ביאור:בבלי זבחים דף פד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תרד [1];
מנחה הבאה עם הזבח [2] לדברי רבן גמליאל ורבי יהושע לא תרד [3], לדברי כולן [4] תרד [5];
נסכים הבאין בפני עצמן [6] לדברי כולן [7] ירדו, לדברי רבן גמליאל ורבי שמעון לא ירדו;
נסכין הבאין עם הזבח לדברי כולן ירדו, לדברי רבן גמליאל לחודיה לא ירדו.
פשיטא [8]!?
מנחה הבאה בפני עצמה איצטריכא ליה [9] וכדרבא, דאמר רבא: מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום [10].
ונשמעינן [11] כדרבא!?
נסכים הבאים עם הזבח איצטריכא ליה [12] דקא מקרב להו למחר וליומא חרא; סלקא דעתא אמינא: הואיל [13] דאמר מר 'מנחתם ונסכיהם' בלילה 'מנחתם ונסכיהם' למחר [14], כנסכים הבאין בפני עצמן דמו, ומודי רבי שמעון דלא ירדו - קא משמע לן.
משנה:
אלו, אם עלו - לא ירדו:
הלן [15], והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין, וזרקו את דמו;
רבי יהודה אומר: שנשחט בלילה, ונשפך דמה, ויצא דמה חוץ לקלעים, אם עלתה - תרד [16];
רבי שמעון אומר: לא תרד: שהיה פסולו בקודש [17], שרבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו; לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו [18];
ואלו שלא היו פסולן בקדש: הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטרפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין;
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין [19].
רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח [20].
כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו [21];
וכולן שעלו חיים לראש המזבח – ירדו.
עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד; שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה.
תוספות ד"ה כל שפסולו בקדש: שאירע לאחר שחיטה, שנתקדש בכלי, כדפרישית לעיל בפרק 'חטאת העוף' [סח,ב ד"ה אמר]
גמרא:
תניא [ספרא צו פרשה א משנה ז-ח]: רבי יהודה אומר: (ויקרא ו ב: צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו) 'זאת' 'היא' 'העולה' - הרי אלו שלשה מיעוטין: פרט לשנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, שאם עלתה – תרד [22];
רבי שמעון אומר: 'עולה' - אין לי אלא עולה כשרה, מנין לרבות שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, והלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו, הניתנין למטה שנתנן למעלה ולמעלה שנתנן למטה, והניתנין בחוץ שנתנן בפנים בפנים שנתנן בחוץ, ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן – מנין? - תלמוד לומר: 'תורת העולה' [23] - ריבה תורה אחת לכל העולין, שאם עלו לא ירדו.
יכול שאני מרבה הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן? - תלמוד לומר: 'זאת'.
ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו?
אחר שריבה
הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקודש.
ורבי יהודה מייתי לה [24] מהכא:
'מפני מה אמרו 'לן בדם כשר [25]'? שהרי לן כשר באימורין [26];
לן באימורין כשר - שהרי לן כשר בבשר [27];
יוצא - שהיוצא כשר בבמה [28];
טמא - הואיל והותר לעבודת ציבור [29];
חוץ לזמנו - הואיל ומרצה לפיגולו;
חוץ למקומו - הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו [30];
שקבלו פסולין וזרקו את דמו - בהנך פסולי דחזו לעבודת ציבור [כגון: כהן טמא].
וכי דנין דבר שלא בהכשרו [31] מדבר שבהכשרו [32]?
תנא – א'זאת תורת העולה' ריבה סמיך ליה [33].
אמר רבי יוחנן: השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה [34] בחוץ - חייב [35]:
הערות
[עריכה]- ^ דהא לא מרבו אלא 'עולה' ודוגמתה מין בהמה ועוף, ולא מנחה
- ^ כלומר: בגלל זבח
- ^ דהא 'מוקדה' ו'מזבח' הואי
- ^ לרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא ורבי שמעון
- ^ אם פסולה היא
- ^ כגון המתנדב יין בלא זבח, דתנן במנחות (פ"יב מ"ה, דף קד:) 'מתנדבין יין'
- ^ רבי יוסי ורבי עקיבא ורבי יהושע
- ^ הכי גרסינן: פשיטא דהכי הוא: דלרבי יהושע, מידי דבר מוקדה – אִין, דלאו בר מוקדה – לא; לרבן גמליאל כל דבר מזבח, ולרבי שמעון בא בגלל עצמו, ולתנאי דמתניתא - מנחה לא
- ^ ולאשמועינן דיש מנחת נסכים הבאה בפני עצמה
- ^ בלא זבח, ואף על גב שלא אמרה תורה 'מנחת כליל' אלא הבאה בגלל זבח - היכא דפריש פריש
- ^ ריש לקיש בהדיא
- ^ לריש לקיש לאשמועינן: דלרבי שמעון ירדו, וכגון
- ^ דקיימא לן (לעיל דף מד.) 'אדם מביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד עשרה ימים', ונפקא לן מהא:
- ^ ’[ו]מנחתם ונסכיהם' יתירי דכתיבי בקרבנות החג - להכי כתיבי
- ^ בין דם בין אימורים
- ^ בהנך תלתא פליג, ומודי בשארא, וטעמא יליף בגמרא
- ^ משבאת לעזרה נפסלה
- ^ בגמרא יליף טעמא
- ^ דאם עלו - לא ירדו! ובגמרא מוקי לה בדוקין שבעין, הואיל וכשרין בעופות לכתחילה
- ^ ומורידן
- ^ אכל פוסלין דתנן בהו 'לא ירדו' - כך אם ירדו לאחר שעלו - לא יעלו עוד
- ^ 'זאת' מיעוטא, ו'היא' מיעוטא, והוה אמינא ד'העולה' מיעוטא, דמשמע העולה המיוחדת כשרה ולא פסולה - למעוטי פסולין אתו: שאפילו עלו – ירדו, ולא תימא 'כל הנוגע במזבח [יקדש]’ - לכל פסולין אתא; ומסתבר דהני ממעט: שפסולן לפני זריקה; ולקמיה מפרש שאר פסולין מנא ליה דלא ירדו, דלא ממעט להו מהכא, כגון: נשחט חוץ לזמנו - דפסולו לפני זריקה
- ^ שהיא על מוקדה: שתהא שם כל הלילה עד הבקר ולא תרד
- ^ לשאר פסולין
- ^ שאם עלה לא ירד
- ^ שאם עלו לא ירדו
- ^ כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים
- ^ וביוצא דאימורי עולה ואימורי קדשים, אבל יוצא דדם - פוסל רבי יהודה, דנפקי לה תלתא פסולי מתלתא מיעוטי, ומסתברא למעוטי יוצא דדם
- ^ כגון טמא
- ^ דאשכחן ליה ריצוי אפילו בפנים: שמרצה לפיגולו ליענש כרת
- ^ כגון לן באימורין
- ^ לן בבשר [שלמים]? ויוצא דמקדש [דפסול] - מיוצא דבמה, שאין שם מחיצה
- ^ לאסמכתא למילתיה
- ^ אותה
- ^ משום 'מעלה בחוץ'; ואפילו לרבי יהודה, דאמר 'אם עלתה בפנים – תרד'; ולא מיבעיא הנך דאם עלו לא ירדו, דחייב על העלאתן בחוץ, כדאמרינן בפרק 'השוחט' (לקמן דף קיא:), דהא מתקבלין בפנים, אלא אפילו הך לרבי יהודה חייב