מ"ג דניאל א ח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֤שֶׂם דָּנִיֵּאל֙ עַל־לִבּ֔וֹ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִתְגָּאַ֛ל בְּפַת־בַּ֥ג הַמֶּ֖לֶךְ וּבְיֵ֣ין מִשְׁתָּ֑יו וַיְבַקֵּשׁ֙ מִשַּׂ֣ר הַסָּרִיסִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִתְגָּאָֽל׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"יתגאל" - ענין לכלוך וטנוף כמו לחם מגואל (מלאכי א)
מצודת דוד
"וישם" - חשב בלבו והתעורר בדבר
"אשר לא יתגאל" - במאכלי האיסור וביין נסך של עכו"ם
"ויבקש" - שאל ממנו למנוע מאתו פת בג והיין לבל יתגאלמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ח – טו) למה לא בקש דניאל תיכף מן המלצר?, ולמה לא אמרו לשר הסריסים שינסה אותם וכמו שאמרו אל המלצר?, ומה זה שבקש אשר לא יתגאל, שבקשה כזאת באין ספק יעלה חמת מלך מלכי מות כשיאמר כי שולחן המלך מגואל הוא ונבזה אכלו?, ומז"ש שה' נתן אותו לחסד ולרחמים והלא לא מלא בקשתו?:
(ח) "וישם דניאל על לבו". שדניאל חשב כי ייחד אותו לע"א וירצה להעבירו על דת ושגם המאכלים והיין שיחד לו יהיו מזבחי מתים ויין נסיכם, [ובאמת יש מפרשים שפי' שם פת בג פת הנקרב לע"א], "ויבקש משר הסריסים", באשר חשב זאת להעברה על דת ושהמלך יקפיד שיאכלו דוקא מפת הזה ואם יסרב יהיה כמורד, החליט בדעתו למסור נפשו ע"ז כדין אם מתכוין להעבירו על דת, ולכן בבקשו משר הסריסים לא אמר לו אמתלאות וטעמים אחרים, רק אמר בפירוש "אשר לא יתגאל, "הודיע לו שלפי דתו הוא לחם מגואל ושהוא אינו רוצה להתגאל, והגם שהיה עי"ז בסכנה עצומה לא הכחיד האמת, וזאת לא עשה רק דניאל לבד שראה שיחד אותו לע"א, לא רעיו, ולכן לא בקש רק הוא לבדו: