ביאור:בבלי זבחים דף צא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואף על גבי דמוספין קדישי [1]!

אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי [2]!

תא שמע [משנה ראשונה בפרק, דף פט,א]: מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש [3]!

אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני?

תא שמע [משנה ראשונה בפרק, דף פט,א]: מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה - אף על גב דראש השנה קדשה!?

אטו ראש השנה למוספי דידיה אהני, למוספי ראש חודש לא אהני?

תא שמע [4]: '[5] דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם' - אף על גב דברכת היום קדישה [6]!?

אטו שבת לברכת היום אהנאי, לברכת היין לא אהנאי?

תא שמע [7]: דאמר רבי יוחנן: 'הלכה [8]: מתפלל אדם של מנחה ואחר כך של מוספין'!

אטו שבת - לתפלת מוספין אהנאי, לתפלת מנחה לא אהנאי?

תא שמע: 'שלמים של אמש חטאת ואשם של יום - שלמים של אמש קודמין [9]'; הא אידי ואידי דיום, חטאת ואשם קדמי ואף על גב דשלמים תדירי [10]!?

אמר רבא: 'מצוי' קאמרת? 'תדיר' קמיבעיא לן, 'מצוי' לא קמיבעיא לן [11].

אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אטו 'מצוי' לאו 'תדיר' [12]? והתניא [13]: אוציא את הפסח שאינו תדיר 'ולא אוציא את המילה שהיא תדירה [14]' [15]!

מאי 'תדירה'? - תדירה במצות [16];

ואיבעית אימא: מילה לגבי פסח - כי תדיר דמיא [17].

איבעיא להו: תדיר ושאינו תדיר, וקדים ושחט לשאינו תדיר – מאי? מי אמרינן: כיון דשחטיה - מקריב ליה? או דלמא יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר?

אמר רב הונא [שטמ"ק: חנינא] מסורא: תא שמע [ממשנתנו]: 'שלמים של אמש, חטאת ואשם של יום: של אמש קודם לשל יום [18]' [19]; הא דיום דומיא דאמש, והיכי דמי? דקדים שחטיה לשלמים [20] - חטאת ואשם קדמי [21]!

דלמא שלמים דאמש וחטאת ואשם דיום [22].

היכי משכחת לה? - דשחטינהו לתרוייהו [23]; אבל לא שחטינהו לתרוייהו [24] תיבעי לך [25].

תא שמע [תופסתא פסחים פ"י מ"ב]: דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם' [26]!?

[27] הכי נמי: דכיון דאתיין [28] - כמאן דשחיטי תרוייהו דמי [29].

תא שמע: דאמר רבי יוחנן: הלכה מתפלל אדם של מנחה ואחר כך של מוספין [30]!

הכא נמי: כיון דמטי זמן תפלת מנחה - כמאן דשחיטי תרוייהו דמי.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אשי לרבינא: שחטו קודם חצות [31] – פסול, מפני שנאמר בו (שמות יב ו) [והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל] בין הערבים; קודם לתמיד [32] – כשר [33], ויהא ממרס בדמו עד שיזרוק הדם [34]'!

הכא במאי עסקינן? - כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא [35].

אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי: מתניתין [בפסחים] נמי דיקא, דקתני עד שיזרק הדם ולא קתני 'עד שישחוט ויזרק דם'!

שמע מינה.

ובכולן כהנים רשאין [לשנות באכילתן: לאכלן צלוין ושלוקין ומבושלין לתת לתוכו תבלי חולין ותבלי תרומה - דברי רבי שמעון; רבי מאיר אומר: לא יתן לתוכו תבלי תרומה שלא יביא התרומה לידי פסול]:

מאי טעמא?

אמר קרא (במדבר יח ח) [וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים] למשחה [ולבניך לחק עולם] [36] לגדולה: כדרך שהמלכים אוכלין.

משנה:

אמר רבי שמעון: אם ראית שמן שהוא מתחלק [37] בעזרה - אין צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחות ישראל [38] ולוג שמן של מצורע;

אם ראית שמן שהוא ניתן על גבי האישים - אין צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחת כהנים [39] ומנחת כהן משיח [40]: שאין מתנדבין שמן [41].

רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן.


עמוד ב

גמרא:

אמר שמואל: לדברי רבי טרפון: המתנדב שמן - קומצו [42] ושיריו נאכלין; מאי טעמא? אמר קרא (ויקרא ב א) [ונפש כי תקריב] קרבן מנחה [להק סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה]’ [43] מלמד שמתנדבין שמן, וכי מנחה: מה מנחה: קומצה ושיריה נאכלין - אף שמן: קומצו ושיריו נאכלין.

אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [44]: אמר רבי שמעון: אם ראית שמן שמתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול מהו [45] אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע [46] שאין מתנדבין [47]' - מכלל דמאן דאמר מתנדבין [48][49] מתחלק!

אמר ליה אביי: אימא סיפא: אם ראית שמן שניתן על גבי אישים אי אתה צריך לשאול מהו אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מתנדבין שמן - מכלל דלמאן דאמר מתנדב - כולן לאישים.

לאביי קשיא רישא, לרבי זירא קשיא סיפא!

בשלמא לרבי זירא [50] רישא [51] בשירים, סיפא [52] – בקומץ; אלא לאביי קשיא!?

תנא רישא אטו סיפא.

בשלמא סיפא תני משום רישא, אלא רישא משום סיפא מי תני?

אִין: אמרי במערבא: תנא רישא משום סיפא [53].

תא שמע [תוספתא מנחות פ"יב מ"ד]: 'יין כדברי רבי עקיבא [54][55] לספלים [56] [57]; שמן כדברי רבי טרפון [58] – לאישים [59]'; מאי? לאו מִדְיַיִּן כולו לספלים - שמן כולו לאישים?

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [60]!

אמר רב פפא: כתנאי: 'שמן לא יפחות מלוג; רבי אומר: שלשת לוגין' במאי קמיפלגי?

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: '[61] דון מינה ומינה [62]' 'דון מינה [63] [64] ואוקי באתרה [65]' איכא בינייהו: דרבנן סברי: מה מנחה מתנדבין - אף שמן מתנדבין [66]; [ומינה: מה מנחה לוג שמן - אף כאן לוג שמן, [67] ומה מנחה קומצה ושיריה נאכלין - אף שמן קומצו ושיריו נאכלין; ואידך [רבי] – ממנחה: מה מנחה מתנדבין - אף שמן מתנדבין, ואוקי באתרה: כנסכים [68]: מה נסכים שלשת לוגין - אף שמן שלש לוגין, ומה נסכים כולן לספלין - אף שמן כולן לאישים [69].

אמר ליה רב פפא לאביי: אי ממנחה מייתי לה רבי, דכולי עלמא דון מינה ומינה! אלא רבי – מ'אזרח' [במדבר טו,יג: כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחח לה’] גמר לה [70]!

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי מצית אמרת הכי [71]? והתניא: ’[ויקרא ב,א] [ונפש כי תקריב] קרבן מנחה [לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] - מלמד שמתנדבין שמן; וכמה? - שלשה לוגין' ומאן שמעת ליה דאמר שלשה לוגין? - רבי היא, וקא מייתי לה מ'קרבן'!?

אמר ליה: אי תניא – תניא.

אמר שמואל: המתנדב יין – מביא, ומזלפו על גבי האישים; מאי טעמא? - אמר קרא (במדבר טו י) ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח לה' [72].

והא קא מכבי?

כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי [73].

איני! והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה – חייב!

דליכא אלא האי.

איבעית אימא: כיבוי דמצוה שאני.

תא שמע: דתנא רבי אליעזר בן יעקב: 'כלפי [74] שנתנה תורה לתרום [75], [76] יכול יכבה ויתרום?

אמרת: 'לא תכבה' [[ויקרא ו,ה-ו] והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר

בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים; ופסוק ו: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה].' [77]!

שאני התם: אפשר דיתיב ונטר [78].

תא שמע: יין כדברי רבי עקיבא לספלים; שמן כדברי רבי טרפון לאישים ועוד תניא: יין נסך לספלים; או אינו אלא לאישים [79]? אמרת: לא תכבה.

לא קשיא: הא - רבי יהודה [80], הא - רבי שמעון [81].

למימרא דשמואל - כרבי שמעון סבירא ליה? והאמר שמואל: 'מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים [82],

הערות[עריכה]

  1. ^ מוספין - שם 'שבת' עליהן: שהם באים חובה לה, והתמידין באין אף בחול
  2. ^ כיון דהאידנא קריבין - אם כן שם שבת עליהם
  3. ^ מוספי ר"ח מקודשין משל שבת, דאיקרי 'מועד'
  4. ^ בפסחים [תופסתא פסחים פ"י מ"ב; תוספתא ברכות פ"ה משנה כה] תנינן לה
  5. ^ בית הלל מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקידוש שתאמר;
  6. ^ ששם 'שבת' עליה: שחובה לשבת היא באה, דאילו ברכת היין - אף בחול היא
  7. ^ במסכת ברכות: היו לפניו שתי תפלות: של מוספין ושל מנחה, ופליגי רבי יהודה ורבנן
  8. ^ כדברי האומר
  9. ^ הא - פרישית לה לעיל במתניתין
  10. ^ שהן מצויין: מתוך שבאין בנדר ובנדבה
  11. ^ שאין תדירותו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו
  12. ^ בתמיה
  13. ^ בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא א משנה ו] שנויה, גבי חטאת דקתני: והרי פסח ומילה ענושין כרת; יכול יביא על שגגתן חטאת? תלמוד לומר (ויקרא ד ב) אשר לא תעשנה; יצאו פסח ומילה שהן מצות עשה'
  14. ^ תלמוד לומר: אשר לא תעשנה
  15. ^ אלמא 'מצוי' – 'תדיר' הוא
  16. ^ סדורה במצות שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וצוויין
  17. ^ שמצויה היא הרבה מפסח; אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת - לאו כתדירה דמי
  18. ^ וקא סלקא דעתא הכי קאמר: שלמים שהביאן מאמש ושחטן היום, וחטאת ואשם של יום עומדין לישחט - שלמים של אמש קודמין ליזרק
  19. ^ דאי בשניהם עומדין לישחט - לא אמר דקדמו שלמים; וטעמא - דבאו מאמש
  20. ^ ברישא
  21. ^ הא אידי ואידי דהיום וקדים שחטינהו לשלמים ברישא - אמרינן שחיטת חטאת ואשם קדמה לזריקת שלמים, אלמא: מקודש ושאינו מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש - יהא אחד ממרס בדמו ויזרוק את המקודש, והוא הדין לתדיר ושאינו תדיר
  22. ^ דאשמעינן של אמש קדמו
  23. ^ אף על גב דשחטיה לחטאת אחר השלמים, ושניהן עומדין ליזרק - אשמעינן דשלמים של אמש קדמו, ודכותיה דייקא מיניה 'הא אידי ואידי דיום, ושחט שלמים ואחר כך חטאת, ובא לימלך על הזריקה - אמרינן ליה: חטאת קדמה
  24. ^ אבל לא שחטיה לחטאת בתר שלמים ובא לימלך על השחיטה
  25. ^ אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת חטאת וזריקתה; וכי מיבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר הך מיבעיא לן: ששחט את שאינו תדיר והתדיר קיים
  26. ^ ואף על גב ד'שאינו תדיר' קדם ובא: שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא, ודומיא 'קדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא'
  27. ^ ומשני:
  28. ^ כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה
  29. ^ כמאן דשחיטי תרוייהו לגבי קדשים דמי, ולא תפשוט מינה לבעיין
  30. ^ ואף על גב דזמן מוספין אתא ברישא
  31. ^ בפסח קאי
  32. ^ של בין הערבים
  33. ^ ואף על פי שלכתחילה מצוה לאחרו, כדתניא לעיל (דף יב) 'יאוחר דבר שנאמר בו 'בערב' ו'בין הערבים' לדבר שלא נאמר בו אלא 'בין הערבים' בלבד
  34. ^ אלמא דקדים ושחטיה למאוחר - אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי ליקדם ולזרקו
  35. ^ קודם שבא לימלך, ולא נמלך אלא על הזריקה
  36. ^ למשחה מתרגמינן 'לרבו', והיינו:
  37. ^ לאכילת כהנים
  38. ^ מנחת מאפה שבא חלות, ורקיקין חלות – בוללן; רקיקין – מושחן; ואמר רבי שמעון במנחות (דף עה.) 'מושחן כמין כ"י [X], ושאר השמן נאכל לכהנים'
  39. ^ מנחת כהנים - כולה כליל
  40. ^ ומותר מנחת כהן משיח, לפי ששמנה מרובה: שלשה לוגין לעשרון; ומתוך שהיא אפויה תחילה - אין שמנה נבלע בפיתיה, וצריך להקטיר המותר בעצמו
  41. ^ לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא שמן המתחלק מן הנקטר נדבה
  42. ^ ומקטיר הקומץ
  43. ^ דמצי למכתב 'כי תקריב' וכתב 'קרבן' יתירא [די היה לכתוב 'מנחה', שהרי גם 'מנחה' היא סוג קרבן] – לדרשא:
  44. ^ דנאכל ולא מקטיר ליה כולו
  45. ^ אם של אלו הוא או של נדבה הוא
  46. ^ ויהיב טעמא למילתיה:
  47. ^ שמן
  48. ^ איכא לספוקי בנדבה
  49. ^ אלמא שמן נדבה
  50. ^ דמתרץ למתניתין כשמואל
  51. ^ דמשמע מתחלק
  52. ^ דמשמע נדבה לאישים דאיכא לאוקמא
  53. ^ רישא, דתני גבי שמן המתחלק אי אתה צריך לישאל מהו - כדי נסבה; דאי נמי מתנדבין שמן - אינו מתחלק! אלא משום דבעי למיתני סיפא: 'אם ראית שמן ניתן על גבי האישים אי אתה צריך לספקה בנדבה, שאין מתנדבין שמן' - דדוקא אשמעינן: דאילו למאן דאמר 'מתנדבין' ניתן על גבי האישים' תנא רישא נמי 'אם ראית שמן מתחלק'
  54. ^ דאמר במסכת מנחות (דף קד.) 'מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן'
  55. ^ אותו יין
  56. ^ הוא נותן: לנסך, ולא לזלף על האישים
  57. ^ והוא הדין לרבי טרפון ביין, אלא משום דאיצטריך שמן למיתני 'כדברי רבי טרפון' דלא ליתני לה סתמא, דהא לרבי עקיבא אין מתנדבין שמן - תנא נמי 'יין כדברי רבי עקיבא'
  58. ^ דאמר 'אף מתנדבין שמן'
  59. ^ הוא נותן
  60. ^ יין כולו לספלים; ודקתני בשמן 'לאישים' - אקומץ קאי
  61. ^ כל דבר שאתה למד מחבירו בגזירה שוה או בהיקש
  62. ^ הוי למוד ממנו בכל דבריו
  63. ^ מה שהדבר צריך ללמוד מחבירו שאין יכול ללמוד מגופו ילמד מחבירו
  64. ^ ולשאר דברים שיכול ללמד מגופו
  65. ^ העמידהו על מקומו
  66. ^ דעיקר נדבת שמן - מקרבן מנחה נפקא לן, וסתם מנחה צריכה לוג שמן, דכתיב (ויקרא יד כא) למנחה ולוג שמן
  67. ^ כלומר: וכיון דאית ליה לתנא קמא 'דון מינה ומינה' - לענין הקטרה נמי דיינינן ומינה:
  68. ^ דהא שמן של נדבה לא קרב אלא בפני עצמו, כיין הבא בפני עצמו; הלכך לנסכים דמי, וביין - פשיטא לן דשלשת לוגין נינהו, כדנפקא לן במנחות (דף עג:) 'אזרח - מלמד שמתנדבין יין'
  69. ^ כלומר: כיון דרבי 'אוקי באתרה' אית ליה - להא נמי אוקי באתרה: ומה יין כולו לספלים - אף שמן, דלאו בר ספלים - כולו לאישים; וביין פשיטא לן דכולו לספלים ואינו מתחלק לכהנים, דהא מאזרח איתרבי: דכתיב בנסכים כל האזרח יעשה ככה (במדבר טו יג), ומנחת נסכים כולה כליל
  70. ^ לנדבת שמן; וכי נמי דיינת מינה ומינה שלשת לוגין הן, שהוא פחות שבנסכים, דנסכים של כבש - רביעית ההין יין כתיב בהו (שם)
  71. ^ דרבי – מ'אזרח' גמר לה
  72. ^ אלמא יש יין שהוא לאישים, ואיזה זה? - זה יין הבא בפני עצמו, דאילו הבא בגלל זבח - כתיב הסך נסך שכר (במדבר כח ז) לשון שביעה, לשון שכרות: שיהא נראה על גבי המזבח כשפוקקין את השיתין, כדאמרינן במסכת סוכה (דף מט:)
  73. ^ דלא קפיד קרא אלא א'אש תמיד תוקד על המזבח' (ויקרא ו ו)
  74. ^ כלומר: הואיל
  75. ^ את הדשן
  76. ^ אם מצָאָן כולן לוחשות: שאינן מאוכלות
  77. ^ אלמא כיבוי דמצוה אסיר
  78. ^ וממתין
  79. ^ דהא כתיב 'אשֶה' ביין
  80. ^ דאמר (שבת דף קכ:) דבר שאין מתכוין אסור - הוי לא תכבה אפילו בלא מתכוין; הלכך עקר ליה למשמעותיה ד'אשֶה' למדרשיה: נחת רוח הוא לפָנַי כאישים; והכי מסיק לה לברייתא בספרי
  81. ^ שמואל - כרבי שמעון: דכיון דאין מתכוין לכבות - אין 'לא תכבה' ראייה עליו לאסור, למיעקר משמעותא ד'אשֶה' משום קושיא ד'לא תכבה'; ואם תאמר: פסיק רישא ולא ימות הוא!? אפשר דמזליף ליה בטיפין דקות מאד, הלכך אי נמי מכבה בטיפים גסות – 'דבר שאין מתכוין' הוא
  82. ^ גחלת של מתכת - לאו בת כיבוי הוא, ואיסורא דרבנן הוא דאיכא, ובמקום היזק רבים - לא גזור רבנן