ביאור:בבלי זבחים דף צט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר ריש לקיש: דאמר קרא: (ויקרא ו יט) הכהן המחטא אותה יאכלנה [במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד] כהן המחטא ^[1] יאכל, שאינו מחטא אינו אוכל.

וכללא הוא? ^[2] והרי משמרה כולה דאין מחטאין ^[3], ^[4] ואוכלין?

'ראוי לחיטוי' קאמרינן.

הרי קטן דאינו ראוי לחיטוי ואוכל ^[5]?

אלא: מאי 'יאכלנה'? = יחלקנה: ראוי לחיטוי - חולק, שאינו ראוי לחיטוי - אינו חולק ^[6].

הרי בעל מום, דאינו ראוי לחיטוי – וחולק!?

בעל מום - רחמנא רבייה (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים [יאכל אתה קדש קדשים הוא] - לרבות בעל מום ^[7].

ואימא 'כל זכר' - לרבות טבול יום?

מסתברא בעל מום הוה ליה לרבויי, שכן אוכל ^[8].

אדרבה! טבול יום הוה ליה לרבויי, דלאורתא מיחזא חזי ^[9]!

השתא מיהא הא לא חזי.

רב יוסף אמר: ^[10] מכדי מאי 'יאכלנה' = יחלקנה? לכתוב רחמנא 'יחלקנה'!? מאי 'יאכלנה'? - שמע מינה: ראוי לאכילה ^[11] חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק.

בעי ריש לקיש: בעל מום והוא טמא - מהו שיחלקו לו? כיון דלא חזי ^[12] ורחמנא רבייה ^[13], ^[14] לא שנא: מה לי טמא מה לי בעל מום ^[15]? או דלמא ראוי לאכילה חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק?

אמר רבה: תא שמע [כתוספתא זבחים פרק יא משנה ב, אך שם אין 'אינו חולק לאכול בערב’]: 'כהן גדול מקריב אונן ^[16] ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב ^[17]' שמע מינה: ראוי לאכילה בעינן ^[18]!

שמע מינה.

בעי רב אושעיא: טמא בקרבנות ציבור - מהו שיחלקו לו ^[19]? מי אמרינן 'המחטא' אמר רחמנא, והאי נמי 'מחטא' הוא ^[20]? או 'דלמא ראוי לאכילה חולק ^[21], שאין ראוי לאכילה אינו חולק'?

אמר רבינא: תא שמע: כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב; שמע מינה ראוי לאכילה בעינן!

שמע מינה.

אונן נוגע ואינו מקריב:

אונן נוגע? ורמינהי: אונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש!?

אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: לא קשיא: כאן ^[22] בשטבל ^[23], כאן בשלא טבל.

וכי טבל מאי הוי? הא הדרא עליה אנינות, דאמר רבה בר רב הונא: 'אונן שטבל - ^[24] אנינותו חוזרת עליו' ^[25]!?

לא קשיא: הא ^[26] - דאסח דעתיה ^[27], הא - דלא אסח דעתיה.

'היסח הדעת'? שלישי ושביעי בעי, דאמר רבי יוסטאי ברבי מתון אמר רבי יוחנן: היסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי!?

לא קשיא: הא דאסח דעתיה מטמא מת ^[28], הא דאסח דעתיה מטמא שרץ ^[29].

טמא שרץ - טמא מעלייא הוא, הערב שמש בעי, ועוד: אפילו תרומה נמי ^[30]?!

אמר רבי ירמיה: באומר "נשמרתי מדבר המטמאני ^[31], ולא נשמרתי מדבר הפוסלני ^[32]" ^[33].

ומי איכא נטירותא לפלגא?

אִין! והתניא [תוספתא טהרות פ"ח מ"ט]: 'עודהו הסל על ראשו

עמוד ב

ומגריפה ^[34] בתוכו, ואמר "לבי על הסל ^[35] ואין לבי על המגריפה" - הסל טהור והמגריפה טמאה'.

ותטמא מגריפה לסל?

אין כלי מטמא כלי.

ותטמא מה שבתוכו?

אמר רבא: באומר "שמרתיהָ מדבר המטמאהּ ^[36], ולא שמרתיהָ מדבר הפוסלהּ ^[37]".

תוספות ד"ה מדבר המטמאני ... וא"ת מאי ניהו אותה טומאה דקאמר דטמא לקודש אבל לא לתרומה, דקתני מתניתין דחגיגה [דף כ:] צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה?

ומפרש ה"ר חיים: כגון דאכל ככר שלישי של תרומה שנעשה גופו שני לקדש אבל לא לתרומה, כדאמר בפרק שני דחולין [דף לג:]; ובסמוך ליכא לפרושי הכי גבי "לבי על הסל ולא על המגריפה" טמאה לפסול קודש ואינה פוסלת פירות תרומה שבסל, דככר אינו פוסל כלי וכו'

איגלגל מילתא ^[38] ומטאי לקמיה דרבי אבא בר ממל, אמר ליה: לא שמיע להו הא דאמר רבי [~~יוחנן~~] יונתן אמר רבי: 'האוכל שלישי של תרומה ^[39] - אסור לאכול ^[40] ומותר ליגע ^[41]', אלמא באכילה עבוד רבנן מעלה ^[42], בנגיעה לא עבוד רבנן מעלה ^[43].

ואינו חולק לאכול [לערב]:

מיפלג הוא דלא פליג, וכי מזמני ליה ^[44] – אכיל;

ורמינהי ^[45]: 'אונן טובל ^[46] ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים ^[47]'!

אמר רב ירמיה מדיפתי: לא קשיא: כאן ^[48] בפסח ^[49] כאן בשאר ימות השנה: בפסח, איידי דאכיל פסח - אכיל נמי קדשים ^[50]; ^[51] בשאר ימות השנה, דלא חזי - לא חזי; ומאי 'אבל לא בקדשים'? - ^[52] ^[53] אבל לא בקדשים של כל השנה ^[54].

רב אסי אמר: ^[55]לא קשיא: כאן ^[56] - שמת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר ^[57], כאן ^[58] - שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר: יום קבורה ^[59] לא תפיס לילו ^[60] מדרבנן.

מאן תנא ^[61] אנינות לילה ^[62] מדרבנן?

רבי שמעון היא, דתניא: 'אנינות לילה מדברי תורה - דברי רבי יהודה ^[63]; רבי שמעון אומר: אונן אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים; תדע: שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים ^[64]'.

וסבר רבי שמעון אנינות לילה מדרבנן? והתניא: רבי שמעון אומר: אונן אינו משלח קרבנותיו מאי? לאו ואפילו בפסח?

לא, לבר מפסח.

והתניא: 'רבי שמעון אומר: שלמים: כשהוא שלם מביא, ואינו מביא כשהוא אונן;

מנין לרבות את התודה?

מרבה אני את התודה, שכן נאכלת בשמחה כשלמים ^[65];

מנין לרבות את העולה?

מרבה אני את העולה, שכן באה בנדר ובנדבה כשלמים;

מנין לרבות בכור ומעשר ופסח?

מרבה אני בכור ומעשר ופסח שכן אינן באין על חטא ^[66];

מנין לרבות חטאת ואשם?

תלמוד לומר: זבח ^[67].

מנין לרבות העופות והמנחות והיין והעצים ^[68] והלבונה?

תלמוד לומר: 'שלמים קרבנו': כל קרבנות שהוא מביא, כשהוא שלם – מביא, ואינו מביא כשהוא אונן'.

- קתני מיהא 'פסח' ^[69]?

אמר רב חסדא: 'פסח' - כדי נסביה.

רב ששת אמר: מאי 'פסח'? - שלמי פסח ^[70].

אי הכי היינו 'שלמים'?

תנא שלמים הבאין מחמת פסח, ותנא שלמים הבאין מחמת עצמן; דאי לא תנא שלמים הבאין מחמת פסח, סלקא דעתך אמינא 'הואיל ומחמת פסח אתי - כגופיה דפסח דמי' - קא משמע לן.

רב מרי אמר:

הערות

^ זורק את הדם
^ ריש לקיש גופיה יליף ואזיל למילתיה, ופריך לקרא, עד דממילא מיתוקמא בחלוקה:
^ לא זרקו את הדם, אלא אחד זרק על ידי כולן
^ וכולן חולקין
^ קטן פסול לעבודה, דנפקא לן מ'איש מזרעך לדורותם' (ויקרא כא יז) ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד:) בסיפא; ובקדשים – אוכל, דאמרינן במנחות (דף עג.): 'איש כאחיו' (ויקרא ז י): איש חולק ואין קטן חולק; ומדמעיט ליה מחלוקה - מכלל דאכיל! ועוד: 'כל זכר' (ויקרא ו כב) כתיב
^ ומהכא נפקא לן מתניתין, דקתני: טבול יום אינו חולק
^ ולקמן מוקמינן לה (בפרקין קב.) דלחלוקה רבייה: דאי לאכילה - לא אצטריך, דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'
^ כדכתיב (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'
^ לעבודה, כגון הקטר חלבים
^ לרבות טבול יום לחלוקה - לא מצית אמרת הא אוקימנא 'מאי יאכלנה – יחלקנה' כו'
^ בעל מום
^ לעבודה, ואפילו מקמי טומאה
^ לחלוקה
^ הלכך
^ מה לי כשהוא בעל מום לחודיה, מה לי כשהוא טמא ובעל מום?: דהא לא קרינא ביה 'המחטא' מעיקרא, ופליג - השתא נמי ניפלוג
^ דכתיב ביה (ויקרא כא כא-כב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא': אינו צריך לצאת מן המקדש ביום מיתת אביו ואמו; 'ולא יחלל' - שעבודתו אינה מחוללת; הא אחר - הדיוט שלא יצא - חילל
^ לכשיפטר מאנינותו
^ אלמא אף על גב דקרינן 'המחטא אותה' - לא פליג: דעיקר חלוקה - באכילה תלי, מדאפקה רחמנא בלשון אכילה; הלכך: מאן דמייתי ראיה מבעל מום קודם טומאה דפליג אף על גב דאין ראוי לחיטוי, ומההיא טעמא בעית לרבויי אף לאחר טומאה - לאו ראיה היא: דבראוי לאכילה תלוי, ולא בראוי לחיטוי, ובעל מום בלא טומאה - ראוי לאכילה הוא
^ מקרבן ציבור לאכול לערב? ובקרבן ציבור שהקריבוהו טהורים קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא
^ הואיל וראוי לחיטוי: דקרבן צבור דוחה טומאה
^ אבל בהקריבוהו טמאין - לא מיבעי לן: שהרי אינו נאכל, דקיימא לן ב'כיצד צולין' (פסחים דף עו:) 'קרבנות ציבור באין בטומאה אבל אינן נאכלין'
^ מתניתין, דקתני 'אונן נוגע'
^ לאנינותו בו ביום, והך טבילה לא בעיא הערב שמש, דמעלה דרבנן בעלמא היא
^ בו ביום
^ דאנינות בציר מחד יומא ליתיה, כדכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר' במועד קטן (דף כא.)
^ ההיא ד'חומר בקדש', דמצריך ליה טבילה
^ משמירת גופו, מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום
^ מטומאת מת
^ מטומאת שרץ
^ ליבעי טבילה, אלמה תנן התם 'צריכין טבילה' – לקדש, אבל לא לתרומה
^ ומדבר המטמאני טומאה דאורייתא, דבעיא הערב שמש
^ לאכילת קדשים מדרבנן, דלא בעי הערב שמש
^ וכן לגבי תרומה: באומר "לא נשמרתי מדבר הפוסלני בתרומה"; ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי
^ כלי ברזל הוא, וראשו רחב, ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו
^ לשומרו
^ אב הטומאה, שמטמא כלי, וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן
^ לחולין ולתרומה; ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים
^ הא דרמינהו לעיל מתניתא דאונן אהדדי, דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי
^ עצמה, וכל שכן שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה
^ בתרומה, דאינו נעשה גופו אלא שלישי, כמו המאכל שאכל, ואסור לאכול תרומה
^ אבל מותר ליגע
^ מעלות עבוד רבנן באכילה, דליתנהו בנגיעה, וגבי אונן נמי, הא דתנן 'אונן צריך טבילה' - באכילה
^ אבל נוגע - אין צריך לטבול
^ אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים
^ משנה היא בפסחים (פ"ח מ"ח; דף צא:); ולא גרסינן בה 'מחוסר כיפורים', דאינו צריך להמתין לערב, אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים
^ כדתנן 'אונן צריך טבילה לקדש'
^ מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן, ואנינות דאורייתא - חד יומא הוא כדכתיב 'ואחריתה כיום מר' (עמוס ח י); וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים, כדאמרינן
^ מתניתין, דקתני 'אינו חולק', ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים - אוכל
^ בלילי פסחים קאי
^ דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים - שרו ליה נמי שאר קדשים
^ והא דקתני אבל לא בקדשים
^ לאו אלילי פסחים קמהדר, ואף על גב דעליה קאי
^ אלא
^ והכי קאמר: טובל ואוכל פסחו בערב, והוא הדין לכל הקדשים באותו לילה, אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה
^ אידי ואידי בלילי פסחים, ו
^ ההיא דפסחים
^ הלכך: בפסח אוכל, אבל לא בקדשים: דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן
^ ומתניתין
^ גופיה דרבנן
^ אפילו
^ דתנא להך דפסחים, דאית ליה
^ ליל יום מיתה
^ לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו
^ ואי דאורייתא - פסח נמי לא ליכול
^ יוצא בה ידי חובת 'שמחה', דכתיב בה שמחה: 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' (דברים כז ז), ותודה – 'שלמים' איקראי [’זבח תודת שלמיו' [ויקרא ז, פסוקים יג,טו]]
^ הלכך כשלמים דמי
^ [ו]אם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’] (ויקרא ג א)
^ המתנדב עצים מביא קרבן עמהן
^ דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; אלא 'פסח' קשיא אדלעיל, דתנא 'טובל ואוכל פסחו'
^ חגיגת י"ד: כשהחבורה מרובה

[1] זורק את הדם

[2] ריש לקיש גופיה יליף ואזיל למילתיה, ופריך לקרא, עד דממילא מיתוקמא בחלוקה:

[3] לא זרקו את הדם, אלא אחד זרק על ידי כולן

[4] וכולן חולקין

[5] קטן פסול לעבודה, דנפקא לן מ'איש מזרעך לדורותם' (ויקרא כא יז) ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד:) בסיפא; ובקדשים – אוכל, דאמרינן במנחות (דף עג.): 'איש כאחיו' (ויקרא ז י): איש חולק ואין קטן חולק; ומדמעיט ליה מחלוקה - מכלל דאכיל! ועוד: 'כל זכר' (ויקרא ו כב) כתיב

[6] ומהכא נפקא לן מתניתין, דקתני: טבול יום אינו חולק

[7] ולקמן מוקמינן לה (בפרקין קב.) דלחלוקה רבייה: דאי לאכילה - לא אצטריך, דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'

[8] כדכתיב (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'

[9] לעבודה, כגון הקטר חלבים

[10] לרבות טבול יום לחלוקה - לא מצית אמרת הא אוקימנא 'מאי יאכלנה – יחלקנה' כו'

[11] בעל מום

[12] לעבודה, ואפילו מקמי טומאה

[13] לחלוקה

[14] הלכך

[15] מה לי כשהוא בעל מום לחודיה, מה לי כשהוא טמא ובעל מום?: דהא לא קרינא ביה 'המחטא' מעיקרא, ופליג - השתא נמי ניפלוג

[16] דכתיב ביה (ויקרא כא כא-כב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא': אינו צריך לצאת מן המקדש ביום מיתת אביו ואמו; 'ולא יחלל' - שעבודתו אינה מחוללת; הא אחר - הדיוט שלא יצא - חילל

[17] לכשיפטר מאנינותו

[18] אלמא אף על גב דקרינן 'המחטא אותה' - לא פליג: דעיקר חלוקה - באכילה תלי, מדאפקה רחמנא בלשון אכילה; הלכך: מאן דמייתי ראיה מבעל מום קודם טומאה דפליג אף על גב דאין ראוי לחיטוי, ומההיא טעמא בעית לרבויי אף לאחר טומאה - לאו ראיה היא: דבראוי לאכילה תלוי, ולא בראוי לחיטוי, ובעל מום בלא טומאה - ראוי לאכילה הוא

[19] מקרבן ציבור לאכול לערב? ובקרבן ציבור שהקריבוהו טהורים קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא

[20] הואיל וראוי לחיטוי: דקרבן צבור דוחה טומאה

[21] אבל בהקריבוהו טמאין - לא מיבעי לן: שהרי אינו נאכל, דקיימא לן ב'כיצד צולין' (פסחים דף עו:) 'קרבנות ציבור באין בטומאה אבל אינן נאכלין'

[22] מתניתין, דקתני 'אונן נוגע'

[23] לאנינותו בו ביום, והך טבילה לא בעיא הערב שמש, דמעלה דרבנן בעלמא היא

[24] בו ביום

[25] דאנינות בציר מחד יומא ליתיה, כדכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר' במועד קטן (דף כא.)

[26] ההיא ד'חומר בקדש', דמצריך ליה טבילה

[27] משמירת גופו, מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום

[28] מטומאת מת

[29] מטומאת שרץ

[30] ליבעי טבילה, אלמה תנן התם 'צריכין טבילה' – לקדש, אבל לא לתרומה

[31] ומדבר המטמאני טומאה דאורייתא, דבעיא הערב שמש

[32] לאכילת קדשים מדרבנן, דלא בעי הערב שמש

[33] וכן לגבי תרומה: באומר "לא נשמרתי מדבר הפוסלני בתרומה"; ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי

[34] כלי ברזל הוא, וראשו רחב, ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו

[35] לשומרו

[36] אב הטומאה, שמטמא כלי, וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן

[37] לחולין ולתרומה; ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים

[38] הא דרמינהו לעיל מתניתא דאונן אהדדי, דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי

[39] עצמה, וכל שכן שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה

[40] בתרומה, דאינו נעשה גופו אלא שלישי, כמו המאכל שאכל, ואסור לאכול תרומה

[41] אבל מותר ליגע

[42] מעלות עבוד רבנן באכילה, דליתנהו בנגיעה, וגבי אונן נמי, הא דתנן 'אונן צריך טבילה' - באכילה

[43] אבל נוגע - אין צריך לטבול

[44] אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים

[45] משנה היא בפסחים (פ"ח מ"ח; דף צא:); ולא גרסינן בה 'מחוסר כיפורים', דאינו צריך להמתין לערב, אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים

[46] כדתנן 'אונן צריך טבילה לקדש'

[47] מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן, ואנינות דאורייתא - חד יומא הוא כדכתיב 'ואחריתה כיום מר' (עמוס ח י); וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים, כדאמרינן

[48] מתניתין, דקתני 'אינו חולק', ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים - אוכל

[49] בלילי פסחים קאי

[50] דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים - שרו ליה נמי שאר קדשים

[51] והא דקתני אבל לא בקדשים

[52] לאו אלילי פסחים קמהדר, ואף על גב דעליה קאי

[53] אלא

[54] והכי קאמר: טובל ואוכל פסחו בערב, והוא הדין לכל הקדשים באותו לילה, אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה

[55] אידי ואידי בלילי פסחים, ו

[56] ההיא דפסחים

[57] הלכך: בפסח אוכל, אבל לא בקדשים: דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן

[58] ומתניתין

[59] גופיה דרבנן

[60] אפילו

[61] דתנא להך דפסחים, דאית ליה

[62] ליל יום מיתה

[63] לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו

[64] ואי דאורייתא - פסח נמי לא ליכול

[65] יוצא בה ידי חובת 'שמחה', דכתיב בה שמחה: 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' (דברים כז ז), ותודה – 'שלמים' איקראי [’זבח תודת שלמיו' [ויקרא ז, פסוקים יג,טו]]

[66] הלכך כשלמים דמי

[67] [ו]אם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’] (ויקרא ג א)

[68] המתנדב עצים מביא קרבן עמהן

[69] דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; אלא 'פסח' קשיא אדלעיל, דתנא 'טובל ואוכל פסחו'

[70] חגיגת י"ד: כשהחבורה מרובה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]