ביאור:בבלי זבחים דף קז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבא אמר: כדרבי יונה, דאמר רבי יונה: אתיא 'שם' 'שם' [1]: מה להלן [2] לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן [3] לא ענש אלא אם כן הזהיר.

אשכחן מוקטרי פנים [4] שהעלן לחוץ [5], מוקטרי חוץ [6] שהעלן לחוץ - מנין?

אמר רב כהנא: אמר קרא: (ויקרא יז ח) ואליהם תאמר [איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עלה או זבח [פסוק ט] ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו] [7]: על הסמוכין תאמר.

מתקיף לה רבה: מי כתיב 'ועליהם'? 'ואליהם' כתיב [8]! אלא כדתנא דבי רבי ישמעאל: 'ואליהם תאמר' - לערב פרשיות [9];

רבי יוחנן אמר: אתיא הבאה הבאה [כדלעיל סוף קו,ב]: מה להלן מוקטרי חוץ - אף כאן מוקטרי חוץ.

מתקיף לה רב ביבי: הא דתנן [כריתות פ"א מ"א] שלשים ושש כריתות בתורה [10] - תלתין ושב הויין, [11] דאיכא המעלה [12] והמעלה [13]! [14]!?

קשיא.

והדתנן [15]: 'הזורק מקצת דמים בחוץ [16] - חייב [17]' – מנלן [18]?

נפקא ליה מדתניא: (ויקרא יז ד) [ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה’] דם יחשב [לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] לרבות הזורק - דברי רבי ישמעאל [19]; רבי עקיבא אומר: (ויקרא יז ח) [ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עלה] או זבח - לרבות את הזורק [20].

ורבי ישמעאל, האי או זבח מאי עביד ליה?

לחלק [21].

ורבי עקיבא - לחלק מנא ליה?

נפקא ליה מ'לא יביאנו [22]'.

ורבי ישמעאל?

ההוא מיבעי ליה 'על השלם הוא חייב, ואינו חייב על החסר' [23].

ורבי עקיבא?

נפקא ליה מ'לעשות אותו' [[ויקרא יז,ח] ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו] [24];

ורבי ישמעאל?

חד למוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ, וחד למוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ [25].

והא תניא [26]: 'רבי ישמעאל אומר: יכול מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ - חייב? תלמוד לומר: [[ויקרא יז,ח] ואל פתח אהל מועד לא יביאנו] לעשות אותו [לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו]: על השלם חייב, ואינו חייב על החסר'.

ורבי עקיבא?

[27] מוקטרי פנים [28] שחסרו [29] והעלו בחוץ - חייב [30].

ורבי עקיבא - האי 'דם יחשב' מאי עביד ליה?

לרבות שחיטת העוף.

ורבי ישמעאל?

נפקא ליה מ'או אשר ישחט' (ויקרא יז ג: איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה) [31];

ורבי עקיבא?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה 'על השוחט הוא חייב, ולא על המולק' [32];

ורבי ישמעאל?

נפקא ליה מ'זה הדבר', דתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ו משנה ד]: ’’אשר ישחט' אין לי אלא שוחט בהמה [33], שחט עוף מנא לן? תלמוד לומר: 'או אשר ישחט'; יכול אף המולק? ודין הוא: מה שחיטה - דאין דרך הכשירה [34] בפנים – חייב [35], מליקה - שדרך הכשירה בפנים - אינו דין שהוא חייב! - תלמוד לומר: (ויקרא יז ב) [דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם] זה הדבר [אשר צוה ה' לאמר] [36]'.

ורבי עקיבא?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה [37];

והא דתנן 'הקומץ והמקבל דמים בחוץ [38] פטור' – מנלן [39]?

[40] ומהיכא תיתי דחייב [41]?

תיתי משחיטה.

מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לאוכלין בפסח [42]!?

תיתי מזריקה [43];

מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה [44]!?


עמוד ב

תיתי מבינייא [45]!

אם כן [46] - לא יאמר בזריקה, ותיתי מבינייא [47]: 'ותיתי משחיטה - מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח; תיתי מהעלאה - מה להעלאה שכן ישנה במנחה; ותיתי מבינייא! להכי כתיב קרא, למימר דלא אתא מבינייא [48].

אמר רבי אבהו: שחט וזרק [49] לדברי רבי ישמעאל [50] - חייב אחת [51]; לדברי רבי עקיבא [52] - חייב שתים [53].

אביי אמר: אפילו לדברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת, דאמר קרא 'שם תעשה' (דברים יב יד: כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך): הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת [54];

זרק והעלה: לדברי רבי ישמעאל חייב שתים, לדברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת;

אביי אמר: אפילו לדברי רבי עקיבא - חייב שתים: להכי פלגינהו קרא [55]: (דברים יב יד) [כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך] שם תעלה [עלתיך] ושם תעשה [כל אשר אנכי מצוך] [56].

שחט וזרק והעלה - לדברי הכל [57] חייב שתים [58].

תנו רבנן: (ויקרא יז ג: איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה) או אשר ישחט מחוץ למחנה; יכול [59] חוץ לשלש מחנות [60]?

תלמוד לומר: 'במחנה';

אי 'במחנה' - יכול [61] השוחט עולה בדרום יהא חייב?

תלמוד לומר: 'מחוץ למחנה [62]': מה חוץ למחנה מיוחד שאין ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח [63] - יצא דרום, שאף על פי שאין ראוי לשחיטת קדשי קדשים - ראוי לשחיטת קדשים קלים.

אמר עולא: השוחט על גגו של היכל – חייב: הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח.

מתקיף לה רבא: אם כן - ניכתוב קרא 'במחנה' ו-'מחוץ למחנה' [64] ולא בעי ’[ו]אל פתח אהל מועד [לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] [ויקרא יז,ד]’; ’[ו]אל פתח אהל מועד ' למה לי? לאו למעוטי גגו [65]?

[66] ולרבא [67] - אם כן נכתוב ’[ו]אל פתח אהל מועד' [68]; 'מחוץ למחנה' ו'במחנה' - למה לי? לאו לאתויי גגו [69]?

אמר רב מרי: לא [70]! [71] לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ [72].

[צוארה] בחוץ – פשיטא: אמאי קפיד רחמנא? אשחיטה, ושחיטה בחוץ היא [73]!?

אלא לאיתויי כולה בחוץ וצוארה בפנים.

איתמר: המעלה בזמן הזה [74]: רבי יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור;

רבי יוחנן אמר חייב: קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא [75];

ריש לקיש אמר פטור: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא.

נימא דבפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי, דתנן [עדויות פ"ח מ"ו]: אמר רבי אליעזר: כשהיו בונין בהיכל [76] - היו עושים קלעים בהיכל, קלעים בעזרות, אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים.

אמר רבי יהושע: שמעתי[77] שהיו מקריבין אף על פי שאין בית, ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא'; לאו מכלל דרבי אליעזר סבר 'לא קידשה' [78]?

אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, ומר - מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר? וכי תימא 'קלעים לרבי אליעזר למה לי'? - לצניעותא בעלמא!?

איתמר: המעלה ואין בו כזית, ועצם משלימו לכזית [79]: רבי יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור:

רבי יוחנן אמר חייב: חיבורי עולין כעולין דמי;

ריש לקיש אמר פטור: חיבורי עולין - לאו כעולין דמו.

בעי רבא: המעלה

הערות[עריכה]

  1. ^ אמר קרא []דברים יב,יד] 'שם תעלה עולותיך ושם תעשה' איתקש שאר עשיות להעלאה: מה העלאה לא ענש אלא אם כן הזהיר אף שחיטה לא ענש אלא אם כן הזהיר
  2. ^ העלאה
  3. ^ שחיטה
  4. ^ שחוטי פנים שהיו עומדים להקטירן בפנים
  5. ^ והעלו בחוץ – חייב, כדכתיב בהעלאה (ויקרא יז ט) 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו' - בראויין להביאן לפנים ולהעלותן הכתוב מדבר
  6. ^ שחוטי חוץ שעומדין ליקטר בחוץ ולא בפנים
  7. ^ זהו תחילת פרשת העלאה, וסמוכה לפרשת שחוטי חוץ; על הראשונים דמשתעי בשחוטי חוץ שאמר שאם העלו בחוץ חייב; 'ועליהם' קרינן
  8. ^ לשון קושיא הוא
  9. ^ וי"ו מוסיף על ענין ראשון ומערב הפרשיות, לומר: שאף שחוטי חוץ שהעלן בחוץ - חייב
  10. ^ וקחשיב התם 'המעלה בחוץ', והוינן בה: מניינא למה לי? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת
  11. ^ הא תרתי נינהו לחיובא
  12. ^ איברי פנים
  13. ^ איברי חוץ; דכיון דגמרת להו בהיקשא או בגזירה שוה - הוה ליה כל חד וחד גוף עבירה, וחייב על כל אחת ואחת אפילו בהעלם אחד, וניתני 'שלשים ושבע
  14. '^ והא ליכא לשנויי 'שם העלאה קתני' כי היכי דקא חשיב 'המחלל את השבת' בחדא ו'העובד עבודת כוכבים' בחדא ואף על גב דטובא חיובי איכא: דהכי שנינו בכריתות, ואקשינן עלה: 'שבת' תנא - חילוקין שלהן במקומן, דתנן במסכת שבת (דף עג.):' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ודעבודת כוכבים תנינא בסנהדרין (דף ס:): אחד העובד ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך, אבל הני לא תנא הכא בהדיא 'המעלה איברי פנים והמעלה איברי חוץ', ואף על גב דאיכא למשמע מפלוגתא דרבי יוסי הגלילי ורבנן בהדיא, מיהא לא תנינהי בתרתי
  15. ^ לקמן במתניתין (זבחים פ"יג מ"ו, דף קי.)
  16. ^ שלא נתן ארבע מתנות אלא מתנה אחת
  17. ^ דהויא 'זריקה בפנים', דכוותיה דתנן (לעיל דף לו:) כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר
  18. ^ דאיחייב אזריקת דם בחוץ? הא שחיטה והעלאה - הוא דכתיבן
  19. ^ והאי קראי - בשחוטי חוץ כתיבי
  20. ^ כתיב גבי העלאה; 'או' לרבות את הזורק
  21. ^ דלא תימא 'עד דמסיק עולה ושלמים'
  22. ^ משמע חד
  23. ^ לקמן פליגי בה: איכא למאן דאמר 'על אבר חסר' ואיכא למאן דאמר 'על בהמה חסירה': עד שיעלה כל הבהמה, ואיכא למאן דאמר: על הקטרה חסירה, כגון: פחות מכזית
  24. ^ 'אותו' שלם משמע
  25. ^ דאי כתב חד - הוה אמינא הני מילי מוקטרי חוץ, אבל מוקטרי פנים מיחייב, דהא מהדרינן פוקעין דחסרו, אלמא 'הקטרה' היא
  26. ^ בניחותא
  27. ^ סבר
  28. ^ שחוטי פנים
  29. ^ כגון פקעו מעל האור
  30. ^ דהא מהדרינן פוקעין
  31. ^ אף על גב דאיצטריך מחוץ למחנה, כדלקמן - אפילו הכי 'אשר ישחט' יתירא הוא דמצי למיכתב אל מחוץ למחנה; אייתר ליה 'אשר ישחט' לרבות שחיטת העוף
  32. ^ והילכך איצטריכו תרוייהו: דאי כתיב 'אשר ישחט' לרבות שחיטת העוף - הוה אמינא כל שכן מליקה: שהיא דרך הכשירו בפנים! להכי כתיב 'דם שפך': לרבות את העוף, והדר כתיב 'אשר ישחט' - למעוטי מולק
  33. ^ כדכתיב: 'אשר ישחט שור או כשב'
  34. ^ של עוף
  35. ^ עליה בחוץ
  36. ^ וסמיך ליה [פסוק ג] 'אשר ישחט': שחיטה ולא מליקה
  37. ^ מפורשת ב'יש נוחלין' (בבא בתרא דף קכ:) ובנדרים בפרק בתרא (דף עח.)
  38. ^ ולא הקטיר
  39. ^ דפטור
  40. ^ ופרכינן:
  41. ^ דאיצטריך קרא למיפטריה
  42. ^ ששחטו שלא לאוכלין, כגון: לחולה וזקן, שאין יכול לאכול כזית, כדכתיב (שמות יב ד) 'איש לפי אכלו תכוסו' - תאמר בקומץ מנחה, דלא שייך בה פסול 'שלא לאוכליו'? ובקבלה נמי - אפילו בפסח לא מיפסלא, כדאמרן בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים דף סא.): רבי אומר: לשון סורסי הוא זה, כאדם שאומר לחברו "כוס לי טלה זה" דבשחיטה לחודה הוא דפסלה מחשבת אוכלין
  43. ^ דלא פסלה שלא לשם אוכלין בפסח, ומחייב עלה בחוץ, והוא הדין לקמיצה וקבלה
  44. ^ מה שאין כן בקמיצה וקבלה, דבעינן 'עבודה תמה', ולא עבודה שיש אחריה עבודה, כדאמרינן פרק 'בראשונה' בסדר יומא (דף כד.), והני תרוייהו - יש אחריהן עבודה
  45. ^ משחיטה וזריקה: דכי פרכת 'מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח' - זריקה תוכיח; מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה - שחיטה תוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שהן עבודה וחייבין עליהן בחוץ - אף אני אביא קמיצה וקבלה, שהן עבודה ויתחייב עליהן בחוץ
  46. ^ דמייתי מבינייא לחייב בחוץ על עבודות שאינם מפורשות בפרשה ויש להביאן במה הצד
  47. ^ משחיטה והעלאה
  48. ^ למימר דאף על גב דאתיא מבינייא - לא תיתי מבינייא
  49. ^ בהעלם אחד
  50. ^ דנפקא ליה זריקה מ'דם שפך' (ויקרא יז ד) בעונש של שחיטה
  51. ^ אינו חייב אלא אחת, דחד כרת וחד לאו הוא
  52. ^ נפקא ליה מ'או זבח' דכתיב (ויקרא יז ח) גבי העלאה
  53. ^ משום דשמות מוחלקין
  54. ^ הזכיר העלאה לבדה והשאר כללן בעשיה אחת, למימרא דלא מחייב אכולהו אלא חדא
  55. ^ הוציא העלאה מכלל שאר עשיות
  56. ^ למימרא דמחייב עלה באפי נפשה - ואשארא באפי נפשייהו
  57. ^ בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא
  58. ^ לרבי ישמעאל - כיון דעשה כולם בהעלם אחד, מחייב בהעלאה חדא - דאית לה קרא בהדיא, ואשחיטה וזריקה חדא: דמחד קרא נפקי! ולרבי עקיבא - אשחיטה מיחייב חדא, ואהעלאה וזריקה חדא; ובהא לא פליג אביי אדרבי אבהו: דלאביי נמי לדברי הכל חייב שתים: חדא אהעלאה וחדא אשאר עשיות
  59. ^ עד שישחט
  60. ^ ונילף גזירה שוה מפרים הנשרפים, כדילפינן בהרוגי בית דין בסנהדרין (דף מב:)
  61. ^ יכול אף במחנה שכינה אלא ששינה מקום שחיטתו, כגון
  62. ^ דמשמע חוץ לשלש מחנות
  63. ^ אף 'במחנה', כגון במחנה לויה - שאינו ראוי לשחיטה לשום זבח
  64. ^ ’[מ]חוץ' למעוטי עולה בדרום, ו'במחנה' לפרושי דלא בעינן חוץ לשלש מחנות
  65. ^ של היכל? דהכי משמע: מי שלא הביאו לפתח אהל מועד - יצא זה שהביאו לעזרה
  66. ^ ופרכינן:
  67. ^ דפטר אגגו דמשמע 'אל פתח' = כל חללה של עזרה
  68. ^ למעוטי גגו ולמעוטי עולה בדרום, שהרי באו אל פתח; וממילא משתמע חיובא במחנה לויה: שלא הביאו אל פתח
  69. ^ אתא 'במחנה', והדר אתא 'מחוץ' דלא תימא מבמחנה איתרבי נמי שוחט עולה בדרום, תלמוד לומר: 'מחוץ' למידרש דבעינן מקום שאינו ראוי לשחיטת שום זבח, 'ואל פתח' איצטריך לדרשא אחריתי: הראוי לפתח אהל מועד - חייבין עליו בחוץ, יצאו פרת חטאת וקדשי בדק הבית
  70. ^ לעולם גג היכל לא מיחייב, דלא קרינא ביה 'ואל פתח אהל מועד לא הביאו' שהרי הביאו
  71. ^ אלא
  72. ^ דלא תימא 'פתח אהל מועד היא' - לכך נאמר 'במחנה': לאיתויי לחיובא, והדר אתא 'מחוץ' דלא תרבי מ'במחנה' שוחט עולה בדרום, ומהו ’[ו]אל פתח אהל מועד לא הביאו'? - שלא הביאו כדרך הבאת קדשי קדשים, בצפון; תלמוד לומר 'מחוץ': דלא חייב אלא משום חוץ: דאינו ראוי לשום זבח, יצא זה; ואתא ’[ו]אל פתח' למעוטי גגו: דלא תרבייה, כדקאמרת: שהוא מקום שאינו ראוי לשחיטת כל זבח: דכיון דאשמעינן 'מחוץ' דעולה בדרום פטור - שמע מינה [ו]אל פתח אהל מועד - לא אכדרך הבאתו קפיד, אלא אהבאה כל דהו, ובלבד שיהא כולו לתוך חלל העזרה
  73. ^ והרי לא הביאו לבית השחיטה 'אל פתח', ומ'אל פתח' נפקא
  74. ^ בחוץ
  75. ^ והויא לה ירושלים = בית הבחירה, ושעת איסור הבמות היא
  76. ^ בימי עזרא
  77. ^ Note:על איזו תקופה מדבר רבי יהושע? אם לאחר החורבן – הרי לא היה צריך לשמוע: הוא היה שם! נראה שדבריו המשך לדברי רבי אליעזר, שמדבר בזמן שבנו או שפצו את הבית, ולמעשה הבית היה בטל; אולי בזמן עזרא; וכן מדברי רבי יהושע בזמן מוקדם מאוד; וכן נראה מהלשון
  78. ^ הלכך עושין קלעים במקום חומה, וחזרו וקדשו בקידוש המפורש במסכת שבועות (דף יד.)
  79. ^ עצם - אין מצוה להעלותו אם פירש, כדאמרן בפרק 'המזבח מקדש' (לעיל דף פה:)