ביאור:בבלי זבחים דף נה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
מנא לן דבעי צפון?
דתני רבה בר רב חנן קמיה דרבא: (ויקרא כג יט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת [1] [ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים]: מה חטאת בצפון - אף שלמי צבור בצפון.
אמר ליה רבא: וכי חטאת - מהיכן למדה? מעולה; דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש?
אלא מדתני רב מרי בריה דרב כהנא: (במדבר י י) [וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת] על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם [והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם] [2]: מה עולה קדשי קדשים [3] - אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים; מה עולה בצפון - אף זבחי שלמי צבור בצפון.
אלא היקשא קמא [4] למאי אתא?
כי חטאת: מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה - אף זבחי שלמי צבור לזכרי כהונה.
אמר ליה אביי: אי הכי, גבי איל נזיר דכתיב (במדבר ו יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים - הכי נמי נימא דהקיש הכתוב לחטאת: מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף איל נזיר נמי אינו נאכל אלא לזכרי כהונה!?
הכי? השתא: התם, כיון דכתיב (במדבר ו יט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל [וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו] [5] - מכלל דכוליה בעלים אכלי ליה [6].
זרוע בשלה מיהא לא ליתאכיל אלא לזכרי כהונה!?
קשיא.
ואיבעית אימא: 'קדשי' אקרי, 'קדשי קדשים' לא איקרו [7].
ואלא למאי הלכתא איתקש [8]?
אמר רבא: שאם גלח על אחד משלשתן - יצא [9].
משנה:
התודה ואיל נזיר קדשים קלים [10]:
שחיטתן בכל מקום בעזרה [11],
ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע,
ונאכלין בכל העיר [12], לכל אדם [13], בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות [14];
המורם מהם [15] כיוצא בהן [16], אלא [17] שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם [18].
גמרא:
תנו רבנן: (ויקרא י יד) [ו]את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור [אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל] [19]; אמר רבי נחמיה: וכי ראשונים [20] בטומאה אכלום? – אלא: 'טהור' - מכלל שהוא טמא [21]: טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב, ואיזה זה? - זה מחנה ישראל [22].
ואימא טהור מטומאת זב, וטמא מטומאת מת, ואיזה זה? - זה מחנה לויה?
אמר אביי: אמר קרא: (ויקרא י יג) ואכלתם אותה במקום קדוש [כי חקך וחק בניך הוא מאשי ה' כי כן צויתי]: 'אותה במקום קדוש' [23], ולא אחרת במקום קדוש [24]: אפקהּ [25] למחנה לויה; הדר כתיב (ויקרא י יד) [ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו] במקום טהור [אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל] [26] - אפקה למחנה ישראל.
רבא אמר: 'אותה במקום קדוש' ולא אחרת במקום קדוש: אפקה לגמרי [27]; הדר כתב רחמנא תאכלו במקום טהור - עיילא למחנה ישראל.
ואימא עיילא למחנה לויה?
לחדא מעיילינן, לתרתי לא מעיילינן.
אי הכי - אפוקי נמי: לחדא מפקינן, מתרתי לא מפקינן? ועוד: (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך] כתיב [28]!?
אלא מחוורתא כדאביי.
משנה:
שלמים קדשים קלים:
שחיטתן בכל מקום בעזרה [29], ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר [30], לכל אדם, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד [31];
המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם.
גמרא:
תנו רבנן: '(ויקרא ג ב, בשלמים מן הבקר) [וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב] (ויקרא ג ח, בשלמים מן הכבשים) [וסמך את ידו על ראש קרבנו] ושחט אותו לפני אהל מועד [וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב] (ויקרא ג יג, בשלמים מן העזים) [וסמך את ידו על ראשו] ושחט אותו לפני אהל מועד [וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב] [32] - להכשיר את כל הרוחות בקדשים קלים [33], וקל וחומר לצפון [34]: ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון, קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות - אינו דין שהוכשרו בצפון!
רבי אליעזר אומר: לא נאמר הכתוב [35] אלא להכשיר צפון [36]; שיכול והלא דין הוא [37]: ומה קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות - לא הוכשר מקומן אצל קדשי קדשים [38], קדשי קדשים שלא הוכשרו אלא בצפון - אינו דין שלא הוכשר מקומן אצל קדשים קלים? תלמוד לומר: אהל מועד'.
[בדברי רבי אליעזר: 'שיכול והלא דין הוא' – אין כוונה שיש כאן קל וחומר, אלא שיכולתי לומר 'מה מצינו': בקדשים קלים לא מצאנו שהוכשרו לצפון, וקדשי קדשים דינם בצפון דוקא – כלומר: שהתורה ייחדה מקום לקדשי קדשים – אף נאמר שהתורה ייחדה מקום לקדשים קלים: מחוץ לצפון דוקא! לכן באה התורה ללמדנו ואמרה 'אהל מועד'.]
במאי קא מיפלגי [39]?
תנא קמא סבר תלתא קראי כתיבי: חד לגופיה: דניבעי פתח אהל מועד [40], וחד להכשיר צדדין [41], וחד לפסול צידי צדדין [42], וצפון לא איצטריך קרא [43]; ורבי אליעזר סבר: חד לגופיה: דניבעי פתח אהל מועד, וחד להכשיר צפון [44], וחד להכשיר צדדין, וצידי צדדין [45] - לא איצטריך קרא.
מאי שנא הכא דכתיב 'פתח אהל מועד' ומאי שנא התם דכתיב 'לפני אהל מועד' [46]? - קא משמע לן כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולין, שנאמר (ויקרא ג ב) [וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב]: בזמן שהוא פתוח [47], ולא בזמן שהוא נעול.
איתמר נמי אמר מר עוקבא בר חמא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולין, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד: בזמן שפתח ההיכל פתוח, ולא בזמן שהוא נעול.
במערבא מתני הכי: אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולים; ובמשכן: קודם שיעמידו לוים את המשכן ולאחר שיפרקו לוים את המשכן – פסולים.
פשיטא: מוגף [48] - כנעול דמי.
אמר רבי זירא: הוא עצמו אין נעשה אלא כפתח פתוח [51].
גובהה [52] - מאי?
תא שמע דתניא [תופסתא קרבנות פ"ז מ"א]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין היו בבית החליפות [53], וגובהן שמנה, כדי להכשיר את העזרה כולה [54] לאכילת קדשי קדשים [55] ולשחיטת קדשים קלים – מאי? לאו דאיכא קמייהו [56] שמונה [57]?
לא, דגבהו נינהו שמונה [58].
מיתיבי: כל השערים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה?
פשפשין שאני [59].
והאיכא צדדין [60]?
דמעייל להו בקרן זוית [61].
אחורי בית הכפורת [62] - מאי [63]?
תא שמע דאמר רמי בר רב יהודה אמר רב: 'לול קטן היה אחורי בית הכפורת [64] גבוה שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים', והיינו דכתיב (דברי הימים א כו יח) [לפרבר למערב ארבעה למסלה] שנים לפר בר [65]; מאי 'לפר בר'?
אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר 'כלפי בר' [66].
