמתבשלין עמה במה דברים אמורים בזמן שפירשו מן הנבילה אבל הנוגע באחד מכל אלו כשהן מחוברין בבשר ה"ז טמא והוא שיהיה בבשר כזית שאין אחד מכל אלו מצטרף לכזית:
הלכה ח[עריכה]
האלל בין שפלטתו חיה בין שפלטתו סכין אינו מצטרף לכזית ואם כנסו והיה בו כזית מטמא:
הלכה ט[עריכה]
ואלו בהמות שעורותיהם כבשרם:
עור חזיר של יישוב ועור חטוטרת הגמל הרכה ועור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה הרי אלו מטמאין מן הנבילה ואם עיבדן או הלך בהן כדי עבודה הרי אלו טהורים ואם עשה בהן מעשה שביטלן טהורין אע"פ שלא הלך בהן כדי עבודה כיצד אוזן חמור שטלאה לכפיפתו טהורה כמה הוא כדי עבודה ארבעה מילין ואי זו היא חטוטרת רכה כל זמן שלא טענה הגיע זמנה לטעון ולא טענה או שטענה קודם שיגיע זמנה הרי זה ספק:
הלכה י[עריכה]
המפשיט נבלת בהמה או חיה בין טמאה בין טהורה בין דקה בין גסה אם לשטיחה הפשיט כיון שהפשיט מן העור כדי אחיזה והוא שני טפחים הנוגע בעור זה שהופשט טהור ועד שלא הפשיט שני טפחים הנוגע בעור כנוגע בבשר הפשיטה כדי לעשות מן העור חמת הרי העור חיבור עד שיפשיט את כל החזה ואם הפשיטה מרגליה בלבד הרי העור כולו חיבור והנוגע בעור כנוגע בבשר עד שיפריש העור כולו מעל הבשר וכן המפשיט בשרצים חיבור עד שיפשיט כולו עור שעל הצואר חיבור עד שיפשיט כולו וכל עור שהוא חיבור לטמא כך הוא חיבור להתטמא שאם היתה שחוטה ונגעה טומאה בעור זה שהוא חיבור נטמא הבשר:
הלכה יא[עריכה]
עור שיש עליו כזית נבילה הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערו שכנגדו מאחורי העור נטמא מפני שהעור בשערו שומר לבשר בד"א שפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אם היה מרודד בטל אגב העור:
הלכה יב[עריכה]
עור שיש עליו כשני חצאי זיתים בשר נבילה העור מבטלן ואינן מטמאין לא במגע ולא במשא שכל שאינו מטמא מן הנבילה במגע אינו מטמא במשא אבל שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם הנושאן טמא שהרי נשא כזית והנוגע טהור שאין חיבורי אדם חיבור והוא שיהיו שניהן מרודדין ודבוקין זה בזה עד שינטלו כאחד אבל אם היה חצי זית זה בפני עצמו וזה בפני עצמו בקיסם אחד אפילו הוליך והביא כל היום כולו טהור:
הלכה יג[עריכה]
בשר נבילה שנפסד והבאיש ונפסל מלאכול הכלב טהור לפיכך נצל הנבילה ספק אם מטמא בכזית אם לא בשר נבילה שיבש אם יכול לשרות בפושרין מעת לעת לחזור לח וראוי לכלב מטמא ואם לאו טהור ואפילו באוכלין טמאין אינו מטמא:
הלכה יד[עריכה]
בשר נבילה שהיה סרוח מעיקרו ואינו ראוי למאכל אדם ה"ז טהור שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה עד שתהיה תחילתה ראויה לגר:
הלכה טו[עריכה]
שליא של נבילה הרי היא כפרש וכרעי ואינה מטמאה כנבילה ואם חשב עליה לאכילה מתטמא טומאת אוכלין הקיבה והחלב של נבילה טהורין מכלום:
הלכה טז[עריכה]
בהמה ששפעה חררת דם אף על פי שנפטרה מן הבכורה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא עד שיהיה בה צורת נפל לפי שהיא בטילה ברוב היוצא עמה לפיכך היא טהורה אע"פ שהיתה ראויה לגר אגב אמה:
הלכה יז[עריכה]
נבילה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבילה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע אבל אם נשא הכל נטמא שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה אבל הנבלה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל:
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.