ביאור:בבלי זבחים דף יח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תלמוד לומר: 'חוקה' 'חוקה' לגזירה שוה [1].
אי מהתם [2] - הוה אמינא: הני מילי [3] [4]עבודה דזר חייב עליה מיתה [5], אבל עבודה דאין זר חייב עליה מיתה אימא לא [6] - קא משמע לן [7].
אשכחן מחוסר בגדים, שתויי יין מנלן [8]?
אתיא 'חוקה' 'חוקה' ממחוסר בגדים [כמו שפירש רש"י לעיל: [9]].
והא תנא מ'להבדיל בין וגו' [10] קא נסיב לה (לשתויי יין, ולא גמר מגזירה שוה, ואנן ניקו וניפלוג עלה למילף מקרא אחרינא)?
(הני מילי) מקמי דליקום גזירה שוה (לא הוה ליה למילף שתויי יין אלא מלהבדיל ובמסקנא אידכר ליה גזירה שוה, ותנא - שבקיה לאורחיה קמייתא ונקט גזירה שוה למילף משתויי יין מחוסר בגדים).
והא תנא מחוסר בגדים הוא דקא יליף משתויי יין (והא תנא. נקטיה לגזירה שוה מחוסר בגדים הוא דיליף בה משתויי יין ולא שבקיה לאורחיה)!?
הכי קאמר: מנין שלא נחלקו בין מחוסר בגדים לשתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים (לעולם לא למילף מחוסר בגדים משתויי יין אתא, אלא למילף שתויי יין ממחוסר בגדים, והכי קאמר: למדנו לעבודות של מיתה שמתחללות בשיכרות; מנין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין, דכי היכי דמחוסר בגדים - כל עבודותיו פסולות, אף שתויי יין ושלא רחץ כן?)? - תלמוד לומר 'חוקה' 'חוקה' לגזירה שוה.
אלא [ו]להבדיל [בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור] (ויקרא י י) למה לי (הואיל ולא ילפינן מינה חילול לעבודה)?
לכדרב, דרב לא מוקים אמורא עליה (למידרש בפירקין) מיומא טבא לחבריה משום שכרות (משעה שאכל ושתה ועשה יום טוב עד למחר; דהכי משמע קרא יין ושכר אל תשת [אתה ובניך אתך] בבואכם [אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם] (ויקרא י ט; ובפסוק י: ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור), וכן בשעה שאתה בא להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר חול - אל תהי שכרות).
אכתי מהכא נפקא? מהתם נפקא: (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן [אש על המזבח וערכו עצים על האש] – בכיהונו (בשעה שהוא מלובש בגדיו נקרא 'אהרן הכהן', ולא כשהוא לבוש בגדי הדיוט); לימד על כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד - עבודתו פסולה (אכתי קרא אחרינא כתיב, ולמאי איצטריך הכהן הכא גבי ונתנו בני אהרן הכהן אש לאשמועינן מחוסר בגדים).
אי מהתם (מוהיתה להם כהונה (שמות כט ט)) - הוה אמינא: ה"מ (הוי מוקמינא ליה ההיא) (ב)עבודה דמעכבא כפרה, אבל עבודה דלא מעכבא כפרה (אבל נתינת אש של הדיוט, דמצוה בעלמא היא, שהרי יש שם אש שירדה מן השמים) - לא (אימא לא תיבעי בגדים; קא משמע לן ונתנו בני אהרן הכהן אש - להכי כתב הכא חסרון בגדים: למילף דאף בעבודה שאינה מחוסר כפרה, דאי עבד אהרן בבגדי הדיוט - לאו שפיר עבד; והא ליכא למיפרך 'לימא האי ולא תיבעי ההוא', דהכא - לאו בגדים כתיבי, ואי לאו דכתב והיתה להם כהונה אצל וחגרת אותם אבנט - דשמעינן כהונה תלויה בבגדים - לא הוה ידעינן 'הכהן – בכיהונו' מאי היא).
ואכתי מהכא נפקא? מהתם נפקא: (ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים [את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח]; הכהנים (אבני קאי, דהוו הדיוטים) – בכיהונן (בראוין להן, שנתלית כהונתן בהן); מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד - עבודתו פסולה.
אי מהתם (מ-והיתה להם כהונה (שמות כט ט)) הוה אמינא: הני מילי חיסור (כגון כהן גדול בבגדי כהן הדיוט), אבל ייתור (כגון כהן הדיוט בבגדי כהן גדול) לא - קא משמע לן.
תנו רבנן: היו מרושלין (נגררין בקרקע), מסולקין (מן הקרקע מתוך שהם קצרים), משוחקים (ישנים) ועבד - עבודתו כשירה (ואף על גב דכתיב (ויקרא ו ג) מדו בד: שתהא כמדתו - מצוה בעלמא היא, ולא לעכב); לבש שני מכנסים, שני אבנטים, חסר אחת (מכל הבגדים) יתר אחת (הוסיף עליהם שום בגד בעולם), או שהיתה לו רטיה (איפלשטר"א) על מכת בשרו תחת בגדו (שחוצץ בין בשרו לבגד, דבעינן ילבש על בשרו (ויקרא ו ג)), או שהיו
מטושטשין (בטיט) או מקורעין (ואפילו הן חדשים, דלאו בגד הוא הראוי לעבודה, דבעינן לכבוד ולתפארת (שמות כח ב,מ)), ועבד - עבודתו פסולה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: מרושלין כשרין, מסולקין פסולין.