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה אלא על
הערות
[עריכה]- ^ גבי שתי הלחם וכבשי עצרת כתיב, וסיפיה דקרא:
- ^ על כרחך בשלמי צבור כתיב, שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר: שאין אומרים שיר על קרבן יחיד, כדאמר בערכין (דף י:)
- ^ נפסלים בטבול יום וביוצא
- ^ דאיתקש לחטאת
- ^ סיפיה דקרא [הפסוק הבא] קדש הוא לכהן
- ^ שמע מינה השאר לבעלים
- ^ קדש איקראי זרוע בשלה; ומדלא כתיב 'קדשי קדשים' - שמע מינה לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עליה חומרא דקדש קדשים, דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב 'קדשים'; וגבי שלמי צבור, אף על גב דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה' לכהן (ויקרא כג כ) ולא כתיב 'קדשי קדשים', כיון דכתיב 'לה’’ - לאו למעוטיה הוא מהיקשא, דאיכא למימר כמאן דכתיב 'קדשי קדשים' דמי
- ^ איל נזיר לחטאת
- ^ וחטאת הוא דילפא משלמים: מה איל נזיר, אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה - יצא, דכתיב (במדבר ו כ) ואחר ישתה הנזיר יין, ואמר מר בסיפרי [לא בספרי שבידינו]: אחר מעשה יחידי והיינו שלמים; שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו, שהרי הוזקקו לו לשלח שערו תחת הדוד, כדכתיב (במדבר ו יח) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי [נשא פסקה לה]: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - בשלמים הכתוב מדבר; כלומר: גילוחו של נזיר - על ידי דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד, והיינו שלמים – בויקרא; או אינו אלא כמשמעו: שיגלח פתח אהל מועד ממש? אם אמרת כן - דרך בזיון כו'
- ^ אין מועלין בהן
- ^ אין טעונין צפון
- ^ בגמרא מפרש
- ^ לזרים
- ^ בתודה כתיב (ויקרא ז טו) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר, ותניא [ספרא צו פרק יב משנה א]: תודת שלמיו - לרבות שלמי נזיר
- ^ מן התודה: חזה ושוק
- ^ כשאר שלמים, דהא איתקש לשלמים, כדאמרן: זבח השלמים (ויקרא ז יא); אם על תודה (ויקרא ז יב); וארבע חלות מארבעה מינין שבה, כדכתיב אחד מכל קרבן וגו' לכהן הזורק וגו' (ויקרא ז יד) ומורם מאיל נזיר: זרוע בשלה וחזה ושוק - נמי ביה כתיבי: וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד (במדבר ו יט) (במדבר ו כ: על חזה התנופה ועל שוק התרומה) כיוצא בהן; ונאכלין בכל העיר ליום ולילה
- ^ שאינו לבעלים, אלא לכהנים:
- ^ כדכתיב (ויקרא י יד) ואת חזה התנופה וגו' אתה ובניך ובנותיך
- ^ בפרשת 'ויהי ביום השמיני' כתיב
- ^ קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין, כגון שעירים ומנחה
- ^ מדלא כתיב ’[במקום] קדש' שמע מינה 'טהור במקצת' קאמר, ולא מן הכל; הא כיצד?
- ^ במחנה הטהור מטומאת מצורע: שאין מצורע נכנס לו, וטמא מטומאת זב: שהזבין נכנסין שם; ואיזה זה? - זה מחנה ישראל במדבר: כל דגל בתוך אסיפת דגלו, ובית עולמים תוך ירושלים, דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות; זב נכנס למחנה ישראל, אבל לא למחנה לויה - והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות, בבית עולמים = הר הבית; וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג יט) 'עמו' - במחיצתו
- ^ במנחה כתיב בההוא ענינא
- ^ ואין לחמי תודה במקום קדוש
- ^ ממחנה שכינה שקרבה בתוכה
- ^ הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר 'טהרה כל דהו'; דלא איצטריך: פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה
- ^ ואפילו חוץ לחומה במשמע: חוץ לירושלים
- ^ והיכי אמרינן 'אפקיה לגמרי'
- ^ אף בדרום; ובגמרא יליף לה
- ^ כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני
- ^ דהכי כתיב בהו; ובגמרא מייתי לה
