ביאור:בבלי זבחים דף ע
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
האי [1] - נמי תיפוק לי [2] מ-וחלב נבלה [(ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו] [3]: מי שאיסורו משום 'בל תאכל חלב נבלה [4], יצאתה זו שאין איסורה משום 'בל תאכל חלב נבלה' אלא משום טמא [5]!? אלא [6] האי 'טריפה' מיבעי לאיתויי חיה [7]: סלקא דעתך אמינא מי שחלבה אסור ובשרה מותר [8], יצאת זו [9] שחלבה ובשרה מותר [10]? קא משמע לן [11]!
אמר ליה [12]: מאי שנא טמאה [13], דאין חלבה חלוק מבשרה [14] - חיה נמי אין חלבה חלוק מבשרה [15]? ועוד [16]: הכתיב 'ואכל לא תאכלוהו' [17]!?
אלא אמר אביי: טריפה - לגופיה איצטריך [18]: שלא תאמר 'הואיל וטמאה אסורה מחיים וטריפה אסורה מחיים, מה טמאה חלבה טמא - אף טריפה חלבה טמא.
אי הכי - האי [19] נמי מיבעי [20]: שלא תאמר 'הואיל ועוף טמא אסור באכילה, וטריפה אסורה באכילה: מה עוף טמא אינו מטמא - אף טריפה אינה מטמאה'! ועוד [21]: מי איכא למילף טרפה מטמאה [22]? טמאה לא היתה לה שעת הכושר, טריפה היתה לה שעת הכושר! וכי תימא טריפה מבטן מאי איכא למימר? - במינה מיהא איכא!
אלא אמר רבא: התורה אמרה [23]: יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, יבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב [24], וצריכי: דאי אשמעינן נבילה - משום דמטמיא [25], אבל טריפה אימא לא! ואי אשמעינן טריפה - משום דאיסורה מחיים, אבל נבילה אימא לא! – צריכא.
ורבי מאיר [26], האי 'טריפה' [27] - מאי עביד ליה?
מיבעי ליה למעוטי שחיטה שהיא לפנים [28].
ורבי יהודה?
'טריפה' אחרינא כתיב [29].
ורבי מאיר?
חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים, וחד למעוטי עוף טמא [30].
ורבי יהודה?
מ'נבלה' נפקא ליה [31].
ורבי מאיר, האי 'נבלה' מאי עביד לה?
ותיפוק לי מקרא קמא [34]?
מדאפקיה רחמנא בלשון אכילה - חד לשיעור אכילה בכזית וחד לשיעור אכילה בכדי אכילת פרס [35]: סלקא דעתא אמינא 'הואיל וחידוש הוא [36] - יותר מכדי אכילת פרס נמי ליטמא' - קא משמע לן.
תנו רבנן [ספרא צו פרשה י משנה ה, בשנויים]: (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה [יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו] - בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר [37];
אתה אומר בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר - או אינו אלא בחלב בהמה טמאה?
אמרת': 'טיהר מכלל שחוטה [38] וטיהר מכלל חלב [39]: מה כשטיהר מכלל שחוטה [40] - בטהורה ולא בטמאה [41], אף כשטיהר מכלל חלב [42] - בטהורה [43], ולא בטמאה!
או כלך לדרך זו: טיהר מכלל נבילה וטיהר מכלל חלב: מה כשטיהר מכלל נבילה - בטמאה ולא בטהורה, אף כשטיהר מכלל חלב בטמאה ולא בטהורה [44]
אמרת
כשבא בדרך זו היא בטהורה, כשבא בדרך זו היא בטמאה! [45] - תלמוד לומר: 'טריפה' מי שיש במינה טריפה;
אוציא את הטמאה שאין במינה טריפה, ולא אוציא את החיה שיש במינה טריפה?
תלמוד לומר: (ויקרא ז כד) [וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכהו] ואכל לא תאכלוהו: מי שחלבה אסור ובשרה מותר, יצא חיה שחלבה ובשרה מותר.
אמר ליה רב יעקב בר אבא לרבא: אלא מעתה [46]: נבלת בהמה טהורה - הוא דמטמאה, נבלת בהמה טמאה לא מטמאה!?
אמר ליה: כמה סבי שבישתו בה [47]! סיפא [48] - אתאן לנבלת עוף טמא [49]!
אמר רבי יוחנן: לא טיהר רבי מאיר [50] אלא בתמימין [51], אבל בבעלי מומין – לא!
ורבי אלעזר אמר: אפילו בבעלי מומין.
איתמר נמי: אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: מטהר היה רבי מאיר בבעלי מומין ואפילו באווזין ותרנגולין [52].
בעי רבי ירמיה: ערף עז [53] – [54] מהו? אווזין ותרנגולין טעמא מאי? דמינא דעופות נינהו, אבל עז - לאו מינא דעגלה נינהו [55]? או דילמא מינא דבהמה הוא [56]?
יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה אביי: מכלל דעגלה ערופה טהורה היא!?
אמר ליה: אִין! אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב בה (דברים כא ח: כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם), כקדשים.
מתיב רב נתן אבוה דרב הונא <בר נתן>: 'ואכל לא תאכלוהו; אין לי [57] אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה [58], חלב של שור הנסקל ועגלה ערופה [59] מנין [60]? - תלמוד לומר: (ויקרא ז כג) [דבר אל בני ישראל לאמר] כל חלב [שור וכשב ועז לא תאכלו] [61]', ואי סלקא דעתא עגלה ערופה טהורה היא - [62] היא טהורה וחלבה טמא?
היכא דערף מיערף לא איצטריכא ליה, כי איצטריכא היכא דשחטה מישחט [63], ותיהני ליה שחיטה [64] לטהרה [65] מידי נבלה [66]!
לא, צריכא שמתה [67]
מכלל דמחיים אסורה [68]!?
אִין! אמר רבי ינאי: גבול שמעתי [69] ושכחתי!
ונסבין חברייא למימר [70]: ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה [71].
הדרן עלך חטאת העוף
זבחים פרק שמיני כל הזבחים דף ע,ב
משנה:
כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות, או בשור הנסקל - אפילו אחת בריבוא - ימותו כולן [72];
הערות
[עריכה]- ^ חלב טמאה
- ^ דמטמא
- ^ דמהיכא תיתי לטהרה? מהאי קרא דיֵעשה לכל מלאכה? האי לאו בטמאה כתיב, דהא כתיב ואכל לא תאכלוהו לחלב
- ^ ובשרה מותר - טיהרתי לך [יעשה לכל מלאכה (ויקרא ז כד)]
- ^ שכולה אסורה משום 'בל תאכל טמא', ואכתי אימא טריפה למה נאמרה כו'
- ^ שינויא הוא:
- ^ לאיתויי חיה טהורה שמתה, שחלבה טהור
- ^ טיהרתי לך חלבה מכלל 'נבילה'
- ^ אבל חיה
- ^ לענין נבילה נמי יטמא, כבשרה
- ^ טריפה: כל שיש במינו טריפה, ואפילו חיה
- ^ ופרכינן
- ^ דלא נפקא לן לטהר חלבה מהאי קרא
- ^ ולא קרינא ואכל לא תאכלוהו לחלב לחודיה, שהרי הכל איסור
- ^ לאיסורו, ולא קרינא ביה ואכל לא תאכלוהו
- ^ ממשמעותא דקרא נמי תיקשה לן: דלא בחלב חיה קאי
- ^ ולקמן ילפינן מינה בברייתא בשמעתין: בחלב חיה נבילה - לא טיהר מכלל טומאה
- ^ לטהר חלב טריפה שמתה, ולעולם טריפה חיה; ודקאמרת 'הרי נבילה אמורה' – איצטריך
- ^ טריפה דכתיב גבי עוף
- ^ איצטריך לגופיה, ולומר: 'עוף שמתה מטמא בבית הבליעה'
- ^ גבי בהמה
- ^ דניבעי קרא לטהר
- ^ בא הכתוב לומר לך
- ^ ומשום אכל לא תאכלוהו דסיפיה דקרא פירש בו [וחלב] נבילה [וחלב] טריפה: לחייב את האוכלו משום חלב ומשום נבילה ומשום טריפה: שלא תאמר 'אין איסור נבילה וטריפה חלין על איסור חלב שקדם לכולם'
- ^ הילכך חמירא לחול על איסור חלב
- ^ דאמר: עוף - שחיטתו מטהרת טריפתו
- ^ דגבי עוף [ויקרא כב,ח: נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה’]
- ^ וכדאמרן (לעיל דף סט.): מה טריפה שווה בפנים כבחוץ - יצא השוחט עוף חולין בפנים כו'
- ^ גבי נבילת עוף טהור: וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה באזרח ובגר וכבס בגדיו (ויקרא יז טו) וחד נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה [אני ה’] (ויקרא כב ח)
- ^ דדרשינן: מי שיש במינו טריפה
- ^ עוף טמא - מקרא יתירא ד'נבילה [וטרפה] לא יאכל' (ויקרא כב ח) נפקא ליה: דלא איצטריך אלא לדרוש ולומר: מי שאזהרתו משום 'בל תאכל נבילה', יצא זה שאין איסורו משום 'בל תאכל נבילה' אלא משום 'בל תאכל טמא'
- ^ קרא יתירא דנבילה לא יאכל (ויקרא כב ח) מיבעיא ליה ללמד טומאתו:
- ^ שאינו מטמא אלא כשיעור איסור אכילתו, דהיינו כזית
- ^ וכל הנפש אשר תאכל (ויקרא יז טו)
- ^ שאם שהה באכילת כזית יותר מכדי אכילת פרס הרי היא כשאר אכילות שאין מצטרפין לעונשין ואף זו אין מצטרפת ליטמא בבית הבליעה
- ^ שלא מצינו בתורה טומאה כזו: שאין לו טומאה מבחוץ ובבית הבליעה באה לו טומאה
- ^ לטהרו מלטמא משום נבילות
- ^ טיהר מלטמא מטעם שחיטה: שהשחיטה מטהרתה
- ^ מטעם חלב טיהר את הנבילה מלטמא: שכתב כאן שחלב נבילה טהור
- ^ בשר שחוטה מלטמא
- ^ טהורה טיהר, ולא טמאה: דטמאה אין שחיטתה מטהרתה, דילפינן לה בתורת כהנים מקרא יתירא ולאלה תטמאו כל הנוגע בהם במותם (ויקרא יא לא), והאי בהם - יתירא הוא, לומר: אף על פי שהן שחוטין; ומה אני מקיים במותם? - במותם ולא בחייהם, ובבהמה טמאה כתיב - דסמוך ליה – ויקרא יא כו כל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה [ושסע איננה שסעת וגרה אינה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא]
- ^ מלטמא
- ^ טיהר
- ^ הכי גרסינן בתורת כהנים '[לא כגירסתנו]': אמרת? או כלך לדרך זו: טיהר מכלל נבילה וטיהר מכלל חלב; מה כשטיהר מכלל נבילה - בטמאה ולא בטהורה, אף כשטיהר כו' טיהר בשר נבילה מלטמא; ולקמן מפרש לה בנבלת עוף טמא, וטיהר מכלל חלב, כדאמרן - בטמאה ולא בטהורה: עוף טמא טיהר מלטמא בבית הבליעה, ולא עוף טהור
- ^ הילכך מדינא לא נפקא
- ^ אמתניתין פריך, דקתני מה כשטהר מכלל נבילה - בטמאה ולא בטהורה
- ^ תמיה אני על זקנים מרובין שכמותכם שנשתבשתם בה
- ^ דקתני 'טיהר מכלל נבילה'
- ^ שטיהרה הכתוב מלטמא בבית הבליעה
- ^ במליקת טריפה
- ^ דשייכא בהו מליקה
- ^ דלאו בני מזבח הן, ובלבד שיהו קדשים בפנים, דהא טריפה נמי לא חזיא בתורין ובני יונה – וטיהרה, הואיל ומליקה הכשר קדשים בפנים היא
- ^ על החלל במקום עגלה ערופה
- ^ לרבי מאיר
- ^ שזו מין גסה וזו מין דקה
- ^ מי אמרינן כי היכי דמטהר מליקת אווזין קדשים בפנים הואיל ומליקת שום עוף בפנים הוא - הכי נמי: עריפה הכשר טהרת עגלה היא מידי נבילה, כדאמרינן לקמן
- ^ שטהור מידי נבילה
- ^ כדכתיב יעשה לכל מלאכה (ויקרא ז כד)
- ^ שאסור בהנאה
- ^ שטהור
- ^ דסמיך ליה [פסוק כה] כי כל אוכל חלב [מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האכלת מעמיה]
- ^ איצטריך קרא לטהר חלבה? - וכי
- ^ משנאסרה בהנאה מחיים, כדמפרש לקמיה דמחיים נאסרה
- ^ אף על פי שאינה מתירתה לא באכילה ולא בהנאה
- ^ תטהרנה מלטמא
- ^ דאין לך שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה
- ^ דהשתא בשרה טמאה, ואיצטריך לטהר חלבה: שלא תאמר 'לא טיהר אלא חלב שאתה קורא בו יעשה לכל מלאכה'
- ^ ואף על פי שלא נערפה, מדקתני 'חלב עגלה ערופה - מנין', ואוקימתה בשמתה
- ^ בה מאימתי
- ^ וסבורין התלמידין מדעתם לומר
- ^ ובקידושין יליף לה דנאסרה מחיים
- ^ השתא משמע אחת כשירה ברבוא של חטאות המתות; הילכך פריך בגמרא: מאי אפילו? הא הוו מתות רובא, דקתני 'שנתערבו בחטאות המתות'!? חמש חטאות מתות נינהו: וולד חטאת [1], ותמורת חטאת [2], וחטאת שמתו בעליה [3], ושכיפרו בעליה באחר [4], ושעיברה ושנתה [5]
- ^ זבחים כשרים
- ^ אחד באחד
- ^ ומפרש ואזיל מאי היא: כגון