ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק ראשון

פרק ראשון - יציאות השבת

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה א

-----------------------------------דף א

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_א.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני’: יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. באי זה צד? העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים. ^א_אפשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא. העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס. בעל הבית חייב, והעני פטור. ^א_בפשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא. שניהן פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס. שניהן פטורין:

גמ’: תנן, יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. מהו שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ? האם הכוונה שתים לחיוב לבעל הבית העומד בפנים, כשעשה מלאכה שלמה של הוצאה או הכנסה. ושתים לפטור כשעשה רק חלק מהמלאכה. ובאותה צורה, שתים לחיוב ושתים לפטור לעני העומד בחוץ. או שהכוונה, שתים שהן ארבע שעליהם חייב להביא קרבן בפנים _במקדש. שנים על הוצאה והכנסה לבעל הבית, ושנים על הוצאה והכנסה לעני. ושתים שהם ארבע בחוץ. שבעל הבית והעני פטורים מקרבן, לפי שעשו רק חלק מהמלאכה? נישמעינה מן הדא דתנן התם. שבועות שתים שהן ארבע וכ"ו יציאות השבת שתים שהן ארבע. ולמה לא תנינן שנים שהם ארבע בפנים ושנים שהן ארבע בחוץ? אמר רבי אבא רבי אבא°. תמן כולהון לחיוב. ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני. הדא אמרה, ארבע לחיוב וארבע לפטור.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מתניתא אמרה כן, דתנן, שבועות שתים שהן ארבע. לא כולם לחיוב? רואים שבמטבע הלשון הזה משתמש התנא כשדין כל הארבע זהה לחיוב או לפטור. ודכוותה יציאות השבת שתים שהן ארבע לחיוב. והא תני דלתות ההיכל שנים שהן ארבע. _{שכל דלת היתה מורכבת משני חלקים.} אית לך למימר לחיוב או לפטור אלא ממטבע הלשון אי אפשר להביא ראיה. ולמה לא ניתני שנים עשר ארבע לחיוב ושמונה לפטור? _{ארבע לחיוב,} שנים שבעל הבית עשה את כל המלאכה ושנים שהעני עשה את כל המלאכה. _{ושמונה לפטור} שני עקירות לעני ושני הנחות של בעל הבית. _{כשהעני עוקר ומכניס ובעל הבית נוטל ומניח, הרי כאן שתים, אחד לעני ואחד לבעל הבית. כשהעני עוקר ומניח בידו של בעל הבית ובעל הבית מכניס ומניח, הרי עוד שתים} שני עקירות של בעל הבית ושני הנחות של העני _{כשבעל הבית עוקר ומוציא והעני נוטל ומניח. כשבעל הבית עוקר ומניח בידו של העני והעני מוציא ומניח. הרי עוד ארבעה} לא אתינן מיתני, אלא עקירות, שהן פטור שהוא כנגד _{שיכול לבא} לידי חיוב אם היה מסיים את המלאכה. תנן, פשט העני את ידו לפנים. ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא. העני חייב, ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס. בעל הבית חייב, והעני פטור אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. ההן פטור דתנינן הכא, ^א_גפטור ומותר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. עני ועשיר אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים. הכנסה והוצאה אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים שהרי אמר התנא יציאות השבת. וכי אפשר לאמר שאין הכנסה בכלל? והא קא מפרש הכנסה לאלתר _{דתנן פשט העני את ידו לפנים דהיינו הכנסה.} וכן מדתנן בל"ט אבות מלאכה, המוציא מרשות לרשות. ולא נאמר מרשות היחיד לרשות הרבים. וכי אפשר לאמר שאין המכניס בכלל? וכן נישמעינה מן הדא דאמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב. ואם הכנסה והוצאה היו שני מלאכות שונות, איך מצטרפים? ^א_דמניין שהוצאה קרוייה מלאכה? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° שמע להן מן הדא, דכתיב (שמות ויקהל לו ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש, ויכלא העם מהביא. שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגיזברים. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. אפילו הכנסה את שמע מינה. כשם שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגזברין, כך נמנעו הגיזברין מלקבל מידן ולהכניס ללישכה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. רבי אחא רב אחא° שמע כולהן מן הדין קרייא, דכתיב (ירמיהו י"ז, כ"ב) השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים, ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. שמע מינה דהוצאה והכנסה קרוים מלאכה. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת אחרת חייב.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 א_א מיי' פ י"ב מהל' שבת הלכה ט', מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ז, סמ"ג לאוין סה:

2 א_ב מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ה':

[ע"ב]

3 א_ג מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ז:

4 א_ד מיי' פ י"ב מהל' שבת הלכה ח', סמ"ג לאוין סה:

-----------------------------------דף ב

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ב.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. דתני. הוציא חצי גרוגרת, וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד, חייב. בשני העלמות, פטור _{דיש ידיעה לחצי שיעור וידיעות מחלקות.} °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר. ^א_הבהעלם אחד לרשות אחת חייב. בהעלם אחד לשתי רשויות, או בשתי העלימות לרשות אחת, פטור. וקשיין. אילו הוצאה והוצאה אינן מצטרפות ל°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. הכנסה והוצאה לא כל שכן שלא הצטרפו? הוי אומר, דמה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שהוצאה והכנסה מצטרפות, דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. הא דאמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שהמוציא לשתי רשויות לא מצטרף ופטור. לא סוף דבר שהוציא משני פתחים הפתוחים לשתי פלטיות. ששני החצאים בשני מקומות נפרדים ולא שייך בהם צרוף לכשיעור. אלא אפילו פתוחין לפלטיא אחת, אלא שהוציא משני פתחים. ואף שיצאו לרשות אחת. כיוון שיש בניהם ארבע אמות הוי כשני רשויות, ולא מצטרפים, כיוון ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מדמי רשויות להעלימות. כמה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מדמי רשויות להעלימות לפטור כגון שבכל הוצאה לא היה שיעור. שבין אם הוציא בהעלם אחד לשתי רשויות, ובין אם הוציא בשתי העלימות לרשות אחת, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא פוטר. כך מדמה רשויות להעלימות לחיוב. שאם הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד שמא אינו חייב שתים. _{כמו שהמוציא שני גרוגרות בשני העלמות חייב שנים.} אמר רבי יודן רבי יודן°, לחיוב אף °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודה שאם הוציא אפילו לשתי רשויות בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מדמי רשויות לאכילת פרסיים. כשם ^א_ושאם אכל חצי זית בתוך כדי אכילת פרס הזה. וחצי זית בתוך כדי אכילת פרס הזה. שמא אינו פטור? כי היכי דאפילו בהעלם אחד אין חצי שיעור שאכל בכדי אכילת פרס זה, מצטרף עם חצי שיעור שאכל בכדי אכילת פרס אחר. הוא הדין נמי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור, ואפילו עשה המלאכה בהעלם אחד. וכשם שאילו ^א_זאכל כמה זיתים בכמה פרסיים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הוא הדין נמי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בהוציא אפילו לכמה רשויות אינו חייב אלא אחת. רבנן דקיסרין אמרין. עד דאת מדמה לה לחלבים לעניין צרוף בכדי אכילת פרס. דמינה לשבת. כשם שאם ארג חוט אחד בתוך בגד זה, וחוט אחד בתוך בגד זה, שמא אינו פטור? הוא הדין נמי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור, ואפילו עשה המלאכה בהעלם אחד. וכשם שאילו ארג כמה חוטין בכמה בגדים בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הוא הדין נמי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בהוציא אפילו לכמה רשויות אינו חייב אלא אחת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ^א_חהמוציא אינו חייב עד שיניח. רבי יעקב בר אדא רבי יעקב בר אדא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° עד שיטול ועד שיניח. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. האם עד שיטול על מנת להניח. ואם נטל לאכול ונמלך להניח ^א_טלא הוה חייב?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאינו חייב עד שיניח, דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. דתני הוציא חצי גרוגרת והניחה. וחזר והוציא חצי גרוגרת, אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה, חייב. ואם לאו, פטור. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אם העבירו דרך עליה חייב _{אף שלא הניח} ואם לאו פטור. אף °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מצריך הנחה. אלא שהוא עביד המהלך כמניח. אי הכי. כמה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא עביד המהלך כמניח לחיוב, כך הוא עביד המהלך כמניח לפטור. כיון שהוציאו נעשה כמו שהניחה שם ליד הפתח. ויהא פטור? _{כיוון שהחצי הראשון רחוק יותר מארבע אמות.} תיפתר שהיה החצי גרוגרת הראשון נתונה בתוך ארבע אמות לפתח. אם כך קשה. בהדא תני ואם לאו _{היינו שלא העבירו מעליו,} פטור? אם החצי גרוגרת הראשון נתון צמוד לפתח, אמאי פטור? אפילו לא העבירו עליו צריך להצטרף שהרי הוא בתוך ארבע אמות שלו. אמר רבא בר בריה דרב פפי רבא בר בריה דרב פפי°. תיפתר שהיה הפתח רחב חמשה אמות, והוציא אחת לכאן ואחת לכאן. לכן יש אפשרות שלא הוציא את השניה בתוך ד' אמות לראשונה. תמן תנינן יש האוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד: טמא שאכל את החלב, והיה נותר, מן מוקדשים, וביום הכפורים. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אם היתה שבת והוציאו בפיו, חייב חמש. אמרו לו, אינו מן השם. _{שעל כל הארבעה חייב אף במהלך, וזה אינו חייב אלא במניח.} ו°רבי מאיר רבי מאיר סובר, בליעתו זו היא הנחתו. מנו אמרו לו? °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. מחלפי שיטתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? תמן לא עביד המהלך כמניח, שהרי חילק בין הוציא שאינו חייב אלא במניח, לשאר שחייב אף במהלך. והכא עביד המהלך כמניח _{ולכן כשהעבירו עליו כאילו הניחו וחייב.} אמר רבי יודן רבי יודן° אי אפשר להעמיד את המחלוקת בהולך ומוציא בפיו. שאין דרך הוצאה בכך. אלא תיפתר באדם שהיה מוטל על האסקופה. מקצתו בפנים ופיו לחוץ, ופשט ידו ונטלה מהבית ואכלה. ל°רבי מאיר רבי מאיר ברגע הבליע נעשתה הנחה. וכיוון שפיו בחוץ, חייב. ול°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הנחה תהיה רק כשיגיע לקיבה. וכיוון שהקיבה בתוך הבית, פטור. ואין סתירה על דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שהרי לא הילך. אמר רבי ינאי רבי ינאי°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

5 א_ה מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה כ"ד:

6 א_ו מיי' פ ו' מהל' שגגות הלכה א':

7 א_ז מיי' פ ו' מהל' שגגות הלכה א':

8 א_ח מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה א':

9 א_ט מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה י"ב:

[ע"ב]

-----------------------------------דף ג

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ג.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] בלע חצי זית חלב, והקיאו וחזר ובלעו ^א_יחייב. הכניס חצי גרוגרת וחזר והוציאו פטור. מה בינה לבין קדמייתא? תמן נהנה חיכו בכזית. ברם הכא, לא נתעסק בכגרוגרת שלימה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° פעמים שהוא מתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור. היך עבידא? הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה. והרי נתעסק בגרוגרת שלימה והוא ^א_יאפטור. ולמה פטור? בגין מדמייתה לחלבין הוא עביד כן. שהחצי שנשרף אינו מצטרף. כמו שאם אכל חצי כזית חלב והמתין יותר מכדי אכילת פרס. וחזר ואכל עוד חצי כזית חלב, החצי הראשון שנתעכל אינו מצטרף. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ^א_יבהמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית אפשר ללמוד שחייב. מן המוציא לאחריו. מן הדא דתן, המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו ^א_יגפטור שהתכוון לשמירה מעולה ויצא לו שמירה פחותה. לאחריו ובא לו לפניו חייב. משמע שאם התכוון להוציא כשהמשא מאחוריו והוציא מאחריו, חייב. וכי אפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית? _{שהרי כשיוצא והמשא על גבו. הוא יוצא ראשון וגופו הופך למחיצה בין רשות הרבים לבית, כך שהמשא עובר דרך כרמלית.} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שיצא דרך אחוריו. _{שהיו פניו הפוכות לכותל ומשאו לאחריו, ובכך יצא משאו תחילה.} רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, והרי כשהולך לאחריו זו לא דרך הוצאה היא, ולמה חייב? אמר ליה שכן כתפייא אומנא עבדין כן כאשר הפתח צר. ויידא אמרה דא שהמוציא דרך כרמלית חייב? רבי אחא רב אחא° ורבי מיישא רבי מיישא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מדתנינן המוציא אוכלים ונתנן על אסקופה פטור. חזר ועמד ברשות הרבים ונטלם והוציאן פטור, הוציא מהבית ולא הניח על האסקופה חייב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] והאי אסקופה, לאו כרמלית היא? שהרי אם הייתה רשות הרבים, למה כשהוציא מהבית והניח עליה פטור. ואם היא רשות היחיד, למה כשחזר ועמד ברשות הרבים ונטלם והוציאן פטור ובאיש לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דלא אמרה מן גרמיה. אמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)°, הכל מודין בזורק שהוא חייב. דברי הכל הוא שאין אויר כרמלית כממשה. ומה פליגין? במוציא. °בן עזאי שמעון בן עזאי פוטר. וחכמים מחייבין. °בן עזאי שמעון בן עזאי עבד המהלך כמניח, ורבנין לא עבדי מהלך כמניח. רב חסדא רב חסדא° שאל לרב הונא רב הונא°. על דעתיה ד°בן עזאי שמעון בן עזאי, אין אדם מתחייב אם מעביר ד' אמות ברשות הרבים לעולם? דמכיון שהוציאן נעשה כמו שהניחה על כל אמה ואמה. ויהא פטור? רב יהודה רב יהודה° אמר בשם רב רב (אמורא)° הכל מודין במוציא דרך כרמלית שהוא פטור. דברי הכל הוא, שמהלך כמניח. ומה פליגין? בזורק. ש°בן עזאי שמעון בן עזאי פוטר, וחכמים מחייבין. °בן עזאי שמעון בן עזאי עבד אויר כרמלית כממשה, וכאילו נח בכרמלית. ורבנין לא עבדין אויר כרמלית כממשה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרב יהודה רב יהודה°, דתנן, היה עומד ברשות הרבים וזרק לדיר או לסהר דרך כרמלית חייב. ואם הוציא פטור משמע שלדעת חכמים, הולך כעומד. כשיטת רב יהודה רב יהודה°. מתניתא מסייעא לרב הונא רב הונא°. דתנן, ^א_ידהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. בין שחזר והוציאן, בין שהוציאן אחר פטור. שלא עשה מלאכתן בבת אחת. הא אם עשה מלאכתן בבת אחת, לדעת רבנן חייב. כשיטת רב הונא רב הונא°, שמהלך לאו כעומד. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר. אפילו עשה מלאכתן בבת אחת פטור שהולך כעומד. והא תנינן יש אוכל אכילה אחת וחייב ארבע חטאות וכ"ו, °רבי מאיר רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב חמש, ואמרו לו, אינו השם. שאלו חייבים אפילו מהלך, והמוציא אינו חייב עד שמניח. רואים שמהלך אינו כמניח? על דעתיה דרב הונא רב הונא°, המשנה כחכמים שסוברים שהולך לאו כעומד, ודלא כ°בן עזאי שמעון בן עזאי. על דעתיה דרב יהודה רב יהודה° שאמר שלדעת כולם הולך כעומד קשה. שהרי המשנה לא כ°בן עזאי שמעון בן עזאי ולא כרבנן. אמר רבי חיננא רבי חיננא° לא קשיא מנו אמרו לו? חכמים שהן כשיטת °בן עזאי שמעון בן עזאי שהולך כעומד. שאף הם מודים ל°רבי מאיר רבי מאיר שיהיה חיב אף על ההוצאה, ומה שאמרו לו אין זה מן השם. הכוונה שלא באו למנות אלא איסורים שנתחייב בהם משום האכילה. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. ^א_טוהיה עומד ברשות הרבים וזרק וקידם וקלטה מהו? ולאו מתני' היא? דתנן, קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה ^א_טזפטור ואמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, הא דתנן קלטה אחר פטור, בחוטף כן, שהוציא האחר ידו ותפס, ולא לכך כיוון הזורק. הא אם קלט על ידי שנחה בידו חייב. דמה בין נחה לארץ לנחה לתוך ידו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

10 א_י מיי' פ י"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה ג':

11 א_יא מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה כ"ג:

12 א_יב מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ו סעיף א', סמ"ג לאוין סה:

13 א_יג מיי' פ א' מהל' שבת הלכה י"ב, סמ"ג לאוין סה:

[ע"ב]

14 א_יד מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"ד:

15 א_טו מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ט"ו:

16 א_טז מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה י"ג:

-----------------------------------דף ד

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ד.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] תמן כשנחה ביד אחר, למה הוא חייב? תמן הוא זרק ואחר קיבל. ברם הכא הוא זרק והוא קיבל והרי כזרק ונחה באותו מקום. ותהא פשיטא ליה שהוא חיב. דהא אילו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמא אינו חייב מן הדין פיו _{שהעומד על האסקופא ולוקח מהבית ומכניס לפיו שברשות הרבים שהוא חייב?} ופיו לאו כאדם אחר הוא וחייב. אף הכא שמאלו כאדם אחר הוא ויהיה חיב. אמר רבי יודן רבי יודן° פשיטא ליה לרבי יוחנן רבי יוחנן° שזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב. ומה צריכה ליה בזורק בימין וקלט בימין. רבנן דקיסרין ורבי שמי רבי שמי° אמרו בשם רבי אחא רב אחא°. אפילו זרק בימין וקלט בשמאל, צריכה ליה אם חייב. ואין תימר והרי פיו? שניא פיו כיון שהאוכל נעלם, כאדם אחר הוא. ברם הכא וכי ידו כאדם אחר הוא? רבי מנא רבי מנא° בעי. אם שני ידיו כשנים, מעתה הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת? אמר לו רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° , וכי דא הוא בעשותה? ולא כן תני יחיד שעשאה חייב. שנים או שלושה שעשו ^א_יזפטורין _{דווקא כמה בני אדם שעשו פטורים אבל אדם אחד, אפילו כעין שנים חייב.} אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. היה עומד ברשות הרבים, וקלט גשמים מאויר מחיצות והוציא חייב. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשם רבי זעירא רבי זעירא° מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם קלט גשם חייב. זה דווקא בחוטף ביד אחת ומניח בשניה כן, הא אם קלט מהאויר פטור. מה בין נתן לו אחר מה בין נתנו לו שמים. למה בנתן לו אחר והוציא פטור ואם נתנו לו שמים חייב? אתייא כ°רבי רבי יהודה הנשיא. ד°רבי רבי יהודה הנשיא עבד אויר מחיצות כממשה. ולכן אף שקלט מהאויר כאילו עקר. תני, היה עומד בפנים וידו מלאה פירות פשוטה לחוץ. וקדש עליו היום, אסור להחזירה. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי אבא רבי אבא°. כמאן דאמר אסור להשתמש באויר רשות הרבים אפילו למעלה מעשרה. דאף שידו למעלה מעשרה. קלוטה באויר רשות הרבים כמונחת ברשות הרבים ואסרו להחזירה. אית תניי תני מותר להחזירה. הוין בעיי מימר, מאן דאמר מותר כמאן דאמר מותר להשתמש באויר רשות הרבים למעלה מעשרה. ומאן דאמר אסור כמאן דאמר אסור להשתמש באויר רשות הרבים למעלה מעשרה. אמר °רבי יוסי בי רבי רבי יוסי בי רבי. בין זה ובין זה כמאן דאמר מותר להשתמש באויר רשות הרבים למעלה מעשרה. מיי כדון? מאן דאמר ^א_יחאסור בשהיתה ידו למטה מעשרה, ומאן דאמר מותר בשהיתה ידו למעלה מעשרה דהוי מקום פטור: תנן, פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונתן לתוך ידו של עני. בעל הבית חייב, והעני פטור. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, והוא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, וברחוק מן הכותל ד'. אבל אם אינו רחוק מן הכותל ארבעה גוף העני נהיה כמחיצה וכרמלית הוא. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי שמעון כרסנה רבי שמעון כרסנה°, כשהיו פניו הפוכות לפלטיא. _{היינו שצידו או גבו כלפי הקיר ורק ידו מושטת לאויר הפתח.} אבל אם היו פניו הפוכות לכותל שהוא עומד מול הפתח, כרמלית היא. אמר רב חסדא רב חסדא° בשם רב אשי רב אשי°. קנה נעוץ ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים משתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות רבים לתוכו. אמר רב רב (אמורא)° ^א_יטתרכוס _ארגז שהוא עומד ברשות הרבים, גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה. המשתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכו חייב. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. מנורה שהיא עומדת ברשות הרבים, גובהה עשרה ופירחה _{משטח מתחת לגביעה לקבל השמן הנוטף} ארבעה. המשתמש מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה חייב. אמר רבי מנא רבי מנא°. לא סוף דבר מנורה, אלא אפילו קנה ברשות הרבים גבוהה י' טפחים, וטבלה ארבע על ארבע נתונה בראשו. המשתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכו חייב. מנין למעלה מי' שהיא רשות אחרת? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם ררבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דכתיב (שמות תרומה כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. וכתיב (שמות יתרו כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת, דכתיב מן השמים. אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת. וארון לא תשע טפחים הוא? דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרו עם הכפורת שהיא טפח. רבי זעירא רבי זעירא° בעי, מניין לכפורת שהוא טפח? תנא רבי חנניה בר שמואל רבי חנניה בר שמואל°. כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מדת ארכו ורוחבו, ונתנה שיעור קומתן. חוץ מן הכפורת. שנתנה התורה מדת ארכה ורחבה, ולא נתנה שיעור קומתה. תלמידנה מכלי קטן שבמקדש _{דתפסתה מרובה לא תפסתה. תפסתה מועט תפסתה.} וכתיב בשלחן (שמות תרומה כה כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב. מה כאן טפח, אף כאן טפח. או אינו אלא נלמד מועשית זר זהב למסגרתו סביב. מה כאן כל שהוא. אף כאן כל שהוא.? מאי כדון? אמר רבי אלעזר בר יעקב רבי אלעזר בר יעקב° כתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) אל פני הכפרת. ואין פנים פחות מטפח. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. אילו מגדל שהיה עומד בתוך הבית גבוהה כמה. שמא אינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומן הבית לתוכו? והרי הארון מונח במשכן והכל רשות אחת? אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. ועדין לא היו מחיצות המשכן קימות. דכשהיו מגיעים למקום חנייתם. היו מניחים את הארון, והוא היה מרבע את הרוחות לצפון דרום, ועל פיו היו בונים את המשכן. ניחא כמאן דאמר כל הכלים באמת ששה. דאמה וחצי הוי תשעה טפחים. וכפורת טפח הרי עשרה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 א_יז מיי' פ א' מהל' שבת הלכה ט"ו:

18 א_יח מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה כ':

[ע"ב]

19 א_יט מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה ט"ז:

-----------------------------------דף ה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ה.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] ברם כמאן דאמר באמת חמשה. ארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. דבית רבי ינאי רבי ינאי° ורבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק°. חד יליף לה מן ארון. וחורנה יליף לה מן עגלות. מסתברא דבית רבי ינאי רבי ינאי°, ילפין לה מן ארון. דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרין, וכפורת טפח. רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק° יליף לה מן עגלות. רבי זעירא רבי זעירא° בעי, מניין לעגלות שהן גבוהות עשרה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ואפילו תאמר גבוהות עשרה. ולא כן תני °רבי נחמיה רבי נחמיה. כתיב עגלות צב. כמין קמרסטא _{ארגז מחופה מכל הצדדים} היו דהוי כחור ברשות הרבים. אילו חור ברשות הרבים גבוהה י' ורחב ד' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכו? ודאי אסור שזה רשות היחיד לכל הדעות שהרי מוקף מחיצות בגובה עשרה. אבל אין כאן ראיה שלמעלה מי' אפילו בלא מחיצות כמו ארגז או תל יהיה רשות היחיד. אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו, טרוטות היו. שהיו מסירים את המחיצות: תנן, פשט העני את ידו לפנים. ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא. שניהן פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס. שניהן פטורין. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, ורבנן אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. משום שנים שעשו מלאכה אחת. רב רב (אמורא)° שאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא. נתן לו אחר חבילה על כתיפו ושכח והוציאה. האם עקירת גופו כעקירת חפץ או לא? במחזורה תניינא _{של לימוד הש"ס}. אמר לו ^א_כחייב. שאינה דומה לאותה ששנינו נתן בעל הבית לתוך ידו של עני והוציא, שניהם פטורים. דגופו נייח, ידו לא נייחא. סבר °רבי רבי יהודה הנשיא כיון שעקר את רגליו כמו שעקר את החפץ. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, היה עומד ברשות הרבים וזרק וקידם וקלטה ברשות היחיד מהו? האם כשם שעקירת גופו כעקירת חפץ. גם הנחת גופו כהנחת חפץ.? ולא °רבי רבי יהודה הנשיא הוא? ד°רבי רבי יהודה הנשיא עביד אויר מחיצות כממשן. ואם נכס החפץ לבית כבר נחשב מונח. לא צורכה אלא להיה עומד ברשות היחיד וזרק וקידם וקלטה ברשות הרבים מהו _{שלא אמר °רבי רבי יהודה הנשיא אלא ברשות היחיד?} אשכח תני °רבי רבי יהודה הנשיא פוטר עד שעה שתנוח. אמר רבי אבין רבי אבין°. °רבי רבי יהודה הנשיא ו°בן עזאי שמעון בן עזאי ו°רבי עקיבא רבי עקיבא, שלשתן אמרו דבר אחד _{דאויר רשות כרשות.} ד°רבי רבי יהודה הנשיא עבד אויר מחיצות כממשן. והזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חייב כאילו נחה ברשות היחיד. °בן עזאי שמעון בן עזאי עביד אויר כרמלית כממשה. והזורק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית פטור כאילו נחה בכרמלית. °רבי עקיבא רבי עקיבא עביד אויר רשות הרבים כממשה. והזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב כאילו נחה ברשות הרבים. ^א_כאארבע רשויות לשבת. רשות היחיד, רשות הרבים, וכרמלית, ומבואות שאינן מפולשין. ^א_כבואיזהו רשות היחיד? חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבע. וגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבע, זו היא רשות היחיד גמורה. ^א_כגואי זהו רשות הרבים גמורה? איסטרטייא, ופלטיא, ^א_כדומדבר, ומבואות המפולשין. אין מוציאין מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא מכניסין מרשות הרבים לרשות היחיד. ^א_כהואם הוציא או הכניס שוגג, חייב חטאת. מזיד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] חייב כרת ונסקל. אחד המוציא ואחד המכניס. אחד המושיט ואחד הזורק. אבל ^א_כוים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית, אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. ^א_כזואין נושאין ונותנין בהן. ואם נשא ונתן בהן פטור. אמר רב יוסף רב יוסף° אף אנן תנינן כולהן. ים דתנינן תמן. הזורק בים ארבע אמות פטור. לא סוף דבר ד' אמות בים. אלא אפילו זורק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. בקעה דתנינן הבקעה. בימות החמה רשות היחיד לשבת, ^א_כחורשות הרבים לטומאה. ובימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן, שאין נכנסים בה מפני הזרעים. אם אומר את שהיא רשות היחיד לכאן ולכאן, לא תהא טעונה אפילו הקפת כלי בהמה. והא תנינן הקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה. הא אם לא הקיפוה כלי בהמה אין מטלטלין בתוכה. לעולם כרמלית היא. וקרא לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. איסטווה. דתנינן, וכן גשרין המפולשין, מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וחכמים אוסרין. שלדעת חכמים אינו חייב מדאוריתא כיוון שלא נוח תשמישם, ואף אצטבא כן. אסקופה. דתנינן, ^א_כטהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. בין שחזר והוציאן, בין שהוציאן אחר, פטור. שלא עשה מלאכתו בבת אחת. הא אם עשה מלאכתו בבת אחת חייב, דהולך לאו כעומד דמי. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר. אפילו אם עשה מלאכתו בבת אחת פטור, דהולך כעומד. ולמה נקרא שמה כרמלית? תני רבי חייא רבי חייא רבה°. כרמל, רך ומלא, שאינו לא לח ולא יבש אלא בינוני. אף הכא, אינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד לפיכך נקראת כרמלית. תני, אבל ים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית, אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. תנן, איזו היא כרמלית. וכי כל השאר לאו כרמלית הם? אלא איזו היא כרמלית שבאה הברייתא לרבות? אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כגון חנותיה דבר יוסטיני. שהייתה פתוחה ורבים עוברים בה, אבל לא נעשתה להילוך רבים. תנן, ^א_לוחצר של רבים ומבואות שאינן מפולשין. אם עירבו מותרין. ואם לא עירבו אסורין. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רב יהודה רב יהודה° ורבי זעירה רבי זעירא° אמר בשם רב חיננא רב חיננא°. סימטיות שבין העמודים, נידונין ככרמלית. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה רבי שמואל בר חייא בר יהודה° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. פירחי העמודים שבתחתית העמוד ובולטים סביב לתוך רשות הרבים, נידונין ככרמלית. לא כן צריכין, בשאינם גבוהין ג'. דאם היו גבוהים ג’, פשיטא. אמר רבי חייא בריה דרב רבי חייא בריה דרב°. כל המעכב דריסה ברשות הרבים, נידונין ככרמלית אפילו פחות משלוש. רבנן דקיסרין אמרין. אפילו קוצין אפילו זכוכית. לא כן צריכין, בשאינן גבוהין שלשה. תני, אבל ים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית, אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. איסקופה שאמרו, ^א_לארחבה ארבעה ואינה גבוה עשרה. דאין תימר גבוה עשרה ורחבה ארבעה, רשות בפני עצמו הוא _{והיא רשות היחיד.} ואין תימר גבוהה עשרה ואינה רחבה ד', מקום פטור היא. כהדא דאמר רב חסדא רב חסדא° בשם אסי. קנה נעוץ ברשות הרבים, גבוהה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן. ובלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין. בשהיא רחבה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 א_כ מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ח':

21 א_כא מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף א', סמ"ג לאוין סה:

22 א_כב מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף ב':

23 א_כג מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף ז':

24 א_כד מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א':

25 א_כדה מיי' פ א' מהל' שבת הלכה ב':

[ע"ב]

26 א_כו מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף י"ד, סמ"ג לאוין סה:

27 א_כז מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ו סעיף ג':

28 א_כח מיי' פ"כ מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ו':

29 א_כט מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"ד:

30 א_ל מיי' פ א' מהל' עירובין הלכה א', מיי' פ א' מהל' עירובין הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' שס"ו סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף א', סמ"ג עשין א:

31 א_לא מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ו סעיף ג':

-----------------------------------דף ו

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ו.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] ארבעה, ולא גבוהה עשרה. תנו רבנן, איסקופה שלפני הפתח אחרים אומרים, כל זמן שהפתח פתוח, כולה כלפנים. נעול, כולה כלחוץ. מה אנן קיימין? אם במקורה. אפילו נעול כולה כלפנים, דפי תקרה יורד וסותם. אם בשאינו מקורה _{אלא שבאזור הפתח יש קירות עבים משני צידי האיסקופה שנידונים משום לחי.} אפילו פתוח כולה כלחוץ דצדי האיסקופה נידונים כלחי ומותר להשתמש רק עד צידם הפנימי. אלא כן אנן קיימין, בשחצייה מקורה וחצייה אינה מקורה, והתירה על ידי קורה. דכשהפתח פתוח מותר להשתמש עד חודה החיצון של הקורה, והשאר כיוון שאין בו ארבע טפחים, הוי מקום פטור. אבל כשהדלת נעולה, כיוון שאין באסקופה ארבע טפחים, בטל ממנה דין קורה, שאין כאן מבוי. נעול, כולה כלחוץ? וכי מותר להשתמש מתוכה לחוץ ומן החוץ לתוכה? הרי מדאוריתא היא רשות היחיד? אלא הרי היא כלחוץ לחומרה. שאם היה בפתח חור. אסור להשתמש מתוכה לחור, ומן החור לתוכה. °רבי נתן רבי נתן אומר נעול כולה כלחוץ. פתוח, חצייה כלפנים, וחצייה כלחוץ. ולא כן סברינן מימר שמדובר באיסקופה ד' שהקורה על חציה. וכשהפתח פתוח, עד הקורה מתירה הקורה. ובמה שנשאר אין ארבע טפחים ודינו כמקום פטור. ולמה לא נתיר את כל האיסקופא? מאחר שכשינעל, הפתח כולה כלחוץ. אף כשהפתח פתוח, לא רצו להתיר כולו. ולכן, חצייה כלפנים וחצייה כלחוץ

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ב

מתני’: לא ישב אדם לפני הספר ^א_לבסמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי לא לאכול ולא לדין. אם התחילו אין מפסיקין. ^א_לגומפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה:

גמ’: אנן תנינן סמוך למנחה. ותני רבי חייא רבי חייא רבה° סמוך לחשיכה. מתניתין צריכה למתניתיה דרבי חייא רבי חייא רבה°. מתניתיה דרבי חייא רבי חייא רבה°, צריכה למתניתין. דאילו תנא רבי חייא רבי חייא רבה° ולא תנינן אנן. הוינן אמרין, לא אסרו אלא סמוך לחשיכה. הא סמוך למנחה לא. הוי צורכה למתניתין. ואילו תנא רבי חייא רבי חייא רבה° ולא תנינן אנן. הוינן אמרין, כולהן דתנינן מנחה, מנחה ממש. וכולהן דתנינן חשיכה, חשיכה ממש. מן מה דתניתה מנחה, ותניתה רבי חייא רובה רבי חייא רבה° חשיכה. הדא אמרה, אפילו חשיכה דתנינן דבתרה דתנן, לא יצא החיט במחטו סמוך לחשכה. סמוך למנחה היא.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] רבי חנניה בן אחוי דרב הושעיה רבי חנניה בן אחוי דרב הושעיה° אמר. מתניתין בעמי הארץ, שהחמירו להם. מה דתני רבי חייא רבי חייא רבה°, בחבירין. רבנן דקיסרין אמרין. _{סמוך הכוונה חצי שעה קדם סוף זמן מנחה} מתניתיתין כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שזמן מנחה עד פלג המנחה. מה דתני רבי חייא רבי חייא רבה°, כרבנן דזמן המנחה עד השקיעה: תנן, לא ישב לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ. וכ"ו ומפסיקין לקריאת שמע. התחלת הספר אי זו היא? משיתחיל לגלח. והתני, ישב לו לגלח. באו ואמרו לו מת אביו, ^א_לדהרי זה משלים את ראשו. אחד המגלח _{אם אירע לספר אבל} ואחד המתגלח. אם לאבילות יום ראשון שהיא דאוריתא אינו מפסיק משום דגדול כבוד הבריות. כל שכן הכא שאין צריך להפסיק אם התחיל להתגלח. אלא אתיא ^א_להמשיתעטף באלונטית. התחלת המרחץ אי זו היא? רבי זריקן רבי זריקא° אמר בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, משיתיר חגורו. רב רב (אמורא)° אמר, משיתיר מנעלו. כהדא רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הוה יליף רגיל שמע פרשתא מן בר בריה בכל ערובת שובא. חד זמן אינשי ועאל מיסחי בההן דימוסין דטבריא. והוה מסתמיך על כתפתיה דרבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°. אינהר דלא שמע פרשתיה מן בר בריה, וחזר ונפק ליה. אך הוה? רבי דרוסי רבי דרוסי° אמר. כך הוה, שעדין לא הספיק להתפשט. רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° אומר, שלוח מנוי הוה. אמר לו רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין? אמר לו, חייא בני. קלה היא בעיניך מה שנאמר , שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני? ומה טעמא? דכתיב (דברים ואתחנן ד ט י) והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו, תפוש או ראשון ראשון, או אחרון אחרון. מה טעמא? דכתיב, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. גידול אמר. כל האומר שמועה מפי אומרה, יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא? דכתיב (תהלים ל"ט, ז') אך בצלם יתהלך איש _{שמזכיר שמועה משמו.} כתיב (משלי כ', ו') רב אדם יקרא איש חסדו, ואיש אמונים מי ימצא. רב אדם יקרא איש חסדו, זה שאר כל אדם. שאומרים תורה בלי לבדוק מי אמרה. ואיש אמונים _{ששומר אמונים למקור ואומר משמו} מי ימצא, זה רבי זעירא רבי זעירא°. דאמר רבי זעירא רבי זעירא°. לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת רב ששת°, דהוא גברא מפתחה _עוור ולא ידע מי מולו. אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי יסא רבי אסי°. חכים רבי לבר פדיה בר פדיה° דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמרן משמו _{ואותו ראיתי והוא ראה את רבי פדיה רבי פדיה°.} אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא°. חכים רבי לרב רב (אמורא)° דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו, רב אדא בר אהבה רב אדא בר אהבה° אמרן משמו: תנן, ולא לבורסקי. איתא חמי, בדילין ממי שריחו רע. ואת אמר הכין? שהרי אף מדברים שאין כל טירחה בהם כגון סעודה ספר ומרחץ. אמרנו שלא הטריחוהו להפסיק. בורסי שהוא חייב להתקלח ולהחליף בגדים לא כל שכן שלא יצריכו אותו להפסיק?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 א_לב מיי' פ ו' מהל' תפילה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' רל"ב סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ה' סעיף ד', סמ"ג עשין יט:

33 א_לג טור ושו"ע או"ח סי' רל"ה סעיף ב':

[ע"ב]

34 א_לד טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ סעיף ב':

35 א_לה מיי' פ ו' מהל' תפילה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' רל"ב סעיף ב':

-----------------------------------דף ז

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ז.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] לא אתיא שכבר עבד והתלכלך, אלא משיתלבש בגדי אומנותו: ולא לאכול. התחלת אכילה. איזו היא התחלת אכילה? רב אחא רב אחא° ורבי אבא רבי אבא° אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, ^א_לומשיטול ידיו. רבי אחא רב אחא° אמר מה שנאמר שאחר נטילת ידים אין מפסיקים. לא נאמר לענין הפסקה לתפילה, אלא לקידוש איתאמרת. שאם נטל ידיו, לא יקדש על היין אלא על הלחם. רבי אבא רבי אבא° אמר, לברכה איתאמרת. שתכף לנטילה ברכה על הלחם. רב רב (אמורא)° נסב לידוי, רמז חייא בריה דרב חייא בריה דרב° לאחד המסובים למזוגא ליה לרב רב (אמורא)° יין לקדש. אמר ליה, כבר התחלנו בסעודה. דלמא את זה מספרים. רבי מיישא רבי מיישא° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , הוון יתבין אכלין בחדא בי כנישתא בעילייתא. אתא ענתא דצלותא, קם ליה רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° מיצלייא. אמר ליה רבי מיישא רבי מיישא°. ולא כן אלפן רבי, אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. ^א_לזכל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו, נקרא הדיוט. אמר לו. והתניא ^א_לחחתן פטור. ותניא חתן אם רוצה לקרות קורא? אמר לו, יכיל אנא פתיר לה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל דאמר, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים שעה אחת. אבל שאר אדם לא: ולא לדין. רב ירמיה רב ירמיה° ורב יוסף רב יוסף°. חד אמר משישבו בדין. וחורנה אמר ^א_לטמשישמעו טענותיהן. תנן, אם התחילו אין מפסיקין. ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. מאי טעמא? אמר רבי אחא רב אחא°. קריאת שמע דבר תורה. ותפלה אינו דבר תורה. רבי אבא רבי אבא° אמר, קרית שמע זמנה קבוע. תפלה אין זמנה קבוע. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר, קרית שמע אין צריכה כוונה. ותפלה צריכה כוונה. אמר רבי מנא רבי מנא°, קשייתה קומי דרבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. ואפילו תימא כל קרית שמע אינה צריכה כוונה. שלשה פסוקין הראשונים הרי צריכים כוונה? מן גו דאינן ציבחר, הוא מכוין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר על גרמיה. כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה, ^א_מאפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן רבי יוחנן° כדעתיה. דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ^א_מאהלואי ויהיו מתפללין כל היום, לפי שאין תפלה מפסדת. °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אמר, אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתהיבת אוריתא לישראל, הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא, וחד דיתעבד בה כל צורכיי. חזר ואמר. מה אין חד הוא, לית עלמא יכול קאים ביה מן דילטוריא דיליה. אילו הוון תריי, על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°. אתייא דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שהעוסק בתפילה פטור מלמוד תורה. כ°רבי חנניה בן עקיבה רבי חנניה בן עקיבה. דתני, כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. °רבי חנניא בן עקיבה רבי חנניא בן עקיבה אומר. כשם שמפסיקין לקרית שמע, כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודי °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי הלומד לעשות ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו אילו לא נברא? ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] הלומד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שולייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי זה _תורה שינון וזה _{קריאת שמע} שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון. והא תנינן ^א_מבהקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה? אמר רבי יודן רבי יודן°, °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה. לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°, לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ולכן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שעסק בתלמוד לא היה צריך להפסיק. °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה, ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אמר. העוסק במקרא, מדה שאינה מדה. והעוסק במשנה מדה והעוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה ממנה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_מגלא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא. ולא הלבלר בקולמסו. ולא יפלה את כליו. ולא יקרא לאור הנר. באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא. כיוצא בו. לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:

גמ’: תני, לא יצא החייט במחט שבכליו _בבגדו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. ולא הצבע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצא, ^א_מדהרי אלו פטורין דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אומן דרך אומנתו, חייב. לא אמר °רבי מאיר רבי מאיר אלא אמן דרך אומנותו פטור. הא שאר כל אדם, יוצאין אפילו לכתחילה. מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר? דתנינן תמן. לא תצא אשה במחט נקובה אף אם תחובה בבגדה. ואם ^א_מהיצאת חייבת חטאת דברי °רבי מאיר רבי מאיר. והכא הוא אמר הכין? רבי מנא רבי מנא° אמר ליה בסתם _{בלא לציין את שם בעל השמועה} רבי אבין רבי אבין° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. תמן דרך הוצאה בכל הנשים. ברם הכא, אפילו בקרב החייטים, רק טפלין יוצאין בכך. מחלפין שיטתין דרבנן _{°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שחולק על °רבי מאיר רבי מאיר  ?} דתנינן תמן. לא תצא אשה במחט הנקובה _{אפילו תחובה בבגדה,} ולא בטבעת שיש עליה חותם. ולא בכוליאר _{תכשיט לקשר החלוק} ולא בכובלת _{קשר של מיני בשמים} ולא בצלוחית של פלייטון. ואם יצתה חייבת חטאת, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. הא במחט נקובה, חייב אף לרבנן. והכא הוא אומר אומן באומנותו חייב. הא שאר אדם פטור אמר רבי יוסי בר אבין רבי יוסי ברבי בון°. תיפתר באשה גדלת _{אמנית הקולעת שערות שמשתמשת במחט לחלק את השיער:} תנן, ולא יפלה את כליו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

36 א_לו מיי' פ ו' מהל' תפילה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' רל"ב סעיף ב':

37 א_לז טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ט סעיף ז':

38 א_לח מיי' פ ד' מהל' קריאת שמע הלכה א', מיי' פ ד' מהל' קריאת שמע הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' ע' סעיף ג':

39 א_לט מיי' פ ו' מהל' תפילה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' רל"ב סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ה' סעיף ה':

40 א_מ מיי' פ ו' מהל' תפילה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' ק"ו סעיף ב':

41 א_מא מיי' פ י' מהל' תפילה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' ק"ז סעיף א', סמ"ג עשין יט:

[ע"ב]

42 א_מב מיי' פ א' מהל' קריאת שמע הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' נ"ח סעיף ו', סמ"ג עשין יח:

43 א_מג מיי' פ א' מהל' קריאת שמע הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' נ"ח סעיף ו', סמ"ג עשין יח:

44 א_מד מיי' פ י"ט מהל' שבת הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף י"ב, סמ"ג לאוין סה:

45 א_מה מיי' פ י"ט מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ג סעיף ט', סמ"ג לאוין סה:

-----------------------------------דף ח

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ח.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] אפילו בחול אסור ברבים, שאינה דרך כבוד. תני, המפלה את כליו בשבת, נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול, שמא יהרוג. אבא שאול אומר. מולל וזורק, ובלבד שלא יהרוג. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. ההורג כינה בשבת, כהורג גמל. שמואל שמואל (אמורא)° מקטע ידה ורגלה ויהב לה קומי עוקה _{עבית מי רגלים.} רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° יהיב ליה גו צלוחיתא. אמר °רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא. למה ההורג כינה ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חייב? ולא מחלזון שמענו איסור נטילת נשמה? וחלזון יש לו גידים ועצמות ולכן רק בעלי חיים שיש לו גידים ועצמות אסור להרגו. וכינה שאין לה גידים ועצמות, למה אסור להרגה? ולא כן תני כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים. והרי כינה חיה כמה שנים, כנראה שיש לה גידים ועצמות רק שאינם נראים בבירור. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב זביד רב זביד°. אחת לשבע שנים, הקדוש ברוך הוא מחלף את עולמו. קמקמה מיתעביד חו רב אחר כך נהיה פדה חד. אחר כך מיתעביד שד. מומיתא _כינה דרישא מתעביד עקרב. ודמניא _{ושל בגדים} שממית. תולעתא דסוסיא מתעבדא אירעו _צפרדע. ודתורתא _דבורה. צבוע הזכר נעשה נקבה. עכברא דטורא, מתעביד חזיר בר. שיזרתא דנוניא מתעביד נדל. ודבר נשא, חיוי. אימתי? בזמן שאינו כורע _בתפילה כל קומתו עד השדרה. תני, לא יפלה את כליו. תני רבי חייא רבי חייא רבה°, כשאוכל בשבת, מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה לאור הנר ואינו חושש. אית דבעי מימר, שהוא לשעה _{זמן קצר.} ואית דבעי מימר, מפני הנקיות ומפני הסכנה לא גזרו. מה נפיק מביניהון? לקנב חיזרין _חסה, למאן דאמר שהוא לשעה, אסור שלקנב לוקח זמן. ולמאן דאמר מפני הנקיות ומפני הסכנה, מותר. רב ירמיה רב ירמיה° סלק לגביה רב אסי רב אסי°. מזג ליה כסא שרי מסתכל ביה לאור הנר לראות אם הוא נקי. אמרה ליה דביתיה, חמי מה הוא עביד. אמר לה, דהוא נהיג בשיטתיה דרבו. דתני רבי חייא רבי חייא רבה°. מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש: תנן, ולא יקרא לאור הנר. אמר שמואל שמואל (אמורא)°. ^א_מולא שנו אלא אחד. הא שנים, מאחר שהן יכולין למחות זה על ידי זה מותר. מתניתא פליגא עלוי. דתני, אחד הנר שהוא יכול להטותו, ואחד הנר שאינו יכול להטותו אסור. _{רואים שגזרו ולא חלקו.} עולא בר ישמעאל עולא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אפילו כמה אנשים יחד אסור . על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ^א_מזאפילו גבוה כמה אפילו נתון בבית אחר אפילו נתון בספיקלה _עששית. תני, שמא ישכח ויטה. אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אני אקרא ולא אטה. ושכח והיה קרוב להטות. ואמר, גדולים הן דברי חכמים שאמרו שמא ישכח ויטה. רבי נתן רבי נתן° אומר, היטה אותו ממש. וכתב על פינקסו. °ישמעאל בן אלישע רבי ישמעאל בן אלישע היטה הנר בשבת. לכשיבנה הבית יהא חייב חטאת. תמן תנינן, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך. _{ששינה כיוון שחשב כגון אני שאני זקן אין יצר הרע שולט בי.} אתת חדא רוחא ונסיתיה. ושרי תהי ביה _{הצטער הרבה}

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] אמרה ליה, לא תצוק יותר מדי, רוח אנא. אלא אזול ואישתוי לחברך, ואל תחשוב שאתה שונה מכולם: תנן, באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כל מקום ששנינו באמת, הלכה למשה מסיני. מהו מתקן ^א_מחראשי פרקים או פסקין? תני, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. התינוקות מתקינין להן ראשי פסקיהן לאור הנר. מיי כדון, למה לתינוקות מותר לקרא ולחזן לא? אילין תינוקות בעיי דיטפי בוצינא כדי שיפסיקו ללמוד ולא יבואו להטות. ואילין לא בעיי דיטפי בוצינא: תנן, כיוצא בו. לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. ראה עד היכן פרצה טהרה בישראל. מאי פרצה? רבתה שנאמר (בראשית ויצא ל ל) כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב. וכתיב (דברי הימים א ד', ל"ח) ובית אבותיהן פרצו לרוב. שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. שהכל היו נזהרים בזה. אלא אמרו ^א_מטלא יאכל הזב עם הזבה. לא אמרו בסתם לא יאכל טמא אם טמאה אלא זב עם הזבה. הא זב עם מצורעת ^א_נמותר. סבר (ויקרא מצורע יד ח) וישב מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה. דמצורע אסור בתשמיש המיטה. מצורעת מותרת. מצורע עם זבה אסור ששניהם אסורים. מצורע עם מצורעת אסור שהוא אסור . תני °בית שמאי בית שמאי אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ. ו°בית הלל בית הלל מתירין. ומה טעמיהן ד°בית הלל בית הלל? זה זב וזה זב. ומה טעמיהן ד°בית שמאי בית שמאי. מתוך שהוא מתרגל עמו בימי טומאתו, הוא מתרגל עמו בימי טהרתו. רבי חייא רובא רבי חייא רבה° מפקד לרב רב (אמורא)°, אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול. ואם לאו ^א_נאתהא אכיל שבעה יומין מן שתא _{בעשרת ימי תשובה.} מיכן היה °רבי פינחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. ^א_נבטהרה מביאה לידי קדושה. קדושה לידי ענוה ענוה לידי יראת חטא. יראת חטא לידי רוח הקודש. רוח הקודש לידי חסידות. חסידות לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב. זריזות לידי נקיות. דכתיב (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה, וכיפר. נקיות לידי טהרה. דכתיב (ויקרא תזריע יב ח) וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה לידי קדושה. דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יט) וטיהרו וקידשו. קדושה לידי ענוה. דכתיב (ישעיהו נ"ז, ט"ו) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה לידי יראת חטא דכתיב (משלי כ"ב, ד') עקב ענוה יראת ה'. אמר רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר° . מה שעשת חכמה עטרה לראשה _{היינו את היראה.} עשת ענוה עקב לסולייתה. דכתיב (תהלים קי"א, י') ראשית חכמה יראת ה'. וכתיב (משלי כ"ב, ד') עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא לידי רוח הקודש. דכתיב (משלי ב', ה') אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. רוח הקודש לידי חסידות. דכתיב

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

46 א_מו מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' ער"ה סעיף ב':

47 א_מז מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' ער"ה סעיף א':

[ע"ב]

48 א_מח מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' ער"ה סעיף ו':

49 א_מט מיי' פ י"א מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח, מיי' פט"ז מהל' טומאת אוכלין הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ה סעיף ג', סמ "ג לאוין קיא:

50 א_נ מיי' פ י"א מהל' טומאת צרעת הלכה א':

51 א_נא טור ושו"ע או"ח סי' תר"ג:

52 א_נב מיי' פ ט"ז מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ב:

-----------------------------------דף ט

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ט.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] (תהלים פ"ט, כ') אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי תחיית המתים. דכתיב (יחזקאל ל"ז, י"ד) ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב. דכתיב (מלאכי ג כג כד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר. כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל. ואוכל חוליו בטהרה. ומדבר בלשון הקודש, וקורא את שמע בבוקר ובערב, מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא:

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ד

מתני’: ואלו הן ההלכות שאמרו בעליית °חנניה בן חזקיה בן גרון חנניה בן חזקיה שעלו לבקרו, ונמנו ורבו °בית שמאי בית שמאי על °בית הלל בית הלל ושמנה עשר דברים גזרו בו ביום:

גמ’: אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל _{שכמעט היתה מלחמת אחים, כמו שאמר יהושוע קול מלחמה במחנה.} °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. בו ביום גדשו את הסאה, שבזכות הגזרות התורה תשמר. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. בו ביום מחקו אותה. כיוון שהגזימו אנשים לא יקימו גם מה שחובה. אמר לו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אילו היתה חסירה ומילאוה. לא יאות עשו? משל לחבית שהיא מליאה אגוזין. כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת. אמר לו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. אילו היתה מליאה וחיסרוה. וכי יאות עשו? משל לחבית שהיתה מליאה שמן. כל מה שאתה נותן לתוכה מים, היא מפזרת את השמן. תנא °רבי יהושע אונייא רבי יהושע אונייא. תלמידי °בית שמאי בית שמאי עמדו להן מלמטה, והיו הורגין בתלמידי °בית הלל בית הלל. תני ששה מהן עלו. והשאר עמדו עליהן תלמידי °שמאי שמאי הזקן בחרבות וברמחים ומנעו מהם לעלות כדי שיהיה רוב ל°בית שמאי בית שמאי. תני שמונה עשרה דבר גזרו בהסכמה. ובשמונה עשרה רבו °בית שמאי בית שמאי על °בית הלל בית הלל ופסקו כ°בית שמאי בית שמאי. ובשמונה עשרה נחלקו. ואלו שנחלקו. _{אין שורין} א', דיו. ב', סממנים. ג', כרשינין. _{אלא כדי שישרו מבעוד יום. אין נותנים} ד', אונין של פשתן. ה', צמר ליורה _{אלא כדי שיקלוט העין.} אין _פורסין ו', מצודות חיות. ז', מצודות עופות. ח', מצודות דגים _{.אלא כדי שיצודו מבעוד יום} ט', אין מוכרין לנכרי ערב שבת עם חשכה. י', אין טוענין עמו. י"א, אין מגביהין עליו. י"ב, אין נותנין עורות לעבדן. י"ג, ולא כלים לכובס עובדי כוכבים ומזלות. _{אלא כדי שיעשו מבעוד יום} י"ד, לא ישאילנו. ט"ו, ולא ימכור. ט"ז, ולא ילוהו. י"ז, לא יתן לו במתנה. י"ח, לא ישלח איגרת. ואילו הן שגזרו בהסכמה, ^א_נגא’, על פיתן של עובדי כוכבים ומזלות, ^א_נדב’, ועל גבינתן, ג’, ועל שמנן, ^א_נהד’, ועל בנותיהן. ^א_נוה’, ועל שכבת זרען, ו’, ועל מימי רגליהן, ^א_נזז’, ועל הלכות בעל קרי. ^א_נחח’, ועל הלכות ארץ העמים. ותמן תנינן. אלו פוסלין את התרומה. ^א_נטט’, האוכל אוכל ראשון, ^א_סי’, והאוכל אוכל שני. ^א_סאיא’, והשותה משקין טמאין, ^א_סביב’, והבא ראשו ורובו במים שאובין. ^א_סגיג’, וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין

.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] ^א_סדיד’, והספר, ^א_סהטו’, והידים. טז’, והטבול יום. יז’, ^א_סווהאוכלים, ^א_סזיח’, והכלים שנטמאו במשקין. רבנן דקיסרין אמרו. השמונה הראשונים שמנינו ברשימה של אלו שגזרו בהסכמה, רק שבעה אינון. ששכבת זרעו ומי רגלים נחשבים אחד. ושבעה אלו אינם מהשמונה עשרה שגזרו בהסכמה. אלא ממה שגזרו שלא בהסכמה על ידי שרבו °בית שמאי בית שמאי על °בית הלל בית הלל. ואילין אינון אחד עשר חורנייתא שעליהם גזרו שלא בהסכמה _{בנוסף לאותם שבעה} . ^א_סחא’, מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לעובדי כוכבים ומזלות. ^א_סטב’, כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. ^א_כג’, כל המיטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע. ^א_עאד’, כיצד בוצרין בית הפרס. ^א_עבה’, המניח כלים תחת הצינור. ^א_עגעל ששה ספיקות שורפין את התרומה .ו’. שדה שנחרש בו קבר. ז’ ספק עפר הבא מארץ העמים. ח’ ספק בגדי עם הארץ. ט’, סתם כלים הנמצאים. י’. ספק רוק. י"א’, ספק מי רגלים. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° ^א_עדאף גידולי תרומה תרומה. _{וגזרה זו תבא במקום המניח כלים תחת הצינור שנשאר במחלוקת.} ואלו הן שגזרו בהסכמה אילין עשרה קדמייתא _{שמהם הוצאנו שמונה גזרות.} ובמקומם השאר_שמונה מן מה דתני °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי בו ביום גזרו. א’, על פיתן ועל גבינתן ^א_עהועל יינן ^א_עוועל חומצן ^א_עזועל צירן ^א_עחועל מורייסן. ב’, ^א_עטעל כבושיהן ^א_פועל שלוקיהן ועל מלוחיהן. ג’, ועל החילקה _{דג הדומא לדג טמא.} ד’, ועל השחיקה _{דגים מרוסקין שמא התערב בהם דג טמא.} ה’, ועל הטיסני _{חיטה טחונה שמא ערבו דבר טמא.} ו’, ועל לשונן. ז’, ועל עדותן. ח’, ועל מתנותיהן. ט’, על בניהן. י’, ועל בנותיהן. י"א’, ^א_פאועל ביכוריהן _{שהמוכר קרקע לעובדי כוכבים ומזלות יביא בכורים מן הקרקע ההיא.} פיתן. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° . מהלכות של עימום _טישטוש הוא. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. מהו מהלכות של עימעום? האם טשטשו את ההלכה להקל או להחמיר? האם כך אנו אומרים. במקום שפת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות אסורה. ועימעמו עליה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

53 א_נג מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט', סמ"ג לאוין קלב:

54 א_נד מיי' פ ג' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קט"ו סעיף ב', סמ"ג לאוין קלב:

55 א_נה מיי' פ י"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ז סעיף א', סמ"ג לאוין קיב:

56 א_נו מיי' פ"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י':

57 א_נז מיי' פ ד' מהל' תפילה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' פ"ח:

58 א_נח מיי' פ י"א מהל' טומאת מת הלכה א':

59 א_נט מיי' פ ח' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י':

80 א_ס מיי' פ ח' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י':

61 א_סא מיי' פ ח' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י':

62 א_סב מיי' פ ט' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א':

63 א_סג מיי' פ ט' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א':

[ע"ב]

64 א_סד מיי' פ ט' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה':

65 א_סה מיי' פ ט' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה', מיי' פ ח' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

66 א_סו מיי' פ י' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י':

67 א_סז מיי' פ ז' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

68 א_סח מיי' פ ו' מהל' שבת הלכה כ"ב, טור ושו"ע או"ח סי' רס"ו סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ו סעיף ח':

69 א_סט מיי' פ י"א מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח, מיי' פט"ז מהל' טומאת אוכלין הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ה סעיף ג', סמ"ג לאוין קיא:

70 א_ע מיי' פ י"ב מהל' טומאת מת הלכה ה', סמ"ג עשין רלא:

71 א_עא מיי' פי"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ה':

72 א_עב מיי' פ"ד מהל' מקוואות הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ"א, סמ"ג עשין רמח:

73 א_עא מיי' פ י"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ג:

74 א_עד מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"א:

75 א_עה מיי' פ י"א מהל' מאכלות אסורות הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף א', סמ"ג לאוין קמח:

76 א_עו מיי' פ י"א מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף א':

77 א_עז מיי' פ ג' מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב:

78 א_עח מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ו:

79 א_עט מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ד:

80 א_פ מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ד:

81 א_פא מיי' פ ד' מהל' איסורי ביאה הלכה ד', מיי' פ"א מהל' טומאת מת הלכה י"ד, מיי' פ ב' מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י', מיי' פ ב' מהל' ביכורים הלכה ט"ו, סמ"ג עשין קלט:

-----------------------------------דף י

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_י.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] והתירוה. או במקום שאין פת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות מותרת. ועימעמו עליה ואסרוה? אמר רבי מנא רבי מנא°, ויש עימעום לאיסור? ופת לאו תבשילי עובדי כוכבים ומזלות הוא? וכי כך אנו אומרים, במקום שאין תבשילי ישראל מצויין, בדין היה שיהו תבשילי עובדי כוכבים ומזלות מותרין. ועימעמו עליהן ואסרום? אלא כיני. במקום שאין פת ישראל מצויה. בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות אסורה. ועימעמו עליה ^א_פבוהתירוה מפני חיי נפש. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. הלכה כדברי מי שהוא מתיר. ובלבד מן הפלטר. ולא עבדין כן, שנהגו העם להחמיר. בשולי נוכרים. אמרון קומי רבי חייא רובא רבי חייא רבה° . תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי כתיב (דברים דברים ב ו) אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם וגומר. מה מים שלא נשתנו מברייתן, אף כל דבר שלא נשתנה מברייתו _{מותר ואם נשתנה מבריתו אסור.} התיבון הרי מוטלייה _{תערובת זרעי כרפס פשתן ותלתן שמיבשים אותם} ופנקריסים _{קפריסין=צלף} וקובטיות _כרתי ^א_פגוקליות וחמין מים שלהן הרי אלו מותרין. ניחא כולהן שהן יכולין להשרות ולהחזיר כמו שהיו. אבל קליות למה התירו? הרי אינו חוזר לבריתו. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב רב (אמורא)° ^א_פדכל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא, אין בו משום תבשילי עובדי כוכבים ומזלות. ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. מה מקיים רבי חייא רובא רבי חייא רבה° אוכל תשברו מאתם? באוכל תשברו אותם. דהאכלתו שברתו. שאם היה קשה עליך, באוכל תשברו. כמו שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם. ואם לאו, הכרע עליו כסף. אמרין כן הוה רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° עבד. כד הוה חמי בר נש רב עליל לקרתיה, הוה משלח ליה איקרין _מתנות. מיי אמר? דאין הוה דין דיתום או דין דארמלה, נישכח אפין מפויסיה עלוי. גבינתן, אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. חלב העובדי כוכבים ומזלות למה הוא אסור? ^א_פהמשום תערובת בהמה טמאה. ותני כן. ^א_פועומד הוא ישראל בעדר, והעובדי כוכבים ומזלות חולב ומביא לו ואינו חושש. רבי אבא רבי אבא° אמר בשם רב יהודה רב יהודה°, ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. חלב העובדי כוכבים ומזלות למה הוא אסור? משום גילוי. ויעמיד וידע האם נחש הטיל ארס? שהרי הארס מונע מהחלב להתגבן. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , מפני ארס הנתון בין הנקבים. ותני כן. ^א_פזג' אירסין הן. אחד צף, ואחד שוקע, ואחד עשוי כשבכה ועומד מלמעלה. ביומוי דרבי ירמיה רבי ירמיה° איתגליין גיגייתא דסדרה רובא _{בית המדרש הגדול,} שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר אירס שוקע הוה. פועליא היו בטורא. איתגליית קולתא _כד דמיא. שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר אירס שוקע הוה. תני, השמן והחומץ הציר והמורייס והדבש

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] ^א_פחאין בהם משום גילוי, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אוסר. מודין חכמים ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כשראו אותו נוקר. ותני כן. אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם. וכן יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם, אסור לאכל ולשתות אחריהן. אני אומר אירס שוקע היה. שמנן. מי אסר את השמן? רב יהודה רב יהודה° אמר דניאל אסר את השמן. דכתיב (דניאל א', ח') וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. שתי משתיות אחד של יין ואחד של שמן. ולמה התירוהו? רבי אחא רב אחא° ורבי תנחום בר חייה רבי תנחום בריה דרבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. שהיו עולין עליו להר המלך למסוק כדי שיהיה שמן ישראל ונהרגין עליו שהיו שם חילות רומאים. ומי התירו? °רבי רבי יהודה הנשיא ובית דינו ^א_פטהתירו השמן. בג' מקומות נקרא °רבי יהודה הנשיא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין דתנן, הרי זה גטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, ומת בתוך י"ב חודש אינו גט. ותני עלה. ורבותינו התירו, דזמנו של שטר מוכיח עליו. ובסנדל דתנן, המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה. ורבותינו העידו סנדל צריך צורת פנים וכל שאין לו צורת פנים טהור . ולמה לא קראו לו בית דין שרייא? שכל בית דין שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא בית דין שרייא. אמר רבי יודן ברבי ישמעאל רבי יודן ברבי ישמעאל°. כיוון שבית דינו חלוק עליו בגיטין. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. ולא כן תנינן, ^א_צשאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ו°רבי רבי יהודה הנשיא ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו? אלא רבי יוחנן רבי יוחנן° כדעתיה. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי אליעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק. מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן, אינה גזירה. ובדקו ומצאו שגזירה של שמן לא קבלו רוב הציבור עליהן. יצחק בר שמואל בר מרתא יצחק בר שמואל בר מרתא° נחת לנציבין. אשכח לרבי שמלאי הדרומ רבי שמלאי הדרומ° דיתיב ודריש. °רבי רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו בשמן. שמואל שמואל (אמורא)° קביל עלוי ואכל. רב רב (אמורא)° לא אכל. אמר לו שמואל שמואל (אמורא)°, אכול דאי לא כן, אנא כתיב עלך זקן ממרא. אמר לו, עד דאנא תמן אנא ידע דעירער עליה רבי שמלאי הדרומי רבי שמלאי הדרומי°. ואינו בר סמכא לבטל גזרה זו. ענה לו שמאל שמאל°, וכי אמר ליה בשם גרמיה? הרי לא אמר אלא בשם °רבי רבי יהודה הנשיא ובית דינו. ואטרח עלוי ואכל. בנותיהן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. בשבעה מקומות כתיב (דברים ואתחנן ז ג) לא תתחתן בם. ואתה אומר שזה גזרת חכמים? אמר רבי אבין רבי אבין°, מה שכתוב בתורה, זה לאסור שבעה עממין, וחכמים גזרו אף על שאר האומות. רבי יהושע אונייא רבי יהושע אונייא° תנא. בנותיהן, היינו לאסור את ביציהן _{משום בישול נוכרים.} שהביצה נקראת בת. דתנא °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, כתיב (ויקרא שמיני יא טז) ואת בת היענה. זו ביצת הנעמית. שכבת זרען. ולא כן אמר רבי אחא רב אחא°. רבי חיננא רבי חיננא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^א_צאשכבת זרעו של עובדי כוכבים ומזלות טהורה ולא אסרו אלא מימי רגליו? באמת אין גזרה מיוחדת על שכבת זרעו. ואינו מטמא אלא מפני שאי אפשר לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים. ועל הלכות בעל קרי. אמר רבי אבא בר אחא רבי אבא בר אחא° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא. בעל קרי שונה הלכות ואינו שונה אגדות. תני בשם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. שונה הלכות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

82 א_פב מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ב, סמ"ג לאוין קלב:

83 א_פג מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף ב':

84 א_פד מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף א':

85 א_פה מיי' פ ג' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קט"ו סעיף א':

86 א_פו מיי' פ ג' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קט"ו סעיף א':

87 א_פז מיי' פ י"א מהל' רוצח הלכה י"ד:

[ע"ב]

88 א_פח מיי' פ י"א מהל' רוצח הלכה ז':

89 א_פט מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קי"ד סעיף ז':

90 א_צ מיי' פ ב' מהל' ממרים הלכה ב', סמ"ג עשין קיא:

91 א_צא מיי' פ ב' מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י', מיי' פ ה' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ז:

-----------------------------------דף יא

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יא.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] רוגליות, ובלבד שלא יציע את משנתו. ואית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר את האזכרות. ועל הילכות ארץ העמים. ולא כן אמר רבי זעירא בר אבונא רבי זעירא בר אבונא° בשם רב ירמיה רב ירמיה°. °יוסף בן יועזר איש צרידה יוסף בן יועזר איש צרידה ו°יוסי בן יוחנן איש ירושלים יוסי בן יוחנן גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. אמר רבי יונה רבי יונה° °רבי יהודה בן טבאי רבי יהודה בן טבאי גזר טומאה על כלי מתכות. ורבי יוסי ורבי יוסי° אמר, °רבי יהודה בן טבאי רבי יהודה בן טבאי ו°שמעון בן שטח שמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות. °הלל הלל הזקן ו°שמאי שמאי הזקן גזרו על טהרת הידים. מכאן שטומאת ארץ העמים נגזרה הרבה קדם °הלל הלל הזקן ו°שמאי שמאי הזקן. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי לוי רבי לוי°. כך היתה הלכה בידן ושכחוה, ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשן עליו, סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני. ואתייא כיי דאמר רבי מנא רבי מנא°. דאמר רבי מנא רבי מנא° כתיב (דברים האזינו לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם. ואם דבר רק הוא. מכם, למה הוא שאין אתם יגיעין בו. כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם? בשעה שאתם יגיעין בו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, לא שנו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דון חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. אלא דבר שהוא בתוך שמונה עשרה דבר שגזרו. הא חוץ לי"ח, אפילו קטן מבטל. התיבון, הרי שביעית. הרי חוץ לי"ח דבר שגזרו, ורבי יוחנן רבי יוחנן° מקשי לה. דאמר רבי קריספדא רבי קריספדא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבן גמליאל רבן גמליאל ובית דינו התירו באיסור שני פרקים הראשונים. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. ולא כן תניין שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין? כי אתו רב אבון רב אבון° ורב יהודה רב יהודה°, אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°, לא שנו אלא חוץ לשמונה עשרה דבר שגזרו. הא בתוך שמונה עשרה דבר שגזרו, אפילו גדול אינו מבטל. מפני שעמדה להן בנפשותיהן _{ש°בית שמאי בית שמאי היו מוכנים להרוג עליהם.} אמר רבי מנא רבי מנא°. לא מסתברא דא, דאם כך הואיל והיא אונס כל בית דין שירצה יכול לבטלם. התיבון, הרי שמן. הרי הוא בתוך שמונה עשרה דבר שגזרו. ורבי יוחנן רבי יוחנן° מקשי לה? רב כהנא בריה דרבי חייא בר אבא רב כהנא בריה דרבי חייא בר אבא° ורבי אחא רב אחא° מטו בה בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שמן כך התנו בשעה שגזרו, שאם יקום בית דין וירצו לבטל, ביטולם מבוטל. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני° אמר בשם רבי שמואל בר נחמני רבי שמואל בר נחמני°. חמש חטאות מתות, רצו בית דין לבטל מבטלין. אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° . הדא דאת אמר, שלא ידחו למיתה אלא ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמהם לנדבה. אבל ליקרב על גבי המזבח לא. דהלכה למשה מסני דאין חטאת מיתה קריבה:

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים. אין שורין דיו וסממנים וכרשינן אלא כדי שישורו מבעוד יום ו°בית הלל בית הלל ^א_צבמתירין:

גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי בית שמאי? דכתיב (שמות יתרו כ ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. כל מלאכתך אתה גומרה מבעוד יום ולא תעשה מלאכה בשבת אפילו מאיליה, שנצטוינו אף על שביתת כלים. ומה טעמהון ד°בית הלל בית הלל? דכתיב, (שמות משפטים כג יב) ששת ימים תעשה מעשיך וביום השבעי _תשבות. שאף בשבת תיעשה מלאכתך מאליה. מה מקיימין °בית הלל בית הלל טעמון ד°בית שמאי בית שמאי? ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, בעובד בידים. ומה מקיימין °בית שמאי בית שמאי טעמון ד°בית הלל בית הלל? ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי, במלאכות שנעשות מאליהן שלא בעזרת כלים. כהדא דתני. ^א_צגפותקין אמת המים לגינה מערב שבת, והיא שותה והולכת בשבת. נותנין קילורית על גבי העין מערב שבת, והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת, והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין מגמר תחת הכלים מערב שבת, והן מתעשנין והולכין בשבת. נותנין גפרית תחת הכלים מערב שבת, והן מתגפרין והולכין בשבת. ולמה אין נותנין חיטים לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. ^א_צדמפני שהן משמיעות את הקול. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. יאות רבי _{הכוונה לרבי חגיי רבי חגי (אמורא)° שהיה רבו} סבר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שמותר ליקוב שפופרת ביצה וליתנה על פי הנר והיא מנטפת כיוון שכל השמן חיבור. וכאילו התחיל בכל השמן קדם שבת. ולכן אלמלא השמעת קול היה מותר אף ברחיים. ברם כרבנין. כמה דאינון אמרין תמן משום שלא הותחל בכל טפה וטפה. כן אינון אמרין הכא משום לא הותחל בכל חטה וחטה. ואפילו בלא השמעת קול אסור . רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. מפני שהוא שכח ותוקע את היתד לחזק הרחים. תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים. אין שורין דיו וסממנים וכרשינן אלא כדי שישורו מבעוד יום ו°בית הלל בית הלל מתירין. °בית שמאי בית שמאי אמרו ל°בית הלל בית הלל דבר אחד ולא יכלו להשיבן. ו°בית הלל בית הלל אמרו ל°בית שמאי בית שמאי דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו להן °בית הלל בית הלל ל°בית שמאי בית שמאי. אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד ובעיגולי הגת עם חשיכה? ולא יכלו להשיבן. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אילולא דלא מעלה רישי ביני ארייותא, הוינא אמר טעמא. תמן, כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה שהרי כבר ריסקן. הכא בדיו וסממנים וכרשינים מה אית לך מימר? °בית שמאי בית שמאי אמרו ל°בית הלל בית הלל דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו °בית שמאי בית שמאי ל°בית הלל בית הלל אין אתם מודין לנו שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כל צורכן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

92 א_צב מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף א':

93 א_צג מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף ה':

94 א_צד טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף ה':

-----------------------------------דף יב

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יב.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] מבעוד יום? ולא יכלו להשיבן. אמר רבי זעירא רבי זעירא° אילולי דלא מעלה רישי ביני ארייותא, הוינא אמר טעמא. תמן בצל בשר וביצה דרכן להתהפך, וגזרינן שמא יהפוך. הכא בדיו וסממנים וכרשינים מה אית לך מימר? בעי רבי יודן רבי יודן°. נצלו כאכילת בן דרוסאי. האם גם בזה גזרו ואסרו משום דבר שדרכו להתהפך עד כדי שיצלה כל צורכן מבעוד יום? אמר רבי מנא רבי מנא°. לא מסתברא ^א_צה שלא יהיה מותר. דאם היה אסור, יכלו °בית הלל בית הלל לדחות את קושית °בית שמאי בית שמאי, דאינון _{°בית הלל בית הלל} יכלין למימר לון _{ל°בית שמאי בית שמאי} היאך אתם משיבין לנו מדבר שדרכו להשגיח עליו עד שיצלה כל צורכו. לכן גזרו שלא יניחנו מבעוד יום. דכל עוד לא נצלה כל צרכו, קיים חשש שמא יחתה בגחלים. על דיו וסממנים שהם דבר שאין דרכו להשגיח עליו עד שישרה כל צורכו. וכיוון ששרה מבעוד יום אין יותר מה לחשוש?

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ו

מתני' °בית שמאי בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין. ו°בית הלל בית הלל ^א_צומתירין:
גמ'" תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין. ל°בית שמאי בית שמאי מהו מיתהני? _{הרי הפשתן לא הספיק להלבין כל צרכו והצמר לא נצבע כל צרכו. ולמה הם מתירים כשההבילו וקלט העין?} אמר רבי אבהו רבי אבהו° כגון אילין קורייאי _כפריים דלא מקפדין אם נצבע כל צרכו ויוצאים בו. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)° והיא שתהא היורה עקורה מהאש. אבל אם היתה היורה קבוע על האש, אסור , מפני שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והוא מוסיף מוי. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי אבהו רבי אבהו°°בית הלל בית הלל ילפון מלאכת היתר ממלאכת איסור. אילו עשה כן בשבת כגון ששרה דיו וסממנים בכדי שישרו קצת לפני צאת השבת. אף שעיקר שרייתם נעשה בצאת השבת, שמא אינו אסור מכאן שמלאכה מתמשכת משויכת לרגע ההתחלה. ודכוותה עשה כן מבעוד יום מותר

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ז

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ו°בית הלל בית הלל ^א_צזמתירין:

גמ’: תנן התם. מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום. מי מודיע אם ניצודו מבעוד יום? אם נתקלקלה המצודה מבעוד יום, ^א_צחדבר בריא שניצודו מבעוד יום. ואם לא נתקלקלה המצודה מבעוד יום, דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. אפילו נתקלקלה המצודה מבעוד יום, למה לא נחוש לומר שמא נתקלקלה מעצמה או על ידי חיה אחרת שלא נצודה. ואותם שבמצודה שמא לא ניצודו מבעוד יום.? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. בפורסה בחורשין שמצויות שם חיות. תדע לך שהוא כן דתנן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין פורשים רשת? אף הכא בפורש מצודה במקום שחיה ועוף מצויין.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] תנן התם, מעשה שהביא נכרי דגים ל°רבן גמליאל רבן גמליאל ואמר מותרים הם אלא שאין רצוני לקבלם. סברין מימר, מותרין למחר אבל באותו יום אסורים משום ספק הכן. רבי חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן° אמרו מותרין ממש. סברין מימר ספק הכן התירו. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° ורבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° תריהון אמרין, ^א_צטספק הכן אסור. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ספק הכן מותר. רבי חייא רובה רבי חייא רבה° ורבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי°, חד אמר, העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. וחרנה אמר, ^א_קאין העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. ולא ידעינן מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דרב רב (אמורא)° מיעני  איחר מייתי קומיה רבי חייה רובא רבי חייה רובא° בשבת. והוא אמר לו, הן הויתא? והוא אמר ליה, שירתה הוות עברא והוינא אכול מינה תאנים. ממה שרבי חייא רבי חייא רבה° לא העיר לרב רב (אמורא)° על כך, הוי הוא דהוא אמר אין העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. חד תלמיד מן ד°רבי סימאי רבי סימאי, אזל לאנטיוריס _{כפר של גויים,} ואייתון ליה דרמסקינא _שזיפים ואכל. חד תלמיד מן דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אזל לתמן, ואייתו ליה דרמסקינא ולא אכל. ואתא ואמר קומי רביה. אמר לו, דהוא נהיג כשיטתיה ד°רבי סימאי רבי סימאי. ד°רבי סימאי רבי סימאי אמר, אין העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. דמדמניות _{ענבים שנפלו לארץ ועדין הם טובים} שבכרם הרי אלו אסורות שודאי נפלו היום, שהרי הם נמאסות מהר. אמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° שצים _תמרים שבכפים הרי אלו מותרין. שדרכן להישמר שם, וודאי נפלו קדם שבת.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ח

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרין אין מוכרין לעובדי כוכבים ומזלות ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב. ו°בית הלל בית הלל מתירין:

גמ’: אי זהו מקום קרוב? ייבא כהא דתנינן. עובדי כוכבים ומזלות שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל, אלא אם כן באו ממקום קרוב. ואמר שמואל שמואל (אמורא)°. כגון מן חוטרא לנהרדעא. ואוף הכא כן. אית דבעי מימר, עד שהוא יגיע לביתו. ואית דבעי מימר עד שהוא יגיע לעירו. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר. ^א_קאכדי שיצא מפתח ביתו של הישראל, קדם שיקדש עליו היום. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. _{הברייתא שנאמרה בשם °רבי עקיבא רבי עקיבא.} אלו דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שסובר ש°רבי עקיבא רבי עקיבא לא בא לחלוק על °בית הלל בית הלל, אלא לפרש את דבריהם. ולאמר שמה ד°בית הלל בית הלל מתירין, זה דוקא בכדי שיצא העובדי כוכבים ומזלות מפתח ביתו של ישראל, קודם שקידש היום. ^א_קב אין נותנין לעובדי כוכבים ומזלות בשבת על מנת לצאת, נטל ויצא, אין את זקוק לו. אין נותנין לכלב על מנת לצאת. נטל ויצא, אין את זקוק לו. תני. ^א_קגאומנין עובדי כוכבים ומזלות שהיו עושין עם ישראל. בתוך ביתו של ישראל אסור. ובתוך בתיהן מותר. אמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. במה דברים אמורים? בקיבולת. אבל בשכר יום אסור. במה דברים אמורים? ^א_קדבתלוש מן הקרקע. אבל במחובר לקרקע אסור. ובעיר אחרת, בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך מותר?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

95 א_צה מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ד סעיף ב':

96 א_צו מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף א':

97 א_צז מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף א':

98 א_צח טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ז סעיף ג':
[ע"ב]

99 א_צט מיי' פ ב' מהל' יום טוב הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ז סעיף ג':

100 א_ק טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ח סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' ש"י סעיף ב':

101 א_קא מיי' פ ו' מהל' שבת הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ו סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף א':

102 א_קב מיי' פ ו' מהל' שבת הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ה סעיף א':

103 א_קג טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ב סעיף ב':

104 א_קד טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ד סעיף ב':

-----------------------------------דף יג

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יג.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] בין בתלוש ובין במחובר? או בין בשכיר בין בקיבולת? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת. רבי שמעון בר כרסנה רבי שמעון בר כרסנה° אמר בשם רבי אחא רב אחא°. בשבת, באבל _{שהתיר שנוכרים יעשו מלאכת האבל} ובעבודה זרה _{שהתיר לישראל לעשות מלאכת נכרי ביום אידם,} הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. אין משלחין איגרות ביד עובדי כוכבים ומזלות, לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת. °בית שמאי בית שמאי אוסרין אפילו ברביעי. ו°בית הלל בית הלל מתירין. אמרו עליו על °רבי יוסי הכהן רבי יוסי הכהן, שלא נמצא כתבו ביד עובדי כוכבים ומזלות מעולם. ^א_קהאין מפרישין לים הגדול. לא בערב שבת, ולא בחמישי בשבת. °בית שמאי בית שמאי אוסרים אפילו ברביעי. ו°בית הלל בית הלל מתירין. אם היה דבר של סכנה, או מהלך יום, כגון מצור לצידון מותר. ^א_קואין מקיפין _{עושים מצור} על עיר של עובדי כוכבים ומזלות פחות מג' ימים קודם לשבת. הדא דתימר, במלחמת הרשות. אבל במלחמת חובה, אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב (יהושע ו', ג') כה תעשה ששת ימים. וכתיב (יהושע ו', ד') וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים. וכתיב (דברים שופטים כ כ) עד רדתה. אפילו בשבת.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ט

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים. אין נותנין עורות לעבדן, ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שיעשו מבעוד יום. וכולן °בית הלל בית הלל מתירין עם השמש. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. נוהגין היו בית אבא, שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובדי כוכבים ומזלות ג' ימים קודם לשבת. ושוין אלו ואלו, שטוענין בקורות בית הבד ועיגולי גת:

גמ’: תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים. אין נותנין עורות לעבדן, ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שיעשו מבעוד יום. עד היכן הוא כדי שיעשו? ייבא כמה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי חוניא רבי חוניא°. עד כדי הילוך ד' מיל. דגבי עורות רכים תנן: וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין, חוץ מעור האדם. וכמה כדי עבודה? אמר רבי חוניא רבי חוניא° אמר רבי ינאי רבי ינאי° _{כנראה רבי יוחנן רבי יוחנן° שהיה תלמיד שלהם אמר בשמם} כדי הילוך ארבעה מילין. אף הכא כן. נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת, אסור בכדי שיעשו. אמר רבי יודן רבי יודן° וצריך שיאמר ליה דלא יעבוד. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה רבי יודן אבוי דרבי מתנייה°. הדא דתימר בשהגוי עושה בטובת הנייה. לפי שהוא עושה בשביל ישראל. אבל בשכר, בעבידתיה הוא עסיק: תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. נוהגין היו בית אבא, שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובדי כוכבים ומזלות ג' ימים קודם לשבת. לא אמרו אלא לבנין, הא צבועין לא. לפי דרכנו למדנו, שהלבנים קשין לכבס יותר מן הצבועין: תנן, ושוין אלו ואלו, שטוענין בקורות בית הבד ועיגולי גת. מאי טעמא שרו °בית שמאי בית שמאי? שמואל שמואל (אמורא)° ורבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, תריהון אמרין. לפי שכבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה. אמר רבי אחא רב אחא°. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° בעי, מהו ליגע במושך _{היין או השמן} שזב בשבת? רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגין רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יוסי בר חנינא רבי יוסי בר חנינא°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אסור. רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר ^א_קזמותר. מתניתא פליגא על רבי יוסי בר חנינא רבי יוסי בר חנינא° דתנן, ושוין שלא יגע במושך.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה י

מתני’: ^א_קחאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. ^א_קטאין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, כדי שיקרום התחתון שלה:

גמ’: תנן, אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. הא אם נצלו, מותר. אמר רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° בשם רבנן. ^א_קיתבשיל שנתבשל כל צורכו, מותר לשהותו על גבי כירה שאינה קטומה. בעי רבי זעירא רבי זעירא°. מה הראיה מכאן? בשר בצל וביצה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] מצטמק ורע לו, וזה מצטמק ויפה לו, ואת אמר הכין? דילמא לא איתאמרת אלא על _מים חמין? כי אתא שמואל שמואל (אמורא)° אמר בשם רבי זעירא רבי זעירא°. חמין שהוחמו כל צורכן, אסור לשהותן על גבי כירה שאינה קטומה. דתנן, כירה שהסיקוה בגפת או בעצים. לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר. °בית שמאי בית שמאי אומרין חמין אבל לא תבשיל, ו°בית הלל בית הלל אומרים חמין ותבשיל. הא אם אינה גרופה או קטומה, אסור להשהות אפילו חמין. אמר רבי ביבי רבי ביבי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. תבשיל שור שנתבשל כאכילת בן דרוסאי, מותר להחזירו על גבי כירה קטומה. ותייא כיי דאמר רבי יעקב בר אדא רבי יעקב בר אדא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. השופת את הקדירה על גבי גחלים, מתרין בו שיסירנה שאם לא כן, לכשיתבשל כאכילת בן דרוסאי חייב. משמע שמאכל בן דרוסאי נחשב מבושל. רבי אחא רב אחא° ורבי תנחום בר חייא רבי תנחום בריה דרבי חייא° אמרו בשם רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי°. חמין שהוחמו כל צורכן, מותר להחזירן על גבי כירה שאינה קטומה. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. לשהות אסור, ולהחזיר מותר? דלמא לא איתאמרת אלא על פסחו. דבני חבורה זריזים ולא יחתו. כי הא דכי אתא רבי אחא רב אחא°, אמר בשם רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי°. פסח שנצלה כל צורכו, מותר להחזירה על גבי כירה שאינה קטומה. אין נותנין את הפת לתנור וכו'. הא אם קרמו מותר. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אסי רבי אסי°. זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל, ולא שכיח שלא יסימו לאפות קדם שבת. ודבר שאינו שכיח לא גזרו. מה בין פת ומה בין תבשיל? למה פת נשים בדרך כלל מסיימות לאפות קדם שבת. ותבשיל לא? תבשיל דרכו לאכול רותח, פת אין דרכו לאכול רותחת. תמן אמרין, פת חמה, חמתה מחלה בצדה. מי שעקצתו צירעה רפואתו צונן. עקרב, חמין. מאן דמיחלף סכנה. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. כדי שיקרום תחתון שלה. מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בלחם הפנים, שאינה קרוייה לחם, עד שיקרמו כל פניה בתנור דכתיב ואפיתה אותה. שתהיה אפויה כל צרכה.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה יא

מתני’: ^א_קיאמשלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה, ^א_קיבומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולין כדי שיצת האור ברובן. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, ^א_קיגבפחמין כל שהן:

גמ’: תמן גבי קרבן פסח שנשחט בשבת תנינן. קרעו והוציא אימוריו נתנו במגיס והקטירן על גבי המזבח. יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית. שניה בחיל, והשלישית במקומה עומדת. חשיכה יצאו וצלו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

105 א_קה מיי' פ ל' מהל' שבת הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ח סעיף א':

106 א_קו מיי' פ ל' מהל' שבת הלכה י"ג, מיי' פ ו' מהל' מלכים הלכה י"א:

107 א_קז מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה י"ד:

108 א_קח מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ד סעיף ב':

109 א_קט מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ד סעיף ה':

110 א_קי טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ג סעיף א':

[ע"ב]

111 א_קיא מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה ט"ו:

112 א_קיב מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה כ':

113 א_קיג טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ה סעיף ב':

-----------------------------------דף יד

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יד.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] את פסחיהן. ולא התירו להם להוציאו בשבת אף שכל האיסור מדרבנן, לפי שלא ערבו. ואת אמר הכין שלא גזרו על פסח? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שחיטה והוצאה נעשת ביחיד וגזרו. צלית הפסח נעשת בחבורה. חבורות זריזין הן ולא גזרו. תני, הפסח מחזירין אותו _לאש שלם ואין מחזירין אותו חתיכות, דברי °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, בשבת בין כך ובין כך אסור. ביום טוב, בין כך ובין כך מותר. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. אסור להחזירו חתיכות מפני פסולו. שמא ישכחו חתיכות ויבואו לידי נותר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ויאות? אם אתה אוסר עליו להחזיר חתיכות שלא נצלו כל צרכם, הרי יותר חתיכות יבואו לידי פסול. שהרי לאוכלו אין את יכול דכתיב (שמות בא יב ט) לא תאכלו ממנו נא. לצלותו אין את יכול מפני הגזרה שלא יהא כצולה בשבת. אם תתיר לו להחזיר חתיכות, מתוך שאת אומר שהוא מותר, אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבעוד יום _{כדי שיוכל לגמור צליתו סמוך לאכילתו ויהיה חם.} וכשמחזירם, חלקם ישכח ויבואו לידי פסול. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור. אף הוא צולה אותו כל צרכו מבעוד יום. רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° שאיל. צלייו שלם כל צרכו וחותכו. מהו מיחזרתיה ומשחנתיה _לחממו? רבי זעירא רבי זעירא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ארבע מדורות די בכל שהן. מדורות הגפת. מדורות הזבל. מדורות החלב, ומדורות גלעינים. רבי אבא רבי אבא° אמר בשם רבי חייא רבי חייא רבה°. חותל שהוא מלא גלעינים, די בכל שהן. רבי אבא רבי אבא° אמר בשם רבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי°. ^א_קידחותל שהוא מלא גלעינים. אם מכונסות, ברובן. אם מפוזרות, ברוב כל פרידה ופרידה. מה ופליג? לא, כאן בבריאות. וכאן בתשות. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. ו רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° מטי בה בשם רב רב (אמורא)° חריות מלמטה ועציו מלמעלה. כיון שעלה האור בנתיים, מותר. ורבי חלבו רבי חלבו° אמר בשם רב הונא רב הונא°. קורה עבה, ^א_קטוברוב הקיפה. מהו ברוב הקיפה? רוב הקיפה ממקום אחד, או ברוב הקיף כולה? אשכח תני, עד שתפסול מלעשות מלאכה. תנן, ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד, ובגבולין כדי שיצת האור ברובן. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר , בפחמין כל שהן. כיני מתניתא. בפחמין אף בגבולין בכל שהן.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

114 א_קיד מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ה סעיף ג':

115 א_קטו מיי' פ ג' מהל' שבת הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ה סעיף א':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק יציאות השבת