רמב"ם הלכות טומאת אוכלים יא
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
הבוצר ענבים למכור בשוק או לייבשן לא הוכשרו לטומאה עד שיפלו עליהן משקין לרצונו כשאר האוכלין אבל הבוצר לדרוך הוכשר לטומאה ואע"פ שלא נפלו משקין על הבציר כלל ואם נגעה בו טומאה נטמא ודבר זה גזירה מדברי סופרים ומפני מה גזרו על הבוצר לגת שהוא מוכשר שפעמים שאדם נכנס לכרמו לידע אם הגיע להבצר וסוחט אשכול של ענבים לבדוק בו ומזלפו ע"ג הענבים הבצורות שהרי הכל לדריכה עומד ועוד מפני שאינו מקפיד עליו הרי הוא מתמעך ויצאו מימיו והרי הוא מקפיד עליהן שלא יזובו בקרקע ונמצא מוכשר בהן לפיכך גזרו שהבוצר לגת הוכשר:
הלכה ב[עריכה]
הבוצר ענבים שאם לא מצא להם שוק מחזירן לגת לא הוכשרו עד שיבואו לרשות הגת וכן הזיתים שבאו לרשות הבד הוכשרו כמו שיתבאר:
הלכה ג[עריכה]
הבוצר ענבים ונתנם בעביט או ששטחן על גבי העלין הוכשרו במשקין היוצאין מהן שהרי דעתו על המשקין ולפיכך שטח על העלין או נתן לתוך העביט שהוא כמו בור לפיכך אם נטל מהן טמא או מי שידיו טמאות טימאן בצר ונתן לסלים או במשטיח של אדמה לא הוכשרו שהרי אינו מקפיד על המשקה היוצא מהן לפיכך נוטל הטמא מהן ואוכל ואף ע"פ שהן מבוקעות ומנטפות לגת הרי הגת טהורה שהרי לא הוכשרו והרי נבצרו לאכילה וכן הנוטל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה ואכל והותיר כסאה וכסאתים וזרקן לגת ואע"פ שהיין מנתז על הענבים לא הוכשרו:
הלכה ד[עריכה]
ענבים שהיו בסלים או במשטיח של אדמה ולקח מהן לדורכן הוכשרו לפיכך צריך ליקח מהן בידים טהורות כדי שלא יקח מהן הטמא ויטמאן:
הלכה ה[עריכה]
כרם שהוא עומד בבית הפרס הבוצר אותו לגת אינו מוכשר כל זמן שהוא בבית הפרס הואיל וטומאת בית הפרס מדבריהם והבוצר לגת הוכשר מדבריהם הקלו בגזירה זו ולא גזרו עליו שיהיה מוכשר עד שיצא מבית הפרס לפיכך הרוצה לבצור בבית הפרס לגת בטהרה מטהר את הבוצרים ואת הכלים ומזה עליהם שלישי ושביעי ומעריב שמשן כדי להכיר שאין מקילין בטומאת בית הפרס אלא מפני שהוא ספק ואח"כ נכנסין ובוצרין ומוציאין חוץ לבית הפרס ואחרים טהורים מקבלין מהן ומוליכין לגת ואם נגעו אלו באלו טמאין מטמאין את הענבים שהאנשים שבבית הפרס טמאין ומטמאין לאותן שבחוץ ועושין אותו ראשון והן מטמאין את הענבים שהרי הוכשרו משיצאו חוץ לבית הפרס:
הלכה ו[עריכה]
המוסק את זיתיו לכבשן או למוכרן בשוק לא הוכשרו עד שיפלו עליהן משקין ברצון כשאר האוכלין וכן המוסק זיתיו לדרוך בבית הבד לא הוכשרו עד שתגמר מלאכתן ומפני מה יוכשרו הזיתים שנגמרה מלאכתן שחזקתן שהוכשרו במוהל שלהן שהרי רוצה בקיומו כדי שיהיו נוחין לדרוך אבל קודם שתגמר מלאכתן אין המוהל היוצא מהן מכשיר מפני שאינו רוצה בקיומו לפיכך זיתים שלא נגמרה מלאכתן שנפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגעם ככל האוכלים שלא הוכשרו נפלו עליהן משקין טמאין אחר שנגמרה מלאכתן נטמאו כולן שהמשקין הטמאין מטמאים את המוהל שבהן והמוהל מטמא את כולן שהמוהל שיצא מהן אחר גמר מלאכתן חשוב משקה ומתטמא ומכשיר:
הלכה ז[עריכה]
חבית של זיתים מגולגלים צריך לנקוב החבית כדי שיצא המוהל ואם לא ניקב הרי אלו מוכשרין נקבה וסתמוה שמרים והנם בלולים במוהל אינם מכשירין מפני שאינן ברצונו שהרי נקבה:
הלכה ח[עריכה]
זיתים שמסקן לדריכה מאימתי גמר מלאכתן משתגמר מסיקתן ויהיו מונחים ומוכנים לדריכה אף על פי שלא נפלו עליהן משקין ולא יצאו מהן משקין הואיל ונגמרה מלאכתן הוכשרו אבל קודם שנגמרה מלאכתן אע"פ שנתמעכו והזיעו ונתחברו במשקיהן אינן מוכשרין גמר מלמסוק זיתיו אבל עתיד ליקח זיתים אחרים להוסיף עליהם אפילו אינו עתיד להוסיף אלא או קב או קביים לא הוכשרו ואם הערים הרי אלו מוכשרין גמר מליקח אבל עתיד ללוות ולהוסיף ואירעו אונס או נתעסק במשתה ולא הוסיף עדיין לא נגמרה מלאכתן ואינן מקבלין טומאה ואפילו זבים וזבות מהלכין עליהם טהורים:
הלכה ט[עריכה]
העוטן זיתיו בשני בדים כיון שגמר אחת מהן הוכשרו לקבל טומאה:
הלכה י[עריכה]
המסיק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידם לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לשם והוא שחישב עליהן קודם שימסוק אבל אחר שימסוק אין המחשבה מועלת אלא הוכשרו גמר את זיתיו ועתיד למוכרן לא הוכשרו עתיד לחפותן בעלין הוכשרו ומקבלין טומאה:
הלכה יא[עריכה]
הלוקח מעטן זיתים מן העכו"ם אם יש מוסק על פני האדמה יעשו בטומאה שזה בחזקת שגמר ונאמן עם הארץ לומר מעטן זה לא גמרתיו:
הלכה יב[עריכה]
הרוצה ליטול מזיתים שלא נגמר מלאכתן ולדרוך ה"ז נוטל מהן בטומאה ומוליך לבית הבד בטומאה ומכסה השאר בטומאה ואינו חושש שהרי לא הוכשרו כדי שיקבלו טומאה:
הלכה יג[עריכה]
המניח את זיתיו בכותש כדי שימתינו ויהיו נוחים להכתש הרי אלו מוכשרין הניחן שימתינו ושימלחם אחר שימתינו אינן מוכשרין שהרי דעתו עליהן לכבשן:
הלכה יד[עריכה]
הפוצע זיתים של תרומה בידים טמאות פסלן שפציעתן היא גמר מלאכתן פצען לסופגן במלח לא הוכשרו וכן אם פצען לידע אם יש בהן שמן והגיעו להמסק לא הוכשרו:
הלכה טו[עריכה]
המניח זיתים בגת לגרגרן ולייבשן אפילו הם רום אמה אינן מוכשרין נתנן בבית שילקו אף על פי שעתיד להעלותן לגג או שנתנן בגג שילקו אף ע"פ שעתיד לפתחם ויפריס אותן הרי אלו מוכשרים נתנן בבית עד שישמור את גגו או עד שיוליכם למקום אחר אינן מוכשרים שעדיין לא נגמרה מלאכתן:
הלכה טז[עריכה]
העוטן זיתיו ברשות ע"ה ונעל וחתם אינו חושש שמא יש לו מפתח אחר וחותם אחר אע"פ שמצא חותם מקולקל ומפתח פתוח הרי אלו טהורין וחותם שאמרו אפילו צרור או קיסם היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מכניס קנה ומסיטן היו שם חלונות של ארבעה טפחים נידונות כפתחין:
הלכה יז[עריכה]
הדורך בטומאה ורצה לטהר כלי בית הבד והעקל מן המשקין הטמאין שנבלעו בהן כיצד יעשה כלי של עץ ושל אבנים מדיח ושל נסרים וכיוצא בהן מנגבן ושל גמי מיישנן כל י"ב חדש או חולטן בחמין או במי זיתים או מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או לתוך מעיין שמימיו רודפין שתים עשרה שעות ואחר כך מטביל את הכלים שצריכין טבילה ומשתמש בהן בטהרה:
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.