ביאור:הרשעים ברשות ליבם, הצדיקים ליבם ברשותם

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בכמה מקומות בתנ"ך המתארים אדם שחושב או רוצה דבר-מה, כתוב שהוא "אומר ב ליבו", או "אומר אל ליבו". לב הוא מקום המחשבות ; מה ההבדל בין "אמר בליבו" לבין "אמר אל ליבו"?

על-פי חז"ל ( בראשית רבה סז ח ומקומות נוספים) :

הביטוי "אמר ב ליבו" מציין שהאדם כביכול שבוי בתוך מחשבותיו, מחשבותיו שולטות בו ומובילות אותו;

והביטוי "אמר אל ליבו" מציין שהאדם שולט במחשבותיו - הוא מצווה על ליבו מה לחשוב.

ע"פ חז"ל, הביטוי "אמר בלבו" מאפיין רשעים - " "הרשעים ברשות ליבם" ":

(בראשית כז מא): "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו 'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'"
(מלכים א יב כו): "ויאמר ירבעם בלבו 'עתה תשוב הממלכה לבית דוד'"
(עובדיה א ג): "זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ"
(תהלים י ו): "אמר בלבו בל אמוט לדר ודר אשר לא ברע"
(תהלים י יא): "אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח"
(תהלים י יג): "על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש"
(תהלים יד א): "למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב"
(תהלים נג ב): "אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה טוב"
אסתר ו ו: " "ויבוא המן, ויאמר לו המלך 'מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?' ויאמר המן בלבו 'למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני?'" "" "

והביטוי "אמר אל ליבו" (או ביטויים דומים) מאפיין את הצדיקים - " "הצדיקים ליבם ברשותם" ":

(בראשית כד מה): "אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא"
(שמואל א א יג): "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה"
(שמואל א כז א): "ויאמר דוד אל לבו 'עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו'"
(קהלת ט א): "כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה..."
(איכה ג כא): "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל"
(דניאל א ח): "וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל"
ובעתיד: (ירמיהו לא לב): "כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה..."

וגם את ה' - " "ודומים [הצדיקים] לבוראם" ":

(בראשית ח כא): "...ויאמר ה' אל לבו 'לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם...'"

אבל לא את הרשעים:

(ישעיהו מב כה): "וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב".
(ישעיהו מד יט): "ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד"
(ישעיהו מז ז): "ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על לבך לא זכרת אחריתה"
(ישעיהו נז א): "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק"
(ישעיהו נז יא): "ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי"

יש גם מצוות בתורה שמחייבות את האדם למשול במחשבותיו:

(דברים ד לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"
(דברים ו ו): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך"
דברים יא יח: " "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם..." "" "
דברים ל א: " ... "והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה" "
מלכים א ח מז: " "והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו" "" "
(ישעיהו מו ח): "זכרו זאת והתאששו, השיבו פושעים על לב"
ואולי גם: (קהלת ז ב): "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו"( פירוט )

פסוק אחד לא מתאים לתיאוריה:

(בראשית יז יז): "ויפל אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו 'הלבן מאה שנה יולד? ואם שרה הבת תשעים שנה תלד?'"

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של ע"פ חכמי התלמוד שפורסם לראשונה באסתר רבה י ועוד וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-20.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/blv