ביאור:בבלי זבחים דף כו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שחט ואחר כך חתך - פסולה [1].
חתך ואח"כ שחט - כשרה? בעל מום קא מקריב!?
אלא אימא 'חתך ואח"כ קיבל [2] – כשרה';
קיבל ואח"כ חתך – פסולה;
חתך ואח"כ קיבל – כשרה.
והא אמר רבי זירא: 'הצורם אזן בבכור ואח"כ קיבל דמו – פסול, שנאמר (ויקרא טז יד) ולקח מדם הפר [והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו] - פר שהיה כבר' [3]?
[4] אמר רב חסדא אמר אבימי: חותך באבר עד שמגיע לעצם [5].
קיבל ואח"כ חתך - פסולה [6]: שמעת מינה דם המובלע באברים - דם הוא [7]?!
דלמא משום שמנונית [8].
שמעת מינה בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דם פסול [9]!?
תנו רבנן: 'קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון [12]:
עמד בדרום [13] והושיט ידו לצפון ושחט - שחיטתו כשרה [14];
[15] קיבל - קבלתו פסולה;
הכניס ראשו ורובו [16] - כאילו נכנס כולו [17];
פרכסה [18] ויצתה לדרום וחזרה – כשרה [19].
קדשים קלים שחיטתן בפנים [20], וקיבול דמן בכלי שרת בפנים [21]:
עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט - שחיטתו כשרה [22];
קיבל - קבלתו פסולה [23];
הכניס ראשו ורובו - כאילו לא נכנס [24];
פרכסה [25] ויצתה לחוץ וחזרה – פסולה [26].'; שמע מינה: בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים – פסולים.
דילמא [27] - באליה ויותרת הכבד ושתי כליות [28].
בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל: היא בפנים ורגליה בחוץ - מהו [29]?
אמר ליה: כתיב (ויקרא יז ה) [למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - עד שתהא כולה לפנים.
תלה [30] ושחט – מהו?
אמר ליה: כשרה.
אמר ליה: אישתבשת: בעינן שחיטה על ירך (ויקרא א יא: ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפנ ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב) [31] וליכא.
נתלה [32] ושחט – מהו?
אמר ליה: פסולה [33].
אמר ליה: אישתבשת: שחיטה על ירך, ולא שוחט על ירך.
נתלה וקבל – מהו?
אמר ליה: כשרה [34].
אמר ליה: אישתבשת: אין דרך שירות בכך.
אמר ליה: פסולה [37].
אמר ליה: אישתבשת! שחיטה על ירך, ולא קבלה על ירך.
אמר אביי: בקדשי קדשים [38] - כולן פסולות בר מנתלה ושחט [39]; בקדשים קלים [40] - כולן כשרות בר מן נתלה וקיבל [41].
אמר רבא: מאי שנא 'תלה וקיבל בקדשים קלים' – דכשרה, דאויר פנים כפנים דמי [42]? [43] בקדשי קדשים נמי [44]: אויר צפון כצפון דמי?
אלא אמר רבא [45]: בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - כשרות, בר מן תלה ושחט בקדשי קדשים [46], נתלה וקיבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים [47].
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הוא בפנים וציציתו בחוץ [48] – מהו?
אמר ליה: לאו אמרת (ויקרא יז ה) [למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - עד שתבא כולה לפנים? הכא נמי (שמות כח מג) [והיו על אהרן ועל בניו] בבואם אל אהל מועד [או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו] - עד שיבא כולו לאהל מועד.
משנה:
נתנו [49] על גבי הכבש [50], [51] שלא כנגד היסוד [52]; נתן את הניתנין למטה [53] למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים – פסול, ואין בו כרת [54].
גמרא:
אמר שמואל: פסול [55] - בשר [56], אבל בעלים נתכפרו; מאי טעמא? דאמר קרא (ויקרא יז יא) [כי נפש הבשר בדם הוא] ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר [על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר]: כיון שהגיע דם למזבח - נתכפרו בעלים.
אי הכי בשר נמי?
אמר קרא: 'לכפר' - לכפרה נתתיו [57], ולא לדבר אחר [58].
אלמא קסבר: שלא במקומו - כמקומו דמי [59].
תנן באידך פירקין [פ"ג מ"ב]: נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים: אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל [60]' ואי סלקא דעתא שלא במקומו כמקומו - למה לי יחזור הכשר ויקבל' [61]? וכי תימא להתיר בשר באכילה [62] - מי איכא זריקה דלא מכפרת [63] ושריא בשר באכילה [##דכתיב (דברים יב כז): ... ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך ורק אחרכך והבשר תאכל]?
אי דיהביה [64] כשר [65] - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - דיהביה פסול [66].
וליהוי 'דחוי' [67], דתנן [68]: 'וכולן שקיבלו [69] חוץ לזמנו וחוץ למקומו [70], אם יש דם הנפש [71] - יחזור הכשר ויקבל [72]'; קיבלו – אִין [73], זרקו – לא; מאי טעמא? לאו משום דהוי דחוי [74]?
לא, משום דפסיל במחשבה [75].
אי הכי [76] - קבלה [77] נמי [78]? ועוד: מי פסלה מחשבה [79]? והאמר רבא: 'אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה [80], ובדבר הראוי לעבודה [81] ובמקום הראוי לעבודה [82]'!?
לא תימא 'זרקו לא' [83], אלא אימא 'שחטו לא' [84];
מאי קא משמע לן? דפסלה מחשבה? תנינא [85]: '[86] לפיכך הן פוסלין במחשבה'?!
הא [87] קא משמע לן: דמקבלה ואילך לא פסלה מחשבה [88]; מאי טעמא? כדרבא [89].
מיתיבי: חישב [90] ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה [91] לאלתר [92] - כשר [93]; <למחר פסול;> חזר וחישב [94]
הערות
[עריכה]- ^ שמשנשחטה - נפסל דם הרגלים ביוצא, וכל דמי בהמה יונקים זה מזה, ועלה ויצא דרך בית שחיטה, ונתערב בדם המזרק - ופסלו
- ^ שחתכו בין שחיטה לקבלה
- ^ אלמא המום פוסל בקבלה
- ^ ומשני:
- ^ דלאו מום הוא; והדם מעוכב ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים
- ^ מילתיה דרבי אלעזר הדר ונקיט, כמו 'אמר מר'
- ^ וכרת נמי לחייב: דאי לא הוי דם - אהיכא חייל פסול יוצא? אמיא בעלמא?
- ^ דחזיא לאכילה, וחשיבי כבשר לאיפסולי ביוצא, כדכתיב (שמות כב ל) ובשר בשדה טריפה ומיבלע בדם הרגל, ונפקא דרך בית שחיטה, ופסלה לה לדם שבמזרק
- ^ ואף על פי שסופו לצאת אחר זריקה ולהיות נאכל בכל העיר - השתא מיהא לא מטא זמניה, ותיהוי הך דרב אמי אמר רבי אלעזר דלא כדרבי יוחנן, דמכשר ליה לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט:)
- ^ כי אמרה רבי אמי אמר רבי אלעזר
- ^ אמר דמיפסל לפני זריקה ביוצא, לדברי הכל: שאין סופו לצאת
- ^ לקמן ילפינן לה ב'איזהו מקומן' (דף מט.): דסמך קבלה לשחיטה
- ^ בחלק דרומי של עזרה סמוך לאמצעה
- ^ לקמן ילפינן לה: אותו בצפון, ואין השוחט בצפון
- ^ אבל המקבל צריך להיות בצפון, הלכך
- ^ בצפון, וקיבל
- ^ כדקיימא לן בכל התורה רובו ככולו
- ^ לאחר שחיטה
- ^ דאין פסול יוצא אלא מתוך המחיצות; והאי 'וחזרה' - לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני סיפא גבי פנים וחוץ 'וחזרה', לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה – פסולה, תנא רישא נמי 'וחזרה'
- ^ דכתיב (ויקרא ג ב) בשלמים ושחטו פתח אהל מועד - דהיינו תוך העזרה
- ^ קבלה בפנים נפקא לן מלעמוד לפני ה' לשרתו (דברים י ח); אלמא כל שירות - לפני ה' הוא
- ^ לקמן בפרק 'כל הפסולין' (דף לב:) ילפינן לה בן הבקר לפני ה' (ויקרא א ה) - ולא השוחט לפני ה'
- ^ כדפרישית
- ^ כדילפינן לקמן בשמעתין: בבואם אל אהל מועד (שמות ל כ) - עד שיבא כולו; וגבי עזרה דכתיב (דברים י ח) יעמוד לפני ה' בעי נמי כולו: דכיון דגלי בחדא - גלי בכולהו; והכי אמר בשמעתין
- ^ לאחר שחיטה
- ^ דאיפסלא ביוצא, כדגמרינן פסול יוצא בפסחים, ב'כיצד צולין' (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה (ויקרא י יח) ומבשר בשדה טריפה (שמות כב ל)
- ^ הא דקתני 'פסולה'
- ^ דאימורין נינהו, ואימורי קדשים קלים - קדשי קדשים הן
- ^ לשוחטה לכתחילה
- ^ הבהמה באויר העזרה
- ^ על ירך משמע אצלו
- ^ השוחט באויר העזרה
- ^ מיניה קגמר לה: דשמע דקאמר ליה תלה ושחט פסול - וסבר הוא הדין לנתלה
- ^ כדאמר ליה לנתלה ושחט
- ^ הבהמה
- ^ הדם
- ^ מיניה גמר: כדאמר ליה בתלה ושחט ובנתלה וקבל, וסבר הוא הדין לתלה וקיבל
- ^ דכתיב בהו על ירך
- ^ דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט, כדכתיב אותו על ירך; אבל תלה וקבל – פסולה: דאויר צפון - לאו כצפון דמי, ובעינן קבלה בצפון, כדגמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן מט.); ואף על גב דלא כתיב ירך בקבלה, צפון מיהא כתיב בה
- ^ דלא כתיב בהו על ירך ולא כתיב בהו צפון
- ^ דאין דרך שירות בכך
- ^ דהא על כרחך פנים מיהא כתיב בהו, ומודית דאויר פנים כפנים
- ^ אם כן -
- ^ אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה וקבל? לימא
- ^ כולה כאבוה דשמואל קאמר לה, אלא דאבוה דשמואל לא איירי בקדשים קלים
- ^ דבעינן על ירך, אבל בקדשים קלים - דלא כתיב על ירך – כשרה; תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות בכך, ואויר צפון כצפון דמי, ובקבלה לא כתיב על ירך
- ^ נמי פסול, דקבלה - שירות היא, ואין דרך שירות בכך; אבל נתלה ושחט – כשרה, דשחיטה - לאו שירות היא, ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב, אלא בבהמה
- ^ ציצית ראשו דהיינו שערו
- ^ מתן דמו
- ^ שאינו מקום מתן דמים
- ^ או במזבח
- ^ וילפינן לקמן דעולה טעונה מתן דמים כנגד היסוד, שהיא יסוד המזבח למטה ממתן דמה - למעוטי קרן מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד, כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן דף נג:)
- ^ מחוט הסיקרא
- ^ אין באכילתו כרת; ובגמרא מפרש למאי איצטריך למתנייה
- ^ דקתני מתניתין
- ^ אבשר קאי
- ^ הקשיתי כל מקומות המזבח שוין
- ^ שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר: דזריקה הוא דשריא לה, דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב כז)
- ^ 'על המזבח': כל המזבח שוה לענין כפרה
- ^ יחזור כהן הכשר לקבלה, ויקבל כדי מתן מן הבהמה, ויחזור ויתן במקומו; וקסלקא דעתא השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי, והאי 'הכשר' דקתני - כדי נסבה
- ^ הלא נתכפרו
- ^ דזריקה הוא דשריא לה
- ^ כגון הך בתרייתא, דלאו לכפרה אתיא - דהא איכפר בקמייתא
- ^ שלא במקומו כהן
- ^ הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל
- ^ דהא דקתני נתנו על גבי הכבש - ארישא קאי, דקתני: כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו', ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' [בפ"ג מ"ב]
- ^ כיון דאמרינן 'שלא במקומו כמקומו דמי' ובלבד שיהא במזבח, כי יהביה פסול - הויא לה זריקה פסולה: כאילו נתנו פסול במקומו, וניהוי כל הדם דחוי, ולא תיהוי ליה תו תקנתא
- ^ בההיא
- ^ את הדם
- ^ ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו
- ^ עוד בצואר בהמה
- ^ מן הדם, ויתן שלא במחשבה, וכשר: דמחשבה דחשיב עלה קמא - לא נפסל: דכיון דאינו ראוי לעבודה - אין מחשבתו מחשבה
- ^ הוא דאית ליה תקנתא
- ^ דזריקה פסולה משויא ליה דחוי, משום דגמר כפרתו
- ^ הא דדייקינן זרקו לא - משום דמיפסיל במחשבה: דהא בעושה מחשבה קיימינא, ודכוותה דייקינן זרקו לא
- ^ דמחשבת פסולין פסלה
- ^ מקַבְּלָהּ שקיבל במחשבה
- ^ ליפסיל
- ^ מחשבת כהן פסול
- ^ כהן כשר
- ^ מנחת חטים, לאפוקי מנחת העומר שהיא של שעורים, דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה
- ^ לאפוקי נפגם המזבח; הכי מפורש במנחות (דף ה:)
- ^ דודאי איכא תקנתא, ואפילו זרקו פסול במחשבה
- ^ שאם שחטו פסול במחשבה - תו ליכא תקנתא: דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט - פוסלין מחשבתן
- ^ בההיא משנה גופה [פ"ג מ"א]
- ^ כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה
- '^ הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו'
- ^ אף על גב דבשחיטה תנן 'פוסלין במחשבה' אבל בקבלה ומקבלה ואילך - לא פסלי, ולא למידק מיניה 'זרקו לא', דהוא הדין לזרקו, אלא קמייתא דכולהו נקט: דכיון דפסול אינו ראוי לה - לא פסלה מחשבתו
- ^ דאמר: 'אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה'
- ^ כהן כשר
- ^ ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו
- ^ אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום
- ^ ואי נמי זריקה - פסולה היא, ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול - כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו, כדאמרינן במשנה 'כל הפסולין' [פ"ג סוף מ"ו] (לקמן לו.): אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ופסח וחטאת שלא לשמן
- ^ בעבודה שניה