והתניא: 'מסולקין כשרין'?
אמר רמי בר חמא: לא קשיא: כאן שסילקן על ידי אבנט (משקורציי"ר בלע"ז כדרך שהנשים עושות – כשרין, דהא איתנהו), כאן דליתניהו מעיקרא כלל.
רב אמר: אחד זה (מרושלין) ואחד זה (מסולקין יותר מדאי שלא על ידי אבנט) - פסולין.
רב הונא איקלע לארגיזא, רמא ליה בר אושפיזכניה: מי אמר שמואל 'מרושלין כשרין ומסולקין פסולין'? והתניא (בברייתא דלעיל) 'מסולקין כשרין'?
אמר ליה: בר מינה דההיא, דשנייה רמי בר חמא; אלא לרב קשיא (מרושלין); וכי תימא מאי 'מרושלין' (דמכשר תנא) = מסולקין על ידי אבנט (כגון שסילקן עד למדתו על ידי אבנט וקמכשר ליה), ו(תנא דקסבר)אבנט מיגז גאיז (כלומר: כל סלוק שע"י אבנט - הוה ליה כחותך ונוטל היתר שבהן, ומכשירו), אלא מסולקין קשיא (דקתני: כשרין, וסתם 'מסולקין' = גבוהין מן הקרקע למעלה מרגליו משמע, ולרב ליכא לאוקומא כגון שסילקן ע"י אבנט כדתרצה שמואל, דהא על כרחיך שני לרב דסילוק אבנט מיגז גאיז, והשתא הוו כולהו כקצרים מעיקרא)!
אמר רבי זירא: רב - חדא תני (להנך 'מרושלין ומסולקין' דברייתא - בחדא מילתא תני להו): מרושלין שסילקן (שסילק רישולן) על ידי אבנט (עד כדי מדתו) - כשרין (אבל מסולקין יותר מדאי - פסולין אפילו על ידי אבנט).
אמר רבי ירמיה מדיפתי: מרושלין שלא סילקן - תנאי היא,
דתניא: '(דברים כב יב) [גדלים תעשה לך] על ארבע כנפות כסותך [אשר תכסה בה]: ארבע ולא שלש (לימד על טלית של בת שלש כנפות - שפטורה מן הציצית, והיכי דמי? כגון שעיגל אחת מארבע כנפיה);
או אינו אלא ארבע ולא חמש (כגון שחתך מעט מן הכנף, ולא עיגל שני מורשי קרנתא ממקום חתך, דנעשה כשתי כנפות)?
כשהוא אומר אשר תכסה בה - הרי בעלת חמש אמור (לחיוב, דריבויא הוא), הא מה אני מקיים ארבע - ארבע ולא שלש;
ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש?
מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע';
ותניא אידך: 'על ארבע כנפות כסותך - ארבע ולא שלש, ארבע ולא חמש';
מאי - לאו בהא קמיפלגי: דמר (מאן דפטר בעלת חמש) סבר (לא אמרינן יתר כמאן דליתיה דמי, אלא) יתר כמאן דאיתיה דמי (ולא קרינן לה 'בת ארבע'), ומר (ומאן דמחייב) סבר: (יתר) כמאן דליתיה דמי (להאי חמישי, וגבי מרושלין נמי לא הוי ייתור בגדים)?
לא! דכולי עלמא כמאן דאיתיה דמי, ושאני הכא: דרבי רחמנא אשר תכסה בה!
ואידך - האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא (במדבר טו לט) [והיה לכם לציצית] וראיתם אותו [וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] - פרט לכסות לילה (טלית העשויה לכסות לילה פטורה מן הציצית);
או אינו אלא פרט לכסות סומא?
כשהוא אומר אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו - פרט לכסות לילה;
ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה?
מרבה אני כסות סומא, שישנה בראיה אצל אחרים (וקרינן ביה וראיתם אותו) - ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים.
ואידך?
נפקא ליה מאשר;
ואידך?
אשר לא דריש.
תנו רבנן: [(שמות כח'מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד ירכים יהיו] ’’בד' - שיהיו של בוץ (כדמפרש לקמן ממשמעותא); בד - שיהו חדשים (כשעת שהיו בבדי פשתנן); בד - שיהו שזורים; בד - שיהו חוטן כפול ששה (ולקמן פריך: והא בד לחודיה משמע כמו 'לבדו'); בד - שלא ילבש של חול עמהן (דמשמע: לבדו ילבש)'.
אמר ליה אביי לרב יוסף: בשלמא שיהו של בוץ הא קא משמע לן: בוץ – אִין, מידי אחרינא לא; אלא בד - שיהו חדשים חדשים – אִין, שחקין לא? והתניא: 'משוחקין כשרים'?
אמר ליה: וליטעמיך (דילפת לה ממשמעותא מקראי) בד - שיהו חוטן כפול ששה (מנא ליה)? בד - חד חד לחודיה משמע!? - אלא הכי קאמר: בגדים שנאמר בהן בד - צריכין שיהו של בוץ, חדשים, שזורין: שיהא חוטן כפול ששה; יש מהן למצוה ('חדשים' – לנוי, דלאו ממשמעותא אתי) יש מהן לעכב [11].
ממאי דהאי בד = כתנא הוא?
אמר רבי יוסף ברבי חנינא: דבר העולה מן הקרקע בד בבד [12].
אימא עמרא [13]?
עמרא מיפצל [14].
כיתנא נמי מיפצל [15]?
על ידי לקותא מיפציל [16].
רבינא אמר: מהכא: (יחזקאל מד יח) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע [17].
אמר ליה רב אשי לרבינא: והא - עד דאתא יחזקאל מנלן?
ולטעמיך, הא דאמר רב חסדא: דבר זה [18] מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: (יחזקאל מד ט) [כה אמר ה' אלקים] כל בן נכר ערל לב [19] וערל בשר [20] לא יבא אל מקדשי [לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל] [21] - עד שבא יחזקאל מנלן? אלא: גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא - הכא נמי: גמרא גמירי לה כו'.
מאי [(יחזקאל מד יח) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם] לא יחגרו ביזע?
אמר אביי: לא יחגרו במקום שמזיעין [22], כדתניא: כשהם חוגרין [23] - אין חוגרין לא למטה ממתניהן [24] ולא למעלה מאציליהן [25], אלא
הערות
[עריכה]- ^ בשתויי יין כתיב (ויקרא י ט) חקת עולם [לדרתיכם] ובמחוסר בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם (שמות כט ט) וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם (במדבר יט כא)
- ^ משתויי יין
- ^ דמחלי עבודה במחוסר בגדים
- ^ ב
- ^ כדכתיב בההוא קרא (ויקרא י ט) בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו : בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולים הכתוב מדבר, ואינה אלא ארבע עבודות: זריקה, והקטרה, וניסוך המים והיין, כדילפינן בפ"ב בסדר יומא (דף כד.) מ-ועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת (במדבר יח ז) עבודת מתנה - ולא עבודת סילוק; ועבדתם עבודה תמה - ולא עבודה שיש אחריה עבודה, כגון קבלה והולכה וקמיצה; וכל חיוב מיתות בפסולי עבודה - מזרות גמרינן, כדתנן בפרק בתרא (לקמן קיב:):' הקומץ והבולל והיוצק והמקבל דמים וכו' - ואין בהם לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחץ ידים ורגלים, אלמא מזר גמרינן
- ^ אימא לא מחלי לה מחוסר בגדים
- ^ להכי כתב והיתה להם לכהונת עולם (במדבר יט כא): לשוינהו זרים כשאין בגדיהם עליהם; ובזר אשכחן חילול, ולא חלק בין עבודה שיש בה מיתה לעבודה שאין בה מיתה
- ^ דפסלי עבודה שאין הזר חייב עליה מיתה
- ^ בשתויי יין כתיב (ויקרא י ט) חקת עולם [לדרתיכם] ובמחוסר בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם (שמות כט ט) וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם (במדבר יט כא)
- ^ ויקרא י,י: ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור]
- ^ בוץ, ושזורים, וחוטן כפול ששה; בוץ - כדמפרש ואזיל: דבר העולה מן הקרקע בד בבד; שזורים - כיון דבד היינו בוץ, ובעלמא קרי להו 'שש משזר'; וחוטן כפול ששה - כדאמרינן בסדר יומא (דף עא:); וילפינן בסדר יומא מקראי: דברים שנאמר בהן שש - חוטן כפול ששה, ויליף ליה לעיכובא
- ^ קנה יחידי מכל גיזע, ואין שני קנים עולים מגזע אחד
- ^ שאף הצמר עולה מן הבהמה בד בבד נימא נימא לבדה
- ^ הנימא מתפצלת ומתחלקת לשנים על גבי בהמה מאליה
- ^ לפני טוויתו כותשים הגבעול, והוא נחלק לנימין הרבה
- ^ שמכין אותו וחובטים אותו בעץ או בגלגל הוא נכתש ונחלק
- ^ ובעלמא הרי הוא אומר ומכנסי בד - שמע מינה בד היינו פשתים
- ^ קאמר לה (לקמן דף כב:) אמתניתין, דקתני ערל מחלל עבודה
- ^ שנתנכרו מעשיו מחמת ערלת לבו: שהוא 'ערל לב' = רשע
- ^ שמתו אחיו מחמת מילה
- ^ ו(לקמן דף כב:) יליף בה חילול בהדיא
- ^ במקום שהבשר נכפל על הבשר ומתחמם ומזיע
- ^ אבנטיהם בשעת עבודה
- ^ מקום שנכפל ונופל שומן הבטן על הקילבוסת, שקורין 'אנק"א'
- ^ למעלה מנגד מרפקן, שקורא 'קוד"א', לפי ששם היד שוכב תמיד על הצלעות ומזיע