ביאור:בבלי זבחים דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אשם נמי לייתי [1]!?

[2] אשם [3]פריך: מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בצבור כביחיד [4]; ואיבעית אימא: צד כרת נמי פריך, ובן עזאי - גמרא גמיר לה [5]; והא דקאמר רב הונא 'קל וחומר' - לא אמרה אלא לחדד בה תלמידיו [6].

משנה:

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קבל והלך וזרק שלא לשמן [7], או לשמן ושלא לשמן [8], או שלא לשמן ולשמן – פסולים.

כיצד 'לשמן ושלא לשמן'? - לשם פסח ולשם שלמים; 'שלא לשמן ולשמן' - לשם שלמים ולשם פסח;

שהזבח נפסל בארבעה דברים: בשחיטה, ובקבול, ובהילוך, ובזריקה.

רבי שמעון מכשיר בהילוך, שהיה אומר: אי אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה, אבל אפשר בלא הילוך: שוחט בצד המזבח וזורק [9].

רבי אליעזר [שטמ"ק וכן בספרא צו פרשתא ח משנה ה הגירסא 'אלעזר’] אומר: המהלך במקום שהוא צריך להלך [10] - מחשבה פוסלת [11]; במקום שאינו צריך להלך - אין מחשבה פוסלת [12].

גמרא:

וקבלה - מי פסלה? והתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ד משנה ד, בשם רבי שמעון!]: [13]

והקריבו [בני אהרן את הדם] – זו קבלת הדם;

אתה אומר קבלת הדם? או אינו אלא זריקה?

כשהוא אומר 'וזרקו' - הרי זריקה אמור; הא מה אני מקיים 'והקריבו' - זו קבלת הדם [14];

בני אהרן הכהנים - שתהא בכהן כשר [15] ובכלי שרת [16].

אמר רבי עקיבא [17]: מנין לקבלה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת? - נאמר כאן 'בני אהרן' ונאמר להלן (במדבר ג ג) 'אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים [אשר מלא ידם לכהן]’: מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת [18] - אף כאן בכהן כשר ובכלי שרת.

אמר רבי טרפון: אקפח את בניי אם לא שמעתי הפרש בין קבלה לזריקה [19], ואין לי לפרש [20].

אמר רבי עקיבא: אני אפרש: קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה [21], זריקה עשה בה מחשבה כמעשה: קבלו בחוץ אינו חייב כרת [22], זרקו בחוץ ענוש כרת; קבלוהו פסולין [23] אין חייבין עליו [24], זרקוהו פסולין חייבין עליו.

אמר לו רבי טרפון: העבודה! אם הטית ימין ושמאל; אני שמעתי ואין לי לפרש, אתה דורש [25] ומסכים לשמועה [26]. בלשון הזה אמר לו: עקיבא: כל הפורש ממך כפורש מחייו.

אמר רבא: לא קשיא: כאן [27] במחשבת פיגול [28], כאן במחשבת שלא לשמה; דיקא נמי [29] דקתני שהזבח נפסל ולא קתני 'מתפגל'.

שמע מינה.

ומחשבת פיגול לא פסלה בקבלה? והתניא [ספרא צו פרשתא ח משנה ד]: 'יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד [30], מנין לרבות שחיטה וקבלה? תלמוד לומר: (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה [המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] - בדברים המביאין [31] לידי [32] אכילה הכתוב מדבר;

יכול שאני מרבה אף שפיכת שיריים [33] והקטרת אימורין [34]?

תלמוד לומר: ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב [35]: זריקה בכלל [36] היתה, ולמה יצתה? - להקיש אליה, לומר לך: מה זריקה מיוחדת, שהיא עבודה ומעכבת כפרה - אף כל עבודה ומעכבת כפרה, יצאו שפיכת שיריים והקטרת אימורין, שאין מעכבין את הכפרה [37]'.


עמוד ב

אלא לא קשיא: הא [38] דאמר "הריני [שוחט] על מנת לקבל דמה למחר" [39]; הא [40] דאמר "הריני מקבל דמה על מנת לשפוך שירים למחר" [41].

