ביאור:בבלי זבחים דף עו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] וכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן (אמר קרא לך נתתים למשחה (במדבר יח י) = לגדולה: כדרך שהמלכים אוכלין): (כגון:) לאכלן צלויין, שלוקין, ומבושלין, ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה (ואף על גב דקא ממעט בזמן אכילת תרומה) - דברי רבי ישמעאל
אמר ליה: הנח לתרומת תבלין: דרבנן.
איתיביה [מעשר שני פ"ג מ"ב]: אין לוקחין (הכהנים) תרומה בכסף מעשר (בכסף מעשר שני בירושלים), מפני שממעט באכילתה (במקום אכילתה: דמעכשיו לא יאכלנה אלא בירושלים), ורבי שמעון מתיר!
אישתיק ליה.
כי אתא (אביי) לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: אמאי לא תותביה (נמי) מהא [שביעית פ"ח מ"ז]: אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאו קדשים לבית הפסול (כשצריך לאכול השמן בזמן השביעית), ורבי שמעון מתיר?
אמר ליה אביי: ולאו מי אותביתיה מהא דתבלין, ואמר לי: הנח לתרומת תבלין – דרבנן; הכא נמי: תרומת ירק דרבנן.
אי הכי (דמשום דרבנן הוא) איפכא מיבעיא ליה למיתני: '(אין מבשלין) ירק של תרומה בשמן של שביעית (ורבי שמעון מתיר)'! (אבל השתא: שמן תרומה דאורייתא היא, דכתיב (במדבר יח יב) כל חלב יצהר וקא שרי רבי שמעון)!?
ולאו מי אותביתיה ממתניתין דמתיר רבי שמעון, ואמר לי דאיערב (שמן בירק, ועל כרחו יבשלם יחד, כדמפרש לקמיה: דאי אפשר לסוחטו כולו ממנו) - הכא נמי דאיערב (סיומא דקושיא הוא)!?
אי דאיערב - מאי טעמייהו דרבנן?
מידי דהוה אאשם ושלמים [שטמ"ק ו]: דאמרי אינהו ירעו, דחיישינן להבאה לבית הפסול].
מי דמי? התם אית ליה תקנתא ברעייה, הא לית ליה תקנתא ברעייה!? הא לא דמי אלא לחתיכה שבחתיכות: דכיון דלית תקנתא - דאוכל כחמור שבהן (מתניתין היא, וקתני תאכל כחמור שבהן ואפילו לרבנן, והכא נמי: אי בדאיערב עסקינן - לא הוו פליגי רבנן עליה).
מתקיף לה רבינא: מי דמי? חתיכה שבחתיכות לית לה תקנתא כלל, האי אית ליה תקנתא בסחיטה!
ורב יוסף?
היכי נסחוט? נסחוט טובא - קא מפסיד בשביעית (ורחמנא אמר לאכלה (ויקרא כה ו) ולא להפסד); נסחוט פורתא - סוף סוף איערובי מיערב!
איתיביה: רבי שמעון אומר: (בספק מצורע מוחלט וספק אינו מוחלט קאי:) למחרת (ביום השמיני) מביא אשמו ולוגו עמו, ואומר "אם של מצורע - הרי זה אשמו וזה לוגו",
ואם לאו - אשם זה של שלמי נדבה" ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות (כחומר אשם) וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק (כחומר שלמים) ונאכל ליום ולילה' (והא הכא דלמא לאו מצורע הוא, והוי שלמים, וקתני 'ונאכל ליום ולילה' אלמא לכתחלה נמי שרי רבי שמעון)!?
תקוני גברא שאני.
(מלתיה דרבי שמעון קא מפרש ואזיל, ולאו לרבא קא מותיב:) התינח אשם, לוג מאי איכא למימר?
דאמר "לוג זה יהא נדבה" [2]
ודילמא לאו מצורע הוא, ובעי מקמץ [3]?
דמקמיץ.
ודילמא מצורע הוא ובעי מתן שבע [4]?
דיהיב.
והא חסר ליה [5]?
דמייתי פורתא ומלי ליה,
דתנן [נגעים פ"יד,מ"י]: חסר הלוג עד שלא יצק [6] - ימלאנו
והא בעי הקטרה [7]?
דאקטר ליה [8].
אימת? אי בתר מתנות שבע [9] - הוו להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, [10] ואין מקטירין את הקומץ עליהן [11]? אי קודם מתן שבע [12] - כל ש'ממנו' לאישים הרי הוא ב'בל תקטירו' [13]!?
אמר רב יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמסיק להו לשם עצים [14], דתניא: רבי אליעזר אומר: לריח ניחוח אי אתה מעלה [15], אבל אתה מעלה
הערות[עריכה]
- ^ משנה היא בפרק 'כל התדיר' (פ"י מ"ז; (לקמן דף צ:), וגבי קדשים קאי:)
- ^ אם אינו מצורע, דאמרינן [בשם רבי טרפון] לקמן בפרק 'כל התדיר' (פ"י מ"ח, דף צא.): מתנדבין שמן בפני עצמו
- ^ המתנדב שמן - קומצו ומקטיר הקומץ, ושיריו נאכלין, כדיליף ליה מקרבן מנחה: מלמד שמתנדבין שמן למנחה כו'
- ^ כדכתיב קרא בלוג של מצורע והזה מן השמן באצבעו [שבע פעמים לפני ה’] (ויקרא יד טז)
- ^ על ידי קמיצה, ולוג חסר – פסול, כדכתיב (שם, פסוק י) ולוג אחד שמן
- ^ מן הלוג על כפו השמאלית, כדכתיב [וויקרא יד,כו] ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית [פסוק כז] והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית [שבע פעמים לפני ה’]
- ^ הקטרת קומץ, דדלמא נדבה הוא
- ^ ושיריים נאכלין ממה נפשך: אי דמצורע הוא - הרי הוא נאכל, כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מד:): 'לכל קרבנם - לרבות לוג שמן של מצורע', ואי נדבה הוא - הרי הוא כשירי מנחה
- ^ דלמא נדבה הוא
- ^ וכי יהיב מתן שבע בתר קמיצה - הוו להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, וקיימא לן במנחות בפרק קמא (דף ט:)
- ^ דכתיב (ויקרא ב ט) [והרים הכהן] מן המנחה - פרט לשחסרה היא כו'
- ^ היכי מצי למיתב תו מיניה מתן שבע?
- '^ דלמא נדבה היא, והקטרת הקומץ – הקטרה, והנך הוו להו שיריים, וכי הדר מעייל ומדי מינייהו - קא עבר משום 'בל תקטירו', כדכתיב (ויקרא ב יא) כי כל שאור וכל דבש [לא תקטירו ממנו אשה לה’], והאי 'ממנו' - יתירא הוא, ודרשינן ביה נמי לא תקטירו כל שממנו אשה לה’’: יש בכלל הזה קדשים, ושירי מנחה, ולחם הפנים שקרב מהן כבר לאישים האימורים, וכן הקומץ, וכן הבזיכין - קיימי שירים ב'בל תקטירו', והנך הזאות - במקום הקטרה קיימי
- ^ דאמר הכי כשמזה: "אם מצורע הוא" - דאין הקטרת הקומץ הקטרה, דהא לאו נדבה הואי - הרי מזה מאלו שאינן שיריים; "ואם אינו מצורע, והקטרת הקומץ – הקטרה, ויש ממנו לאישים, ואלו שיריים הם, ובבל תקטירו - הרי הזאות האלו כאילו הם מים", שהרי רשאי להעלות שירי מנחה על המזבח; והאי דנקט לישנא ד'עצים' ולא נקט 'לשם מים' - משום לישנא דקרא דאותביה מ'בל תקטירו' נקט לה
- ^ בתריה דההוא קרא ד'כל שממנו לאישים' כתיב (ויקרא ב יב) קרבן ראשית תקריבו אותם ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח; קרבן ראשית- אשאור ודבש הכתוב בראש המקרא העליון קאי, וקאמר: יש לך להביא מהן ביכורים מן הדבש, ושתי הלחם מהשאור, ואל המזבח לא יעלו - אכוליה קרא קאי, ואדרשה דבל תקטירו