ביאור:בבלי זבחים דף עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ותנן [1]: [2] רבי אליעזר אומר: אם [3] קרב הראש של אחד מהן [4] - יקרבו כל הראשים [5]!?

הוא [6] דאמר כחנן המצרי [7], דתניא: חנן המצרי אומר: אפילו דם [8] בכוס [9] - מביא חבירו [10] ומזווג לו [11].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: טבעת של עבודת כוכבים [12] שנתערבה במאה טבעות, ונפלה אחת מהם לים הגדול - הותרו כולן, דאמרינן: הך דנפל - היינו דאיסורא.

איתיביה רבא לרב נחמן: אפילו אחת בריבוא ימותו כולן – אמאי [13]? [14]נימא: דמית - איסורא מית [15]!?

אמר ליה: רב - דאמר כרבי אליעזר, דתנן: רבי אליעזר אומר: אם קרב הראש של אחד מהן - יקרבו כל הראשים כולן [16].

והא אמר רבי אלעזר [17]: 'לא התיר רבי אליעזר [18] אלא שנים שנים [19], אבל אחד אחד לא [20]'.

אמר ליה [רב נחמן לרבא]: אנא – תרתי קאמינא [21].

אמר רב [יהודה אמר רב]: 'טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות, ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר: פרשה אחת מארבעים [22] - אינה אוסרת [23]; אחת מששים אוסרת'; מאי שנא אחת מארבעים דלא [24]? דאמרינן 'איסורא ברובא איתיה [25]'? אחת מששים נמי אמרינן 'איסורא ברובא איתיה' [26]!?

אלא [27]: אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד [28] - אין אוסרות [29]; [30] ששים למקום אחד - אוסרות [31].

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: הנח לעבודת כוכבים [32]: שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם.

מיתיבי: ספק עבודת כוכבים אסורה, וספק ספיקה מותרת, כיצד? - כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות - כולן אסורין; פירש אחד מהן לריבוא, ומריבוא לריבוא – מותרין!

תנאי היא, דתניא: רבי יהודה אומר: רימוני באדן אוסרין בכל שהוא; כיצד? - נפל אחד מהן לתוך ריבוא, ומריבוא לריבוא – אסורין [33]; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: לריבוא אסורין [34], ומריבוא לשלשה, ומשלשה למקום אחר – מותר [35]!

[36] שמואל [37] דאמר כמאן [38]? אי כרבי יהודה - אפילו בשאר איסורים אסור! אי כרבי שמעון - אפילו בעבודת כוכבים נמי שרי! וכי תימא שאני ליה לרבי שמעון בין עבודת כוכבים לשאר איסורים [39] - אלא הא דתניא [40] 'ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת' – מני? לא רבי יהודה ולא רבי שמעון?

לעולם רבי שמעון, ושמואל סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא.

אמר מר: מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר - מותר;


עמוד ב

מאי שנא שלשה [41] - דאיכא רובא [42]? שנים נמי איכא רובא [43]!?

מאי 'שלשה' דקתני? - תרתי והוא;

ואיבעית אימא: [44] סבר לה כרבי אליעזר [45].

אמר ריש לקיש: חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות [46], ונפלה אחת מהן לים המלח - הותרו כולן, דאמרינן 'הך דנפל - דאיסורא נפל';

ואיצטריך דרב נחמן [47] ואיצטריך דריש לקיש: דאי מדרב נחמן - הוה אמינא: הני מילי עבודת כוכבים, דאין לה מתירין; אבל תרומה - דיש לה מתירין [48] – לא;

ואי מדריש לקיש - הוה אמינא: חבית, דמינכרא נפילתה [49]; אבל טבעת - דלא מינכרא נפילתה – לא [50] - צריכי.

אמר רבה: לא התיר ריש לקיש אלא חבית, דמינכרא נפילתה, אבל תאינה [51] – לא;

ורב יוסף אמר: אפילו תאינה: כנפילתה - כך עלייתה [52].

אמר רבי אלעזר: חבית של תרומה שנפלה במאה חביות [53]: פותח אחד מהן ונוטל הימנה כדי דימועה [54], ושותה.

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה רב נחמן: גמע ושתי קא חזינא הכא [55]?! אלא אימא: 'נפתחה אחת מהן נוטל הימנה כדי דימוע [56] ושותה' [57]!

אמר רבי אושעיא: חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות, ונפתחו מאה מהן: נוטל הימנה כדי דימועה, ושותה, ושאר אסורין עד שיפתחו: לא אמרינן איסורא ברובא איתיה.

הרובע והנרבע [במוקצה, ונעבד, באתנן, ומחיר, בכלאים, ובטריפה, ביוצא דופן - ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין]:

בשלמא כולהו לא ידיע [58], אלא האי 'טריפה' - היכי דמי? אי ידיע ליה [59] - ליתי ולישקליה!? אי לא ידע ליה - מנא ידע [60] דאיערב [61]?

אמרי דבי רבי ינאי: הכא במאי עסקינן? - כגון דאיערב נקובת הקוץ [62] בדרוסת הזאב [63].

ריש לקיש אמר: כגון דאיערב בנפולה [64].

נפולה נמי ליבדקה [65]?

קסבר [66] עמדה [67] - [68] צריכה מעת לעת, [69] הלכה - צריכה בדיקה [70].

רבי ירמיה אמר: כגון דאיעריב בולד טריפה, ורבי אליעזר היא, דאמר [71]: ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח.

כולהו כרבי ינאי לא אמרי: בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע: האי משיך והאי עגיל [72];

כריש לקיש לא אמרי: קסברי עמדה [73] - אינה צריכה מעת לעת [74], הלכה - אינה צריכה בדיקה;

כרבי ירמיה לא אמרי: כרבי אליעזר לא מוקמי.

קדשים בקדשים מין במינו [זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא;

קדשים בקדשים: מין בשאינו מינו: ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מבית]:

והא בעי סמיכה [75]?

אמר רב יוסף: בקרבן נשים.

אבל בקרבן אנשים לא [76]? [זו הקדמה לשאלת אביי:]

הערות[עריכה]

