מ"ג אסתר ו ו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבוא המן ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃

תרגום שני (כל הפרק)

ועל המן ואמר ליה מלכא מה למעבד לגברא דמלכא צבי ביקריה. חשיב המן בלביה ואמר מאן בכל עבדוי דמלכא יקיר כוותי ולמאן יתרעי מלכא למעבד יקר יתיר מני.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות:

מדוע מיהר לשלם למרדכי תיכף בבקר השכם :

מה לעשות, אחשורוש ידע שהמן יטעה שאליו הדברים נוגעים, ורצה בזה כדי שהיקר שיבקש המן לעצמו יעשה למרדכי אחר שבאמת אין היקר מגיע להמן רק למרדכי, ומטעם זה לא שאל לו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגדולתו, כי אז יבין המן שלא עליו חושב המלך, כי הוא כבר הגיע לתכלית הגדולה שהגדילו מכל השרים, ולכן לא אמר רק ביקרו שבזה יטעה המן שאליו רוצה לעשות יקר ויפריז על המדה, ויעשה כן למרדכי, ובלא זה על הגדולה לא הוצרך לשאול, כי כבר חשב לתת גדולת המן למרדכי אחר שאליו מגיע עיקר הגדולה :

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

ו. [ עריכה ]
כתיב (שמות יז, יד): "ושים באזני יהושע", זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז, שנים חשו ושנים לא חשו, משה נתן לו רמז ולא חש, יעקב נתן לו רמז ולא חש, דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו. יעקב אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, טו): "ושמרתיך בכל אשר תלך", ויירא, אדם שהבטיחו הקדוש ברוך הוא היה מתפחד, דכתיב (שם לב, ח) "ויירא יעקב וגו'", אלא אמר שמא כשהייתי בבית לבן הטמא נתלכלכתי בטמאה. משה, "ושים באזני יהושע", לומר שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ, וכתיב (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה'", אבל דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו, דוד אמר (ש"א יז, לו): "גם את הארי גם הדב הכה עבדך", אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות אלו, אלא אמר שמא דבר עתיד ליארע את ישראל והן עתידין לנצל על ידי. מרדכי, "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים", אמר אפשר לצדקת זאת שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידיה.

אור חדש

פרק ו/פסוק ו

ויאמר המן בלבו וגו' (אסתר ו, ו) במדרש (אסתר רבה י, ג) ויאמר המן בלבו הרשעים ברשות לבם, ויאמר עשיו בלבו (בראשית כז, מא) אמר נבל בלבו (תהלים יד, א) ויאמר ירבעם בלבו (מ"א יב, כו) ויאמר המן בלבו, אבל הצדיקים לבם ברשותם הה"ד וחנה היא מדברת על לבה (ש"א א, יג), וישם דניאל על לבו (דניאל א, ח) ויאמר דוד אל לבו (ש"א כז, א) ודומין לבוראן ויאמר ה' בלבו (בראשית ח, כא) פירש המדרש כי הלב הוא התחלת המחשבה והדעת אשר יחשוב בלבו והרשע אין לו מעלה עליונה ואדרבא עצם הרשע הוא ההעדר הגמור כאשר הוא רשע למות ואיך לא יהיה הרשע שבו ההעדר ברשות הלב שהלב הוא התחלה אבל הצדיק עצם מעלתו הוא עליון מאוד ואיך לא יהיה ברשותו הלב שהוא התחלה לכך הרשע הוא לבו אבל הצדיק יש לו מדריגה אלקית עליונה מאוד לכך הלב שהוא התחלת מחשבה בלבד היא ברשות הצדיק שיש לו מדריגה עליונה מאוד וכן אצל הש"י אשר מעלתו בלתי תכלית ולכך הלב שהוא בא על התחלת המחשבה הוא ברשותו כלל הדבר כי המחשבה והדעת והוא של הרשע שהוא בא ומגיע אל אמיתת עצמו הוא ברשות לבו שכל אשר מגיע אל אמיתת הרשע מה שהוא בעל ההעדר לגמרי ולכך הרשע הוא ברשות לבו אבל הצדיק אמיתת עצמו הוא מעלה עליונה מאוד ולכך הלב שהוא נאמר על ההתחלה הוא ברשותו והבן הדברים האלה:

<< · מ"ג אסתר · ו · ו · >>