קטגוריה:דניאל א ח

וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל

וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ

ברשימת השמות של הנערים מיהודה, מופיע דניאל ראשון. ייתכן שהוא היה המבוגר מהנערים, או שהוא היה חכם ותקיף יותר מהם ולכן דיבר ראשון והתווכח עם הסריס האחראי על הנערים. גם בהמשך דניאל זוכה לכבוד גדול יותר מחבריו.

יִתְגָּאַל

השרש 'גאל' מופיעה מספר פעמים בתנ"ך במובנים שונים:

1. 'גאל' במשמעות: הציל, תיקן, הוֹשִׁיעַ, פדה, קָרָא דְּרוֹר, שִׁחְרֵר (מילוג)

• "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו ו).
• "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה כה).
• "אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְהֹוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מא יד).

2. "יִתְגָּאַל" מהשרש 'גאל' במשמעות דבר מזוהם, מלוכלך, מסוכן, לא כשר, שאינו ראוי למגע או אכילה.

• "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֺן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה" (ישעיהו נט ג).
• "מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן יְהֹוָה נִבְזֶה הוּא" (מלאכי א ז).
• "נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם" (איכה ד יד).

השורש 'געל' גם הוא מופיע בתנ"ך, במשמעות של ימינו של גועל, מלוכלך, מעורר סלידה, מה שמעורר דחייה, גורם בחילה, מַבְחִיל (מילוג).

• "בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם" (ויקרא כו מג).
• "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן" (שמואל ב א כא).

נראה שהשימוש בשרש 'גאל' לדבר מלוכלך, נגמר, והיום, בעברית מודרנית, הפרוש הזה נשאר רק בשורש 'געל'.

אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל

פעמים בפסוק נאמר "אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל".
"יִתְגָּאַל" מופיע בצורת עתיד - האוכל לא 'יתגאל' בעתיד.
ייתכן ש"אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל" הוא במשמעות של משהו שאי אפשר להביא לו גאולה, מגעיל, ואין דרך לעשות אותו טהור וכשר לאכילה (ביאור:בראשית ז ב).

אולם נאמר שדניאל רצה את "אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל", וזה אומר שהפרוש חייב להיות שזה משהו טוב לאכילה מתוך "פַת-בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו". לכן סביר שדניאל ביקש דבר כשר לאכילה ושלא מתקלקל בזמן ונעשה מגעיל ומסריח. בשר, ירקות ופירות ואפילו יין או מיץ מתקלקלים, מחמיצים ונרקבים.

סביר שדניאל ידע שיוסף הציע לפרעה "וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים, וְשָׁמָרוּ" (ביאור:בראשית מא לה) כדי לשרוד בשבע שנות הרעב. דניאל הבין שזרעים נשארים זמן רב ראויים לאכילה וזה אוכל בריא ומזין. סביר שדניאל לא הגביל את עצמו לחיטה בלבד אלא לכל סוגי הצמחים שגדלים מן-הזרועים, כפי שדניאל הסביר למלצר את בקשתו: "וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה, וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה" (ביאור:דניאל א יב).

וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל

דניאל נזהר מאוד בכבוד המלך. הוא לא היה יכול לטעון שהאוכל אינו טוב ושהמלך מזלזל בבריאות הנערים. הוא נזהר לא לבקש אוכל טרי וזהה למאכל המלך. לכן דניאל בקש אוכל שונה, שהמלך לא נוהג לאכול. דניאל גם נזהר לא לערב את דתו וחוקי כשרות, כדי לא להפחיד את המלך שהוא נאמן לדתו יותר מאשר למלך.
דניאל גם לא רצה שכל שאר הנערים יצטרפו לבקשתו, ואז המלך יכעס שהוא מארגן מרד ומרירות בקרב הנערים נגדו. דניאל החליט לבקש דבר ששאר הנערים לא ירצו ויעדיפו את פת-בג המלך, אפילו אם זה שיירים.

לא ברור מה אמר דניאל לשר הסריסים.

• ייתכן שדניאל פשוט בקש אוכל נוסף, אחר, אוכל שאינו מקולקל ואינו מתקלקל, בלי להסביר למה הוא דוחה את שאריות האוכל משולחנו של המלך.
• ייתכן שדניאל אמר לשר הסריסים שהאוכל הזה מגעיל בשבילו, כי אלו שאריות מאנשים אחרים, או שזה לא אוכל כשר שמותר לבני ישראל לאכול.

כיוון שדניאל התנגד גם לפַת-בַּג הַמֶּלֶךְ וגם ליֵין, ניתן להבין שלא מדובר בבשר בלתי כשר, הן היין כשר, אלא שצורת ההכנה, השימוש הקודם, והאפשרות שהאוכל יתקלקל וזיהומים יגדלו בו, הפריעו לדניאל.
דניאל בקש אוכל אחר. הוא לא אמר שלא יגישו לו את השאריות המגעילות. הוא פשוט התכוון לא לאכול מהם.

שר הסריסים הקשיב לדניאל, וענה לו שהוא חושש מהמלך, וניתן להבין מהמשך הסיפור שהוא לא הסכים לתת לדניאל אוכל אחר.