שולחן ערוך יורה דעה רא מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · רא · מא · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

המניח כלים תחת הצנור לקבל מימיו שיפלו מהם לתוך המקוה אם הניחם בשעת קשור עבים וקודם שנתפזרו העבים ירדו גשמים ונתמלאו חשובים לדעת והוו שאובין אבל אם לא נתקשרו העבים בשעת שהניחם ואח"כ נתקשרו ונתמלאו או אפי' הניחן בשעת קישור העבים ונתפזרו ונשארו שם עד שחזרו ונתקשרו וירדו גשמים ונתמלאו לא חשיבי לדעת ואינם פוסלין ובלבד שישבור את הכלי או יהפכנו בענין שלא יגביהנו מעל הארץ שאם מגביהו מן הארץ עם המים חשובין שאובין ופוסלים את המקוה.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(פט) תחת הצנור. שקבעו ולבסוף חקקו. רש"י וע"ל סעיף ל"ו:


(צ) לקבל מימיו. של הצנור שיבאו לתוכו מהגשמי' ומהצנור ירדו להכלי' ומהכלים למקוה:


(צא) חשובים לדעת כו'. דכיון שהניחם בשעת קישור עבים ושוב לא נתפזרו לא אסח דעתו מינייהו:


(צב) לא חשיבי לדעת כו'. הקשה בהגהת דרישה א"כ למה פסלינן לעיל סעיף ח' במעיין מה שיצאו חוץ מהכלי ואפשר דלעיל איירי שהכלי נתמלא מדעת עכ"ל ולי נראה דדוקא במי גשמים י"ל דהוי שלא מדעת דהא לאו בדידיה תליא מלתא רק כאשר ירד הגשם מן השמים אבל במעיין כל שהונח הכלי בענין שהמעיין עובר לתוכו לעולם חשיב לדעת שהרי בהכרח המעיין עובר עליו ומפני כך לא נאמרו דברי' אלו בשום מקום גבי מעיין רק גבי מי גשמים כנ"ל:


(צג) ואינם פוסלים. וכ"ש הניחם בחצר שלא תחת הצנור בשעת קישור עבים ואח"כ נתפזרו דאין פוסלין אבל דעת הרמב"ן דבמניחן תחת הצנור בכל עת וזמן בכל ענין הוי לדעת ובחצר בשעת קישור עבים ולא נתפזרו אפי' שכחן שם הוי לדעת אבל אם הניחם בשעת קישור עבים וחזרו ונתפזרו וכ"ש הניחם בחצר בשעת פיזור עבים כשרים ועיין ב"י שביאר טעמו על נכון וכדבריו מוכח בפירוש המשנה להרמב"ם גם לדבריו אתי שפיר הא דאמרינן בש"ס ספ"ק דשבת (דף ט"ז ע"ב) ולרבי יוסי דאמר מחלוקת עדיין במקומה עומדת בצרי להו חדא כו' גם מאי דקאמר התם (דף י"ז ע"ב) הניחא לרבי מאיר אלא לר' יוסי כו' אי הכי לרבי מאיר נמי כו' והב"ח פירש פירוש אחר וכתב שפירוש הב"י רחוק ונהפוך הוא גם לא כהר"ר אברהם בנו של הרמב"ם שמביאו הכסף משנה שפירש פירוש אחר רחוק ולדידיה פסק הרמב"ם כרבי יוסי ובהדיא מוכח בפירוש המשנה פ"ד דמקואות ופ"ק דשבת דפסק כרבי מאיר ע"ש וכתב הב"ח הטעם משום דאע"ג דקיימא לן ר"מ ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי הני מילי היכא דפליגי אליבא דנפשייהו אבל הכא דפליגי אליבא דב"ש וב"ה לא וצ"ע דבכמה דוכתי משמע דבכל גווני קי"ל כרבי יוסי אלא נראה לי משום דבירושלמי פרק קמא דשבת חשיב הך דהצנור מי"ח דבר והיינו כרבי מאיר וגם פשטא דסוגיא בש"ס בי"ח דבר רהיטא כרבי מאיר ע"ש ודוק:



באר היטב

(סד) הצנור:    שקבעו ולבסוף חקקו (לקבל מימיו של הצנור שיבואו לתוכו מהגשמים ומהצנור ירדו לכלי ומהכלים למקוה) רש"י.


(סה) לדעת:    הקשה בהגהת דרישה למה פסלינן לעיל ס"ח במעיין מה שיצאו חוץ לכלי ואפשר דלעיל מיירי שהכלי נתמלא מדעת ע"כ ולי נראה דדוקא במי גשמים י"ל דהוי שלא מדעת דהא לאו בדידיה תליא מילתא אבל במעיין כל שהונח הכלי בענין שהמעיין עובר לתוכו לעולם חשיב לדעת שהרי בהכרח המעיין עובר עליו עכ"ל הש"ך.







▲ חזור לראש