ביאור:בבלי זבחים דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נטילת נשמה [1] - אף קודש דבר שיש בו נטילת נשמה' - ואי בנוגע, נטילת נשמה מי איכא? אלא באכילה.

ואכתי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קודש לפני זריקה [2],

דאתמר: טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה: ריש לקיש אמר לוקה, ורבי יוחנן אמר אינו לוקה: ריש לקיש אמר לוקה: (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה], לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה; רבי יוחנן אמר: אינו לוקה, כדתני ברדלא: אתיא 'טומאתו' 'טומאתו' [3] וכי כתב ההוא - לאחר זריקה.

אם כן [4] - לימא קרא 'בקודש' [5]; מאי 'בכל קודש' - שמע מינה תרתי.

גופא: טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה: ריש לקיש אמר: לוקה; רבי יוחנן אמר: אינו לוקה.

אמר אביי: מחלוקת בטומאת הגוף [6], אבל בטומאת בשר [7] - דברי הכל לוקה, דאמר קרא (ויקרא ז יט) [והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף] והבשר [כל טהור יאכל בשר] - לרבות עצים ולבונה [8], [9] דלאו בני אכילה נינהו - ואפילו הכי רבינהו קרא [10];

ורבא אמר: מחלוקת בטומאת הגוף, אבל בטומאת בשר [לפני זריקה] - דברי הכל אינו לוקה; מאי טעמא? - [11] כיון דלא קרינא ביה (ויקרא ז כ) [והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] וטומאתו עליו - ונכרתה [12] - לא קרינא ביה (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל [באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר].

והאמר מר והבשר - לרבות עצים ולבונה!?

הכא במאי עסקינן? - כגון שקדשו בכלי [13], דנעשה כמי שקרבו כל מתיריו, דתנן [14]: כל שיש לו מתירים [15] - [16] משקרבו מתיריו; כל שאין לו מתירין - משקדש בכלי.

איתמר: המעלה אברי בהמה טמאה [17] על גבי המזבח: ריש לקיש אמר לוקה, רבי יוחנן אמר אינו לוקה: ריש לקיש אמר לוקה: טהורה [18] – אִין, טמאה לא, ולאו הבא מכלל עשה - לוקין עליו;

ורבי יוחנן אמר: אין לוקין עליו: לאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו.

מותיב רבי ירמיה: (ויקרא יא ג) [כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה] אותה תאכלו - ולא בהמה טמאה [ספרי ראה פיסקא קא; ספרא שמיני פרשה ב פרק ג], ולאו הבא מכלל עשה עשה [19] [קשיא לריש לקיש]!

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: אסברא לך: באברי בהמה טמאה דכולי עלמא לא פליגי [20]; כי פליגי בחיה [21], והכי איתמר [22]: רבי יוחנן אמר: עובר בעשה, ריש לקיש אמר: אינו עובר בולא כלום:

רבי יוחנן אמר: עובר בעשה: בהמה – אִין, חיה – לא; ריש לקיש אמר: אינו עובר עליו בולא כלום: ההוא – למצוה [23].

מותיב רבא: אילו נאמר [24] 'קרבן לה' בהמה' [25] הייתי אומר חיה בכלל בהמה, כענין שנאמר (דברים יד ד) זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי [26]; תלמוד לומר: 'בקר' 'וצאן' [27]: בקר וצאן אמרתי לך, ולא חיה;

יכול לא יביא, ואם הביא כשר? הא למה זה דומה?: לתלמיד שאמר לו רבו "הבא לי חטים" והביא לו חטים ושעורים, שאינו כמעביר על דבריו אלא מוסיף על דבריו, וכשר? - תלמוד לומר: 'בקר' 'וצאן': בקר וצאן אמרתי לך, ולא חיה; הא למה זה דומה?: לתלמיד שאמר לו רבו "אל תביא לי אלא חיטין", והביא לו חיטין ושעורים, שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו,


עמוד ב

ופסול.

תיובתא דריש לקיש?

תיובתא.