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ושפיכת שירים והקטרת אימורין לא פסלה בהו מחשבה [42]? והתניא: 'יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר [43]; מנין לרבות שפיכת שירים [44] והקטרת אימורים [שאם חשב לעשות אחת מהן מחוץ לזמנו – שהקרבן פיגול]? תלמוד לומר: (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל [מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] - בשתי אכילות הכתוב מדבר: אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח'!?

לא קשיא: הא [45] דאמר "הריני זורק [46] על מנת לשפוך שירים למחר" [47], הא [48] - [49] דאמר "הריני שופך שירים על מנת להקטיר אימורין למחר" [50].

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: שמעתי [51] שטבילת אצבע [52] מפגלת בחטאת פנימית (אם טבל ע"מ להקטיר אימורים למחר).

שמעה אילפא, אמרה קמיה דבר פדא, אמר: כלום למדנו פיגול (בחטאת) אלא משלמים (דעיקר פיגול - בשלמים כתיב: ואם האכל יאכל (ויקרא ז י), ושלמים אין בהן טבילת אצבע: שכל הדמים בזריקה מן הכלי למזבח, חוץ מן החטאת שהיא במתנת אצבע)? מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן - אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן.

(ופרכינן:) וכי הכל משלמים למדו (דין פיגול בכל הזבחים כדינו בשלמים) - אי מה שלמים שלא לשמן (אם שחט במחשבת חוץ לזמנו, וקבל והוליך שלא לשמן) - אין מוציא מידי פיגול (שהרי אין שלא לשמו פוסל בשלמים, והוה ליה קרב המתיר כמצותו בפיגול, בלא פסול מחשבה אחרת), אף חטאת שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול [53]!? אלא מאי אית לך למימר? מרבויא דקראי קאתיא [54]? הכי נמי [55]: מרבויא דקרא קאתי [56].

אמר רבי יהושע בן לוי: בעליה זו שמעתי שטבילת אצבע מפגלת.

תהי בה רבי שמעון בן לקיש: כלום למדו פיגול אלא משלמים? מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן - אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן.

וכי הכל משלמים למדו? אי מה שלמים שלא לשמן אין מוציא מידי פיגול - אף חטאת שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול!?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אִין, הכל משלמים למדו; [57] הואיל וחוץ למקומו פוסל בשלמים [58] ושלא לשמו פוסל בחטאת, מה חוץ למקומו הפוסל בשלמים מוציא מידי פיגול [59] - אף שלא לשמו הפוסל בחטאת מוציאה מידי פיגול.

אמר רבי ירמיה: מצדה תברא [60]: [61] מה לחוץ למקומו הפוסל בשלמים [62] שכן נוהג בכל הזבחים [63] - תאמר בשלא לשמו שאינו נוהג אלא בפסח וחטאת בלבד!? אלא מאי אית לך למימר [64] – 'דבר הפוסל בהן מוציאם מידי פיגול [65], דבר המעכב בהן [66] מביאן לידי פיגול'? הכא נמי [67]: דבר הפוסל בה [68] מוציא מידי פיגול, דבר המעכב בה [69] מביאה לידי פיגול!

אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא [70]: 'זה הכלל [71]: כל הקומץ, ונותן בכלי, והמוליך, והמקטיר [72]': בשלמא 'קומץ [73]' - היינו שוחט [74]; 'מוליך' - היינו מוליך; 'מקטיר' נמי - היינו זורק; אלא 'נותן בכלי' מאי ניהו? אילימא דדמי לקבלה - מי דמי? התם ממילא [75], הכא איהו קא שקיל [76] ורמי!? אלא: כיון דלא סגי דלא יהיב [77] - על כרחיה עבודה חשובה היא [78]! הכי נמי [79]: כיון דלא סגי דלא עביד לה - על כרחיה היינו הולכה [80]!

לא! לעולם דדמי לקבלה [81], ודקאמרת 'הכא ממילא התם איהו קא שקיל ויהיב', כיון דאידי ואידי מתן כלי הוא - מה לי ממילא מה לי קא שקיל ויהיב?

לימא כתנאי, דתני חדא 'טבילת אצבע מפגלת בחטאת', ותניא אידך 'לא מפגלת [82] ולא מתפגלת [83]' – מאי, לאו תנאי היא [84]?

לא [85]: הא רבנן, הא [86] רבי שמעון [87].

אי רבי שמעון - מאי איריא טבילת אצבע? האמר:

הערות[עריכה]

  1. ^ לפסול בשלא לשמו מבנין אב, כדאמר רבי אליעזר (לעיל דף י:) דקאמר ליה רבי יהושע: חוזרני חלילה ופרכינן: וליהדר דינא ולייתי במה הצד? וסליקנא להך אתקפתא משום דאיכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת
  2. ^ ומשני לבן עזאי:
  3. ^ מפירכא אחריתא מסלק ליה דלא לייתי בבנין אב, ד
  4. ^ פסח קרי ליה קרבן צבור, כדאמרן בסדר יומא בפרק 'הוציאו לו' (דף נא.) משום דאתי בכינופיא
  5. ^ מפי ע"ב זקנים, כדתנן
  6. ^ שיקשו לו תשובה עליו; אי נמי שיתנו לבם להיות חריפין לדרוש קלים וחמורים מאיליהן, כבן עזאי
  7. ^ או או קתני: קבל או הלך או זרק
  8. ^ שחישב בעבודה אחת לשמו ושלא לשמו
  9. ^ הלכך לא חשיבא למיפסל
  10. ^ הולכה זו
  11. ^ אם חישב בה שלא לשמה
  12. ^ ובגמרא מפרש למילתיה: מאי 'צריך' ומאי 'אין צריך'
  13. ^ דכתיב בעולה (ויקרא א ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם [על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד]
  14. ^ כדאשכחן קבלה בעולת סיני (שמות כד ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, ואף על גב ד'הקרבה' לשון הולכה היא, כדאמרן (לעיל דף ד.): והקריב הכהן את הכל - זו הולכת אברים לכבש – הכא, כיון דזימנין הולכה ליתיה כלל, כמו השוחט בצד המזבח - לא כתב לה קרא, ואקבלה הוא דאכתביה; והיכא דאיצטריכא הולכה - נפקא לן דהויא עבודה מדאפקא רחמנא לקבלה בלשון 'הולכה'
  15. ^ לאפוקי חללים ובעלי מומין
  16. ^ שיהו מלובשים בגדי כהונה, ד'כהנים' משמע בכיהונם (לקמן דף יח:), והיינו בגדי כהונה; וכל היכא דקתני נמי 'בכהן כשר ובכלי שרת' - בבגדי כהונה קאמר
  17. ^ רבי עקיבא לא משמע ליה מהכא, דאיכא למימר בני אהרן כל שהן, ו'הכהנים = בכיהונם' - לא משמע ליה
  18. ^ בכהנים כשרין הכתוב מדבר: דהא אלעזר ואיתמר כתיבי! ובכלי שרת נמי הכתוב מדבר, דכתיב 'אשר מלא את ידם' והיינו לשון רבוי בגדי כהונה, דכתיב (ויקרא כא י) ומלא את ידו ללבוש את הבגדים וכתיב נמי ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם למלא בם את ידם (שמות כט כט)
  19. ^ ואתה עושה את הקבלה כשאר עבודות
  20. ^ איני יודע לפרש מה הפרש שמעתי ביניהן
  21. ^ השתא סלקא דעתך הא דקאמר 'אין מחשבה פוסלת' בשבילה אם חישב בה חוץ לזמנו או שלא לשמו; אלמא לא פסלה בקבלה
  22. ^ דשחיטה היא דכתיב לחיובא [ואל פתח אהל מועד לא הביאו [ויקרא יז,ד]], וזריקה נפקא מדם יחשב [המשך הפסוק] לקמן בפרק 'השוחט' (דף קז.)
  23. ^ זרים ושאר חייבי מיתות, כגון שתויי יין והדומין להם
  24. ^ מיתה, דבעיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה - בסדר יומא (דף כד.); ובפרק בתרא דהכא (פ"יד סוף משנה ג; דף קיב:) נמי תנן אין בהם משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים כו
  25. ^ מאיליך
  26. ^ למה ששמעתי
  27. ^ בקבלה
  28. ^ מחשבת פיגול דחוץ לזמנו - לא פסלה בקבלה
  29. ^ דתנא דמתניתין לא איירי במחשבת פיגול
  30. ^ במחשב בשעת זריקה על מנת לאכול מזבחו ביום השלישי, כדכתיב בקרא דמחשבת פיגול (ויקרא ז יח): המקריב אותו לא יחשב;ילפינן מיניה בפ"ב (לקמן כט.) במחשב בשעת הקרבה לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, ו'הקרבה' - היינו זריקה
  31. ^ את הקרבן
  32. ^ היתר
  33. ^ אם שפך שׁיָרי הדם ליסוד על מנת לאכול בשר חוץ לזמנו
  34. ^ או אם הקטיר אימורין במחשבה זו
  35. ^ 'לא ירצה' - היינו זריקה, שהיא מרצה
  36. ^ בכלל הדברים המביאין לידי אכילה
  37. ^ שירים אין מעכבין, כדתניא ב'איזהו מקומן' (לקמן דף נב.): יכול יעכבנו? תלמוד לומר: ואת כל הדם ישפך (ויקרא ד יח): נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה כו'; הקטרת אימורין לא מעכבין כפרה, דכתיב (ויקרא יז יא) הדם הוא בנפש יכפר
  38. ^ דקתני לעיל 'מחשבת קבלה לא פסלה' בפיגול: לא כשחישב בשעת קבלה על אכילת בשר, אלא
  39. ^ במחשב בשעת שחיטה על מנת לקבל דם למחר; דאילו זריקה כהאי גוונא עשה בה מחשבה כמעשה: אם שחט על מנת לזרוק דם למחר – פיגול, דהיינו אכילת מזבח דאיתרבי בהדיא אפילו שפיכת שיריים, לקמן
  40. ^ והאי דקתני 'מנין לרבות שחיטה וקבלה'
  41. ^ מחשב בשעת קבלה על מנת לשפוך שירים, או אחת משאר האכילות קאמרי
  42. ^ דקתני לעיל יכול שאני מרבה אף שפיכת שיריים
  43. ^ בשחישב לאכול בשר חוץ לזמנו
  44. ^ וכל שכן תחלת זריקה
  45. ^ דקמרבי שפיכת שירים - כגון דאמר
  46. ^ או אחת משאר עבודות
  47. ^ שהרי חישב להאכיל את המזבח חוץ לזמנו
  48. ^ דמעטינהו לעיל
  49. ^ כגון
  50. ^ כללא דמילתא: בעינן מחשבה בשעת עבודה על דבר אכילת אדם או למזבח; הלכך: חישב בשעת שפיכת שיריים על אכילת בשר - לא כלום היא: דלא הואי מחשבה בשעת עבודה
  51. ^ מרבותי
  52. ^ האמור בחטאות הפנימיות [(ויקרא ד,יז; ודומה ד,ו] וטבל הכהן אצבעו וגו')
  53. ^ אף חטאת אף על פי שלא לשמו פסול בה - לא תוציאנה מידי פיגול, ואנן תנן בפרק שני (לקמן דף כט:) הפסח והחטאת... ששחטן חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק שלא לשמו- זהו שלא קרב המתיר כמצותו ואינה פיגול ליענש כרת על אכילתו, כדילפינן בפרק שני (שם דף כח:) מקרא: כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול... שיקרבו כל מתירין דהיינו ארבע עבודות בלא פסול מחשבה אחרת
  54. ^ כל הזבחים לפיגול בתורת כהנים, ולא משלמים למדו, הילכך כל חד וחד - מאי דפסיל מוציאו מידי פיגול
  55. ^ וכן לענין הבאתו לידי פיגול
  56. ^ כל חד וחד - מאי דכתיב ביה דהוי עבודה מביאו לידי פיגול
  57. ^ ודקשיא לך בחטאת היאך שלא לשמו מוציאה מידי פיגול:
  58. ^ מחשבת 'על מנת לאוכל ממנו חוץ למחיצת אכילתו', דהיינו בכל העיר, וחוץ לעיר הוי 'חוץ למקומו' פוסל בשלמים - דבהדיא מרבינן לה לפסולא בפרק שני, אלא שאין בו כרת
  59. ^ כדילפינן בפרק שני שכל מחשבת פסול מוציאתו מידי פיגול
  60. ^ תשובתה בצדה: אם מחוץ למקומו אתה לומד לשלא לשמו, ולהעמיד פיגול על עבודות הנוהגות בשלמים ותו לא, אלא שמוציאתה מידי פיגול - תלמד בחטאת שלא לשמו מחוץ למקומו
  61. ^ דבשלמים יש להשיב:
  62. ^ דין הוא שיוציא מידי פיגול
  63. ^ שהרי פסולו חמור לנהוג בכל הזבחים
  64. ^ אם באת לומר 'הכל משלמים למדו'
  65. ^ מה יש לך טעם בשלא לשמו המוציא חטאת מידי פיגול - כך יש לך לומר: שלמים - דבר הפוסל בהו, כגון: חוץ למקומו - מוציאן מידי פיגול
  66. ^ כגון: ארבע עבודות הדם
  67. ^ אף חטאת
  68. ^ כגון: שלא לשמה
  69. ^ כל הכתוב בעבודת דמה, וטבילת אצבע בכלל
  70. ^ דטבילת אצבע מפגלת, דתנן במנחות [פ"א מ"ג]
  71. ^ בכל ארבע עבודות
  72. ^ אם חישב על מנת לאכול שיריים או להקטיר קומץ למחר - פיגול
  73. ^ מפגל
  74. ^ שמוציא דם - שהוא חלק גבוה - מן הבשר, והבשר שיריים הם, אף זה הפריש קומץ מתוך שיריים; וכן שאר שתי עבודות דמפגלים מהיקישא: דהוקש מנחה לזבח, דכתיב [וקירא ז,לז] זאת התורה, ואמר (לקמן דף צח.) דהך היקשא: מה שלמים מפגל ומתפגלין - אף כל מפגלין ומתפגלין
  75. ^ נופל הדם בכלי
  76. ^ בידיה
  77. '^ קומץ לכלי לקדשו בתוכו, כדאמרינן (לעיל דף יא.) שלא בכלי שרת פסולה [מנחות פ"ג מ"ד]’ ואמרינן טעמא במסכת סוטה בפרק שני (דף יד:) מידי דהוה אדם: דם, לאו אף על גב דקדישתיה סכין בצואר בהמה, הדר בעי לקבוליה, וקדושיה בכלי זימנא אחריתי - קומץ נמי: אף על גב דקדשה מנחה כולה בכלי - בעי לקדושי קומץ זימנא אחריתי
  78. ^ הלכך עבודה חשובה היא, ומפגלה
  79. ^ בטבילת אצבע
  80. ^ שמוליך הדם באצבעו לקרבו למזבח
  81. ^ הלכך אתיא בהיקישא: דאיתקוש מנחות לשלמים, דהא איתרבי קבלה בשלמים לפגל, כדאמרינן לעיל, ומתן כלי במנחה - כקבלה בדם; אבל טבילת אצבע - לא איתרבאי, ולא תיפשוט מנאי אי טבילת אצבע הוי כהולכה או לא
  82. ^ אם טבל על מנת להקטיר אימורין למחר
  83. ^ אם שחט [או קבל] על מנת לטבול אצבע למחר
  84. ^ דמר חשיב לה הולכה ומר לא חשיב לה הולכה
  85. ^ דכולי עלמא הולכה היא [והמחלוקת היא לגבי דין עבודת ההולכה]
  86. ^ והא דקתני 'אינה מפגלת'
  87. ^ דאמר במתניתין: הולכה לא מפגלא, כדתנן: ורבי שמעון מכשיר בהילוך