רמב"ם הלכות שבת א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זמנים · הלכות שבת · פרק ראשון · הלכה ב | >>
מפרשים על הרמב"ם: כסף משנה מגיד משנהשלימות: 0% משנה למלךשלימות: 0% לחם משנהשלימות: 0%

לשון הרמב"ם · מפרשי הרמב"ם

נושאי כלים על הלכה זו באתר "הִיבּרוּ-בּוּקְס": לחצו כאן


רמב"ם[עריכה]

דפוס[עריכה]

כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב הרי זה חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה. ואם היה שוגג חייב חטאת.

מפרשי הרמב"ם[עריכה]

מגיד משנה[עריכה]

כל מקום שנאמר בה' שבת וכו' - . זה מבואר סוף פ' האורג (שבת קז, א) מימרא דשמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מתלת ואיתא פ"ק (דף ג'). ובהנהו תלת יכתוב בהן רבינו מותר לכתחלה. ומה שנאמר: "והעושה אותה בזדון מכין אותו מכת מרדות", הוא מפני שעובר על לא תעשה של דבריהם בדבר שיש לו עיקר מן התורה, והוא בן מרדות. ויש לזה סמך בהרבה מקומות, ומהם: ריש פ' תולין (שבת קלח, א) לוקין מכת מרדות מדרבנן. ופ' כירה (שבת מ, ב) גם כן מכת מרדות מדרבנן: