ביאור:בבלי זבחים דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

השתא 'כזית וּכזית' כללא, 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא [1]?

<לישנא אחרינא כזית למחר בחוץ פרטא כזית כזית מיבעיא>

איתמר: חצי זית חוץ לזמנו, חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו:

אמר רבא: ויקץ כישן הפיגול [2]; ורב המנונא אמר: עירוב מחשבות הוי [3].

אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן [טהרות פ"א מ"ה]: כביצה אוכל ראשון [4] וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה – ראשון; חלקן - זה שני וזה שני [5]' הא חזר ועירבן - ראשון הוי [6]; ממאי? מדקתני סיפא: נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה – פסלוה [7]; נפלו שניהן כאחת [8] - עשאוה שניה' [9]!

ורב המנונא אמר: התם איכא שיעורא [10], הכא ליכא שיעורא [11]; אמר רב המנונא: מנא אמינא לה? – דתנן [טהרות פ"א מ"ה – רישא של המשנה]: 'האוכֶל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם [12]' מאי? לאו אף על גב דהדר מלייה [13]? [14]!? [15]!?

דלמא דלא הדר מלייה. [16].

תוספות ד"ה התם איכא שיעורא: פי' בקונט' מעיקרא שיעור שלם הוה, ונחלק, הלכך כשחזר וערבו - שמו חזר עליו, אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם פיגול עליו, כי אם שם פסול; הלכך כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול; ולפירוש זה הוה ליה למימר 'התם הוה ביה שיעורא הכא לא הוה ביה שיעורא' ומפרש ר"ת 'איכא שיעורא': שיש מן השני כשיעור, לפיכך מניח לו לראשון להפרד מעליו והלך לו להתחבר אצל ראשון אחר; הכא ליכא שיעורא מן הפסול, ואין מניח לו לפיגול להפרד מעליו.

כי אתא רב דימי, אמר: חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית מועיל במקום כזית [17].

כי אתא רבין, אמר: [18] חצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ למקומו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית [19] מועיל במקום כזית [20].

רב אשי מתני הכי: חצי זית חוץ לזמנו, וכזית: חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית מועיל במקום כזית [21].

אמר רבי ינאי: חישב שיאכלוהו כלבים למחר – פיגול, דכתיב (מלכים ב ט י) ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל [ואין קובר ויפתח הדלת וינוס] [22].

מתקיף לה רבי אמי: אלא מעתה, חישב [23] שתאכלהו אש [24] למחר, דכתיב (איוב כ כו) [כל־חשך טמון לצפוניו] תאכלהו אש לא נופח [ירע שריד באהלו] הכי נמי דפיגול!? וכי תימא הכי נמי – והתנן [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי כזית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין [25]!?

אי דאפקה בלשון אכילה - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - דאפקה בלשון 'הקטרה', דלשון 'אכילה' לחוד ולשון 'הקטרה' לחוד.

תוספות ד"ה שאין אכילה והקטרה מצטרפין: מרישא הוה מצינא למידק, דקתני 'להקטיר דבר שדרכו להקטיר'; הא דבר שאין דרכו להקטיר – לא, אלמא אכילת אש לא שמה אכילה!

בעי רב אסי: חישב לאכול כזית בשני בני אדם - מהו? בתר מחשבה אזלינן, דאיכא שיעורא? או בתר אוכלין [26] אזלינן, וליכא שיעורא?

אמר אביי: תא שמע [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין -


עמוד ב

הא לאכול ולאכול [27] - דומיא דלאכול ולהקטיר [28], והיכי דמי? בשני בני אדם מצטרף - שמע מינה.

בעי רבא: חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס [29] – מהו [30]? לאכילת גבוה מדמינן ליה [31]? או לאכילת הדיוט מדמינן ליה?

אמר אביי: תא שמע [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין; טעמא דלאכול ולהקטיר, הא לאכול ולאכול [32] – מצטרף, והא הקטרה - ביותר מכדי אכילת פרס הוא [33]!

דלמא [34] - בהיסק גדול [35].

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית - כשר:

טעמא דלאכול ולהקטיר, הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול [36] – מצטרף? הא קתני רישא '[37] לאכול את שדרכו לאכול' [38]: את שדרכו לאכול – אִין, שאין דרכו – לא!?

אמר רבי ירמיה: הא מני [39]? - רבי אליעזר היא, דאמר 'מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם', דתנן [פ"ג מ"ג]: השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול [40] ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר – כשר; ורבי אליעזר פוסל.

אביי אמר: אפילו תימא רבנן, ולא תימא 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול', אלא אימא [41]: '[42] הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול [43]' [44], [45]מאי קא משמע לן [46]? אי [47] דבר שדרכו לאכול קא משמע לן [48] - מרישא שמע מינה: כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול' <הא כחצי זית למחר פיגול; אלא> אי לאכול ולהקטיר [49] - [50] מדוקיא דרישא שמע מינה [51]: לאכול דבר שדרכו לאכול [52]' – אִין, [53] שאין דרכו לאכול - לא [54], השתא: ומה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול [55] לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מיבעי?

לאכול ולהקטיר איצטריך: סלקא דעתא אמינא: התם [56] הוא [57], [58] דלאו כי אורחיה קא מחשב, אבל הכא [59] דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא ליצטרף? - קא משמע לן.

הדרן עלך כל הזבחים שקבלו דמן


זבחים פרק שלישי: כל הפסולין

משנה:

כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה [60] שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים [61], ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר;

לפיכך הן פוסלין [62] במחשבה [63]

הערות[עריכה]

  1. ^ השתא 'כזית וּכזית' הוה לך למידק, דהוי כללא, מדלא אתניתא; אלא 'כזית כזית' פרטא, הא 'כזית וּכזית' כללא – 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא לך! ובעיין איפשיט: דבעינן לעיל 'כזית כזית' תנן? או 'כזית וּכזית' תנן? - שמע מינה ד'כזית וּכזית' תנן; ומהכא אמרינן בגמרא ד'האומר לחבירו' בקדושין (דף מז.), ובגמרא ד'שבועת הפקדון' (שבועות לח.): רבי היא, דאמר לא שנא 'כזית כזית' לא שנא 'כזית וּכזית' - פרטא הוי
  2. ^ כיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון, שהוא מינו - ניעור משנתו וּמִבִּטוּלוֹ שנצטרף עם 'חוץ למקומו' לפסול ולא לפגל, וחוזר מצטרף עם זה לפגל, ובטל לו חצי זית ד'חוץ למקומו' מלהוציא מידי פיגול: דאין חצי זית מועיל במקום כזית! ולא אמרינן 'כבר נצטרף עם שאצלו לפסול ולא יחזור ויפרד ממנו'
  3. ^ מכיון שנצטרף - שוב לא ירד
  4. ^ התערובות הזה - תורת 'ראשון' עליו לעשות מגעו 'שני', דהא איכא שיעורא דראשון בגוויה ליתן טומאה
  5. ^ שהרי בכל אחד חצי שיעור דראשון וחצי שיעור דשני, ותנן לקמן בשמעתא ראשון ושני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם
  6. ^ כדמסיים ואזיל מגופא דמתניתין: אלמא כשחזר ומצא את מינו - ניעור מצירוף דשאינו מינו
  7. ^ כשנסתלק הראשון נפל חבירו עליה - פסלוה ולא טימאוה ליעשות שניה: שכשנפל האחד לא היה בו כביצה ראשון וכשנפל חבירו כבר נסתלק זה
  8. ^ והוא הדין בזה אחר זה: אם נפל השני בעוד הראשון עליה - 'שניהם כאחד' קרי ליה
  9. ^ אלמא הדרי ומצטרפי ראשון שבזה ושבזה
  10. ^ מעיקרא שלם הוא, ונחלק; הלכך: כשחזר ועירבו - חזר שמו עליו
  11. ^ מעיקרא חצי זית פגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם 'פגול' עליו, כי אם שם 'פסול'; הלכך - כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם 'פסול' למיחל שם 'פגול'
  12. ^ אם נגע בתרומה - פסלה ולא טמאה: דליכא כשיעור מן הראשון
  13. ^ אפילו חזר והשלים מאוכל ראשון אחר על זה, עד שהיה בו כביצה אוכל ראשון: דאינו עושה עוד ראשון הואיל ולא היה בו מעולם שיעור קודם שנתערב עם אוכל שני
  14. ^ אלמא כי לא הוי ביה שיעורא מעיקרא - אין חוזר וניעור
  15. ^ ואי תימא: אי בלא הוי ביה שיעורא מעיקרא - היאך קיבל טומאה מאב הטומאה מתחילתו? - תשובה לדבריך: שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא, אבל לטמא אחרים צריך כביצה; וברייתא שלימה בתורת כהנים: (ויקרא יא לג) כל אשר בתוכהו יטמא... [פסוק לד] מכל האוכל - מלמד שמטמא בכל שהוא; יכול יטמא אחרים בכל שהוא? תלמוד לומר [המשך פסוק לד]: אשר יאכל - דהיינו כביצה, כדילפינן בפ"ח דיומא (דף פ.): אוכל הנאכל בבת אחת; ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצת תרנגולת
  16. ^ ה"ג: [ואינו במשנה; [## אולי צריך לגרוס ברש"י: 'ה"פ', כלומר: הכי פירושו]: האוכל חצי ביצה שנטמא באב הטומאה וחצי ביצה אחרת שנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם; מאי לאו אף על גב דהדר מלייה? - לא דלא הדר מלייה
  17. ^ דכיון דהוי להו הנך תרי דזמן גבי הדדי – מצטרפין, ולא אמרינן 'מכי חשיב אחצי זית דזמן קמא נצטרף עם חצי זית דמקום, שקדמו' דהא דאמרת (לעיל כט.) יהיה - מלמד שמצטרפין – היינו דוקא היכא דליכא מינו לצרופי בהדיה
  18. ^ לאו הכי תני בר קפרא: דכיון שקדמו חצי זית דמקום, אתי חצי זית קמא דזמן ואיצטריף, ושוב אין חוזר וניעור; אלא הכי תנא:
  19. ^ דמקום
  20. ^ מועיל לבטל זמן, דהוי כזית
  21. ^ כרבא סבירא ליה דאמר לעיל 'ויקץ כישן' הפיגול, ואפילו אפסקיה במחשבת מקום; ועדיפא דרב אשי מדרבא, דאשמעינן רבותא: אף על גב דחשבינהו לזמן ומקום בחד דבורא, וצירפן בשפתיו לכזית אחד - ואפילו הכי מצטרף למינו
  22. ^ אלמא שמיה אכילה
  23. ^ על הבשר
  24. ^ הדיוט
  25. ^ דאפילו אש גבוה במידי דחזי לה ואורחה לא מצטרפא אם חישבה עם אכילת אדם, ואף על גב ד'אכילה' שמה! אלמא לא מדמי אכילות להדדי: דכל חדא וחדא - למילתיה הוא דהויא אכילה
  26. ^ שנים האוכלין את הזית
  27. ^ לשנים
  28. ^ שאין זית שלם לאוכֵל אחד מצטרף
  29. ^ לשהות בין תחילת אכילתו לסופה יותר מכדי אכילת פרס - דאילו גבי כל איסורים שבתורה קיימא לן דלא הויא אכילה
  30. ^ הכא מאי
  31. ^ דהא איתקוש לענין מחשבה אכילת גבוה ואכילת אדם בהדי הדדי, ואכילת גבוה - אף ביותר מכדי אכילת פרס היא: פעמים שאינו ממהר לשרוף
  32. ^ דומיא דלהקטיר
  33. ^ והיכי דמי 'יותר מכדי אכילת פרס'? - לאכול חצי זית ולחזור ולאכול חצי זית, ובין זה לזה יותר מכדי אכילת פרס - דומיא דהקטרה
  34. ^ האי 'להקטיר' דקתני
  35. ^ קאמר, ודכוותה דוקא לאכול ולאכול דמצטרף
  36. ^ כי האי להקטיר דמתניתין, דקמיירי באימורים
  37. ^ זה הכלל: כל השוחט והמקבל
  38. ^ אלמא מאכילת מזבח לאדם לאו מחשבה היא
  39. ^ הך סיפא, דאיצטריך למיתני 'אין אכילה והקטרה מצטרפין'
  40. ^ דהיינו אימורין, וחישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו
  41. ^ הכי דוק מיניה
  42. ^ אכילה והקטרה אין מצטרפין לפגל
  43. ^ מצטרף
  44. ^ ואף על גב דחשיב לחצאין
  45. ^ ו
  46. ^ הך סיפא, אי לאו למידק מיניה 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול דומיא דלהקטיר' - מאי קמשמע לן: למה לי למתני
  47. ^ לאכול ולאכול
  48. ^ כדקאמרת דמחשבת חצאין מצטרפת
  49. ^ כלומר: ואי היא גופה קא אתא לאשמועינן: דאין אכילה והקטרה מצטרפת?
  50. ^ ולאו לדיוקא דילה אתאי:
  51. ^ דקתני
  52. ^ הויא מחשבה
  53. ^ אבל לאכול דבר
  54. ^ לא הוי מחשבה - שמע מינה דאם חישב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אימורים - לא מצטרפי, וכל שכן לאכול חצי זית בשר ולהקטיר חצי זית אימורין דלא מצטרפי
  55. ^ בשר ואימורים
  56. ^ כי חישב לאכול אימורים
  57. ^ דלא מצטרף בהדי אכילת בשר
  58. ^ משום
  59. ^ לאכול בשר ולהקטיר אימורין
  60. ^ כדיליף בגמרא
  61. ^ בטמא שרץ קאמר, שאינו מטמא כלי, דלאו אב הטומאה הוא, או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה - אבל בסכין לא: שהוא מטמא את הסכין והסכין מטמא את הבשר, וכגון דעביד סכין אריכא ושחיט
  62. ^ את הקרבן
  63. ^ אם שחטוהו במחשבה: הואיל וראוין לעבודה זו - מחשבתן מחשבה