ביאור:בבלי זבחים דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולרבי שמעון, דלא בעי קידוש קומץ [1], ולמאן דאמר לרבי שמעון נמי בעי קידוש קומץ [2] בשמאל אכשורי מכשר [3] – 'יד' 'יד' דרבא למה לי? אי לקמיצה עצמה [4] - מדרב יהודה בריה דרבי חייא נפקא, דאמר רב יהודה בריה דרבי חייא: 'מאי טעמא דרבי שמעון [5]? דאמר קרא [6]: (ויקרא ו י) [לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי] קודש קדשים היא כחטאת וכאשם; [7] בא לעובדה ביד - עובדה בימין, כחטאת [8]; בא לעובדה בכלי - עובדה בשמאל, כאשם [9]' [10]!?

לא נצרכא אלא לקומץ מנחת חוטא [11]; סלקא דעתא אמינא: הואיל ואמר רבי שמעון [12] שלא יהא קרבנו מהודר, [13] כי קמץ לה בשמאל נמי תיתכשר [14] - קא משמע לן [15].

משנה:

נשפך הדם [16] על הרצפה [17] ואספו - פסול.

גמרא:

תנו רבנן (ויקרא ד ה) ולקח הכהן המשיח מדם הפר [והביא אתו אל אהל מועד]: מדם הנפש, ולא מדם העור ולא מדם התמצית; מדם הפר: דם מהפר יקבלנו [18]; דאי סלקא דעתך מִדם הפר [19] כדכתיב [20]: מדם ואפילו מקצת דם - והאמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר (ויקרא ד ז) [ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד] ואת כל דם הפר ישפוך [אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד]; אלא מדם הפר: דם מהפר יקבלנו, וקסבר: גורעין [21] ומוסיפין [22] ודורשין [23].

תוספות ד"ה גורעין ומוסיפין ודורשין: לא שייך למיפרך 'סכינא חריפא אפסקא קראי' אלא כשמחסר תיבה אחת, כי ההיא ד'יש נוחלין' [ב"ב דף קיא:]; ואם תאמר: תיפוק לי מדממעטינן דם סכין - כל שכן שעל הרצפה!? ויש לומר דדילמא דם סכין גרע, משום דנתקבלה בפסול; אי נמי: אי לאו טעמא דגורעין ומוסיפין ודורשין - הוה אמינא ד'מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר' אתא למעוטי שעל הרצפה, אבל דסכין - שפיר דמי.

גופא אמר רב יהודה אמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר (ויקרא ד ז) [ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד] ואת כל דם הפר ישפך [אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד].

והא בשיריים כתיב [24]?

אם אינו ענין לשיריים - דהא ליתיה לכוליה דם [25] - תניהו ענין בקבלה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: השוחט צריך שיגביה סכין למעלה [26], שנאמר (ויקרא ד יד,יח) ולקח מדם הפר - ולא מדם הפר ודבר אחר [27].

ודם סכין - במאי מקנח ליה?

אמר אביי: בשפת מזרק [28], כדכתיב (עזרא א י) כפורי זהב [שלשים כפורי כסף משנים ארבע מאות ועשרה כלים אחרים אלף] [29].

אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: השוחט צריך שיתן


עמוד ב

ורידין לתוך הכלי [30].

איתמר נמי: אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ורידין צריך שיראו אויר כלי.

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: היה מקבל, ונפחתו שולי מזרק [31] עד שלא הגיע דם לאויר מזרק [32] – מהו? אויר שאין סופו לנוח [33] כמונח דמי [34]? או לא כמונח דמי [35]? [36]

אמר ליה: תניתוה: 'חבית שמונחת תחת הזינוק [37]: מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין [38]; צירף פיה לזינוק [39] - מים שבתוכה [40] פסולין, ושבחוצה לה [41] כשירין [42]'.

האי – מאי? בעי מיניה 'אויר שאין סופו לנוח', וקא פשט ליה 'אויר שסופו לנוח' [43]?

תרתי קא בעי מיניה [44]: אם תימצי לומר 'אויר שאין סופו לנוח - לאו כמונח דמי', אויר שסופו לנוח מאי?

רב יוסף מתני הכי;

רב כהנא מתני: חבית בעא מיניה [45], ופשט ליה [46] חבית [47].

רבה מתני: חבית בעא מיניה, ופשט ליה מזרק [48]: אי אתה מודה במזרק, שאי איפשר לו בלא זינוק [49].

תנן התם [פרה פ"ו מ"ד]: '[50] נתן ידו [51] או רגלו או עלי ירקות [52] כדי שיעברו מים לחבית – פסולין [53]; עלי קנים ועלי אגוזים – כשירה; זה הכלל: דבר המקבל טומאה – פסולין, דבר שאינו מקבל טומאה – כשירין'

מנא הני מילי?

דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא: אמר קרא: (ויקרא יא לו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור [ונגע בנבלתם יטמא]: הוייתן על ידי טהרה תהא [54].

אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן: זאת אומרת [55]: אויר כלי ככלי דמי [56]!

אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא: ודילמא בשותת [57]?

אמר ליה: תרדא [58]! כדי שיעברו מים לחבית תנן [59].

ואמר רבי חייא בר אבא: אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי צדוק נישנית משנה זו, דתנן [עדויות פ"ז מ"ד]: 'העיד רבי צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוזין שהן כשירין; זה היה מעשה באוהלייא, ובא מעשה לפני חכמים בלשכת הגזית, והכשירו'.

אמר רבי זירא אמר רבי: הצורם [60] אזן הפר, ואחר כך קיבל דמו [61] – פסול, שנאמר ולקח מדם הפר* - פר שהיה כבר [62].

  • [אולי ויקרא ד,ה: ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד:

או ויקרא טז,יד: ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו:

או ויקרא טז,יח: ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב]

אשכחן קדשי קדשים [63], קדשים קלים מנלן?

אמר רבא: תניא: (שמות יב ה) שה תמים זכר בן שנה [יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו] שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה [64]; בקבלה בהולכה בזריקה מנין? תלמוד לומר: יהיה: כל הוייותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה.

איתיביה אביי [תוספתא זבחים פ"ד מ"ב; תוספתא פסחים פ"ו מ"ג]: 'רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן [65] כזית בשר או כזית חלב - זורק את הדם' [66]?!

תרגומא אבן שנה [67].

ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה בשעת הולכה וזריקה בן שתים?

אמר רבא: זאת אומרת: שעות פוסלות בקדשים [68].

אמר רבי אמי אמר רבי אלעזר: היא בפנים [69] ורגליה בחוץ; חתך [70] ואחר כך שחט - כשירה [71] [72];

הערות[עריכה]

