ביאור:בבלי זבחים דף לח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
התם חד קרא כוליה לגופיה - [1] וחד לסככה [2]; [3] אתאי הלכתא [4] וגרעתה לשלישית ואוקימתה אטפח [5].
אלא מעתה (ויקרא יב ה) [ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה] וטמאה שְׁבוּעַיִּם [קרי] - שִׁבְעִים [6]; [7] אהני קרא ואהני מסורת [8] - ארבעים ותרין בעיא למיתב [9]!?
שאני התם דכתיב 'כנדתה' [10].
ותנא [11] מייתי לה מהכא: וכפר וכפר וכפר [12] מפני הדין [13]: שיכול והלא דין הוא [14]: נאמרו דמים למטה [15] ונאמרו דמים למעלה [16]: מה מתן דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר - אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת כיפר [17];
או כלך לדרך זו: נאמרו דמים בפנים [18] ונאמרו דמים בחוץ [19]; מה דמים האמורים בפנים, חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום [20] - אף דמים האמורין בחוץ: חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום!?
נראה למי דומה: דנין חוץ מחוץ [21], ואין דנין חוץ מבפנים?
או כלך לדרך זו: דנין חטאת וארבע קרנות מחטאת וארבע קרנות [22], ואל יוכיח חוץ [23] שאין חטאת וארבע קרנות [24]!?
תלמוד לומר: וכפר וכפר וכפר <מפני הדין>: וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שלש, וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שתים, וכפר - אף על פי שלא נתן אלא אחת.
והאי מיבעי ליה לגופיה [25]!?
אמר רבא בר אדא: מרי אסברה לי: אמר קרא: 'וכפר' 'ונסלח' [בשעיר נשיא (ויקרא ד כו: את כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו), ושעירה (ויקרא ד לא: ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח לה' וכפר עליו הכהן ונסלח לו) וכשבה (ויקרא ד לה: ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה' וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו): זו היא כפרה זו היא סליחה.
אימא: 'וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שלש למעלה ואחת למטה, וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, וכפר - אף על פי שלא נתן למעלה אלא למטה [26]!?
אמר רב אדא בר יצחק: אם כן [27] - ביטלת תורת ארבע קרנות [28]!?
[29] ואי רחמנא [30] אמר - ליבטלון [31]!
אמר רבא: איזהו דבר שצריך שלש [32]? הוי אומר אלו קרנות [33]!
אימא: וכפר אף על פי שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה [34]!?
לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה.
ולא? והתנן: 'הזה ממנו [35] ... אחת למעלה ושבע למטה [36]'!
מאי 'כמצליף'?
מחוי רב יהודה: כמנגדנא [39];
[40] 'הזה על טהרו של מזבח [41] שבע פעמים' -
מאי לאו - אפלגיה דמזבח [42] כדאמרי אינשי: טהר טיהרא [43] דיומא?
אמר רבא בר שילא: לא!, אגילוייה [44], דכתיב (שמות כד י) [ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר] וכעצם השמים לטוהר.
והאיכא שירַיִּם [45]?
שירים לא מעכבי [46].
והאיכא שירים הפנימים, דאיכא דמאן דאמר מעכבי [47]?
בחד מקום [48] קאמרינן.
תניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: בית שמאי אומרים: שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים - מתירות [49] ומפגלות [50];
בית הלל אומרים: אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת.'
מתקיף לה רב אושעיא: אם כן ליתנייה [51] גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל [52]?
אמר ליה רבא: כי איתשיל [53] - להתירא איתשיל [54], דהוו להו בית שמאי לחומרא [55].
אמר רבי יוחנן: שלש מתנות [56] שבחטאות אינן באות בלילה [57], ובאות לאחר מיתה [58], והמעלה מהן בחוץ - חייב.
אמר רב פפא: יש מהן כתחלתו [59] ויש מהן כסופו [60]: חוץ [61], ולילה [62], זרות [63], וכלי שרת [64], קרן [65], ואצבע, כיבוס [66], ושִׁירַיִּם [67] - כתחלתן [68]; מיתה [69] - לא שריא [70] ולא מפגלא [71] ולא עיילא לגואי [72] – כסופן [73].
אמר רב פפא: מנא אמינא לה [74]? דתנן [פ"יא מ"ג]: 'ניתז מן הצואר על הבגד - אינו טעון כיבוס [75]; מן הקרן [76] ומן היסוד [77] - אינו טעון כיבוס [78]' - הא מן הראוי לקרן [79] טעון כיבוס!
וליטעמיך - מן היסוד אינו טעון כיבוס, הא מן הראוי ליסוד [80] טעון כיבוס [81]? (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד] אשר יזה [עליה תכבס במקום קדש] כתיב - פרט לזה שכבר הוזה!
הא מני - רבי נחמיה, דתנן [פ"יג מ"ו]: רבי נחמיה אומר: 'שׁיָרי הדם [82] שהקריבן בחוץ - חייב [83].
אימר דשמעת ליה לרבי נחמיה לענין העלאה, מידי דהוי אאיברים ופדרים [84]; לענין כיבוס מי שמעת ליה?
אִין,
הערות
[עריכה]- ^ פש להו ארבע,
- ^ מאחר שהתחיל לפרש תבניתה - פירש סכך עם דפנותיה
- ^ פשו תלת -
- ^ שנאמרה למשה מסיני
- ^ כך נאמרה הלכה: שהשלישית - דייה בטפח; היינו דתנן: [תוספתא סוכה פ"א מ,ט] 'שתים כהלכתן, שלישית אפילו טפח'
- ^ כתיב
- ^ נימא נמי
- ^ אהני מסורת לטפויי פלגא דתוספת שבעים על שבועיים [כלומר: 70 פחות 14 הם 56 תוספת], ואהני מקרא לבצורי פלגא [להוריד מחצית מהתוספת: לא להוסיף 56 אלא 28]; נמצאת מוסיף על שבועים כ"ח: חציו של נ"ו
- ^ ימי טומאה יולדת נקבה
- ^ משמע שלא ירד הכתוב למנין ימים אלא למנין שבועות: שהנדה שבוע אחת, והיולדת שבועים; שאם אתה אומר שִׁבְעִים - הפלגת מתורת נדה הרבה, אבל כשאתה אומר שְׁבוּעַיִּם - קרבת לתורת נדה
- ^ דמתניתין לא מייתי להא דבית הלל כרב הונא, אלא
- ^ בשעיר נשיא (ויקרא ד כו: את כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו), ושעירה (ויקרא ד לא: ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח לה' וכפר עליו הכהן ונסלח לו) וכשבה (ויקרא ד לה: ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה' וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו) [שעירה וכשבה של הדיוט] שכולן על המזבח החיצון
- ^ שחזר חלילה, ומלמד על החטאת החיצונה שכל מתנותיה מעכבות; לכך נאמרו אלו: להכשיר אם חיסר
- ^ להכשירה במתנה אחת, וקרא למה לי?
- ^ מחוט הסיקרא: כל הדמים חוץ מחטאת
- ^ מחוט הסיקרא: חטאת
- ^ מה תחתונים כפר במתנה אחת, דכתיב (דברים יב כז) ודם זבחיך ישפך; ומיהו חטאת מהאי קרא לא יליף, דלא שייכי ביה לשון 'שפיכה' כי אם 'זריקה': שהיא במתנת אצבע! אלא בבנין אב למד מן התחתונים: דאף הוא כפר במתנה אחת
- ^ בחטאות הפנימיות
- ^ בחטאות החיצונות
- ^ בפירקין ילפינן לה
- ^ חטאת מעולה
- ^ דנין חטאת החיצונה שהיא חטאת, וכתיב בה ארבע קרנות כמו שאמרנו למעלה: קרנת קרנת קרנות - מחטאת הפנימית שהיא חטאת ונאמרו בה ארבע קרנות כדלקמן: 'למעלה הוא אומר קרן קרנות בפר כהן משיח - הרי שתים; למטה הוא אומר בפר העדה קרן קרנות הרי כאן ארבע'
- ^ דשאר דמים
- ^ שאינן חטאת ולא נאמר בהן קרנות
- ^ בכל חד וחד, ללמדך שכפר על החטא
- ^ אבל למיעקרינהו לגמרי לא
- ^ דדרשינן 'כפר אף על פי שנתנן כולן למטה מן החוט'
- ^ הכתובים בחטאת, ועל חנם כתיב בה קרנות - דהיינו למעלה
- ^ ופרכינן:
- ^ דליבטלון בדיעבד מוכפר
- ^ וכי כתבינהו - למצוה כתבינהו
- ^ וכפר
- ^ וכדאמרינן: דכל חד וחד מיעט חדא קרן, וקם ליה אקרן אחת לעכב; דאי כדקאמרת: לאשמועינן דאי יהיב כולהו למטה כשר - ארבע 'וכפר' הוה ליה למיכתב: להכשיר ארבע המתנות למטה
- ^ ולהכי לא כתיבי ארבעה: משום דחדא מיהא מעכבא בלמעלה, ותלת איתכשרי למטה, אבל למיעקרינהו - לא
- ^ מדם פר יום הכפורים, בסדר יומא [יומא פ"ה מ"ג בשנויים]
- ^ כדכתיב על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא טז יד) וקא סלקא דעתא אחת מחצי עביו של כפרת ולמעלה, ושבע מחציה ולמטה
- ^ ומשני: ההוא
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ כאדם המכה מלקות ארבעים ברצועה: זו למטה מזו בסמוך, ולא שכיון אחת מחציו ולמעלה והשאר מחציו ולמטה; והא דקתני 'האחת חלוקה מהשבע' - לענין צידוד ידו קתני, כדמפרש התם: כשהוא מזה למעלה - מצדד ידו למטה, וכשהוא מזה למטה - מצדד ידו למעלה
- ^ והתנן התם [המשך המשנה ביומא פ"ה מ"ו]:
- ^ הפנימי, כדכתיב (ויקרא טז יט) והזה עליו מן הדם וגו'
- ^ כנגד חצי גובהו, ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה
- ^ צהרים
- ^ אגילוייה דמזבח: על גגו של מזבח: שהיה מטהרו תחילה מדשן שעליו, ומגלה את גגו; ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה 'טהרו' כדכתיב וטהרו (יחזקאל מג כו: שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו)
- ^ שנשפכים ליסוד; ועיקר המתנות למעלה
- ^ כפרה, ואנן - בדמים המעכבים קאמרינן דלא מצינו חציין למעלה וחציין למטה
- ^ לקמן ב'איזהו מקומן' (דף נב.); ועיקר המתנות בקרנות הפנימי - דהיינו למעלה, והשירים ביסוד מזבח החיצון - דהיינו למטה
- ^ במזבח אחד
- ^ כל זמן שלא ניתן שתים - לא הותרו אימורין להקטרה, ולא הבשר לאכילה
- ^ אם נתן שתיהן במחשבת פיגול; אבל אחת בשתיקה ואחת במחשבה - לא פיגל, שאין מפגלין בחצי מתיר
- ^ להך פלוגתא בעדיות
- ^ שכולן נסדרו במשנת עדיות, והא נמי קולי בית שמאי הוא: דלבית שמאי לא פיגל אלא אם כן חישב בשתיהן, ולבית הלל פיגל באחת מהן
- ^ משנה בבית המדרש תחילה ונחלקו עליה בית שמאי וב"ה
- ^ לענין היתר הבשר והאימורין נשאלה: שעמד השואל ושאל "נתן מתנה אחת בחטאת ונשפך הדם הותרו האימורין והבשר או לא הותרו"? עמדו בית שמאי ופסלו, עמדו בית הלל והכשירו
- ^ ומינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה - אינה מפגלת
- ^ אחרות
- ^ ואף על פי שאינן מעכבים, ולאו זריקה גמורה היא - מיהו דם נפסל בשקיעת החמה, כדלקמן, ואין מעלין לגבי מזבח לכתחילה
- ^ אם נתן מתנה ראשונה ומתו בעליה - כבר כפר בראשונה, ואין שם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום 'חטאת שמתו בעליה'
- ^ יש מדברים שבתורת דמים, שהשלש מתנות כמתנה ראשונה
- ^ ויש דברים שהן בתורת שׁיָרי הדם
- ^ הזורק אותן בחוץ - חייב, שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה
- ^ ואסור ליתנן בלילה, דנפסלו מלזרוק, והא זריקה היא
- ^ וזר חייב עליהן מיתה בפנים
- ^ וטעונות כלי שרת
- ^ ומתנה
- ^ אם ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת - טעון כיבוס, כדכתיב ואשר יזה מדמה... תכבס במקום קדש (ויקרא ו כ) כאילו ניתז קודם לכן; אבל אם נתן כל מתנותיה ואחר כך ניתז מן השִׁירַיִּם - אין טעון כיבוס, כדאמרינן בשמעתין אשר יזה - פרט לזה שכבר הוזה
- ^ חטאת שקיבל דמה בארבע כוסות, ונתן מתנה אחת מכל אחד - כולן נעשו שִׁירַיִּם לישפך ליסוד; אף הג' כוסות שִׁירַיִּם שלהן, כמו הראשונים
- ^ כמתנה הראשונה
- ^ באות לאחר מיתה, כדאמר לעיל
- ^ בשר שכבר הותר
- ^ אם נתן הראשונה בשתיקה והשלש במחשבה - לא פיגל, וכשר, כדתנן במתניתין
- ^ אין להם תורת פסול כניסת פנים: שאם נתן מתנה אחת בחוץ, והכניס השאר להיכל - לא נפסל משום 'חטאת שנכנס דמה לפנים', דכתיב לכפר בקודש (ויקרא ו כג) - בראוי לכפרה הכתוב מדבר
- ^ כשִׁירַיִּם
- ^ דטעונה כיבוס
- ^ כדאמרינן בפרק 'דם חטאת' (לקמן דף צג.) אשר יזה (ויקרא ו כ) - בראוי להזאה, יצא זה שלא נתקבל בכלי
- ^ משנגע בקרן המזבח - ניתז על הבגד
- ^ משנשפכו שִׁירַיִּם ליסוד - ניתז מן היסוד לבגד
- ^ כדאמרינן: אשר יזה - פרט לזה שכבר הוזה
- ^ כל דהו ואפילו שלש מתנות שבחטאות
- ^ כגון שׁיָרי הדם הראויין לישפך ליסוד
- ^ בתמיה
- ^ אף של חטאות החיצונות
- ^ אלמא - דם קחשיב להו; הא מילתא - הש"ס קאמר לה, ומסקנא דקושיין היא: לאפוקי מדרב פפא; כלומר: מהא לא איריא טעמא דידך, דהא רבי נחמיה היא: דאפילו בשִׁירַיִּם נמי טעון כיבוס
- ^ דלאו דמים נינהו - המעלן בחוץ חייב משום דחזו לפנים