לדלג לתוכן

ירושלמי שבת דף ה א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


ברם כמ"ד באמת חמשה. וארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא. ר' יעקב בר אחא אמר דבית ר' ינאי ור"ש בן יהוצדק חד יליף לה מן ארון. וחורנה יליף לה מן עגלות. מסתברא דבית ר' ינאי ילפין לה מן ארון. דבית ר' ינאי אמרין וכפורת טפח. ר"ש בן יהוצדק יליף לה מן עגלות. ר' זעירא בעי מניין לעגלות שהן גבוהות עשרה. א"ר יוסה ואפי' תאמר גבוה עשרה. ולא כן תני ר' נחמיה צב כמין קמרסטא היו. אילו חור בר"ה גבוהה י' ורחב ד' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לר"ה ומרשות הרבים לתוכו. אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו טרוטות היו: שניהן פטורין. רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה רבנן בשם ר' יוחנן משום שנים שעשו מלאכה אחת. רב שאל לרבי. נתן לו אחר חבילה על כתיפו ושכח והוציאה במחזורה תניינא. א"ל חייב שאינה דומה לאותה. סבר רבי כיון שעקר את רגליו כמו שעקר את החפץ. על דעתיה דרבי היה עומד בר"ה וזרק וקידם וקלטה לרה"י מהו. ולא רבי הוא דרבי עביד אויר מחיצות כממשן. לא צורכה דלא היה עומד בר"ה וזרק וקידם וקלטה לר"ה מהו. אשכח תני רבי פוטר עד שעה שתנוח. א"ר אבין רבי ובין עזאי ורבי עקיבה שלשתן אמרו דבר א'. רבי עבד אויר מחיצות כממשן. בן עזאי עביד אויר כרמלית כממשה. רבי עקיבה עביד אויר רשות הרבים כממשה. ארבע רשויות לשבת. רשות היחיד. רה"ר. וכרמלית. ומבואות שאינן מפולשין. ואיזהו רה"י. חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבע. וגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבע זו היא רשות היחיד גמורה. ואי זהו רשות הרבים גמורה. איסטרטייא ופלטיא ומדבר ומבואות המפולשין. אין מוציאין מרה"י לרה"ר ולא מכניסין מרשות הרבים לרשות היחיד. ואם הוציא או הכניס שוגג חייב חטאת. מזיד

 

עין משפט

20 א_כ מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ח':

21 א_כא מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף א', סמ"ג לאוין סה:

22 א_כב מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף ב':

23 א_כג מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף ז':

24 א_כד מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה א':

25 א_כדה מיי' פ א' מהל' שבת הלכה ב':