ביאור:בבלי זבחים דף צט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר ריש לקיש: דאמר קרא: (ויקרא ו יט) הכהן המחטא אותה יאכלנה [במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד] כהן המחטא [1] יאכל, שאינו מחטא אינו אוכל.

וכללא הוא? [2] והרי משמרה כולה דאין מחטאין [3], [4] ואוכלין?

'ראוי לחיטוי' קאמרינן.

הרי קטן דאינו ראוי לחיטוי ואוכל [5]?

אלא: מאי 'יאכלנה'? = יחלקנה: ראוי לחיטוי - חולק, שאינו ראוי לחיטוי - אינו חולק [6].

הרי בעל מום, דאינו ראוי לחיטוי – וחולק!?

בעל מום - רחמנא רבייה (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים [יאכל אתה קדש קדשים הוא] - לרבות בעל מום [7].

ואימא 'כל זכר' - לרבות טבול יום?

מסתברא בעל מום הוה ליה לרבויי, שכן אוכל [8].

אדרבה! טבול יום הוה ליה לרבויי, דלאורתא מיחזא חזי [9]!

השתא מיהא הא לא חזי.

רב יוסף אמר: [10] מכדי מאי 'יאכלנה' = יחלקנה? לכתוב רחמנא 'יחלקנה'!? מאי 'יאכלנה'? - שמע מינה: ראוי לאכילה [11] חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק.

בעי ריש לקיש: בעל מום והוא טמא - מהו שיחלקו לו? כיון דלא חזי [12] ורחמנא רבייה [13], [14] לא שנא: מה לי טמא מה לי בעל מום [15]? או דלמא ראוי לאכילה חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק?

אמר רבה: תא שמע [כתוספתא זבחים פרק יא משנה ב, אך שם אין 'אינו חולק לאכול בערב’]: 'כהן גדול מקריב אונן [16] ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב [17]' שמע מינה: ראוי לאכילה בעינן [18]!

שמע מינה.

בעי רב אושעיא: טמא בקרבנות ציבור - מהו שיחלקו לו [19]? מי אמרינן 'המחטא' אמר רחמנא, והאי נמי 'מחטא' הוא [20]? או 'דלמא ראוי לאכילה חולק [21], שאין ראוי לאכילה אינו חולק'?

אמר רבינא: תא שמע: כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב; שמע מינה ראוי לאכילה בעינן!

שמע מינה.

אונן נוגע ואינו מקריב:

אונן נוגע? ורמינהי: אונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש!?

אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: לא קשיא: כאן [22] בשטבל [23], כאן בשלא טבל.

וכי טבל מאי הוי? הא הדרא עליה אנינות, דאמר רבה בר רב הונא: 'אונן שטבל - [24] אנינותו חוזרת עליו' [25]!?

לא קשיא: הא [26] - דאסח דעתיה [27], הא - דלא אסח דעתיה.

'היסח הדעת'? שלישי ושביעי בעי, דאמר רבי יוסטאי ברבי מתון אמר רבי יוחנן: היסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי!?

לא קשיא: הא דאסח דעתיה מטמא מת [28], הא דאסח דעתיה מטמא שרץ [29].

טמא שרץ - טמא מעלייא הוא, הערב שמש בעי, ועוד: אפילו תרומה נמי [30]?!

אמר רבי ירמיה: באומר "נשמרתי מדבר המטמאני [31], ולא נשמרתי מדבר הפוסלני [32]" [33].

ומי איכא נטירותא לפלגא?

אִין! והתניא [תוספתא טהרות פ"ח מ"ט]: 'עודהו הסל על ראשו


עמוד ב

ומגריפה [34] בתוכו, ואמר "לבי על הסל [35] ואין לבי על המגריפה" - הסל טהור והמגריפה טמאה'.

ותטמא מגריפה לסל?

אין כלי מטמא כלי.

ותטמא מה שבתוכו?

אמר רבא: באומר "שמרתיהָ מדבר המטמאהּ [36], ולא שמרתיהָ מדבר הפוסלהּ [37]".

תוספות ד"ה מדבר המטמאני ... וא"ת מאי ניהו אותה טומאה דקאמר דטמא לקודש אבל לא לתרומה, דקתני מתניתין דחגיגה [דף כ:] צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה?

ומפרש ה"ר חיים: כגון דאכל ככר שלישי של תרומה שנעשה גופו שני לקדש אבל לא לתרומה, כדאמר בפרק שני דחולין [דף לג:]; ובסמוך ליכא לפרושי הכי גבי "לבי על הסל ולא על המגריפה" טמאה לפסול קודש ואינה פוסלת פירות תרומה שבסל, דככר אינו פוסל כלי וכו'

איגלגל מילתא [38] ומטאי לקמיה דרבי אבא בר ממל, אמר ליה: לא שמיע להו הא דאמר רבי [יוחנן] יונתן אמר רבי: 'האוכל שלישי של תרומה [39] - אסור לאכול [40] ומותר ליגע [41]', אלמא באכילה עבוד רבנן מעלה [42], בנגיעה לא עבוד רבנן מעלה [43].

ואינו חולק לאכול [לערב]:

מיפלג הוא דלא פליג, וכי מזמני ליה [44] – אכיל;

ורמינהי [45]: 'אונן טובל [46] ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים [47]'!

אמר רב ירמיה מדיפתי: לא קשיא: כאן [48] בפסח [49] כאן בשאר ימות השנה: בפסח, איידי דאכיל פסח - אכיל נמי קדשים [50]; [51] בשאר ימות השנה, דלא חזי - לא חזי; ומאי 'אבל לא בקדשים'? - [52] [53] אבל לא בקדשים של כל השנה [54].

רב אסי אמר: [55]לא קשיא: כאן [56] - שמת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר [57], כאן [58] - שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר: יום קבורה [59] לא תפיס לילו [60] מדרבנן.

מאן תנא [61] אנינות לילה [62] מדרבנן?

רבי שמעון היא, דתניא: 'אנינות לילה מדברי תורה - דברי רבי יהודה [63]; רבי שמעון אומר: אונן אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים; תדע: שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים [64]'.

וסבר רבי שמעון אנינות לילה מדרבנן? והתניא: רבי שמעון אומר: אונן אינו משלח קרבנותיו מאי? לאו ואפילו בפסח?

לא, לבר מפסח.

והתניא: 'רבי שמעון אומר: שלמים: כשהוא שלם מביא, ואינו מביא כשהוא אונן;

מנין לרבות את התודה?

מרבה אני את התודה, שכן נאכלת בשמחה כשלמים [65];

מנין לרבות את העולה?

מרבה אני את העולה, שכן באה בנדר ובנדבה כשלמים;

מנין לרבות בכור ומעשר ופסח?

מרבה אני בכור ומעשר ופסח שכן אינן באין על חטא [66];

מנין לרבות חטאת ואשם?

תלמוד לומר: זבח [67].

מנין לרבות העופות והמנחות והיין והעצים [68] והלבונה?

תלמוד לומר: 'שלמים קרבנו': כל קרבנות שהוא מביא, כשהוא שלם – מביא, ואינו מביא כשהוא אונן'.

- קתני מיהא 'פסח' [69]?

אמר רב חסדא: 'פסח' - כדי נסביה.

רב ששת אמר: מאי 'פסח'? - שלמי פסח [70].

אי הכי היינו 'שלמים'?

תנא שלמים הבאין מחמת פסח, ותנא שלמים הבאין מחמת עצמן; דאי לא תנא שלמים הבאין מחמת פסח, סלקא דעתך אמינא 'הואיל ומחמת פסח אתי - כגופיה דפסח דמי' - קא משמע לן.

רב מרי אמר:

הערות[עריכה]

  1. ^ זורק את הדם
  2. ^ ריש לקיש גופיה יליף ואזיל למילתיה, ופריך לקרא, עד דממילא מיתוקמא בחלוקה:
  3. ^ לא זרקו את הדם, אלא אחד זרק על ידי כולן
  4. ^ וכולן חולקין
  5. ^ קטן פסול לעבודה, דנפקא לן מ'איש מזרעך לדורותם' (ויקרא כא יז) ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד:) בסיפא; ובקדשים – אוכל, דאמרינן במנחות (דף עג.): 'איש כאחיו' (ויקרא ז י): איש חולק ואין קטן חולק; ומדמעיט ליה מחלוקה - מכלל דאכיל! ועוד: 'כל זכר' (ויקרא ו כב) כתיב
  6. ^ ומהכא נפקא לן מתניתין, דקתני: טבול יום אינו חולק
  7. ^ ולקמן מוקמינן לה (בפרקין קב.) דלחלוקה רבייה: דאי לאכילה - לא אצטריך, דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'
  8. ^ כדכתיב (ויקרא כא כב) 'ומן הקדשים יאכל'
  9. ^ לעבודה, כגון הקטר חלבים
  10. ^ לרבות טבול יום לחלוקה - לא מצית אמרת הא אוקימנא 'מאי יאכלנה – יחלקנה' כו'
  11. ^ בעל מום
  12. ^ לעבודה, ואפילו מקמי טומאה
  13. ^ לחלוקה
  14. ^ הלכך
  15. ^ מה לי כשהוא בעל מום לחודיה, מה לי כשהוא טמא ובעל מום?: דהא לא קרינא ביה 'המחטא' מעיקרא, ופליג - השתא נמי ניפלוג
  16. ^ דכתיב ביה (ויקרא כא כא-כב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא': אינו צריך לצאת מן המקדש ביום מיתת אביו ואמו; 'ולא יחלל' - שעבודתו אינה מחוללת; הא אחר - הדיוט שלא יצא - חילל
  17. ^ לכשיפטר מאנינותו
  18. ^ אלמא אף על גב דקרינן 'המחטא אותה' - לא פליג: דעיקר חלוקה - באכילה תלי, מדאפקה רחמנא בלשון אכילה; הלכך: מאן דמייתי ראיה מבעל מום קודם טומאה דפליג אף על גב דאין ראוי לחיטוי, ומההיא טעמא בעית לרבויי אף לאחר טומאה - לאו ראיה היא: דבראוי לאכילה תלוי, ולא בראוי לחיטוי, ובעל מום בלא טומאה - ראוי לאכילה הוא
  19. ^ מקרבן ציבור לאכול לערב? ובקרבן ציבור שהקריבוהו טהורים קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא
  20. ^ הואיל וראוי לחיטוי: דקרבן צבור דוחה טומאה
  21. ^ אבל בהקריבוהו טמאין - לא מיבעי לן: שהרי אינו נאכל, דקיימא לן ב'כיצד צולין' (פסחים דף עו:) 'קרבנות ציבור באין בטומאה אבל אינן נאכלין'
  22. ^ מתניתין, דקתני 'אונן נוגע'
  23. ^ לאנינותו בו ביום, והך טבילה לא בעיא הערב שמש, דמעלה דרבנן בעלמא היא
  24. ^ בו ביום
  25. ^ דאנינות בציר מחד יומא ליתיה, כדכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר' במועד קטן (דף כא.)
  26. ^ ההיא ד'חומר בקדש', דמצריך ליה טבילה
  27. ^ משמירת גופו, מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום
  28. ^ מטומאת מת
  29. ^ מטומאת שרץ
  30. ^ ליבעי טבילה, אלמה תנן התם 'צריכין טבילה' – לקדש, אבל לא לתרומה
  31. ^ ומדבר המטמאני טומאה דאורייתא, דבעיא הערב שמש
  32. ^ לאכילת קדשים מדרבנן, דלא בעי הערב שמש
  33. ^ וכן לגבי תרומה: באומר "לא נשמרתי מדבר הפוסלני בתרומה"; ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי
  34. ^ כלי ברזל הוא, וראשו רחב, ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו
  35. ^ לשומרו
  36. ^ אב הטומאה, שמטמא כלי, וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן
  37. ^ לחולין ולתרומה; ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים
  38. ^ הא דרמינהו לעיל מתניתא דאונן אהדדי, דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי
  39. ^ עצמה, וכל שכן שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה
  40. ^ בתרומה, דאינו נעשה גופו אלא שלישי, כמו המאכל שאכל, ואסור לאכול תרומה
  41. ^ אבל מותר ליגע
  42. ^ מעלות עבוד רבנן באכילה, דליתנהו בנגיעה, וגבי אונן נמי, הא דתנן 'אונן צריך טבילה' - באכילה
  43. ^ אבל נוגע - אין צריך לטבול
  44. ^ אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים
  45. ^ משנה היא בפסחים (פ"ח מ"ח; דף צא:); ולא גרסינן בה 'מחוסר כיפורים', דאינו צריך להמתין לערב, אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים
  46. ^ כדתנן 'אונן צריך טבילה לקדש'
  47. ^ מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן, ואנינות דאורייתא - חד יומא הוא כדכתיב 'ואחריתה כיום מר' (עמוס ח י); וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים, כדאמרינן
  48. ^ מתניתין, דקתני 'אינו חולק', ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים - אוכל
  49. ^ בלילי פסחים קאי
  50. ^ דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים - שרו ליה נמי שאר קדשים
  51. ^ והא דקתני אבל לא בקדשים
  52. ^ לאו אלילי פסחים קמהדר, ואף על גב דעליה קאי
  53. ^ אלא
  54. ^ והכי קאמר: טובל ואוכל פסחו בערב, והוא הדין לכל הקדשים באותו לילה, אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה
  55. ^ אידי ואידי בלילי פסחים, ו
  56. ^ ההיא דפסחים
  57. ^ הלכך: בפסח אוכל, אבל לא בקדשים: דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן
  58. ^ ומתניתין
  59. ^ גופיה דרבנן
  60. ^ אפילו
  61. ^ דתנא להך דפסחים, דאית ליה
  62. ^ ליל יום מיתה
  63. ^ לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו
  64. ^ ואי דאורייתא - פסח נמי לא ליכול
  65. ^ יוצא בה ידי חובת 'שמחה', דכתיב בה שמחה: 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' (דברים כז ז), ותודה – 'שלמים' איקראי [’זבח תודת שלמיו' [ויקרא ז, פסוקים יג,טו]]
  66. ^ הלכך כשלמים דמי
  67. ^ [ו]אם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’] (ויקרא ג א)
  68. ^ המתנדב עצים מביא קרבן עמהן
  69. ^ דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; אלא 'פסח' קשיא אדלעיל, דתנא 'טובל ואוכל פסחו'
  70. ^ חגיגת י"ד: כשהחבורה מרובה