קטגוריה:דברים ל א

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' עד ראה נתתי וגו'. הפרשה הזאת עתידה לבא. כי לא נתקיימו יעודיה לא בבית ראשון ולא בבית שני והיא כלל נחמתנו ותקותנו והיא תרופה כללות לכל צרותינו. ולהיותה יסוד התורה כלה ופנתה. ראה אחרי הברית והאלות אשר זכר לישראל שלא יתיאשו בלבם לאמר שאחרי חטאם אל האלהים תכזב תוחלתם. ומי הוא זה אשר לא יחטא ואנה יוליך את חרפתו ומה יעשה כי יקום אל להענישו בכל אלות הברית. לזה הודיעם כי יש להם גם אחרי החטא תקון ותרופה יצילם ממות הקללות וענשם והוא התשוב'. וזה אמרו והיה כי יבאו עליך וגו'. והנה ענין התשובה ומהותה יתבאר לך אחרי שתתן את נפשך וידעת עם לבבך כי האדם בעולם הזה הנה הוא כאורח נטה ללון והוא מתנועע במה שהוא מתנועע מיום הולדו ועד יום מותו וכמאמ' דוד ע"ה (מלכים א ב׳:ב׳) אנכי הולך בדרך כל הארץ. וידוע הוא שבתנועתו יבחנו השלשה גבולים והם מה שממנו יתנועע. ומה שאליו ילך. ומה שבין יעבור בו. כי הנה מה שממנו התנועע הוא טפה סרוחה. ומה שאליו ילך הוא להדבק במלכו של עולם לעמוד בחצר בית המלך פנימה כגבורי' אשר מעולם. וגבול מה שבין הוא כלל האמצעיים וההכנות אשר יעשה לעשות דרכו ולהגיע אל מחוז חפצו ותכליתו ושם תהיה מנוחתו. ולהיות זה ענין האדם כי הולך הוא ושהוא תמיד כדרכו תמצא לשון ההליכ' תמיד בשלמים אם בחנוך אמר ויתהלך חנוך את האלהים. ואם בנח אמר את האלהים התהלך נח. ובאברהם אמר התהלך לפני והיה תמיד. ויעקב אמר אשר התהלכו אבותי לפניו. ויתרו אמר למשה רבינו והודעת להם את הדרך ילכו בה. והוא ע"ה צוה לישראל והלכת בדרכיו. לפי שמעשה האדם הוא דרכו אשר ילך בו אם לטובים ולישרים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. כי יודע ה' דרך צדיקים. ועליהם אמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. ואם לתועים אמר (תלים א') ודרך רשעים תאבד. (הושע י״ד:י׳) ופושעים יכשלו בם לפי שההולכים בדרך ישרה מגמת פניהם לבא אל המלך לבקר בהיכלו. והאדם התועה מדרך השכל יקרה לו כמו שיקרה להולך בדרך מותעה. שהפך פניו כנגד המחוז אשר אליו ילך וכל עוד שילך יותר יתרחק יותר ממנו. וכן האדם אשר יפנה עורף ולא פנים אל היכל מלכו ואלהיו. כל עוד שילך יתרחק יותר ממנו. וכל עוד שהחוטא אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו. יתרחק יותר מדבקות אלהיו לפי שפנה אליו עורף והלך כנגדו לא אליו. וכמו שאמר הנביא (ישעיה א' ד') על זה עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. וכמו שהאדם שהוא הולך בדרך כשירגיש שהוא טועה בדרכו ושאינו מתדרך לאותן גבול ותכלית הנאות אליו. והאנשים הולכי ארחות עקלקלות כשישכילו פתיותם וששמו פניהם לאחור אין להם אופן ותחבולה לתקן את אשר עותו בדרכם. כי אם להפוך פניהם אל אחוריהם. ולעזוב דרכם המוטעה וללכת כנגדו. כדי שיתישרו בדרך הנאות ויגיעו אל מחוז כונתם. ככה העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך. התרופ' האמתי' שישובו מדרכם הרעה. ויעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' שהוא הדרך הישר והנאות. וזה הוא ענין התשובה וגדרה. ולזה אמר כאן אדון הנביאים ע"ה. והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. רוצה לומר שתזכה בירושת הארץ ושפע הצלחו' ומיני הטובות והיקר שנכללו בברכות שהתקיים עליהם בארץ בימי דוד ובימי שלמה בנו וביתר הזמנים. ועם זה גם כן יבאו הקללות ותמצא ארצך מרוחק מהש"י תכלית הרחוק ומרוחק גם כן מהאמת כי נטלו ממך הטובות הנה יהיה התקנה כהולכי הדרכים בתעותם ללכת הפך הראוי והנאות אליהם שישובו מאותו הדרך. ובמקום שהפכת עורף לאלהיך ונתרחקת ממנו תשוב ללכת אחריו ובזה הדרך תדרוך לו. וזהו אמרו והשבות אל לבבך וגו'. ואף כי לא תדע ללכת למולו. הטה אזנך ושמע כי תמיד קולו קורא אליך. וזהו ושמעת בקולו אשר יקרא לך והתמיד ההליכה אל קול קריאתו הלוך וקרוב עד שתגיע עדיו: ואמנם אמרו והשבות אל לבבך וגומר ושבת עד ה' אלהיך וגומר:

כתב הר"ן שהושבות אל לבבך הוא שתהרהר בתשובה אבל לא תשלימנה עד שתעשה בפעל ואחר כך תחזור להשלימה. וז"ש ושבת עד ה' אלהיך שעל כל אחד מאלה יגמלם הש"י על כל אחת מהם כפי ענינה ר"ל ששם בגלות יתנך לרחמים לפני שוביך ויניח לך מעצבך ומרגזך ולפי זה יהיה ושב ה' אלהיך מלשון (ישעיהו ל׳:ט״ו) בשובה ונחת תושעון. ולא זכר בזה שיוציאם מהגלות כי כמו שהם לא השלימו התשוב' שהתחילו בה ככה השי"ת לא ישלים עדיין הגאולה אבל על תשלום התשובה שאמ' ושבת עד ה' אלהיך. שהיא התשובה השלמה. אמר ושב וקבצך ואם יהיה נדחך וגומ' הנה אם כן זכר הערת התשוב' ואחר כך תשלומה וכנגדם זכר הערת הגאולה ואחר כך השלמתה זהו דעתו:

והנראה אלי בפרשה הוא. שמשה אדונינו הודיעם שעם היות הברכות והקללות אשר זכר בלשון תנאי. אם שמוע תשמע. ואם לא תשמע. שכלם ר"ל הברכה והקללה עתידי' להתקיים כמו שזכרתי ושאח' שיתמו הקללות כלם ישובו אל הש"י וישמעו קולו והוא יקבצם ויגאלם וזאת היא הנחמה האמיתית והגאול' העתיד' אשר אנחנו מקווים אותה. והנם נזכרה אחרי זכרון הברית והאלות כלם וז"א והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך כי כלם יתקיימו בהכרח. הנה אז בהכרח תשוב אל ה' ולפי שהאומה בתוך הגלות תחלק לשני חלקים החלק הקטן מהם מחזיק הדת והולכי' בתורת ה'. ובשם ישראל יכנו והם הנשארים מעט מהרבה. והחלק האחר הוא רוב העם אשר מתוך הצרות וכובד הגלות עברו על דת וכמ"ש שם ועבדתם שם אלהים אחרים וגומ' כמו שפירשתי. לכן אמ' כנגד שני חלקי העם והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. ושבת עד ה' אלהיך. כי הנה המאמ' הראשון נאמר על אותם האנוסים שיצאו מכלל הדת. ולכן אמרו באלו והשבות אל לבבך כי תהיה תשובתם בלב לא בפה כי לא יוכלו לפרסם תשובתם ואמונתם והוא אמרו בכל הגוי' אשר הדיחך ה' אלהיך שמה ר"ל שהם מעורבי' בהם ונחשבים כמוהם ובלבם ישיבו אל ה'. ועל החלק האחרון מהיהודים המפורסמים אמר ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך. ר"ל שהם ישובו ויעשו המצות וישמעו בקול ה' הם ובניהם בפרסום לפי שלא עזבו שם אלהיהם. וכאשר ישובו אל ה' וילכו אחריו וירוצו אלו ואלו כל אחד כפי מצבו ועניינו הבטיח שהש"י יקרבם אליו וזהו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגומ'. הנה אמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך על כל החלק היהודים המפורסמי' ומחזיקים ביהדותם ועליהם אמר את שבותך לפי שהם בשביה ועבדות. ואמר ורחמך כי לשפלות' וצרותיה' יצטרכו לרחמים. אמנם על החלק האח' מהיוצאים מכלל הדת מפני אונסם אמר ושב וקבצך מכל העמים וגו'. ולא אמר בהם שביה ולא לשון רחמים. וזו הסבה שזכר בכל אחד שיקבצם מכל העמים להיותם מעורבים בהם ומתחתנים בהם ועל אלו ואלו אמר אם יהיה נדחך בקצה השמים וגומ'. והנה אמר ושב ולא אמר והשיב לומר כי כמו שישראל ישובו מדרכם הרעה ללכת בדרך טובה כן הש"י ישוב מכוונתו וגזרתו שהיה להענישם עוד וישוב להטיב אותם ולקבצם. ואמר שיביאם אל הארץ אשר ירשו אבותיהם ושלא יצטרכו לכבשה כמו שעשה יהושע שהתמיד בכבוש וחלוק י"ד שנה. כי הש"י ירש אותה וזהו וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך. כלומר שתהא נחלתם וירושתם והצלחתם בארץ יותר ממה שהיה לאבותם אשר ירשו הארץ. ולפי שלא יפחדו מגלות אחר יען יצר לב האדם רע מנעוריו. ואין איש בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. לזה יעד ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך. באופן שתהיה מוכן תמיד לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך ולא תבא לגלות אחר ולא אל קללות אחרות עוד. ורמז עוד באמרו ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך על חלק האנוסים שרבים מהם הם ערלי לב וערלי בשר ובלתי נמולים. ולכן אמר כי הש"י לא די שימול בשרם במצות אבל גם ימול לבבם הערל ועם היות שיולדו על ברכי נכרים ומנהגיהם יהיה לבבם לאהבה את ה' בכל לב ובכל נפש. ומילת הלבבו' אינה העדר הבחירה ושלילתה בימי' ההם כי האיפשרו' הוא מטבע הבעל שכל. אבל ענינו שתהא בחירתם לטובה ולא יתאוה לבבם כי אם אל הצריך לשלמות'. לא אל התאוות והחמדה המותריית אשר הם הערלה באמת כי יהיו בימי' ההם באותה מדרגה שיולד בה אדם הראשון וכמו שכתב הרמב"ן וכמו שכתב ירמיהו עליו השלום (סימן ל"א) הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותיכם כי זאת הברית אשר אכרות וגומ' ונתתי את תורתי בקרבם. וכן אמר הנביא יחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגומ'. ולפי שישראל סבלו צרות רבות ורעות בגלות לכן אמר. ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והיא תהיה להם נקמה וישמח צדיק כי חזה נקם. והנה אמר עוד ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית כל מצותיו וגומ'. כנגד העוברי' על דת מפני היראה שהיה להם תשוב' בלב ויושר האמונות לכן אמר עליהם ואתה תשוב אל תחשבו אחר כך להפטר מן המצות אבל אחרי ר"ל ואחרי שתבא אל הארץ תשוב מדרכיך ותעש' תשובה טובה על אשר חדלת מלשמוע המצו' ואתה תשמע בקול ה' ותשמור מצותיו שלא היית שומר מצוה. והנה אמר והותירך ה' בברכה כך פירשו ר"א. ודעתי בו שכוון לומר אליהם כי העושר והכבוד שהיה להם מאז יתנהו להם ביותר שפע והצלחה וזה אמרו והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך בבנים ובקנייני' לטובה כי לא יחפוץ הש"י שיסתגפו ביותר האנשים הדבקים אליו אבל ישוב לשוש עליכם לטוב כאשר שש על אבותיכ' שהיו מושפעים בכל הטובות האלה ביתר שאת וביתר עז מכל האומות והנה לא יאסור הטובות הגשמיות האלה עליך לפי שלא יקרה לכם כמו שקרה לאבותיכם שברבוי הטוב עזבו את ה' וסרו מאחריו ואתם לא תהיה כן כי תשמעו בקול ה' לשמור מצותיו וחקותיו יען וביען היתה התשובה אשר עשית בכל לבבכם ובכל נפשכם. ולכן לא תשובו לחטוא. ולפי שמצות התשובה היא היתד שהגאולה תלויה בה והוא רפואת כל המחלות ותקון כל הקללות. אמר עליה כי המצות הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגומ'. כלומר כי כפי התועלות העצומות בתשובה ראוי היה להם שיעשו סולמות לעלות לשמים ליקח אותה משם אם בשמים היתה ואם זה היה נמנע שהיה ראוי לרכוב אניות ולעבור ארחות ימים על זה. כי כל מה שאפש' לאדם לעשותו היה ראוי שיעשה למעלת המצוה הזאת כל שכן שהיא אינה רחוקה ממנו כי אם קרובה ומעשה הטוב והישר שתעשה ולא תשוב לבטלה הנה תקנה המעלה הזאת. גם אפשר לפרש בזה שהדברים הרחוקים מהשיג תהיה הרחקתם אם בערך המקבל אותם. ואם מצד החכמה עצמה לעמקה. וזהו אמרו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. רוצה לומר אינם נטמנת ונפלאת מצדך ולא רחוקה מצד עצמה. ופי' עוד לא בשמים היא, רוצה לומר לא תחשבו שהתשובה תלויה במזל ובהוראת המערכה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. לכן לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה. רוצה לומר מי יעשה פעל תכוניי מטלסם אחד כדי להוריד שפע התשובה עליו. וגם אינה מעצמה רחוק' כדברים שהם מעבר לים הוא הים הגדול שאין אדם עובר אותו מחשכת מים עבי שחקים שמפני זה לא יוכל האדם להשיג מה שמעבר לים ההוא אין כן התשובה כי הוא מצד עצמה קרובה להמצא מצד הנושא היא קרובה מאד כי היא בפיו ובשפתיו ובלבו ומעשיו והם הדברים היותר קרובים לאדם. וזהו כי קרוב אליך הדבר זהו פי' ישר והותרו עם זה הספקות י"ב י"ג י"ד וט"ו:

ואמנם חז"ל בדברים רבה פירשו המצוה הזאת על כללות התורה. אמרו במדרש משל לבת מלכים שלא היה אדם מכירה והיה למלך אוהב אחד והיה נכנס אצלו בכל שעה והיא עומדת לפניו. אמר לו המלך ראה כמה אני מחבב אותך שאין אדם מכיר את בתי והרי היא עומדת לפניך כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ראו כמה אתם חביבין לפני שאין בפלטון שלי מכיר את תורתי ואני נותנה לכם. הה"ד לא נפלאת היא ממך והוא מאמר נכבד. וגם המפרשי' נמשכו לזה בפי' הפרשה. אבל עקר הפשט ואמתתו הוא כמו שפירשתי: