ביאור:בבלי זבחים דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

התם חד קרא כוליה לגופיה - [1] וחד לסככה [2]; [3] אתאי הלכתא [4] וגרעתה לשלישית ואוקימתה אטפח [5].

אלא מעתה (ויקרא יב ה) [ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה] וטמאה שְׁבוּעַיִּם [קרי] - שִׁבְעִים [6]; [7] אהני קרא ואהני מסורת [8] - ארבעים ותרין בעיא למיתב [9]!?

שאני התם דכתיב 'כנדתה' [10].

ותנא [11] מייתי לה מהכא: וכפר וכפר וכפר [12] מפני הדין [13]: שיכול והלא דין הוא [14]: נאמרו דמים למטה [15] ונאמרו דמים למעלה [16]: מה מתן דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר - אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת כיפר [17];

או כלך לדרך זו: נאמרו דמים בפנים [18] ונאמרו דמים בחוץ [19]; מה דמים האמורים בפנים, חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום [20] - אף דמים האמורין בחוץ: חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום!?

נראה למי דומה: דנין חוץ מחוץ [21], ואין דנין חוץ מבפנים?

או כלך לדרך זו: דנין חטאת וארבע קרנות מחטאת וארבע קרנות [22], ואל יוכיח חוץ [23] שאין חטאת וארבע קרנות [24]!?

תלמוד לומר: וכפר וכפר וכפר <מפני הדין>: וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שלש, וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שתים, וכפר - אף על פי שלא נתן אלא אחת.

והאי מיבעי ליה לגופיה [25]!?

אמר רבא בר אדא: מרי אסברה לי: אמר קרא: 'וכפר' 'ונסלח' [בשעיר נשיא (ויקרא ד כו: את כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו), ושעירה (ויקרא ד לא: ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח לה' וכפר עליו הכהן ונסלח לו) וכשבה (ויקרא ד לה: ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה' וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו): זו היא כפרה זו היא סליחה.

אימא: 'וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שלש למעלה ואחת למטה, וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, וכפר - אף על פי שלא נתן למעלה אלא למטה [26]!?

אמר רב אדא בר יצחק: אם כן [27] - ביטלת תורת ארבע קרנות [28]!?

[29] ואי רחמנא [30] אמר - ליבטלון [31]!

אמר רבא: איזהו דבר שצריך שלש [32]? הוי אומר אלו קרנות [33]!

אימא: וכפר אף על פי שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה [34]!?

לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה.

ולא? והתנן: 'הזה ממנו [35] ... אחת למעלה ושבע למטה [36]'!

[37] כמצליף [38].

מאי 'כמצליף'?

מחוי רב יהודה: כמנגדנא [39];

[40] 'הזה על טהרו של מזבח [41] שבע פעמים' -


עמוד ב

מאי לאו - אפלגיה דמזבח [42] כדאמרי אינשי: טהר טיהרא [43] דיומא?

אמר רבא בר שילא: לא!, אגילוייה [44], דכתיב (שמות כד י) [ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר] וכעצם השמים לטוהר.

והאיכא שירַיִּם [45]?

שירים לא מעכבי [46].

והאיכא שירים הפנימים, דאיכא דמאן דאמר מעכבי [47]?

בחד מקום [48] קאמרינן.

תניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: בית שמאי אומרים: שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים - מתירות [49] ומפגלות [50];

בית הלל אומרים: אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת.'

מתקיף לה רב אושעיא: אם כן ליתנייה [51] גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל [52]?

אמר ליה רבא: כי איתשיל [53] - להתירא איתשיל [54], דהוו להו בית שמאי לחומרא [55].

אמר רבי יוחנן: שלש מתנות [56] שבחטאות אינן באות בלילה [57], ובאות לאחר מיתה [58], והמעלה מהן בחוץ - חייב.

אמר רב פפא: יש מהן כתחלתו [59] ויש מהן כסופו [60]: חוץ [61], ולילה [62], זרות [63], וכלי שרת [64], קרן [65], ואצבע, כיבוס [66], ושִׁירַיִּם [67] - כתחלתן [68]; מיתה [69] - לא שריא [70] ולא מפגלא [71] ולא עיילא לגואי [72] – כסופן [73].

אמר רב פפא: מנא אמינא לה [74]? דתנן [פ"יא מ"ג]: 'ניתז מן הצואר על הבגד - אינו טעון כיבוס [75]; מן הקרן [76] ומן היסוד [77] - אינו טעון כיבוס [78]' - הא מן הראוי לקרן [79] טעון כיבוס!

וליטעמיך - מן היסוד אינו טעון כיבוס, הא מן הראוי ליסוד [80] טעון כיבוס [81]? (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד] אשר יזה [עליה תכבס במקום קדש] כתיב - פרט לזה שכבר הוזה!

הא מני - רבי נחמיה, דתנן [פ"יג מ"ו]: רבי נחמיה אומר: 'שׁיָרי הדם [82] שהקריבן בחוץ - חייב [83].

אימר דשמעת ליה לרבי נחמיה לענין העלאה, מידי דהוי אאיברים ופדרים [84]; לענין כיבוס מי שמעת ליה?

אִין,

הערות[עריכה]

  1. ^ פש להו ארבע,
  2. ^ מאחר שהתחיל לפרש תבניתה - פירש סכך עם דפנותיה
  3. ^ פשו תלת -
  4. ^ שנאמרה למשה מסיני
  5. ^ כך נאמרה הלכה: שהשלישית - דייה בטפח; היינו דתנן: [תוספתא סוכה פ"א מ,ט] 'שתים כהלכתן, שלישית אפילו טפח'
  6. ^ כתיב
  7. ^ נימא נמי
  8. ^ אהני מסורת לטפויי פלגא דתוספת שבעים על שבועיים [כלומר: 70 פחות 14 הם 56 תוספת], ואהני מקרא לבצורי פלגא [להוריד מחצית מהתוספת: לא להוסיף 56 אלא 28]; נמצאת מוסיף על שבועים כ"ח: חציו של נ"ו
  9. ^ ימי טומאה יולדת נקבה
  10. ^ משמע שלא ירד הכתוב למנין ימים אלא למנין שבועות: שהנדה שבוע אחת, והיולדת שבועים; שאם אתה אומר שִׁבְעִים - הפלגת מתורת נדה הרבה, אבל כשאתה אומר שְׁבוּעַיִּם - קרבת לתורת נדה
  11. ^ דמתניתין לא מייתי להא דבית הלל כרב הונא, אלא
  12. ^ בשעיר נשיא (ויקרא ד כו: את כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו), ושעירה (ויקרא ד לא: ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח לה' וכפר עליו הכהן ונסלח לו) וכשבה (ויקרא ד לה: ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה' וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו) [שעירה וכשבה של הדיוט] שכולן על המזבח החיצון
  13. ^ שחזר חלילה, ומלמד על החטאת החיצונה שכל מתנותיה מעכבות; לכך נאמרו אלו: להכשיר אם חיסר
  14. ^ להכשירה במתנה אחת, וקרא למה לי?
  15. ^ מחוט הסיקרא: כל הדמים חוץ מחטאת
  16. ^ מחוט הסיקרא: חטאת
  17. ^ מה תחתונים כפר במתנה אחת, דכתיב (דברים יב כז) ודם זבחיך ישפך; ומיהו חטאת מהאי קרא לא יליף, דלא שייכי ביה לשון 'שפיכה' כי אם 'זריקה': שהיא במתנת אצבע! אלא בבנין אב למד מן התחתונים: דאף הוא כפר במתנה אחת
  18. ^ בחטאות הפנימיות
  19. ^ בחטאות החיצונות
  20. ^ בפירקין ילפינן לה
  21. ^ חטאת מעולה
  22. ^ דנין חטאת החיצונה שהיא חטאת, וכתיב בה ארבע קרנות כמו שאמרנו למעלה: קרנת קרנת קרנות - מחטאת הפנימית שהיא חטאת ונאמרו בה ארבע קרנות כדלקמן: 'למעלה הוא אומר קרן קרנות בפר כהן משיח - הרי שתים; למטה הוא אומר בפר העדה קרן קרנות הרי כאן ארבע'
  23. ^ דשאר דמים
  24. ^ שאינן חטאת ולא נאמר בהן קרנות
  25. ^ בכל חד וחד, ללמדך שכפר על החטא
  26. ^ אבל למיעקרינהו לגמרי לא
  27. ^ דדרשינן 'כפר אף על פי שנתנן כולן למטה מן החוט'
  28. ^ הכתובים בחטאת, ועל חנם כתיב בה קרנות - דהיינו למעלה
  29. ^ ופרכינן:
  30. ^ דליבטלון בדיעבד מוכפר
  31. ^ וכי כתבינהו - למצוה כתבינהו
  32. ^ וכפר
  33. ^ וכדאמרינן: דכל חד וחד מיעט חדא קרן, וקם ליה אקרן אחת לעכב; דאי כדקאמרת: לאשמועינן דאי יהיב כולהו למטה כשר - ארבע 'וכפר' הוה ליה למיכתב: להכשיר ארבע המתנות למטה
  34. ^ ולהכי לא כתיבי ארבעה: משום דחדא מיהא מעכבא בלמעלה, ותלת איתכשרי למטה, אבל למיעקרינהו - לא
  35. ^ מדם פר יום הכפורים, בסדר יומא [יומא פ"ה מ"ג בשנויים]
  36. ^ כדכתיב על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא טז יד) וקא סלקא דעתא אחת מחצי עביו של כפרת ולמעלה, ושבע מחציה ולמטה
  37. ^ ומשני: ההוא
  38. ^ כדמפרש ואזיל
  39. ^ כאדם המכה מלקות ארבעים ברצועה: זו למטה מזו בסמוך, ולא שכיון אחת מחציו ולמעלה והשאר מחציו ולמטה; והא דקתני 'האחת חלוקה מהשבע' - לענין צידוד ידו קתני, כדמפרש התם: כשהוא מזה למעלה - מצדד ידו למטה, וכשהוא מזה למטה - מצדד ידו למעלה
  40. ^ והתנן התם [המשך המשנה ביומא פ"ה מ"ו]:
  41. ^ הפנימי, כדכתיב (ויקרא טז יט) והזה עליו מן הדם וגו'
  42. ^ כנגד חצי גובהו, ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה
  43. ^ צהרים
  44. ^ אגילוייה דמזבח: על גגו של מזבח: שהיה מטהרו תחילה מדשן שעליו, ומגלה את גגו; ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה 'טהרו' כדכתיב וטהרו (יחזקאל מג כו: שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו)
  45. ^ שנשפכים ליסוד; ועיקר המתנות למעלה
  46. ^ כפרה, ואנן - בדמים המעכבים קאמרינן דלא מצינו חציין למעלה וחציין למטה
  47. ^ לקמן ב'איזהו מקומן' (דף נב.); ועיקר המתנות בקרנות הפנימי - דהיינו למעלה, והשירים ביסוד מזבח החיצון - דהיינו למטה
  48. ^ במזבח אחד
  49. ^ כל זמן שלא ניתן שתים - לא הותרו אימורין להקטרה, ולא הבשר לאכילה
  50. ^ אם נתן שתיהן במחשבת פיגול; אבל אחת בשתיקה ואחת במחשבה - לא פיגל, שאין מפגלין בחצי מתיר
  51. ^ להך פלוגתא בעדיות
  52. ^ שכולן נסדרו במשנת עדיות, והא נמי קולי בית שמאי הוא: דלבית שמאי לא פיגל אלא אם כן חישב בשתיהן, ולבית הלל פיגל באחת מהן
  53. ^ משנה בבית המדרש תחילה ונחלקו עליה בית שמאי וב"ה
  54. ^ לענין היתר הבשר והאימורין נשאלה: שעמד השואל ושאל "נתן מתנה אחת בחטאת ונשפך הדם הותרו האימורין והבשר או לא הותרו"? עמדו בית שמאי ופסלו, עמדו בית הלל והכשירו
  55. ^ ומינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה - אינה מפגלת
  56. ^ אחרות
  57. ^ ואף על פי שאינן מעכבים, ולאו זריקה גמורה היא - מיהו דם נפסל בשקיעת החמה, כדלקמן, ואין מעלין לגבי מזבח לכתחילה
  58. ^ אם נתן מתנה ראשונה ומתו בעליה - כבר כפר בראשונה, ואין שם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום 'חטאת שמתו בעליה'
  59. ^ יש מדברים שבתורת דמים, שהשלש מתנות כמתנה ראשונה
  60. ^ ויש דברים שהן בתורת שׁיָרי הדם
  61. ^ הזורק אותן בחוץ - חייב, שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה
  62. ^ ואסור ליתנן בלילה, דנפסלו מלזרוק, והא זריקה היא
  63. ^ וזר חייב עליהן מיתה בפנים
  64. ^ וטעונות כלי שרת
  65. ^ ומתנה
  66. ^ אם ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת - טעון כיבוס, כדכתיב ואשר יזה מדמה... תכבס במקום קדש (ויקרא ו כ) כאילו ניתז קודם לכן; אבל אם נתן כל מתנותיה ואחר כך ניתז מן השִׁירַיִּם - אין טעון כיבוס, כדאמרינן בשמעתין אשר יזה - פרט לזה שכבר הוזה
  67. ^ חטאת שקיבל דמה בארבע כוסות, ונתן מתנה אחת מכל אחד - כולן נעשו שִׁירַיִּם לישפך ליסוד; אף הג' כוסות שִׁירַיִּם שלהן, כמו הראשונים
  68. ^ כמתנה הראשונה
  69. ^ באות לאחר מיתה, כדאמר לעיל
  70. ^ בשר שכבר הותר
  71. ^ אם נתן הראשונה בשתיקה והשלש במחשבה - לא פיגל, וכשר, כדתנן במתניתין
  72. ^ אין להם תורת פסול כניסת פנים: שאם נתן מתנה אחת בחוץ, והכניס השאר להיכל - לא נפסל משום 'חטאת שנכנס דמה לפנים', דכתיב לכפר בקודש (ויקרא ו כג) - בראוי לכפרה הכתוב מדבר
  73. ^ כשִׁירַיִּם
  74. ^ דטעונה כיבוס
  75. ^ כדאמרינן בפרק 'דם חטאת' (לקמן דף צג.) אשר יזה (ויקרא ו כ) - בראוי להזאה, יצא זה שלא נתקבל בכלי
  76. ^ משנגע בקרן המזבח - ניתז על הבגד
  77. ^ משנשפכו שִׁירַיִּם ליסוד - ניתז מן היסוד לבגד
  78. ^ כדאמרינן: אשר יזה - פרט לזה שכבר הוזה
  79. ^ כל דהו ואפילו שלש מתנות שבחטאות
  80. ^ כגון שׁיָרי הדם הראויין לישפך ליסוד
  81. ^ בתמיה
  82. ^ אף של חטאות החיצונות
  83. ^ אלמא - דם קחשיב להו; הא מילתא - הש"ס קאמר לה, ומסקנא דקושיין היא: לאפוקי מדרב פפא; כלומר: מהא לא איריא טעמא דידך, דהא רבי נחמיה היא: דאפילו בשִׁירַיִּם נמי טעון כיבוס
  84. ^ דלאו דמים נינהו - המעלן בחוץ חייב משום דחזו לפנים