  1. ^ כדאמר ב'הקומץ רבה' (מנחות פ"ג מ"ד; דף כו.): שלא בכלי שרת פסולה, ורבי שמעון מכשיר
  2. ^ דאיכא אמוראי דפליגי התם במילתיה דרבי שמעון, ואיכא למאן דאמר: הכל מודים בקומץ שטעון קידוש, וכי קאמר רבי שמעון 'כשרה' - בהקטרה קאמר: אם נטלו מתוך כלי שרת לאחר שקידשו והקטירו בידו
  3. ^ לקדש: דלא עדיף קידוש הקומץ מקבלת הדם, דמכשר לה רבי שמעון בשמאל
  4. ^ שתהא בימין, דלרבי שמעון לא נפקא ליה מוקמץ הכהן (ויקרא ה יב), דהא אמרו לעיל דבעינן לרבי שמעון אצבע מדרב יהודה נפקא
  5. ^ דמכשר הקטרת קומץ שלא בכלי אם העלן למזבח בידו
  6. ^ במנחה
  7. ^ להכי איתקש מנחה לחטאת ואשם לומר לך:
  8. ^ שזריקת דמה בימין במתן אצבע ולא בכלי ובעיא ימין דכתיב בה אצבע וכהונה
  9. ^ שזריקה בכלי, והיא כשרה בשמאל לרבי שמעון, כדאמר לעיל: זרק בשמאל פסול ורבי שמעון מכשירי
  10. ^ אלמא אי בעי ביד – עביד, אי בכלי – עביד, וממילא נפקא קמיצה בימין: דהא עבודת יד היא, ולא עבודת כל
  11. ^ שתהא קמיצתו בימין
  12. ^ בפרק קמא דמנחות (דף ו.) 'בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה: שלא יהא חוטא נשכר; ומפני מה לא הטעינה? -
  13. ^ סלקא דעתא אמינא
  14. ^ קמיצת שמאל תתכשר בה
  15. ^ 'יד' 'יד' דרבא; כולה שמעתין במנחות
  16. ^ מצואר בהמה
  17. ^ שלא נתקבל בכלי
  18. ^ שאם נשפך מן הצואר על הרצפה ואספו – פסול, שהרי לא נתקבל מהפר
  19. ^ דהאי מ"ם דכתיבא במדם דרשינן ליה
  20. ^ דמשמע מקצת הדם
  21. ^ אות מתיבה זו
  22. ^ אותה על חבירתה
  23. ^ כרבי שמעון בסדר יומא
  24. ^ בשפיכת שיריים כתיב ולא בקבלה
  25. ^ שכבר ניתן ממנו על הקרנות
  26. ^ שלא יפול דם הסכין על המזרק
  27. ^ סכין
  28. ^ ולא לתוכו
  29. ^ 'כפורי זהב' קרי למזרקין בספר עזרא, על שם קינוח, כדאמר במסכת חולין (דף ח:) אי איכא בליתא דפריסא למכפריה; אי נמי: ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא - גבי נירון קיסר (גיטין דף נו.)
  30. ^ דנהוי קבלה מהפר שפיר; והאי 'תוך' - לאו דווקא: דהא לא אפשר אלא על אוירו של תוך כלי
  31. ^ קרקעיתו; פיני"ו בלע"ז
  32. ^ לבין דופני מזרק, בעוד הדם למעלה מהן; ומיהו על כנגד אוירו הן, דהא 'ורידין רואים אויר כלי'
  33. ^ כגון האי: שעתידים שוליו ליפול עד שלא ינוח דם לתוכו
  34. ^ והוה ליה כמי שנתקבל ונשפך, דכשר לאוספו
  35. ^ והוה ליה כנשפך מן הצואר לרצפה, דפסול
  36. ^ וכשהגיע דם לאויר דופנותיו עד שלא נפחתו שוליו - לא מיבעיא ליה: דמשנכנס לתוכן הויא קבלה.
  37. ^ צנור המקלח מים מהר זקוף, והקילוח מקלח למרחוק, ונופל לחבית; וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת
  38. ^ כלומר: שלא יתן כלי לתוך אוירה, ויאחזנו בידו לקבל בו הקילוח לקידוש, ואף לא חוצה לה למעלה מאוגניה כנגד אוירה: דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה - הרי הן כמונחים בתוכה, ופסק לה חיותייהו, ואנן - מים חיים אל כלי (במדבר יט יז) בעינן לקדוש; אלמא אויר כמונח דמי! ולקמיה פריך: האי – 'אויר שסופו לנוח' הוא
  39. ^ שאין אויר מפסיק בין פיה לזינוק
  40. ^ כלומר: שבאו לתוך אויר דופנותיה
  41. ^ אף על פי שכנגד אוירה
  42. ^ שעדיין לא פירשו מן הצינור, ואפילו אויר אין כאן
  43. ^ אויר שסופו לנוח הוא, כגון הא דקתני רישא 'שבחוצה לה פסולין' - דילמא האי דחשיב ליה כמונח - משום דראוי היה לנוח: שהרי חבית זו שלימה, וראוי היה לנוח אי לא שבא זה וקלט, אבל נפחתו שולי מזרק - לא היה עתיד ראוי לנוח
  44. ^ ופשט ליה חדא מינייהו
  45. ^ לא הוה שמיעא ליה הא מתניתין, ובעא מיניה: חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבחוצה לה כנגד אוירה - מהו לקלוט אותן למי חטאת?
  46. ^ מהא מתני'
  47. ^ דפסולין
  48. ^ צא ולמד מקבלת דם
  49. ^ כששוחט על אויר הכלי - אין הדם שותת במקומו, אלא מקלח לרוחב הכלי עד להלן; ואי אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי - נמצא כשהוא יורד לכלי - מן האויר הוא בא, ולא מן הפר, והתורה אמרה[בדרשה לעיל, מהילים מדם הפר]: 'דם מהפר יקבלנו'; וגבי חבית נמי: אויר שסופו לנוח הוא, וכמונח דמי, ופסולין
  50. ^ קילוח היורד מהר מעוקם, שמשפע ועולה, ואין הקילוח יורד לחבית
  51. ^ ונתן ידו למעלה מראש הצנור לעשות כעין מרזב כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש
  52. ^ הראויין לאכילה ומקבלין טומאה
  53. ^ המים, כדיליף לקמיה
  54. ^ הוייתן של מים המטהרים - על ידי טהרה תהא: כשאתה מהווה אותם להיות מקוה או קדוש - הוי מהווה אותם על ידי דבר שאין מקבל טומאה
  55. '^ מדקתני נתן ידו כו' פסל
  56. ^ דהא אין המים שותתין מידו לכלי בשתיתה, אלא בהעברה: כשיוצאין מידו מקלחין להם על פני רחב פי החבית - ואפילו הכי פסול; אלמא משיצאו מידו לקלח על פני אויר - הוה ליה כאילו שתתו מידו לכלי, שהרי ידו על כנגד שפת הכלי מונחת, ומשיצאו מידו מקלחים - באו כנגד אוירו; דאי לאו ככלי דמי - אמאי פסול? הלא מן האויר באין לו, והוה ליה כנותן ידו בצינור משוך מן הקילוח עשר אמות
  57. ^ מידו לכלי, ולא באו מן האויר
  58. ^ שוטה בהול
  59. ^ והעברה - בקילוח משמע
  60. ^ אקרני"ר; דהוי מום דתנן (בבכורות דף לז.) 'נפגמה אזנו' - גבי מום
  61. ^ דהוה ביה מום בין שחיטה לקבלה
  62. ^ צריך שיהא שלם בשעת קבלה כבשעת שחיטה
  63. ^ דהאי - בפר כתיב
  64. ^ דכתיב (שמות יב ד) תכוסו על השה דהיינו שחיטה; וסמיך ליה שה תמים וגו'
  65. ^ בשעת זריקה
  66. ^ אבל אם נטמא כל הבשר והחלב או שאבד - לא יזרוק; רבי יהושע לטעמיה, דדריש ועשית עולותיך הבשר והדם (דברים יב כז): אם אין בשר - אין דם; [(לקמן קד.) פסחים עז.; ספרי ראה פסקא כו] מיהא זורק; ואין לך בעל מום גדול מזה; קשיא לרבא, דאמר 'בעינן תם בשעת זריקה'; אבל לרבי זירא לא קשיא: דהא לא בעי תם אלא בשחיטה וקבלה
  67. ^ אביי אמר ליה לרבא: תרגמה אבן שנה למתניתין, דמשמע דבעי 'כל הוויותיו כשעת שחיטה' - אבן שנה קאי, דסליק מיניה: בן שנה יהיה - כל הווייתו יהיה בן שנה, אבל אם נכנס בשנה שניה בין שחיטה לזריקה – פסול, דשעות פוסלות בקדשים, כדפירש ואזיל; אבל תם - לא תילף מיניה, דהאי יהיה - לאו אתמים קאי; וקבלה בקדשים קלים בתמימות: הואיל וגלי בקדשי קדשים - גלי
  68. ^ דשנה האמורה בקדשים, קיימא לן בפרק 'יוצא דופן' במסכת נדה (דף מז:) דאין מונין לה מתשרי כשאר ראשי שנים, אלא מיום שנולד, מעת לעת לשנה הבאה, וילפינן לה מקרא: דכתיב בהו בן שנתו - שנתו שלו, ולא שנה של מנין עולם; ואשמעינן הכא דלא תימא מיום ליום הוא דבעינן ולא משעה לשעה, אלא אף משעה לשעה: שאם נולד בניסן בי"ד ובט' שעות ושחטו לשנה הבאה בי"ד בניסן בט' שעות - אסור לזרוק דמו בעשירית, שכבר עברה שנתו
  69. ^ בעזרה
  70. ^ רגליה
  71. ^ שלא נתערב דם פסול יוצא עם דם שבמזרק שנתקבל בו הדם
  72. ^ ולקמיה פריך: הא שויה בעלת מום?