ביאור:בבלי זבחים דף צז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
השפוד והאסכלא [1] מגעילן בחמין. [2]
גמרא:
מאי טעמא דרבי טרפון?
דאמר קרא: (דברים טז ז) [ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] ופנית בַּבקר והלכת לאהלך: הכתוב עשאו לכולן בקר אחד [3].
מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל [4] ואין נותר ברגל [5]? וכי תימא הכי נמי, והתניא: רבי נתן אומר: לא אמר רבי טרפון אלא זו [6] בלבד [7]!?
אלא כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו [8].
וחכמים אומרים: עד זמן אכילה:
מאי קאמר?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.
מנהני מילי?
אמר רבי יוחנן משום אבא יוסי בן אבא: כתיב (ויקרא ו כא) [וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה] ומורק ושוטף [במים], וכתיב (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים יאכל [אתה קדש קדשים הוא] - הא כיצד [9]? ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.
מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס [מריקה ושטיפה בצונן]:
תנו רבנן: מריקה ושטיפה בצונן - דברי רבי, וחכמים אומרים: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.
מאי טעמא דרבנן?
מידי דהוה אגיעולי עובדי כוכבים [10];
ורבי אמר לך: הגעלה - לא קאמינא, כי קאמינא למריקה ושטיפה דבתר הגעלה.
ורבנן?
אם כן [11] לכתוב קרא או 'מורק מורק' או 'שוטף שוטף' [12]; מאי 'ומורק ושוטף' - שמע מינה: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.
ורבי [13] אי כתיב 'ומורק מורק' - הוה אמינא: תרי זימני מורק או תרי זימני שוטף; לכך כתיב 'ומורק ושוטף' [14], לומר לך: מריקה - כמריקת הכוס, שטיפה - כשטיפת הכוס [15].
משנה:
בישל בו קדשים וחולין, או קדשי קדשים וקדשים קלים: אם יש בהן בנותן טעם - הרי הקלים נאכלין כחמורין שבהן [16], ואינן טעונין מריקה ושטיפה [17]; ואינן פוסלים במגע [18].
רקיק שנגע ברקיק [19] וחתיכה בחתיכה: לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין: אינו אסור אלא במקום שבלע.
גמרא:
מאי קאמר?
אם יש בהן בנותן טעם - הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה [20] ופוסלין במגע [21]; אין בהן בנותן טעם - אין הקלין נאכלין כחמורים ואין טעונין מריקה ושטיפה [22], ואין פוסלין במגע [23].
נהי דקדשי קדשים לא בעו, קדשים קלים ניבעי [24]!?
אמר אביי: מאי אין טעונין דקאמר? - קדשי קדשים, אבל קדשים קלים – טעונין.
רבא אמר: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה.
בשלמא לרבא היינו דקתני 'או קדשי קדשים וקדשים קלים' [25], אלא לאביי [26] - תרתי למה לי [27]?
צריכי: דאי תנא קדשים וחולין, הוה אמינא: חולין הוא דמבטלי קדשים, דלאו מינייהו, אבל קדשי קדשים וקדשים קלים - אימא לא? ואי תנא קדשי קדשים וקדשים קלים, הוה אמינא: קדשים הוא דאלימי לבטולי קדשים, אבל חולין אימא לא – צריכא.
רקיק שהגיע ברקיק [וחתיכה בחתיכה: לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין: אינו אסור אלא במקום שבלע]:
תנו רבנן [ספרא צו פרשתא ג פרק ה משנה ו]: (ויקרא ו כב) כל אשר יגע [בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש]; יכול אפילו שלא בלע?
תלמוד לומר: 'בבשרה':
עד שיבלע בבשרה [28];
יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולו פסול?
תלמוד לומר: 'יגע': הנוגע פסול; הא כיצד? - חותך את מקום שבלע.
'בבשרה' - ולא בגידין ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים;
יקדש' - להיות כמוה; הא כיצד? - אם פסולה היא – תפסל, [ואם] כשרה היא - תאכל כחמור שבה [29].
אמאי [30]? וניתי עשה [31] ולידחי את לא תעשה [32] !?
אמר רבא: אין עושה דוחה את לא תעשה שבמקדש, שנאמר (שמות יב מו) [בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה] ועצם לא תשברו בו; רבי שמעון בן מנסיא אומר: אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח' – אמאי? ניתי עשה [33] ולידחי את לא תעשה!? - אלא אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש.
רב אשי אמר: 'יקדש' [(ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] - עשה הוא, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
[עיין סוף תוד"ה ואחד עצם, וז"ל: מיהא אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה? הא בעידא דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מקיים עשה דאכילה! אף בפסקי התוספפות אות סט מתרצים: אם אי אפשר לקיים העשה בענין אחר – לא בעינן בעידנא, דמעקר לאו לקיים העשה]
אשכחן חטאת דמתקדש בבלוע, שאר קדשים מנלן?
אמר שמואל משום רבי אלעזר: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים [34];
'לעולה' [35]: כי עולה: מה עולה טעונה כלי - אף כל טעונה כלי;
מאי 'כלי'? אילימא מזרק [36] - בשלמי ציבור נמי כתיב בהו (שמות כד ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות [וחצי הדם זרק על המזבח] [37]!
אלא דסכין [38].
ועולה גופה מנלן?
דכתיב (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת [לשחט את בנו], והתם - עולה הוא, דכתיב (בראשית כב יג) [וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל] ויעלהו לעולה תחת בנו;
[העיר הרב קלופפר: הרי היה צריך להביא את הראיה מדברי הקב"ה אל אברהם: 'והעלהו לעולה' (בראשית כב ב) – ומדוע הביא מהאיל? תשובה: כי אולי אי אפשר להביא ראיה לשחיטת בהמות משחיטת אדם, משום שרק באדם יש 'ברור לו מיתה יפה’]
’[ול]מנחה': מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה - אף כל אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה'.
מאי היא [39]? אי חטאת ואשם - בהדיא כתיב בהו: (ויקרא ז ו) כל זכר בכהנים יאכלנו [במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא], ואי שלמי ציבור - מריבוייא דקרא אתי: [40] (במדבר יח י): בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו קדש יהיה לך] [41]: לימד על שלמי ציבור [42] שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה!?
תנאי היא;
הערות[עריכה]
- ^ גרדיל"י וצולין עליו צלי
- ^ ובגמרא דמסכת עבודה זרה פריך: הא ליבון בעי?
- ^ על כרחך - בקר של חול קאמר, וקרי ליה 'בקר ראשון'
- ^ אם שחט על מנת לאכול למחר - אינו פיגול
- ^ אם הותיר בשר חטאת למחר - אינו נותר, דחד יומא הוא לרבי טרפון
- ^ לענין מריקה ושטיפה
- ^ ולא לענין פיגול ונותר; ואי טעמיה מהאי קרא הוא - אפילו לענין פיגול ונותר נמי
- ^ מתוך שהשלמים מצויין ברגל - אין בלוע שלה נעשה נותר, שהרי זמן שלמים - לשני ימים, וכי מבשל ביה שלמים האידנא - הדר מבשל ביה שלמים למחר, ובולע משלמים שנשחטו ביום המחרת, ופולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים! נמצא שאינו בא לידי נותר; ואם בא לבשל חטאת - זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום, ופולט את החטאת ובולע את השלמים
- ^ כלומר: למה סמכן הכתוב לומר
- ^ דחמין בעינן, דכתיב (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש
- ^ דתרוייהו - חדא היא, ומריקה לאו היינו הגעלה
- ^ לכתוב קרא לשון שוה בשניהם
- ^ אמר לך:
- ^ לכך שינה בלשון
- ^ שזה מבחוץ וזה מבפנים
- ^ לפנים מן הקלעים ליום ולילה
- ^ לסוף זמן אכילת חמורים - אלא לסוף זמן אכילת קלים; ובגמרא פריך מאי קאמר: הרי יש בהן בנותן טעם, ואמר הרי הקלין נאכלין כחמורין!
- ^ אם נפסלו הקלין ונגע בהן בשר ובלע מהן - אין נפסלין; ובגמרא מפרש לה
- ^ פסול שהגיע ברקיק כשר ובלע ממנו
- ^ כדין החמורין
- ^ אם היו החמורין פסולין והקלים כשרין - נעשו הקלים כחמורין לפסול את הנוגעין בהן, כדכתיב (ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש; ואומר לקמן: להיות כמוהו: שאם פסולה - תפסל
- ^ לקמיה פריך: ליטעון מיהא כדין קלין לסוף זמן אכילתן?
- ^ ואם היה החמור שנתבשל עם הקלין פסול, הואיל ומועט ואין בו בנותן טעם בקלין - לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעין בהן, שהרי אף הם לא נפסלו; ואיידי דתנא רישא 'פוסלין' נקט סיפא 'אין פוסלין'
- ^ כלומר: נהי דלא בעו מריקה לסוף זמן אכילת חמורין, דהא מועטין ובטלי - ניבעי מיהא משום קלים לסוף זמן אכילתן
- ^ לאשמועינן דסתם לן כרבי שמעון דאמר 'קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה'
- ^ דאמר מאי 'אין טעונין' דקאמר - כדין חמורין
- ^ למה לי למיתנייה? כיון דתנא קדשים וחולין, ואשמועינן דבטל במיעוטו - מה לי הני מה לי הני
- ^ כגון המהתך שומן חטאת, וסך ממנו צלי של שלמים, ונבלע בו; ומכאן אנו למידים (פסחים מה.) 'היתר מצטרף לאיסור בקדשים'; ואין ללמוד מכאן 'טעם כעיקר', שאין זה 'טעם' אלא ממש
- ^ שהרי יש בה עכשיו שני מינין, וכחומר שבשניהם תיאכל
- ^ תיפסל משום האי פורתא
- ^ ד'ואכלו אותם' [ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם [שמות כט,לג]] דכשירה
- ^ ד'לא תאכל דפסולה' - ואף על גב דאיכא לא תעשה באכילת פסולין, כדאמרינן בפסחים ב'כל שעה' (דף כד.) 'כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו'
- ^ דאכילת מוח דכתיב (שמות יב ח) 'ואכלו את הבשר בלילה הזה'
- ^ הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה
- ^ לכך הוקשו כולן לעולה
- ^ לקבלת דם, ויליף מעולת סיני, דכתיב (שמות כד ה): 'וישלח את נערי בני ישראל' וכתיב עולה [ויעלו עלות] התם
- ^ וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים, דכתיב ביה בהאי קרא, וילפינן מינה לקמן בשמעתין (דף צח.) 'מה שלמים מפגלין ומתפגלין' - הא נמי תילף משלמים, דהתם נמי שלמים בסיני הוו
- ^ לשחיטה, לאפוקי צור וקנה: ד'כלי שרת' בעינן
- ^ הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה
- ^ ב'ויקח קרח' כתיב
- ^ ו'קדש יהיה לך' דכתיב בסיפיה דקרא - יתירא הוא
- ^ דכתיב בהו 'קדש יהיו לה' לכהן' (ויקרא כג כ)