  1. ^ במתניתין [במשנה (להלן דף עז,ב)]
  2. ^ אברי בעל מום ואברי עולות תמימות הרבה, שנתערבו:
  3. ^ קודם שנמלך בה
  4. ^ הקריב אחד מן הראשים
  5. ^ ואפילו לכתחלה, דתלינן איסורא באותו שקרב ראשון; והא הכא דאילו אתי ברישא לאימלוכי אמרינן ליה 'לא תקריב', דכתיב ואשה לא תתנו מהם (ויקרא כב כב), וכי לא אימליך - מכשרינן הנך דפרישי, ולא אמרינן 'ידחו'
  6. ^ רבי אליעזר
  7. ^ כחנן המצרי סבירא ליה: דאפילו בשחוטין - לית ליה דחייה
  8. ^ דם שעיר הנעשה בפנים
  9. ^ שכבר נשחט, אם מת המשתלח
  10. ^ מן השוק
  11. ^ ומזווג לדם, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה הדם במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל עליהן ויתכפר בהן'
  12. ^ שנתקשטה בה עבודת כוכבים
  13. ^ ימותו כולן
  14. ^ מכיון שמת אחד מהן - ליתלי ביה, ו
  15. ^ והנותרים יקרבו
  16. ^ אלמא תלינן איסורא בהאי דאזיל; ומתניתין – רבנן היא
  17. ^ לקמן בפירקין
  18. ^ להקריב את הנותרים
  19. ^ דודאי חד מינייהו דהיתירא: שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד, ובכל חד אמרינן: מדחבריה לאו דאיסורא - איהו נמי לאו דאיסורא הוא, וההוא דאיסורא - אזל ליה בהקרבה ראשונה: שקרב אחד מהן
  20. ^ לא יקריבו הראשים: דבכל חד - מספקינן דלמא דאיסורא הוא, דליכא למימר 'מגו'
  21. ^ שימכור הטבעות שנים שנים
  22. ^ ונתערבה באחרות
  23. ^ אינן נאסרות; וכולה מפרש לה ואזיל
  24. ^ דלא אסרה תערובתה
  25. ^ בששים
  26. ^ נימא נמי: הך דפריש - דהיתירא הוא, ואיסורא ברובא איתיה: בחמשים ותשע הנותרים
  27. ^ הכי קאמר
  28. ^ ונתערבו בשאר טבעות
  29. ^ דאמרינן: איסורא - בַששים איתיה; ונהי דהנך עצמם, אם לא נתערבו באחרות - אסורות לעולם: דאפילו רבי אליעזר לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שאבד, כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול - דומיא דקרב הראש של אחד מהן, אבל לא לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים: דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים, והוו כולהו 'ספק עבודת כוכבים'; אבל כי נתערבו באחרות - הוו להו ספק ספיקא של עבודת כוכבים
  30. ^ פירשו
  31. ^ דכיון דאיסורא ברובא איתיה - הוו כולהו 'ספק עבודת כוכבים'
  32. ^ מלהקל בספק ספיקא כשאר איסורין, ואפילו פירשו ארבעים למקום אחד - אסורות
  33. ^ רמוני בדן - אחד מששה דברים שאינן בטילים הן, הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן - כולן אסורין, ואפילו אחרונים
  34. ^ ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם - אסור
  35. ^ אבל פירש אחד מאותו ריבוא לשלשה רמונים, ומן השלישי פירש אחד למקום אחר - מותר אף השלשה אמצעיים, דספק ספיקא בטיל
  36. ^ ופרכינן:
  37. ^ דאמר 'הנח לעבודת כוכבים' - דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא
  38. ^ מהני תנאי סבירא ליה
  39. ^ ושמואל - כרבי שמעון אמר
  40. ^ הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה
  41. ^ והוא רביעי
  42. ^ דבטיל בהו
  43. ^ לבטולי
  44. ^ שמואל, דאמר 'ספק ספיקא דעבודת כוכבים אסור'
  45. ^ דתנן במסכת עבודה זרה (פ"ג מ"ט, דף מט:) : נטל הימנה עצים - אסורין בהנאה; הסיק בהן את התנור: חדש – יותץ, ישן - יוצן; אפה בו את הפת - אסורה בהנאה; נתערבה באחרות ואחרות באחרות '- אסורות בהנאה; רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח - אלמא אית ליה לרבי אליעזר ספק ספיקא בעבודת כוכבים, מדקתני 'ואחרות באחרות'; לישנא אחרינא: 'סבר כר"א' – ארבי שמעון קאי, דאמר 'מריבוא לשלשה' ותריצנא 'מאי שלשה דקתני - תרי והוא, ואי בעית אימא שלשה דוקא, ודקאמרינן 'תיסגי בתרי' - סבר לה כרבי אלעזר, דאמר 'לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים', הלכך בעינא דלהוו ארבעה: דלישקלינהו שנים שנים; וראשון ישר בעיני
  46. ^ סתומות, ואמרינן (לעיל דף עב:) שהן אחד מששה דברים שאינן בטלין
  47. ^ דאמר לעיל גבי טבעות הכי נמי
  48. ^ ימכרם כולם לכהנים
  49. ^ חבית - גדולה: מקומה ניכר כשהיא נטולה מחברותיה, הילכך 'מינכרא נפילתה' ומוכחא מילתא דבה תליא, ולא אתי למימר 'כולהו שרו בלא נפילת האחד לים'
  50. ^ ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה
  51. ^ קטנה היא, ואין מקום חסרונה ניכר
  52. ^ כשם שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור את אלו - כך כשעלתה מתוכן: יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר
  53. ^ סתומות, דלא בטילות
  54. ^ וכיון דנפתחה - יש לה ביטול! הלכך נוטל הימנה כדי דימוע: אחת ממאה ואחת שבה, דהא אחת נתערבה במאה
  55. ^ דאם כן - דפותח לכתחילה - הא דקיימא לן חביות סתומות דלא בטלי - היכי משכחת לה
  56. ^ אחד ממאה שבהן
  57. ^ והשאר אסורות עד שיפתחו, ולא אמרינן 'יטול אחת מן המאה, דאיסורא - ברובא איתיה, ויהא הכל מותר, ויפתח החמשים לכתחילה
  58. ^ אין פסולן ניכר, שיוכל לברר ולהוציא הפסול מביניהם
  59. ^ כגון: נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, או ניקב קרום של מוח, שטריפתה ניכר
  60. ^ מעיקרא
  61. ^ שזו המעורבת - טריפה היתה
  62. ^ ואינה נקובה לחלל, וכשירה, ומום נמי לא הוי: דהדר בריא
  63. ^ טריפה, מפני שהארס שורפה, ולא ידע בין נקובה לדרוסה
  64. ^ נפולה מן הגג, ואינה יכולה לעמוד: ספק טריפה היא, ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת - טריפה משום ריסוקי אברים - ואפילו בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה ושום סימן טריפות; ואם שהתה מעת לעת ושחטה - צריכה בדיקה מכל סימני טריפות; וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות - אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח)
  65. ^ נפולה נבדקת: אם תעמיד ותלך - כשירה לגמרי; דאיכא למאן דאמר ב'אלו טריפות': עמדה - אינה צריכה מעת לעת; הלכה - אינה צריכה בדיקה
  66. ^ ריש לקיש
  67. ^ על רגליה
  68. ^ אפילו הכי
  69. ^ ואף אם
  70. ^ לאחר שחיטתה, שאין זו בדיקתה
  71. ^ בפרק 'כל האסורים' במסכת תמורה (פ"ו מ"ה, דף לא.) מפרש טעם
  72. ^ דרוסת הזאב משוך הנקב, ואינו עגול: שהציפורן קורע ויורד
  73. ^ על רגליה
  74. ^ אבל בדיקה בעיא
  75. ^ בבעליו, ולא ידיע מנו
  76. ^ מתכשר בתערובת - בתמיה