ביאור:בבלי זבחים דף ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה; פסוק לד: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ) - [1] שתהא קבלה לשם חטאת.

ואשכחן שחיטה וקבלה [שנפסלת בשנוי קודש], זריקה מנלן?

דאמר קרא: (ויקרא ד כו) [ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים] וכפר עליו הכהן מחטאתו [ונסלח לו] - [2] שתהא כפרה לשם חטאת. [3]

אשכחן שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן?

אמר קרא: 'עליו': עליו ולא על חבירו.

אשכחן למצוה, לעכב מנלן? [4]

כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע [5]: חטאת - חטאתו [6] - הכא נמי: חטאת - חטאתו.

אשכחן מצוה בשנוי קדש [7], וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב [8]; לעכב בשנוי קדש [9] ולשאר עבודות [10] בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב - מנלן?

אמר רבי יונה: אתיא מחטאת נזיר, דכתיב (במדבר ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת [11]. [12]

אשכחן שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן?

<אם אינו ענין לשנוי קדש תניהו ענין לשנוי בעלים;

אשכחן למצוה, לעכב מנלן?>

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'חטאת' 'חטאתו'.

מתקיף לה רבינא: אלא מעתה 'עולת' ’[במדבר ו,טז: והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת] עולתו' - מאי דרשת ביה?

ולרבינא [13] 'מנחת' 'מנחתו', 'נסך' 'נסכו' [14] - מאי דרשת בהו [15]?

ההוא מבעי ליה: (במדבר כט יח) [ו]מנחתם ונסכיהם [לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט] בלילה, [ו]מנחתם ונסכיהם - אפילו למחר [16]; אלא עולת [(במדבר ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת] עולתו מאי דרשת ביה? ותו: מי גמרי מהדדי [17]? חטאת חלב [18] מחטאת נזיר לא גמרה, שכן יש עמה דמים אחרים; חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה, שכן כרת [19]!?

אלא אמר רבא: אתיא מחטאת מצורע, דכתיב (ויקרא יד יט) ועשה הכהן את החטאת [וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה]: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת;

ואשכחן שנוי קדש [20], שנוי בעלים מנליה? - אמר קרא [21]: וכפר על המטהר [מטמאתו ואחר ישחט את העלה] [22]: על המטהר זה, ולא על המטהר חבירו.

ואכתי - מי ילפא מהדדי? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא, שכן יש עמה דמים אחרים; חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה, שכן כרת!?

חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי [שכתוב גם בחטאת חלב, גם במצורע וגם בנזיר, והרי היה אפשר ללמוד מאחד בבנין אב! לפיכך אחד מיתור, ללימוד].

בהי לא לכתוב? לא לכתוב רחמנא בחטאת חלב, ותיתי מהנך [23]? - מה להנך שכן יש עמהם דמים אחרים!

לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן אין להן שאלה [24]!

לא לכתוב רחמנא בחטאת מצורע ותיתי מהנך? - מה להנך שכן אין באין בדלות [25]!?

אלא: אמר קרא (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה [ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים]: הקישו הכתוב לשלמים: מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים, בעינן לשמן למצוה - אף חטאת: בין שנוי קדש בין שנוי בעלים, בעינן לשמן למצוה; הילכך: מצוה – משלמים, והנך קראי – לעכב [26]!

ואשכחן חטאת חלב, דכתיב בה [27] (ויקרא ד לג: וסמך את ידו על ראש החטאת) [28] לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה].


עמוד ב

חטאת דעבודת כוכבים [29], [30] דשמיעת הקול [31] ובטוי שפתים [32], וטומאת מקדש וקדשיו [33], דלא כתיב בהו [34] – מנלן?

חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב, שכן כרת כמותה; והנך כולהי אתיין ב'מה הצד' [35]. [36]

תנו רבנן: פסח בזמנו לשמו – כשר, שלא לשמו – פסול [37]; ובשאר ימות השנה לשמו – פסול [38], שלא לשמו – כשר: [39]

<של"ו קבאיצ"ן ממה"ר בצ"א ב"א סימן>

מנא הני מילי [40]?

אמר אבוה דשמואל: אמר קרא (ויקרא א י) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' [זכר או נקבה תמים יקריבנו] - דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים [41];

[42]אימא: שלמים – אִין [43], מידי אחרינא לא [44]?

אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן: לזבח [45] - לרבות כל זבח!

אימא כל דשחיט - להוי כמותה [46]!?

אי הוה כתיב 'לשלמים וזבח' – כדקאמרת [47]; השתא דכתיב לזבח שלמים - [48] לכל דשחיט ליה - שלמים להוי [49].

[50] אימא [51] לזבח [52] – כלל [53]; [54] שלמים – פרט [55]; כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: שלמים – אִין, מידי אחרינא – לא!?

לה' הדר וכלל.

מתקיף לה רבי יעקב מנהר פקוד: הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא!: כללא קמא מרבי זבחים ותו לא, כללא בתרא: 'לה’’ - כל דלה' ואפילו לעופות [56] ואפילו למנחות!

הא - תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא: כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש שהוא שלא לשמו וכשר - אף כל שהוא שלא לשמו וכשר [57];

אי מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה - אף כל הבא בנדר ובנדבה: [לפיכך אם שחט פסח לא בזמנו כקרבן] עולה ושלמים – אִין [יהא כשר], חטאת ואשם [58] – לא [59]!

אלא לזבח - רבויא הוא [60]!

[אם כן] אימא לכל דשחיט ליה להוי כוותיה?

אמר רבי אבין:

הערות[עריכה]

  1. ^ 'ולקח הכהן' לשון קבלה הוא:
  2. ^ 'וכפר' היינו בזריקה
  3. ^ הולכה לא אצטריך קרא, דבכלל קבלה היא מתרביא ליה.
  4. ^ ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא, כשאר כל הזבחים - אין הכי נמי! ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה; ומעיקרא הוא דמהדרינן, דנכתבו כולהו בגופיה.
  5. ^ לקמן בשמעתין
  6. ^ וכפר עליו הכהן מחטאתו מדהוה ליה למכתב 'מחטאת' וכתיב וי"ו יתירא - למדרש בה לשם בעלים
  7. ^ בכל עבודות
  8. ^ וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים, דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב, שהיא הכפרה
  9. ^ שלא למדנו לאחד מהן
  10. ^ לבד מזריקה
  11. ^ ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא
  12. ^ גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו - הרי למצוה, וכשלמים: מה שלמים, לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה - אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב; הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים; כך נראה לי, וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נראה לי.
  13. ^ דלא קשיא ליה אלא 'עולת' 'עולתו'
  14. ^ 'מנחתו' 'ונסכו' דכתיבי נמי גבי נזיר [בפסוק הבא (במדבר ו יז): ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו]
  15. ^ אמאי לא קשיא ליה
  16. ^ כי היכי דדרשינן לכל מנחתם (במדבר יח ט)?? או מנחתם ונסכיהם - בלילה ואפילו למחר: שיוכשרו לבא למחר, לבא בלילה - הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו: כל זמן שיעשנו הוא קרוי 'מנחתו' ו'נסכו' של זה, אף על פי שלא קרבו עם זבחו
  17. ^ מי גמרי שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי, דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב
  18. ^ סתם חטאת קרי 'חטאת חלב', משום דשכיחא טפי
  19. ^ שכן מכפרת על חייבי כרת; אלמא לא גמרי מהדדי, וכיון דלא גמרי מהדדי - תרווייהו למצוה אצטריכו [ולא נשאר מקור ללמוד שדינים אלה לעכובא]
  20. ^ ולעכב, דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות
  21. ^ סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא
  22. ^ ו'על המטהר' - אכולהו עשיות קאי
  23. ^ נזיר ומצורע
  24. ^ נזיר נשאל לחכם, ועוקר נזירתו, ופטור מן הקרבן
  25. ^ שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף
  26. ^ וכשלמים: מה שלמים לא חלקת בהן למצוה - אף חטאת לא תחלוק בו לעכב; וכיון דכתיב עכובא בזריקה - אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא: מהיקשא דשלמים
  27. ^ בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':
  28. ^ ושחט אותה
  29. ^ דכתיב בפרשת 'שלח לך' ולא כתיב בהאי עניינא
  30. ^ וכן חטאת
  31. ^ שבועת העדות: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א)
  32. ^ ושבועת ביטוי
  33. ^ בחד עניינא כתיבי: בקרבן עולה ויורד: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א) או נפש כי תשבע לבטא (ויקרא ה ד), או נפש אשר תגע וגו' (ויקרא ה ב); ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו
  34. ^ לא כתיב בההוא עניינא, דההוא עניינא - בחטאת דשגגת כרת קיימא, כדילפינן בהוריות (דף ב.)
  35. ^ מחטאת חלב, וחטאת נזיר, ומצורע
  36. ^ דכי פרכת 'מה לחטאת חלב שכן כרת' - חטאת נזיר ומצורע יוכיחו; 'מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים' - חטאת חלב תוכיח; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב; וחדא מהני לא אתיא: דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות, תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד? אי מחטאת חלב וחטאת מצורע - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה, תאמר בשבועה שישנה בשאלה?
  37. ^ כדאמרינן (לעיל דף ז:)
  38. ^ כדאמרינן במסכת פסחים (דף סא.): שחטו קודם חצות – פסול, דכתיב בין הערבים; וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים
  39. ^ כדמפרש ואזיל:
  40. ^ דבשאר ימות השנה – 'שלא לשמו' כשר
  41. ^ לאו קרא יתירא קא דריש, אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי: ואם דבר הבא מן הצאן - דהיינו פסח, שאינו בא אלא מן הצאן - היה קרבנו, הרי הוא לזבח שלמים; ועל כרחך שלא בזמנו קאמר, דאי בזמנו - הא ילפינן ליה לעיל דפסול!
  42. ^ ו
  43. ^ שחטו לשם שלמים - ליתכשר
  44. ^ אבל שחטו לשם עולה – ליפסיל? וברייתא קתני שלא לשמו - כשר - ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת
  45. ^ קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'לשלמים'
  46. ^ שחטו לשם עולה - יהא עולה, דהא אתרבי ליה כל זבח
  47. ^ דאי כתב הכי - הוה משמע 'יהא כשלמים או כשאר זבח'
  48. ^ הכי משמע:
  49. ^ לכל זבח שיזבחנו לשמו - שלמים יהיה
  50. ^ אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי?
  51. ^ דרוש הכי:
  52. ^ דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים
  53. ^ שכשר שלא לשמו
  54. ^ כי הדר כתב
  55. ^ פרט: שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא אם כן שחטו לשלמים, אבל שחטו לשם זבח אחר - פסול
  56. ^ שחטו לשם חטאת עוף
  57. ^ יצא לשמו
  58. ^ שחטו לשם חטאת ואשם
  59. ^ יהא פסול אפילו לשלמים
  60. ^ אלא לזבח - רבויא הוא. אינו לשון כלל, ולא דרשינן ליה בכלל ופרט: שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון, אלא ממשמעות המקראות,וכגון (בבא קמא דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך (דברים יד כו) = כלל; וכן מן הבהמה = כלל, בקר וצאן = פרט; אבל לזבח שלמים - שתי תיבות דבוקות הן, כאילו כתיב 'לזבח השלמים', וקרא יתירא בעלמא הוא: דהוה מצי למכתב 'לשלמים'; וכל מקרא של לשון ייתור - אינו לכלל ופרט, אלא לרבות, וכמאן דכתיב 'לשלמים וזבח' דמי: דאיתרבו ליה כל הזבחים