ביאור:בבלי זבחים דף מז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מנין למתעסק בקדשים [1] שהוא פסול? - שנאמר (ויקרא א ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' [והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד] - עד שתהא שחיטה לשם בן בקר.
אמר ליה: זו - בידינו היא [2]; לעכב מנין? אמר ליה: (ויקרא יט ה) [וכי תזבחו זבח שלמים לה’] לרצונכם תזבחהו: לדעתכם זביחו.
שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:
מתניתין - דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: שמעתי שהבעלים מפגלין [3].
אמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי יוסי? דאמר קרא [4]: (במדבר טו ד) והקריב המקריב [קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן] [5].
אמר אביי: רבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי אליעזר, ורבי שמעון בן אלעזר - כולהו סבירא להו: זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה:
רבי אלעזר ברבי יוסי - הא דאמרן;
רבי אליעזר - דתנן [חולין פ"ב מ"ז]: השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה, ורבי אליעזר פוסל' [6].
רבי שמעון בן אלעזר – דתניא [דומה למשנה שבת פ"ז מ"ג]: כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאין כשר להצניע [7] ואין מצניעין כמוהו [8] [ואף על פי כן] הוכשר לזה [לאדם אחד נחשב החפץ לחשוב,] והצניעו, ובא אחר והוציאו [9] - נתחייב זה במחשבה של זה [10]'!
תרוייהו [11] אית להו דרבי אלעזר ברבי יוסי. השתא בחוץ [12] אמרינן [13], בפנים [14] – מיבעיא?
רבי אלעזר ברבי יוסי לית להו דתרוייהו: דלמא בפנים - הוא דאמרינן [15], בחוץ [16] - לא אמרינן;
רבי שמעון בן אלעזר אית ליה דרבי אליעזר: השתא בשבת אמרינן, בעבודת כוכבים מיבעיא [17]?
רבי אליעזר - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר: דלמא בעבודת כוכבים - הוא דאמרת כעין בפנים, אבל שבת: מלאכת מחשבת אסרה תורה [18].
הדרן עלך בית שמאי
זבחים פרק חמישי איזהו מקומן דף מז,א
משנה:
איזהו מקומן של זבחים?
קדשי קדשים [19] - שחיטתן בצפון [20]:
פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת [21] בצפון [22], ודמן טעון הזיה על בין הבדים [23] ועל הפרוכת [24] ועל מזבח הזהב [25]; מתנה אחת מהן מעכבת [26]; שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון [27], ואם לא נתן [28] - לא עכב [29].
פרים הנשרפים [30] ושעירים הנשרפים [31] - שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרוכת [32] ועל מזבח הזהב;
[המשך המשנה]
מתנה אחת מהן מעכבת [33]; שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואם לא נתן - לא עיכב
אלו ואלו [34] נשרפין אבית הדשן [35].
גמרא:
וניתני נמי [36] 'וקיבול דמן בכלי שרת בצפון' [37]?
כיון דאיכא אשם מצורע, דקיבול דמו ביד הוא [38] – שייריה [39].
ולא? והא קתני לה לקמן: אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון!?
מעיקרא סבר קיבול דמו - ביד הוא, שייריה; וכיון דלא סגי ליה אלא בכלי [40] - הדר תנייה [41], דתניא [דומה לספרא מצורע פרקי נגעים פרשה ג משנה ג-ד]: [42] (ויקרא יד יד) [ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית] ולקח - יכול בכלי? - תלמוד לומר: ונתן: מה נתינה בעצמו של כהן [43] - אף לקיחה בעצמו של כהן; יכול אף למזבח כן [44]? - תלמוד לומר [45]: (ויקרא יד יג) [ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש] כי כחטאת האשם הוא [לכהן קדש קדשים הוא]: מה חטאת טעונה כלי - אף אשם טעון כלי [46]; נמצאת אתה אומר: אשם מצורע - שני כהנים מקבלין את דמו: אחד ביד ואחד בכלי; זה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח, וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע.
הערות
[עריכה]- ^ שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים
- ^ ראיה זאת - כבר ידענו אותה; ומיהו מצוה הוא דנפקא לן, ולא עיכוב
- ^ בעבודת הכהן: אם קיבל הכהן בשתיקה, וחישבו הבעלים עליה על פיגול - הוי פיגול
- ^ בפרשת נסכים כתיב
- ^ אלמא 'מקריב קרבנו' קרי ליה, הלכך הוו להו בכלל 'המקריב [אתו] לא יחשב [לו פגול יהיה]’ (ויקרא ז יח)
- ^ התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, ואף על גב דלא איהו שחיט לה - פסול
- ^ במסכת שבת, כגון דם נדה או איסור הנאה
- ^ שכשר הוא להצניעו אם היה בו שיעור, אבל שיעורו של זה מועט הוא, ואין אדם חושבו להצניעו
- ^ בשבת לרשות הרבים
- ^ חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו
- ^ רבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר
- ^ בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא
- ^ אמרינן 'זה מחשב וזה עושה' הוי מחשבה
- ^ בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא
- ^ משום דעיקר מחשבות - בקרבנות כתיבא
- ^ כגון עבודת כוכבים ושבת
- ^ דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים - חייב בה רחמנא, כדאמרינן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס:): זובח לאלהים יחרם בלתי לה': עבודות הראויות למקום - חייב בהו בעבודת כוכבים, בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך; הלכך: לענין מחשבה - נמי איכא למיגמרה מבפנים
- ^ שנסמכה שבת לפרשת המשכן ב'ויקהל', ומלאכת מחשבת: שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה, אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת; וזה – שאין שיעור זה חשוב בעיניו - אינו מתכוין למלאכה
- ^ כולן בכלל: חטאות, ואשמות, ועולה, ושלמי ציבור; ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן - הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה, לפרש הלכותיהן
- ^ ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תנא 'וקבול דמן', ומאי שנא דתנן חטאות הפנימיות ברישא
- ^ דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד ו) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי
- ^ בגמרא יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
- ^ עומד בין שני בדי ארון, ומזה אחד למעלה ושבעה למטה, כנגד עובייה של כפרת, ולא היו נוגעים בה
- ^ כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז טז)
- ^ כדכתיב (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח וגו' ב'אחרי מות'
- ^ כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לו:)
- ^ יליף בגמרא
- ^ שירים הללו ליסוד
- ^ ובגמרא יליף לה בברייתא: יכול יעכבנו כו'
- ^ פרים הנשרפים: פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים, כדכתיב בהו: אל שפך הדשן ושרף (ויקרא ד יב), וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים
- ^ שעירי עבודת כוכבים, שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם - בפרק 'בית שמאי'
- ^ הזיה על הפרוכת כתיב בהו, אבל בין הבדים לא כתיב בהו, כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא טז י)
- ^ כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) מ'ועשה... כאשר עשה' (ויקרא ד כ)
- ^ [פר ושעיר] של יום הכפורים ושאר הנשרפין
- ^ למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון, דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו ד), ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד,יב) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) לפר (ויקרא ד כ) - זה פר יום הכפורים
- ^ ברישא, גבי סתם של קדשי קדשים
- ^ כי היכי דתנא שחיטתן
- ^ כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו
- ^ משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים, שכל קבול דמן בכלי
- ^ בלא קבלת כלי, כדיליף לקמן: שני כהנים מקבלין את דמו, אחד ביד ואחד בכלי
- ^ ולא כללו
- ^ באשם מצורע כתיב
- ^ באצבעו, דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה
- ^ דם אשם מצורע הנזרק למזבח, דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח, ואף על גב דלאו בגופיה כתיבא
- ^ באשם מצורע כתיב
- ^ כדין חטאת דין אשם - זה בעבודת הכהן: מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה, דילפינן 'לקיחה' 'לקיחה' בתורת כהנים: כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו) - אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד