שולחן ערוך אורח חיים קז א
שולחן ערוך אורח חיים · קז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש שום דבר אבל אם ברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש ועל ידי חידוש חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה ובשבת ויום טוב אינו מתפלל תפלת נדבה כלל ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר:
מפרשים
אם הוא מסופק כו'. הב"י האריך בפירושים ובקושיות בדברי הטור ובמה שנזכיר כאן יתיישב הכל בעזה"י כולהו ס"ל דר' יוחנן לא פליג על רב יהודה הן במימרא דנזכר באמצע פוסק הן במימרא דאם יודע לחדש כו' אלא שר"י מפרש דרבי יוחנן מיירי דוקא בספק התפלל ולא בודאי התפלל ולא חילק כלל בין נדבה לחובה ממילא בודאי אסור אפי' דרך נדבה דכנגד תמידים תקנו' ואינו בתמידים נדבה ובספק מותר אפי' דרך חובה כיון שהוא ספק לא יצא אא"כ יהיה לו ודאי שהתפלל וא"ל היאך קאמר בזה הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו הא איסור יש בדבר אם התפלל ודאי פעם א' תקנו הרא"ש בתשובה כלל ד' דה"ק אינו חושש אם מתפלל מספק דאף אם התפלל כבר מנ"מ אף אם יתפלל כל היום כולו מספק ממילא ע"י חידוש מותר אפי' בודאי התפלל וכאידך דרב יהודא ורי"ף ס"ל בדרך נדב' מותר בכל גווני ליחיד אפי' בלא חידוש אפי' בודאי התפלל כמו עולה שהיתה בתמיד בכל יום שאדם יכול להתנדב אותה נדבה זולת במוסף ובדרך חובה אסור אא"כ חידש ומ"ש הרר"י הביאו ב"י דלהרי"ף נקט צבור במימרא דאם יכול לחדש לאשמועינן דוקא בצבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא עכ"ל פי' ביחיד א"צ חידוש דהא יש לו היתר בלא"ה מכח תפלת נדבה אבל הצבור אין להם היתר אלא מכח חידוש אבל לעולם גם היחיד אם רוצה להתפלל בחוב' יש לו ג"כ היתר ע"י חידוש ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י דהיה לו לרי"ף לאתויי האי מימרא דרבי יהוד' אצל מה שפירש דההיא דר' יוחנן ביחיד היא אבל בצבור בין בחובה בין ברשו' אסור ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינו ענין לחלק בין צבור ליחיד דלק"מ דבאמת ההיא דחידש מהני גם ביחיד אם רוצה להתפלל בחובה אלא דא"צ לכך דיש לו היתר בלא"ה מחמת נדבה גם מה שהקשה ממ"נ אם חשיב כמו הצבור עצמו כשמתפלל עמהם מאי מהני חידוש הא לציבור לא מהני חידוש ואם אינו חשוב כצבור אפילו אינו מחדש שפיר דמי. ודוחק לומר כו' במחיל' מכבודו כל זה לק"מ לפי מ"ש דודאי דאין הצבור עושים לו שום מעלה בענין זה או גריעות זולת לענין זה דאם היה מתפלל ביחידות היה לו היתר להתפלל בחובה דרך חידוש אלא דלא היה צריך לכך שיש לו היתר דרך נדבה אבל אם מתפלל עם הצבור אין לו היתר בנדבה שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה ע"כ אין לו היתר כי אם בחידוש ואז מותר אפי' דרך חובה ובזה מתורץ ג"כ מ"ש ב"י ורבינו א"א שהוא מפרש דברי רי"ף כפי' הרר"י דא"כ האיך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין מצא צבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא ע"י חידוש שהרי לפי' הר"י כשאינו בצבור מתפלל אפילו בלא חידוש אין בזה אפי' ריח קושי' דרבינו מיירי כאן במתפלל דרך חובה ובזה אין חילוק בין יחיד למתפלל עם הצבור כמ"ש אלא דאחר כך כתב רבינו אם רוצה להתפלל דרך נדבה כו' מה דינו דלרי"ף יכול להתפלל חוץ ממוסף ואז אין צריך חידוש וא"ל למה לא כתב רבינו שם דמתפלל עם הצבור לא מהני ליה נדבה אלא צריך דוקא חידוש דכבר כתב רבינו דברי ר"י שאמר בפי' כן הנכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש כו' מתפלל ואם לאו אל יתפלל מלשון אל יתפלל משמע שאין לו שום תקנה בעולם כיון שאין לו חידוש ורבינו האי ס"ל דאפי' בנדבה צריך חידוש אבל בחובה לא מהני חידוש והלשון של רב יהודה מסייע לו שאמר אם יכול לחדש שתהא תפלתו תחנונים משמע שע"י החידוש יתפלל דרך תחנונים דהיינו נדבה ומ"ש הרר"י והרא"ש בשם רבינו האי דמתפלל כל התפלות דרך נדבה אפי' מוסף היינו ע"י חדוש דאל"כ תקשה לך מי הכריחו לרבינו האי לפרש דברי ר"י ע"י חידוש כיון שיש היתר ע"י נדבה היה לו לפרש כן דבריר"י וכמ"ש הרי"ף באמת אלא ע"כ ע"י חידוש קאמר רבינו האי בזה וכן מבואר להדי' בראיות שמביאי' הרר"י והרא"ש לרב האי דבנדבה לחוד אין היתר ובזה מתירץ מה שהקשה ב"י וז"ל אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשי' למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במ"ש שהיחיד אינו יכול להתפלל תפלת מוסף נדבה והרי כתבו הר"י והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל מוסף נדבה עכ"ל י"ל לפי מ"ש כיון שע"י חידוש קאמר ואפשר שדבר זה ל"נ בעיני רבינו דלא שייך שפיר חידוש במוסף דהא לאו תחנונים היא אלא הודאה ע"כ לא הביא דעתו בזה ואע"ג דלא זכר רבינו בדברי רב האי מילתא דנדבה אין בכך כלום דקאי על דברי רי"ף שמפרש דברי ר"י על נדבה וע"ז קאי דברי רב האי שמוסיף דצריך דוקא חידוש ומ"ה כתב רבינו אחר כך וז"ל ולרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש עכ"ל. מכוון למ"ש והכל ניחא בס"ד:
(א) חוזר ומתפלל: ע' הטעם בגמ' הלואי שיתפלל אדם כל היום דלא כע"ת, ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי [ב"י רשב"א]:
(ב) חוץ מתפלת מוסף: מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואף על גב שמוסף שבת היה עולה מ"מ אזלי' בתר רוב מוספין (הרא"ש) ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק דנ"ל טעם ברור דשחרי' יכול להתפלל אותה במקום קרבן אחר משא"כ במוסף שאומר ומוספין כהלכתן כו' וכ"כ סי' ק"ח ס"ו:
(ג) פוסק: מדסתם משמע דס"ל כהראב"ד דאפילו בערבית שהיא רשו' פוסק מאחר דשוי' עליה כחובה:
(א) ומתפלל: ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי (ב"י מ"א).
(ב) מוסף: מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואע"ג שמוסף שבת היה עולה מ"מ בשבת בלא"ה אין יכול להביא קרבן נדבה כמו שיתבאר ועיין בהרא"ש.
(ג) ברכה: דכיון דהתחיל להתפלל ע"ד שלא התפלל שויה עליה כחובה ואפי' בתפלת ערבית שהיא רשות פוסק. מ"א.
(א) אם התפלל - ולענין ק"ש וברכותיה אם נסתפק עיין לעיל בסימן ס"ז:
(ב) חוזר ומתפלל - ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבה ואע"פ שכל ספק מד"ס להקל מ"מ הכא חוזר ומתפלל מפני שהלואי שיתפלל אדם כל היום בתורת נדבה וע"י חידוש וכדלקמיה והכא כשחוזר ומתפלל על הספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו. כתב בדרך החיים דערבית בספק אינו צריך לחזור ולהתפלל תפלת י"ח דקבעוה חובה בודאי לא בספק אבל מדברי הפמ"ג משמע רק דאין חוב עליו לכו"ע עי"ש אבל לכתחילה נכון הוא שיחזור ויתפלל גם בערבית כי באמת גם בערבית אפילו למ"ד רשות מ"מ לכתחילה מצוה היא וממילא מה שיצא ידי ספיקו נחשב כחידוש גם בערבית וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ם פ"י מהלכות תפלה עי"ש ועצהי"ט יראה לחדש דבר בהחזרה:
(ג) אינו חוזר וכו' - דתפילות כנגד תמידים תקנום והוי כמקריב שני תמידין לשם חובה שאסור משום בל תוסיף ואפילו התפלל מתחלה ביחיד ועכשיו רוצה להתפלל בצבור אפ"ה אסור:
(ד) ומתפלל בנדבה - פי' דוקא בנדבה אבל לשם חובה אפילו בחידוש אסור והא דבעינן חידוש בנדבה דע"י החידוש מינכר מתוכה שתפילתו היא לשם תחנונים ולא לשם חובה ובלא חידוש מיחזי כמי שעושה אותה לשם חובה ועיין בב"י שביאר דעת הטור דה"ה אם מתפלל תפילה שלא בתורת חובה וגם לא התכוין בה לשום נדבה והוא מחדש בה דשפיר דמי דע"י החידוש מינכר שהיא לשם תחנונים ועיין בביאור הלכה:
(ה) מתפלת מוסף - ר"ל אפילו דשל ר"ח וחוה"מ כיון שאומר ומוספים כהלכתם והמוספין אינן קרבין אלא משל צבור ואין היחיד יכול לנדב אותם ועיין באחרונים שכתבו דלפ"ז בתפלת מוסף וה"ה בשבת ויו"ט בכל התפילות אם נסתפק אם התפלל אותם אינו יכול לחזור ולהתפלל אותם דהרי צריך להתנות וכנ"ל בסק"ב ובזה אינו יכול להתנות ועיין לקמן בסימן קכ"ד ס"א בבה"ל:
(ו) כלל - לפי שאין נדרים ונדבות קרבין בהם:
(ז) ואפילו יכול וכו' - דתחלת תפילתו היה מסתמא בודאי לשם חובה שהרי היה סבור שלא התפלל עדיין ולא מהני בה חידוש ולכך אפילו אם ירצה עתה לגומרה לשם נדבה לא מהני כיון שכבר התחיל בה לשם חובה דא"א להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. וכ"ז כשהתחיל על דעת שלא התפלל אבל אם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי וכנ"ל בסק"ב ונזכר באמצע שהתפלל י"ל דא"צ חידוש וגומר כך לשם נדבה דכיון שהתחיל מתחלה כהוגן אדעתא דספיקא וספק הוי כחידוש תו אין צריך חידוש ובלבוש משמע שגומרה ע"י חידוש אפשר דהוא על צד היותר טוב:
(*) אם הוא מסופק: עיין בח"א שכתב דהיום אין נוהג דין זה לפי מה דמבואר לקמן בסעיף ד' דצריך שיהא מכיר א"ע ואמיד בדעתו שיוכל לכוין וידוע שבזמה"ז אפילו אחד מאלף לא ימצא וא"כ אין יכול להתנות ולא נהירא לענ"ד אחד דדברי הרשב"א אינם מוסכמים לכו"ע כי דעת הראב"ד [הובא בתשובת הרשב"א] דחוב עליו לחזור ולהתפלל ואפילו לדעת הרשב"א ג"כ יש לחלק מהא דס"ד דשם איירי במתפלל סתם בתורת נדבה שם יפה קרינן בה למה לי רוב זבחיכם דדי בקרבנות התמידים וכן בג' תפלות הקבועות אבל בזה שרוצה להתפלל כדי לצאת ידי ספיקו דינו הוא כמו שאר תפילות דצריך לכתחילה להשתדל לכוין ובדיעבד די אם לא כיון רק באבות ועיין בביאור הגר"א בס"ד וכן משמע לשון השו"ע להמעיין דהאי דינא דס"ד אינו שייך כלל להא דספק התפלל המבואר בס"א אלא ענין בפני עצמו הוא. וכן בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שראיתי לא נמצא שום רמז שהיום ישתנה זה הדין. וגם הדה"ח והגר"ז והשולחן שלמה העתיקו השו"ע להלכה:
(*) חוזר ומתפלל: עיין בפמ"ג שכתב דלדעת הרשב"א בתשובה חוב עליו לחזור ולהתפלל ולהתנות ולדעת חידושיו אין חיוב עליו רק דנכון לחזור דהלואי שיתפלל אדם כל היום ובספר מאמר מרדכי הוכיח מדברי התשובה גופא דאין חוב עליו רק שכתב הרשב"א דכיון דחז"ל הרשוהו לחזור ולהתפלל ואין בו משום ש"ש לבטלה אם אינו חוזר הרי הוא כמראה בעצמו שאינו חושש לתפלה ולכן צריך לחזור ולהתנדב גם הסיר מעליו קושית הפר"ח עי"ש שדבריו נכונים:
(*) ואין צריך לחדש שום דבר: בין אם מתפלל עתה ביחיד או בצבור גם אין נ"מ בזה בין אם פעם ראשון היה ביחיד או בצבור. עולת תמיד:
(*) וע"י חידוש חוזר ומתפלל וכו': ואין חילוק בין אם מתפלל תפלה זו עם הצבור או ביחידי כ"כ בטור ועיין בב"י דאם התפלל ומחדש בה דבר ולא התכוין בה לשם חובה וגם שלא לשם נדבה ג"כ שפיר דמי ועיין ברמב"ם פ"י מהלכות תפלה הלכה ו' שכתב מי שנסתפק לו אם התפלל וכו' ע"ד שהיא נדבה ובודאי בין אם כונתו ע"י חידוש כמו שביאר הד"מ או שכונת הרמב"ם דספק הוי כמו חידוש עכ"פ מוכח מזה דבודאי וע"י חידוש ג"כ לא מהני אלא במכוין לשם נדבה ולא במתפלל סתם:
(*) ע"ד שלא התפלל וכו': ובהתחיל על תנאי מחמת ספק ונזכר באמצע עיין במ"ב מש"כ בשם הלבוש דצריך לחדש וכתב הא"ר דהוא עצהי"ט ובספר מאמר מרדכי כתב דהלבוש מדינא קאמר מטעם דמה דאמרינן אין לך חידוש גדול מזה הוא מחמת דמה שמתפלל מכח ספק זהו חידושו וכל שנזכר באמצע שכבר התפלל איגלאי מילתא למפרע דתפילתו תפילת נדבה וצריך חידוש ככל נדבה וכנ"ל:
(*) פוסק אפילו באמצע וכו': עיין הטעם במ"ב ואפילו בתפילת ערבית דקי"ל שהיא רשות פוסק מאחר דהשתא שוינן עלן כחובה מסתמא התחיל בה אדעתא דחובה. מ"א: