שולחן ערוך אורח חיים שג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · שג · ט · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

לא תצא במחט נקובה ואם יצאה חייבת ושאינה נקובה אם מעמדת בה קישוריה מותרת לצאת בו ואם אינה מעמדת בה קישוריה אסור:

מפרשים

מגן אברהם

(ז) חייבת:    אפי' מעמדת בה קישוריה דאין דרך להעמידה בנקובה והוי משוי [ב"י] וב"ח כתב דפטורה דאין דרך הוצאתו בכך ולא דק דהא פריך בגמ' למאי חזי וא"כ תחייב חטאת ולא קמשני דאין דרך הוצאתה בכך ועוד הא כתבו התו' דף י"א דאם תחוב' בבגדה חייבת וא"כ מה לי בבגדה או בצעיפה אלא דברי הרב"י עיקר:


(ח) מותר לצאת:    משמע אפילו אינו תכשיט וליתא אלא דוקא כשיש טס של זהב בראש' ומניחת' כנגד פדחתה ואין איסור אלא משום דלמ' שלפ' ומחויא אבל הכא כיון דעביד לצניעות לאו שלפ' ומחוי' אבל כשאינה תכשיט לא תצא שהרי אינה יכולה לצאת בכל הדברים הצריכים לה כיון שאינו לא מלבוש ולא תכשיט ה"ל משוי ודלא כב"י וכ"כ התוספות והרא"ש להדיא עכ"ל ב"ח ולא דק שהתו' והרא"ש כ"כ ארש"י ע"ש דמיירי שאין צריך כלל למחט הזה לצורך הלביש' אלא שחולקת בה שערה ועל זה כתבו הוי משוי אבל כשמעמדת בה קישוריה אדרבה פריך בגמר' ותשתרי ומשני כמין טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מניחתה כנגד פדחת' וגזרינן דלמא שלפ' ומחויא וכתבו התו' דאם אוגר' בה שער' אינה מניחת' לעולם כנגד פדחת' ואינה חשובה תכשיט ולא מחוי' ושרי עכ"ל ולכן סתמו הפוסקים וכתבו אם מעמדת קישוריה מותר אך כשמניחתה נגד פדחתה ויש לה טס אסור דלמא מחוי' ומיהו אם היא עשויה כמין תכשיט בראשה אפי' מעמדת בה קישוריה אסורה דלמא מחוי' כמ"ש ב"י בשם הסמ"ג והתרומה דס"ל כמ"ש התו' דאע"ג דהוה לצניעות גזרינן דלמא מחוי' ע"ש דלא כהרב"י ואפשר דבמחטין שלנו ל"ש זה ולכן נהגו להקל ועיין סוף סי' י"ח וכ"כ ראב"ן וסה"ת ועסס"ט:

באר היטב

(ה) חייבת:    עיין מ"א וט"ז באורך (ובס' אליהו רבה הניח דבר זה בצ"ע).


משנה ברורה

(כא) לא תצא וכו' - היינו אפילו כשהיא תחובה בבגדה דדרך הוצאה היא באשה לכו"ע ולענין איש עיין לעיל בש"א ס"ח:


(כב) חייבת - דהוי משוי ואפילו מעמדת בה קישוריה ותוחבת המחט בצעיף או סוגרת בה מפתחי חלוקה דאין דרך להעמיד ולסגור בנקובה ולכן הוי משוי ודרך הוצאתה כך בחול ליתן מחטים תחובים בצעיפה או בבגדה:


(כג) קישוריה - דהיינו קישורי צעיפה או שסוגרת בה מפתחי חלוקה וכיו"ב:


(כד) מותר - יש מאחרונים שכתבו דדוקא כשהמחט אינו עשוי להתקשט בו ואז מותר מטעם שכיון שהיא משמשת לה לצורך לבישה הרי היא כבית יד להמלבושים אבל אם עשוי להתקשט בה כגון שראשה אחד עב ועשוי כעין תכשיט אסור מדרבנן להעמיד בה הקישורים דילמא שלפא ומחויא לחברתה וי"א דבכל גווני שרי דכיון דלצניעות עבידא לא שלפא ומחויא שלא יתגלה שערה ולבה וכן מצדד הגר"א בביאורו דעיקר טעם ההיתר במעמדת קישוריה משום דלצניעות עבידא וע"כ אין למחות ביד הנוהגין להקל בזה וכ"ש מחט שאינה נקובה שלנו [שקורין שפילקע] אף שראשה אחד עב אין עשוי כעין תכשיט כ"כ ואפשר דלכו"ע שרי וע"כ בודאי יש לסמוך להקל להעמיד בה הקישורים:


(כה) אסור - לצאת בה כשהיא תחובה בצעיפה או בבגדה אפילו אם היא מתקשטת בה כגון שראשה עב ועשוי כעין תכשיט דאין בו חיובא דאורייתא אפ"ה אסור מדרבנן דילמא שלפא ומחויא וכ"ש דאם אינו עשוי כעין תכשיט דנחשב משא וחייבת חטאת. ודע עוד דבזה שאינו עשוי כעין תכשיט אפילו אם צריכה לה המחט לאיזה צורך שיהיה כגון לחלוק בה שערה וכיוצא בהן מ"מ הרי הוא משוי גמור שאין אדם יכול לצאת בכל החפצים הצריכים לו כשאינן לא מלבוש ולא תכשיט:

ביאור הלכה

▲ חזור לראש