וכולן שקיבלו [את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל]:

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: פסול [28] - מהו שיעשה שירים [29]?

אמר ליה: אין עושה שירים [30] אלא [31] חוץ לזמנו וחוץ למקומו, הואיל ומרצה לפיגולו [32].

רב זביד מתני הכי: בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: כוס פסול [33], מהו שיעשה שירים [34]?

אמר ליה: פסול גופיה [35] מאי סבירא לך [36]? אי פסול משוי שירים - כוס פסול נמי משוי שירים; אי פסול לא משוי שירים - כוס פסול נמי לא משוי שירים. [## יצא הכוס – הדם פסול, ולא יעשה שיריים; זרק פסול – הזריקה פסולה, אבל הדם כשר, ואולי יעשה שיריים?]

רב ירמיה מדיפתי מתני הכי: בעא מיניה אביי מרבה: כוס [37], מהו שיעשה את חבירו דחוי [38], או שירים?

אמר ליה: פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן, דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ז משנה ד]: 'למעלה [39] הוא אומר [40] (ויקרא ד כה) [ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ו]את דמו ישפך [אל יסוד מזבח העלה] [41]; למטה [42] הוא אומר (ויקרא ד לד) [ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה] ואת כל דמה ישפך [אל יסוד המזבח]; מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה - שכולן נשפכין ליסוד? - תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך [אל יסוד המזבח]; [שאלה ותשובה זו – פשיטא, והם רק הקדמה למקרה הבא:]

יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד, יהו כולן נשפכין ליסוד? - תלמוד לומר: ואת דמו [ישפך אל יסוד מזבח העלה]; הא כיצד? הוא נשפך ליסוד, והן נשפכין לאמה [43].

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, ונתן ארבע מתנות מכוס אחד, שכולן נשפכין ליסוד? - תלמוד לומר: ואת כל דמה ישפך [אל יסוד המזבח].'

והכתיב ואת דמו ישפך? אמר רב אשי: ההוא - למעוטי שירים שבצואר בהמה [44].

[## האם ראב"ש סובר שדם הנפש אינו רק דם הקולח, אלא גם דם השותת לאט לאט, שעדיין נמצא בצואר הבהמה אחרי מתן ארבע קרנות?]

קיבל הכשר ונתן לפסול [יחזיר לכשר; קיבל בימינו ונתן לשמאלו - יחזיר לימינו; קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול - יחזיר לכלי קדש]:

וצריכא [45]: דאי אשמעינן פסול, הוה אמינא: מאי 'פסול'? – [46] טמא, דחזי [47] לעבודת ציבור [48], אבל שמאל – לא; ואי אשמעינן שמאל - דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים [49], אבל כלי חול – לא; ואי אשמעינן כלי חול - משום דחזו לקדושינהו, אבל הנך אימא לא!? צריכא.

וליהוי ליה דחוי* [50]?

אמר ליה רבינא לרב אשי: הכי אמר רב ירמיה מדיפתי משמיה דרבא: הא מני? חנן המצרי הוא, דלית ליה דחויין, דתניא: חנן המצרי אומר: אפילו דם [51] בכוס [52] - מביא חבירו ומזווג לו [53]. [54]

רב אשי אמר: כל שבידו [55] - לא הוי דחוי. [56]

אמר רב שייא: כוותיה דרב אשי מסתברא: מאן שמעת ליה דאית ליה דחויין? רבי יהודה, דתנן [יומא פ"ו מ"א]: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם - ימות המשתלח [57]; מת המשתלח - ישפך הדם; ושמעינן ליה דאמר: כל שבידו - לא הוי דחוי, דתניא: רבי יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובת [58], וזורקו זריקה אחת [59] כנגד היסוד [60]'; שמע מינה [אפילו לרבי יהודה] כל שבידו לא הוי דחוי?

- שמע מינה.

  • [## השאלה דנה בדחוי בדם מבהמה אחת; חנן המצרי אינו סובר דיחוי מבהמה לבהמה, ואין אנו יודעים אם אינו סובר דיחוי בבהמה אחת. והגמרא אומרת מאן שמעת ליה דאית ליה דחויין? רבי יהודה והמקרה – של שני שעירי יוה"כ, וקל וחומר בבהמה אחת שהוא סובר דיחוי; אבל לא ברור מה סוברים תנאים אחרים.]

גופא: תניא: 'רבי יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובת: שאם ישפך אחד מהם - נמצא שהוא מכשירו; אמרו לו לרבי יהודה: "והלא [61] לא נתקבל בכלי [62]"!?

מנא ידעי [63]?

אלא: "שמא לא נתקבל בכלי [64]"!?

אמר להן:

הערות[עריכה]

  1. ^ כרת
  2. ^ וכיון דלאחר זריקה נפקא לן מיניה - היכי יליף מיניה תרתי?
  3. ^ אזהרת טמא שלא יאכל קדש; אלמא אזהרתו - מעונשו ילפא, ועונשו - לאחר זריקה הוא, ולא לפני זריקה, כדקתני בגמרא ד'הקומץ רבה' (מנחות כה:): יכול יהו חייבין עליו משום טומאה לפני זריקת דמים? - תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר [מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ): הניתר לטהורים - חייבין עליו משום טומאה, שאין ניתר לטהורים - אין חייבים עליו משום טומאה
  4. ^ דלאוכל לאחר זריקה אתא קרא
  5. ^ ואנא אמינא: לאחר זריקה הוא, דומיא דעונש
  6. ^ בההוא קאמר רבי יוחנן אינו לוקה, דנפקא ליה אזהרה מעונש
  7. ^ טהור שאכל את הטמא, דאזהרה דידיה בהדיא כתיבי
  8. ^ לטומאת עצמן: דחיבת הקדש מכשרתם לשוינהו אוכלא
  9. ^ ואף על גב
  10. ^ ובשר לפני זריקה - לא גרע מינייהו
  11. ^ איתקיש לעונש:
  12. ^ דסמיך ליה, דאוקימנא בלאחר זריקה
  13. ^ עצים שחתה אותן במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים, ולבונה שקידשה בבזיכין, דאפילו כרת בטומאת הגוף נמי אית בהו
  14. ^ לקמן בפרק 'בית שמאי' (שילוב נוסחאות בין זבחים פ"ד מ,ג ובין מעילה פ"ב מ"ט; דף מג.?) גבי טומאת הגוף
  15. ^ המתירין אותו באכילה
  16. ^ חייבין עליו משום טומאה
  17. ^ סוסים וגמלים
  18. ^ מן הבקר ומן הצאן תקריבו (ויקרא א ב)
  19. ^ כך שנויה בתורת כהנים ובתוך המשנה, ומסקינן בברייתא: בלא תעשה מניין? תלמוד לומר: אך את זה לא תאכלו (ויקרא יא ד) [בגירסא שלנו בספרא הפסוק הוא: מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא ח); והכוונה אחת?]; אלמא מדאיצטריך לא תעשה אחריה - לאו אזהרה הוא
  20. ^ דעשה הוא דאיכא, ותו לא
  21. ^ ולא לענין מלקות, אלא לעשה
  22. ^ ואימור נמי: איפוך דרבי יוחנן לריש לקיש; והכי הוה שמיע ליה לרבי יעקב
  23. ^ בהמה - מצוה להקריב, וחיה – רשות! ומיהו טמאה ודאי לא, דכתיב ממשקה ישראל (יחזקאל מה טו): מן המותר לישראל בפרק קמא דמנחות (דף ו.), גבי טריפה
  24. ^ פרפרזה על ויקרא א,ב?
  25. ^ ולא פירש בקר וצאן
  26. ^ וכתיב בתריה: פסוק ה: איל וצבי [ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר]
  27. ^ תרי 'בקר וצאן' כתיבי התם: מן הבקר ומן הצאן תקריבו (ויקרא א ב) והדר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר (ויקרא א ג), ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים (ויקרא א י)
  28. ^ מי שהוא פסול לעבודה, אם קבל וזרק
  29. ^ מהו שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק ויכשר הקרבן? מי אמרינן: כיון דזרק פסול - שוייה לדם שבצואר 'שיריים', ותו לא מיחזי לזריקה? או דלמא: לא אלימא זריקת פסול לשוייה לדם שבצואר בהמה שירים, ויחזור הכשר ויקבל
  30. ^ אין לך זריקה פסולה שעושה את השאר שירים
  31. ^ זריקה במחשבת
  32. ^ הואיל והויא זריקה מן התורה למיקבעיה פיגול ופסול
  33. ^ כגון שיצא
  34. ^ מהו שיעשה לדם שבצואר שירים אם זרקו כהן כשר לזה, ולא יהא תקנה לקרבן שיחזור ויקבל
  35. ^ אדם פסול שזרק
  36. ^ מאי סבירא לך בשירים שבצואר בהמה, דלא קמיבעיא לך
  37. ^ כגון: חטאת שקבל דמה בשני כוסות ונתן כל מתנותיו מאחד מהן - חבירו שירים הוא, ונשפך ליסוד, דכתיב ואת כל הדם ישפך וגו' (ויקרא ד יח)
  38. ^ דחייה בידים: שלא נתן ממנו על הקרנות, וישפך לאמה שבעזרה המוציאה דמים לנחל קדרון
  39. ^ בפרשה
  40. ^ בשעיר נשיא בשׁיָרי הדם
  41. ^ ולא כתיב 'כל דמו'
  42. ^ בחטאת יחיד
  43. ^ דכוס עושה את חבירו דחוי
  44. ^ שהן נעשין שירים על ידי הדם הנתקבל, וישפכו לאמה
  45. ^ לאשמועינן דאית להו תקנה בחזרה
  46. ^ כגון
  47. ^ לכתחלה
  48. ^ הלכך גבי יחיד איכא תקנתא בחזרה
  49. ^ נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו
  50. ^ דהא נראה ונדחה, ואמאי אית ליה תקנתא בחזרה
  51. ^ שעיר הנעשה בפנים
  52. ^ ומת המשתלח
  53. ^ לא נדחה הדם, אלא מביא שעיר אחר ומזווג להדם, וכשר הדם למתנותיו, וזה ישתלח
  54. ^ ולשון 'אפילו' דנקט - משום דשלשה מחלוקות בדבר: איכא למאן דאמר: אפילו בעלי חיים נדחים, דקתני: 'ואם משהגריל מת אחד מהן יביא שנים ויגריל עליהם כבתחילה, והנשאר ידחה'; ואיכא למאן דאמר: 'מביא חבירו שלא בהגרלה, דבעלי חיים אין נדחין, והגרלה לא מעכבא, אבל דם בכוס ומת המשתלח - ישפך הדם, דשחוטין נדחין ואין חוזרין ונראין'; ואתא חנן המצרי למימר 'אפילו דם בכוס מזווג ליה אחר'.
  55. ^ לתקן להחזיר, כי הנך דמתניתין
  56. ^ אבל ההוא דמשתלח - אין בידו, מי יימר דיהבי ליה אחריני [השוה לראשון במראה וכו’]?
  57. ^ דאידחי ליה ויביא שנים אחרים
  58. ^ של פסחים
  59. ^ כדין פסח
  60. ^ לאפוקי קרן דרומית מזרחית, כדאמרינן לקמן; שאם נשפך דמו של אחד מהן על ידי שהן רבים ונבהלים לעשות - נמצא כוס זה מכשירו, שהרי כולם מעורבים בו; ואי משום דאיערוב בדם התמצית - אמרינן לקמן: רבי יהודה לטעמיה, דאמר 'אין דם מבטל דם', ולא אמרינן אידחי ליה בהתערבו, הואיל ובידו לאוספו
  61. ^ זה שנשפך
  62. ^ היאך יהיה כשר? הא קיימא לן: נשפך מן הצואר על הרצפה ואספו - פסול
  63. ^ רבנן שלא נתקבל? והלא לא מעשה היא, אלא סברא היא בעלמא: דחייש לשמא נשפך דמו של אחד מהן
  64. ^ ונמצא זורק דם פסול