- ^ כל שלש פרשיות בשלמים: חדא בבן בקר, וחדא בבן כשב, וחדא בעז; בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד
- ^ ד'לפני' משמע: כל שלפני ההיכל, ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה
- ^ לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים; ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר עלה, ואמר: צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים - איצטריך לתנא קמא למימר האי 'קל וחומר לצפון'
- ^ לא בא אחד מן הכתובין הללו
- ^ לקמיה מפרש מאי פלוגתייהו
- ^ שלא יהא צפון בכלל 'לפני אהל מועד' להכשירו לשחיטת שלמים
- ^ שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים
- ^ מאי קמרבי תנא קמא בחד מהנך קראי, דמייתי צפון מקל וחומר, דאתא רבי אליעזר למימר: לא תרבייה מיניה, דקרא - לצפון איצטריך
- ^ כדאמרינן לקמן: שאם אין שם פתח, [כגון] קודם שיפתחו הדלתות וקודם שיעמידו הלוים את המשכן, ולאחר שפירקוהו לא היה שוחט
- ^ כל רוחב העזרה; דלא תימא 'כנגד הפתח' דוקא - להכי הדר כתב 'לפני' ולא כתיב 'פתח', וכל האויר בכלל 'לפני' דלא כתיב 'כנגד'
- ^ כגון לשכות; ואפילו תוכן קדש - פסולות לשחיטה, כדלקמן: דלא תימא: מד'פתח' לאו דוקא - 'לפני' נמי לאו דוקא, אלא שיהא אהל נטוי; להכי הדר כתיב 'לפני' - למימרא דדוקא הוא ולא לשכות
- ^ דמקל וחומר קאתי
- ^ דקל וחומר מעוטי ממעיט ליה לאידך גיסא; וקל וחומר - דרבנן לא דריש: דאיכא למימר: להאי קבע צפון, ולהאי שאר רוחות; דמאי קדושתיה דצפון מדרום? אלא דקביעת מקום בעלמא הוא
- ^ לפסול
- ^ כתיב בקרא קמא
- ^ לשון 'פתח' אינו אלא החלל, והפותח והנועל קרוי 'דלת'
- ^ סגור ולא נעול, כמו 'הגפת דלתות' (ערכין דף יא:)
- ^ פרוש כנגד הפתח
- ^ מי הוי כנעול או לא
- ^ וילון עצמו אינו חשוב אלא כפתח פתוח, דלצניעותא בעלמא עביד
- ^ כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח, מפסיק בין פתח לשחיטה והפתח פתוח
- ^ שהאולם עודף על רוחב ההיכל לצפון ולדרום ט"ו אמה לכל צד, וארכו למזרח מן המערב אינו אלא י"א אמות; ובכותל המערבי של אותו עודף היו חלונות לגנוז סכינין מבחוץ, ולכן קרוי החצר כנגדו עד כותל מערבי של העזרה 'בית החליפות'; ובאותן שני כתלים היו שני פתחים קטנים; והכי נמי תניא לה בתוספתא בהדיא 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין היו בבית החליפות ופתוחין למערב'; וקסבר: אולם נמי קרוי 'אהל מועד'
- ^ את כל שאר העזרה שאינו בכלל 'לפני אהל מועד' על ידי פתח ראשון, והוו 'צידי צדדין', כגון מכנגד (זויות) כותל האולם ולמערב בצפון ובדרום לבית החליפות, ובית החליפות עצמו; ואלו שני פשפשין - מכשירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו, דקרינן מהשתא 'לפני'; ולקמן פריך: הא איכא צדדין?
- ^ קסלקא דעתא השתא דלאכילה נמי בעיא פנים; ולקמן אמרינן: 'סמי מכאן אכילה'
- ^ גובהה
- ^ שהיה כנגדן תל גבוה שמנה, ושמע מינה גובהה לא פסיל
- ^ גובהן של פתחים = שמנה אמות
- ^ שהן פתחים קטנים, ואין משמשין כניסה ויציאה, אלא לאכשורי בשמא בעלמא
- ^ היינו אויר שבין כותל אולם לכותל העזרה לדרום ולצפון, דהוו להו אחורי אותם פתחים, ולא הוו 'לפני'
- ^ דפתח להו בקרן זוית של אולם, מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב וכן בדרום
- ^ אחת עשרה אמה היה אויר עד חומת העזרה למערב, כזה [נא לעיין בציור בגמרא]
- ^ במאי מתכשר לשחיטה, דקאמר 'כל העזרה כשרה'
- ^ כמין חלון פתוח מן התא שאחורי בית הכפרת לאויר העזרה
- ^ משתעי במספר השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחין, וקאמר שני שומרים העמידו לבר, והיינו לאותו לול
- ^ = כלפי חוץ: אחורי כל כותלי ההיכל וקדשי קדשים