ביאור:בבלי זבחים דף צט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר ריש לקיש: דאמר קרא: (ויקרא ו יט) הכהן המחטא אותה יאכלנה [במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד] כהן המחטא [1] יאכל, שאינו מחטא אינו אוכל.
וכללא הוא? [2] והרי משמרה כולה דאין מחטאין [3], [4] ואוכלין?
'ראוי לחיטוי' קאמרינן.
הרי קטן דאינו ראוי לחיטוי ואוכל [5]?
אלא: מאי 'יאכלנה'? = יחלקנה: ראוי לחיטוי - חולק, שאינו ראוי לחיטוי - אינו חולק [6].
הרי בעל מום, דאינו ראוי לחיטוי – וחולק!?
בעל מום - רחמנא רבייה (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים [יאכל אתה קדש קדשים הוא] - לרבות בעל מום [7].
ואימא 'כל זכר' - לרבות טבול יום?
מסתברא בעל מום הוה ליה לרבויי, שכן אוכל [8].
אדרבה! טבול יום הוה ליה לרבויי, דלאורתא מיחזא חזי [9]!
השתא מיהא הא לא חזי.
רב יוסף אמר: [10] מכדי מאי 'יאכלנה' = יחלקנה? לכתוב רחמנא 'יחלקנה'!? מאי 'יאכלנה'? - שמע מינה: ראוי לאכילה [11] חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק.
בעי ריש לקיש: בעל מום והוא טמא - מהו שיחלקו לו? כיון דלא חזי [12] ורחמנא רבייה [13], [14] לא שנא: מה לי טמא מה לי בעל מום [15]? או דלמא ראוי לאכילה חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק?
אמר רבה: תא שמע [כתוספתא זבחים פרק יא משנה ב, אך שם אין 'אינו חולק לאכול בערב’]: 'כהן גדול מקריב אונן [16] ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב [17]' שמע מינה: ראוי לאכילה בעינן [18]!
שמע מינה.
בעי רב אושעיא: טמא בקרבנות ציבור - מהו שיחלקו לו [19]? מי אמרינן 'המחטא' אמר רחמנא, והאי נמי 'מחטא' הוא [20]? או 'דלמא ראוי לאכילה חולק [21], שאין ראוי לאכילה אינו חולק'?
אמר רבינא: תא שמע: כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב; שמע מינה ראוי לאכילה בעינן!
שמע מינה.
אונן נוגע ואינו מקריב:
אונן נוגע? ורמינהי: אונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש!?
אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: לא קשיא: כאן [22] בשטבל [23], כאן בשלא טבל.
וכי טבל מאי הוי? הא הדרא עליה אנינות, דאמר רבה בר רב הונא: 'אונן שטבל - [24] אנינותו חוזרת עליו' [25]!?
לא קשיא: הא [26] - דאסח דעתיה [27], הא - דלא אסח דעתיה.
'היסח הדעת'? שלישי ושביעי בעי, דאמר רבי יוסטאי ברבי מתון אמר רבי יוחנן: היסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי!?
לא קשיא: הא דאסח דעתיה מטמא מת [28], הא דאסח דעתיה מטמא שרץ [29].
טמא שרץ - טמא מעלייא הוא, הערב שמש בעי, ועוד: אפילו תרומה נמי [30]?!
אמר רבי ירמיה: באומר "נשמרתי מדבר המטמאני [31], ולא נשמרתי מדבר הפוסלני [32]" [33].
ומי איכא נטירותא לפלגא?
אִין! והתניא [תוספתא טהרות פ"ח מ"ט]: 'עודהו הסל על ראשו
ומגריפה [34] בתוכו, ואמר "לבי על הסל [35] ואין לבי על המגריפה" - הסל טהור והמגריפה טמאה'.
ותטמא מגריפה לסל?
אין כלי מטמא כלי.
ותטמא מה שבתוכו?
אמר רבא: באומר "שמרתיהָ מדבר המטמאהּ [36], ולא שמרתיהָ מדבר הפוסלהּ [37]".
תוספות ד"ה מדבר המטמאני ... וא"ת מאי ניהו אותה טומאה דקאמר דטמא לקודש אבל לא לתרומה, דקתני מתניתין דחגיגה [דף כ:] צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה?
ומפרש ה"ר חיים: כגון דאכל ככר שלישי של תרומה שנעשה גופו שני לקדש אבל לא לתרומה, כדאמר בפרק שני דחולין [דף לג:]; ובסמוך ליכא לפרושי הכי גבי "לבי על הסל ולא על המגריפה" טמאה לפסול קודש ואינה פוסלת פירות תרומה שבסל, דככר אינו פוסל כלי וכו'
איגלגל מילתא [38] ומטאי לקמיה דרבי אבא בר ממל, אמר ליה: לא שמיע להו הא דאמר רבי [יוחנן] יונתן אמר רבי: 'האוכל שלישי של תרומה [39] - אסור לאכול [40] ומותר ליגע [41]', אלמא באכילה עבוד רבנן מעלה [42], בנגיעה לא עבוד רבנן מעלה [43].
ואינו חולק לאכול [לערב]:
מיפלג הוא דלא פליג, וכי מזמני ליה [44] – אכיל;
ורמינהי [45]: 'אונן טובל [46] ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים [47]'!
אמר רב ירמיה מדיפתי: לא קשיא: כאן [48] בפסח [49] כאן בשאר ימות השנה: בפסח, איידי דאכיל פסח - אכיל נמי קדשים [50]; [51] בשאר ימות השנה, דלא חזי - לא חזי; ומאי 'אבל לא בקדשים'? - [52] [53] אבל לא בקדשים של כל השנה [54].
רב אסי אמר: [55]לא קשיא: כאן [56] - שמת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר [57], כאן [58] - שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר: יום קבורה [59] לא תפיס לילו [60] מדרבנן.
מאן תנא [61] אנינות לילה [62] מדרבנן?
רבי שמעון היא, דתניא: 'אנינות לילה מדברי תורה - דברי רבי יהודה [63]; רבי שמעון אומר: אונן אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים; תדע: שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים [64]'.
וסבר רבי שמעון אנינות לילה מדרבנן? והתניא: רבי שמעון אומר: אונן אינו משלח קרבנותיו מאי? לאו ואפילו בפסח?
לא, לבר מפסח.
והתניא: 'רבי שמעון אומר: שלמים: כשהוא שלם מביא, ואינו מביא כשהוא אונן;
מנין לרבות את התודה?
מרבה אני את התודה, שכן נאכלת בשמחה כשלמים [65];
מנין לרבות את העולה?
מרבה אני את העולה, שכן באה בנדר ובנדבה כשלמים;
מנין לרבות בכור ומעשר ופסח?
מרבה אני בכור ומעשר ופסח שכן אינן באין על חטא [66];
מנין לרבות חטאת ואשם?
תלמוד לומר: זבח [67].
מנין לרבות העופות והמנחות והיין והעצים [68] והלבונה?
תלמוד לומר: 'שלמים קרבנו': כל קרבנות שהוא מביא, כשהוא שלם – מביא, ואינו מביא כשהוא אונן'.
- קתני מיהא 'פסח' [69]?
אמר רב חסדא: 'פסח' - כדי נסביה.
רב ששת אמר: מאי 'פסח'? - שלמי פסח [70].
אי הכי היינו 'שלמים'?
תנא שלמים הבאין מחמת פסח, ותנא שלמים הבאין מחמת עצמן; דאי לא תנא שלמים הבאין מחמת פסח, סלקא דעתך אמינא 'הואיל ומחמת פסח אתי - כגופיה דפסח דמי' - קא משמע לן.
רב מרי אמר:
הערות[עריכה]
- ^ זורק את הדם
- ^ ריש לקיש גופיה יליף ואזיל למילתיה, ופריך לקרא, עד דממילא מיתוקמא בחלוקה:
- ^ לא זרקו את הדם, אלא אחד זרק על ידי כולן
- ^ וכולן חולקין
- ^ קטן פסול לעבודה, דנפקא לן מ'איש מזרעך לדורותם' (ויקרא כא יז) ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד:) בסיפא; ובקדשים – אוכל, דאמרינן במנחות (דף עג.): 'איש כאחיו' (ויקרא ז י): איש חולק ואין קטן חולק; ומדמעיט ליה מחלוקה - מכלל דאכיל! ועוד: 'כל זכר' (ויקרא ו כב) כתיב
- ^ ומהכא נפקא לן מתניתין, דקתני: טבול יום אינו חולק
- ^ ולקמן מוקמינן לה (בפרקין קב.) דלחלוקה רבייה: דאי לאכילה - לא אצטריך, דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'
- ^ כדכתיב (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'
- ^ לעבודה, כגון הקטר חלבים
- ^ לרבות טבול יום לחלוקה - לא מצית אמרת הא אוקימנא 'מאי יאכלנה – יחלקנה' כו'
- ^ בעל מום
- ^ לעבודה, ואפילו מקמי טומאה
- ^ לחלוקה
- ^ הלכך
- ^ מה לי כשהוא בעל מום לחודיה, מה לי כשהוא טמא ובעל מום?: דהא לא קרינא ביה 'המחטא' מעיקרא, ופליג - השתא נמי ניפלוג
- ^ דכתיב ביה (ויקרא כא כא-כב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא': אינו צריך לצאת מן המקדש ביום מיתת אביו ואמו; 'ולא יחלל' - שעבודתו אינה מחוללת; הא אחר - הדיוט שלא יצא - חילל
- ^ לכשיפטר מאנינותו
- ^ אלמא אף על גב דקרינן 'המחטא אותה' - לא פליג: דעיקר חלוקה - באכילה תלי, מדאפקה רחמנא בלשון אכילה; הלכך: מאן דמייתי ראיה מבעל מום קודם טומאה דפליג אף על גב דאין ראוי לחיטוי, ומההיא טעמא בעית לרבויי אף לאחר טומאה - לאו ראיה היא: דבראוי לאכילה תלוי, ולא בראוי לחיטוי, ובעל מום בלא טומאה - ראוי לאכילה הוא
- ^ מקרבן ציבור לאכול לערב? ובקרבן ציבור שהקריבוהו טהורים קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא
- ^ הואיל וראוי לחיטוי: דקרבן צבור דוחה טומאה
- ^ אבל בהקריבוהו טמאין - לא מיבעי לן: שהרי אינו נאכל, דקיימא לן ב'כיצד צולין' (פסחים דף עו:) 'קרבנות ציבור באין בטומאה אבל אינן נאכלין'
- ^ מתניתין, דקתני 'אונן נוגע'
- ^ לאנינותו בו ביום, והך טבילה לא בעיא הערב שמש, דמעלה דרבנן בעלמא היא
- ^ בו ביום
- ^ דאנינות בציר מחד יומא ליתיה, כדכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר' במועד קטן (דף כא.)
- ^ ההיא ד'חומר בקדש', דמצריך ליה טבילה
- ^ משמירת גופו, מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום
- ^ מטומאת מת
- ^ מטומאת שרץ
- ^ ליבעי טבילה, אלמה תנן התם 'צריכין טבילה' – לקדש, אבל לא לתרומה
- ^ ומדבר המטמאני טומאה דאורייתא, דבעיא הערב שמש
- ^ לאכילת קדשים מדרבנן, דלא בעי הערב שמש
- ^ וכן לגבי תרומה: באומר "לא נשמרתי מדבר הפוסלני בתרומה"; ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי
- ^ כלי ברזל הוא, וראשו רחב, ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו
- ^ לשומרו
- ^ אב הטומאה, שמטמא כלי, וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן
- ^ לחולין ולתרומה; ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים
- ^ הא דרמינהו לעיל מתניתא דאונן אהדדי, דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי
- ^ עצמה, וכל שכן שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה
- ^ בתרומה, דאינו נעשה גופו אלא שלישי, כמו המאכל שאכל, ואסור לאכול תרומה
- ^ אבל מותר ליגע
- ^ מעלות עבוד רבנן באכילה, דליתנהו בנגיעה, וגבי אונן נמי, הא דתנן 'אונן צריך טבילה' - באכילה
- ^ אבל נוגע - אין צריך לטבול
- ^ אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים
- ^ משנה היא בפסחים (פ"ח מ"ח; דף צא:); ולא גרסינן בה 'מחוסר כיפורים', דאינו צריך להמתין לערב, אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים
- ^ כדתנן 'אונן צריך טבילה לקדש'
- ^ מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן, ואנינות דאורייתא - חד יומא הוא כדכתיב 'ואחריתה כיום מר' (עמוס ח י); וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים, כדאמרינן
- ^ מתניתין, דקתני 'אינו חולק', ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים - אוכל
- ^ בלילי פסחים קאי
- ^ דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים - שרו ליה נמי שאר קדשים
- ^ והא דקתני אבל לא בקדשים
- ^ לאו אלילי פסחים קמהדר, ואף על גב דעליה קאי
- ^ אלא
- ^ והכי קאמר: טובל ואוכל פסחו בערב, והוא הדין לכל הקדשים באותו לילה, אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה
- ^ אידי ואידי בלילי פסחים, ו
- ^ ההיא דפסחים
- ^ הלכך: בפסח אוכל, אבל לא בקדשים: דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן
- ^ ומתניתין
- ^ גופיה דרבנן
- ^ אפילו
- ^ דתנא להך דפסחים, דאית ליה
- ^ ליל יום מיתה
- ^ לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו
- ^ ואי דאורייתא - פסח נמי לא ליכול
- ^ יוצא בה ידי חובת 'שמחה', דכתיב בה שמחה: 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' (דברים כז ז), ותודה – 'שלמים' איקראי [’זבח תודת שלמיו' [ויקרא ז, פסוקים יג,טו]]
- ^ הלכך כשלמים דמי
- ^ [ו]אם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’] (ויקרא ג א)
- ^ המתנדב עצים מביא קרבן עמהן
- ^ דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; אלא 'פסח' קשיא אדלעיל, דתנא 'טובל ואוכל פסחו'
- ^ חגיגת י"ד: כשהחבורה מרובה