ביאור:בבלי זבחים דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כנגד אצילי ידיהן [1].

אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן: זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא [2], והוה מדלי לי המיינאי ותיתייה ניהליה [3] ואמר לי: (שמות יט ו) [ואתם תהיו לי] ממלכת כהנים וגוי קדוש [וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל] כתיב בכו [4].

כי אתאי קמיה דאמימר, אמר ליה: אקיים בך (ישעיהו מט כג) והיו מלכים אומניך [ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי].

תנן התם [עירובין פ"י מ"יד]: כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי [5] – במקדש [ואפילו בשבת], אבל לא במדינה [6]; ואם להוציא ממנה דם [7] - כאן וכאן אסור [8].

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צילצול [9] קטן הוי יתור בגדים;

ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים [10] - לא הוי יתור.

ותיפוק ליה משום חציצה [11]?

בשמאל [12]; אי נמי שלא במקום עבודה [13];

ופליגא [14] דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת; שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצת [15], פחות מכאן אינן חוצצת [16].

אדרבי יוחנן - ודאי פליגא [17]; אדרבי יהודה בריה דרבי חייא - מי לימא דפליגא [18]? שאני צילצול קטן, דחשיב [19].

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: 'לא שנו אלא גמי, אבל צילצול קטן – חוצץ'; ורבי יוחנן אמר: 'לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות מיכן אינה חוצצת', והיינו דרבא אמר רב חסדא [20];

לימא פליגא [21] אדרבי יהודה בריה דרבי חייא [22]?

שאני צילצול קטן דחשיב.

ולרבי יוחנן [23], מאי איריא גמי [24]? לשמועינן צילצול קטן [25]!?

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן: דגמי מסי [26].

בעי רבא:

1. נכנסה לו רוח בבגדו [27] – מהו? על בשרו בעינן, והא ליכא? או דלמא דרך לבישה בכך?

2. כינה - מהו שתחוץ?

מתה לא תבעי לך, דודאי חייצא; חיה מאי? מי אמרינן 'כיון דאתא ואזלא - רביתא היא [28], ולא חייצא? או דלמא כיון דקפיד עלה [29] – חייצא?

3. עפר מהו שיחוץ?

עפר ודאי חייץ, אלא אבק עפר [30] - מהו?

4. בית השחי [31] מהו שיחוץ? על בשרו בעינן [32], והא ליכא? או דלמא דרך לבישה בכך?

5. הכניס ידו לתוך חיקו - מהו? גופו [33] מי חייץ או לא?

6. נימא [34] - מהו שתחוץ?

נימא ודאי חייצא, אלא נימא מדולדלת [35] - מהו?

בעי מר בר רב אשי: יצא שערו בבגדו [36] - מהו [37]? שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי?

בעי רבי זירא: תפילין מהו שיחוצו [38]? אליבא דמאן דאמר [39] 'לילה לאו זמן תפילין הוא' - לא תבעי לך [40]: כיון דלילה חייצי [41] - יום נמי חייצי [42]; כי תיבעי לך למאן דאמר 'לילה זמן תפילין' – מאי? מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ?

איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי, אמר להו: תלמוד ערוך הוא בידינו: תפילין חוצצות.

מיתיבי: 'כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן [43], וישראל במעמדן [44] - פטורין מן התפלה [45] ומן התפילין [46]' – מאי? לאו אם הניחן אינן חוצצות?

לא: אם הניחן - חוצצות.

אי הכי – פטורים? 'אסורים' מיבעי ליה!?

כיון דאיכא לוים וישראל דלא מתנו ליה 'אסורין' [47] - משום הכי תנא פטורין.

והתניא: 'אם הניחן אינן חוצצות'?

לא קשיא: הא דיד [48], הא דראש; מאי שנא דיד? דכתיב (ויקרא ו ג) [ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד] ילבש על בשרו [והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח]: שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו.

דראש נמי כתיב (שמות כט ו) ושמת המצנפת על ראשו [ונתת את נזר הקדש על המצנפת]?

תנא: שערו [49] היה נראה בין ציץ [50] למצנפת [51],


עמוד ב

ששם מניחין תפילין [52].

מחוסר כיפורים [שעבודתו פסולה] - מנלן?

אמר רב הונא: אמר קרא (ויקרא יב ח) [ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה; 'טהרה' - מכלל שהיא טמאה [53].

ושלא רחוץ ידים ורגלים [עבודתו פסולה – מנין?]:

אתיא 'חוקה' 'חוקה' ממחוסר בגדים [כמו שפירש רש"י לעיל [יח,א]: [54]] [55].

תנו רבנן [תוספתא יומא פ"א מ"טו; תוספתא מנחות פ"א מ,ז]: 'כהן גדול שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה [56], [57] ועבד - עבודתו כשרה; ואחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית [58] ועבד - עבודתו פסולה [59].'

אמר ליה רב אסי לרבי יוחנן: מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין - דאורייתא [60], וחוקה כתיב בהו [61] - ליעכבו!?

אמר ליה: אמר קרא (ויקרא טז ד) [כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו] ולבשם: לבישה מעכבת, ואין דבר אחר [62] מעכב [63].

צהבו פניו [64]!

אמר ליה: וי"ו אאופתא כתבי לך [65]: אי הכי - דצפרא נמי [66]? [אלא] אמר חזקיה [רבו של רבי יוחנן]: אמר קרא [67]: (שמות ל כא) [ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו] והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם: דבר המעכב בזרעו [68] - מעכב בו [69], דבר שאינו מעכב בזרעו - אין מעכב בו.

רבי יונתן אמר: מהכא: (שמות מ לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו [את ידיהם ואת רגליהם] דבר המעכב בבניו - מעכב בו, דבר שאינו מעכב בבניו - אין מעכב בו.

רבי יונתן - מאי טעמא לא אמר מדחזקיה?

אמר לך: ההוא - לדורות הוא דכתיב [70].

ואידך - מאי טעמא לא אמר מהאי?

מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו [71] - אין מקדשין בו, שנאמר (שמות מ לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו [את ידיהם ואת רגליהם] [72]. [## אם כן – יצטרך ששה, שהרי לאהרן היו ארבעה בנים!]

תנו רבנן: כיצד מצות קידוש [73]?

מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מניח שתי ידיו זו על גב זו, ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו ומקדש.

אמרו לו: הפלגתה [74]! אי אפשר לעשות כן [75]!'

שפיר קאמרי ליה?

אמר רב יוסף: [76] וחבירו מסייעו [77].

מאי בינייהו [78]?

אמר אביי: עמידה מן הצד איכא בינייהו [79].

אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא: וליתיב מיתב ולקדש?

אמר קרא (שמות ל כ) [בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח] לשרת [להקטיר אשה לה’] [80] ושירות - מעומד הוא [שנאמר: דברים יח,ה: כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים].

אינו צריך לקדש בלילה. אם לא יצא ולא הסיח דעתו:

תנו רבנן: קידש ידיו ורגליו ביום - אין צריך לקדש בלילה; בלילה - צריך לקדש ביום [81] - דברי רבי, שהיה רבי אומר: לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.'

תניא אידך: 'היה עומד ומקריב על גבי מזבח כל הלילה לאורה - טעון קידוש ידים ורגלים - דברי רבי; רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר: כיון שקידש ידיו ורגליו מתחילת עבודה [82] - אפילו מיכן ועד עשרה ימים [83] אינו צריך לקדש.'

וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי דפסק ליה מעבודה לעבודה [84], אבל בהא, דלא פסק ליה - אימא מודי ליה רבי לרבי אלעזר ברבי שמעון? ואי אשמעינן בהא - בהא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון, אבל בהא אימא מודי ליה לרבי? – צריכא.

מאי טעמא דרבי?

דכתיב (שמות ל כ) [בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או] בגשתם [אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה’] [85].

מאי טעמא דרבי אלעזר בן רבי שמעון?

דכתיב 'בבואם' [86]!

ואידך נמי הא כתיב 'בבואם'?

אי כתיב 'בגשתם' ולא כתיב 'בבואם' הוה אמינא על כל גישה וגישה [87], כתב רחמנא 'בבואם'.

ואידך נמי - הא כתיב 'בגשתם'?

אי כתיב 'בבואם' ולא כתיב 'בגשתם' הוה אמינא אפילו אביאה ריקנית [88].

אביאה ריקנית? הא כתיב 'לשרת'!?

אלא 'בגשתם' מיבעי ליה לכדרב אחא בר יעקב, דאמר רב אחא בר יעקב [89]: הכל [90] מודים בקידוש שני [91] כשהוא לבוש – מקדש [92], דאמר קרא 'או בגשתם [ירחצו]’ מי שאינו מחוסר [93] אלא גישה בלבד, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה;

'להקטיר אשה' [94] למה לי [95]?

הערות[עריכה]

  1. ^ על צלעותיהן כנגד המרפק
  2. ^ כך שמו ומלך פרס היה
  3. ^ אבנטו היה גבוה: חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו, והפשיטו למטה כדי לנאותו
  4. ^ וצריכין אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים, דכתיב בהו לא יחגרו ביזע (יחזקאל מד יח)
  5. ^ בשעת עבודה, שגנאי הוא שתראה שם מכתו
  6. ^ ואף על גב דגמי מסי מכה, וכל דבר שיש בו משום רפואה אסור משום שבות: גזירה שמא ישחוק סמנים - הני מילי במדינה, אבל במקדש לא גזרו משום שבות
  7. ^ שמתכוין לכך
  8. ^ דחבורה הוא, ואיסור דאורייתא
  9. ^ בנדי"ל
  10. ^ כגון אצבע
  11. ^ בין ידו לעבודה, ואסור, דבעינן ולקח הכהן (ויקרא ד ה,כה,ל,לד ועוד): שתהא קבלה בעצמו של כהן, והיכי שרי רבי יוחנן
  12. ^ שאינה כשרה לעבודה
  13. ^ כגון על גב היד
  14. ^ אדרבי יוחנן
  15. ^ כלומר: הוי ייתור בגדים
  16. ^ ואיידי דנקט בנימא אחת במקום בגדים לישנא דחציצה, דשייכא בה - נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה
  17. ^ דהא אמר 'שלא במקום בגדים לא הוי ייתור בגדים', ואפילו שלש על שלש במשמע
  18. ^ דאיהו אמר 'צילצול קטן חוצץ', ורבא אמר 'פחות משלש לא חוצץ'
  19. ^ לפי שעשוי לנוי והוי בגד
  20. ^ בדרבי יהודה ברבי חייא לא פליגי לישני, דחוצץ נמי דקאמר משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא למימר חציצה שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה, דאי במקום עבודה - אפילו נימא חייצא; ובדרבי יוחנן הוא דפליגי לישני
  21. ^ דרבא
  22. ^ דאילו רבי יוחנן - פשיטא לן דפליג עליה, ואפילו צילצול קטן מכשר, דהא עלה קמהדר ופליג! אלא דרבא, דאיתמר בעלמא - מי לימא פליג אדרבי יהודה דנימא: דרבא אפילו צילצול קטן מכשר שלא במקום בגדים
  23. ^ דקאמר אפילו צילצול לא חייץ
  24. ^ דנקט תנא דמתניתין 'גמי'
  25. ^ לשמועינן צילצול לא הוי ייתור וכל שכן גמי
  26. ^ רופא המכה, ואפילו הכי מותר: דאין שבות במקדש: דכולה מסכתא באיסור שבת איירי ועיקר משום שבות נקט לה, ומשנה זו בעירובין; וכן כולה הך סוגיא התם היא
  27. ^ והבדילתו מבשרו בשעת עבודה
  28. ^ הרי היא כבשרו
  29. ^ דברצונו לא תהא בבשרו
  30. ^ דק ואינו מרגיש בו
  31. ^ אויר בית השחי, כגון בתי זרועותיו של חלוקו, שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי
  32. ^ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר
  33. ^ ידו שהיא גופו
  34. ^ משמע דאתיא מעלמא
  35. ^ מן הבגד, מגוררין, ותחובה בו קצת, אלא שנתקה מעיקרא
  36. ^ מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו
  37. ^ אם תימצי לומר ידו לא חייצא - שערו מאי
  38. ^ למיהוי 'ייתור בגדים' [עיין תוספות]
  39. ^ בפרק בתרא דעירובין (דף צו.) וב'הקומץ רבה' (מנחות לו:)
  40. ^ דודאי חייצי, כדמפרש טעמא
  41. ^ כיון דבעבודות לילה חייצין, דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות
  42. ^ דאם לא כן מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום - והן קלים מהן!
  43. ^ לשיר
  44. ^ על כל משמר ומשמר היה מעמד של ישראל בירושלים, שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד, והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן, דכתיב (במדבר כח ב) תשמרו להקריב לי במועדו: שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית (דף כו.)
  45. ^ שאין יכולין לכוין
  46. ^ דקיימא לן (סוכה דף כה.): העוסק במצוה פטור מן המצוה
  47. ^ שאין יכול לשנות בהן איסור
  48. ^ חוצצות דהוא בין בגד לבשר
  49. ^ של כהן גדול
  50. ^ שעל מצחו
  51. ^ שבגובה ראשו
  52. ^ הלכך ליכא חציצה; ותנא, דאיצטריך לאשמועינן 'אם הניחן אין חוצצות' - משום ייתור בגדים הוא דאיצטריך לאשמועינן: דלאו בגד הוא
  53. ^ עד עכשיו; וטמא כתיב ביה וינזרו... ולא יחללו (ויקרא כב ב)
  54. ^ בשתויי יין כתיב (ויקרא י ט) חקת עולם [לדרתיכם] ובמחוסר בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם (שמות כט ט) וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם (במדבר יט כא)
  55. ^ מה להלן אם עבד חילל - אף כאן אם עבד חילל
  56. ^ כגון בחמש עבודות של יום הכפורים, דילפינן בסדר יומא (דף לב.) שהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב - וצריך לכל חילוף טבילה ושני קידושין מן המקרא
  57. ^ אם לא טבל ולא קידש
  58. ^ בין ביום הכפורים בין בכל השנה
  59. ^ כדילפינן 'חוקה' 'חוקה' ממחוסר בגדים
  60. ^ דכתיב (ויקרא טז ד) ורחץ את בשרו במים ולבשם [ספרא אחרי מות פ"א משנה יב]; והתם יליף לכולה מילתא
  61. ^ לאחר שגמר כל הפרשה כתיב והיתה להם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור וגו' (ויקרא טז כט)
  62. ^ בפסוק זה
  63. ^ שינה הכתוב בלבישה לעכב, דכתיב ילבש ולבשם; ולהכי כתיב הכא עכובא: למעוטי עכובא ד'חוקה', דלא קיימא אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה, אלא אשאר דברים האמורים בפרשה
  64. ^ של רבי אסי, מפני שמחה כסבור טעם הגון שמע
  65. ^ כתבתי לך וי"ו על הבקעת: אות שאין ניכרת בה מפני שורות הבקעת שמפסיקות בה הפסקות הרבה; לשון אחר: השורות עצמו קרי להו ווי"ן: שדומין לה
  66. ^ כלומר: אין זה טעם - דאיכא לאקשויי: אם כן אפילו קדוש של שחרית של יוה"כ נמי לא לעכב ביה, דהא אימעוט ביום הכפורים מולבשם
  67. ^ בקידוש כתיב
  68. ^ בכהנים הדיוטים, דהיינו קידוש שבשעת כניסה שנוהג בכל הכהנים
  69. ^ מעכבא באהרן ביום הכפורים, דהא 'חוקה' כתיב
  70. ^ אזהרה לנהוג חוקה זו לזרעו אחריו, ולאו להיקשא אתא
  71. ^ שאין מחזיק מים כשיעור ארבע קידושין
  72. ^ משה ואהרן תרין, ובניו תרין: שאף משה - כהן היה בשבעת ימי המילואים; ואף על גב דלא כהנו בבת אחת - מיהו קרא להכי מידריש
  73. ^ דבעינן ידיו ורגליו כאחד ירחצו, כדכתיב קרא (שמות ל יט)
  74. ^ הפלגתה דברים ממדת כל אדם
  75. ^ דאי אפשר לו שלא יפול
  76. ^ הא דרבי יוסי ברבי יהודה
  77. ^ כשחבירו מסייעו מחזיק בו שלא יפול
  78. ^ במאי פליגי
  79. ^ כגון זו, שאינו בלא סיוע: לרבנן לא הויא 'עמידה' ואנן 'עמידה', בעינן כדמפרש לקמן
  80. ^ 'או בגשתם אל המזבח לשרת' - איתקש קידוש לשירות
  81. ^ כדמסיים מילתיה: שהלינה פוסלת בקידוש, ועמוד השחר הוא העושה לינה [לקמן בפרק 'המזבח מקדש' (דף פז.)]
  82. ^ כשהתחיל לעבוד עבודות הללו, ולא הסיח שוב דעתו
  83. ^ ובלבד שיהא עומד ועובד
  84. ^ אלא שלא הסיח דעתו; דלא תני בה 'היה עומד ומקריב' כי הכא
  85. ^ וגישה דשחרית - גישה אחריתי היא, שהרי יש כאן מערכה חדשה
  86. ^ והרי זה לא יצא
  87. ^ ואפילו שתיהן בו ביום
  88. ^ נכנס שלא לעבוד
  89. ^ בסדר יומא
  90. ^ רבי מאיר ורבנן דפליגי בקידוש שלפני כל טבילה של טבילות כהן גדול: רבנן אמרי קידש ידיו ורגליו ופשט [את הבגדים]; רבי מאיר אומר: [תחילה] פשט, קידש ידיו ורגליו
  91. ^ בקידוש של אחר טבילה
  92. ^ שלובש הבגדים שהוא מחליף ואחר כך מקדש, ואינו מקדש כשהוא ערום
  93. ^ אחר קידוש
  94. ^ דכתיב גבי קידוש
  95. ^ פשיטא דבעיא קידוש: דהא גישת מזבח היא