ביאור:בבלי זבחים דף כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שחט ואחר כך חתך - פסולה [1].

חתך ואח"כ שחט - כשרה? בעל מום קא מקריב!?

אלא אימא 'חתך ואח"כ קיבל [2] – כשרה';

קיבל ואח"כ חתך – פסולה;

חתך ואח"כ קיבל – כשרה.

והא אמר רבי זירא: 'הצורם אזן בבכור ואח"כ קיבל דמו – פסול, שנאמר (ויקרא טז יד) ולקח מדם הפר [והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו] - פר שהיה כבר' [3]?

[4] אמר רב חסדא אמר אבימי: חותך באבר עד שמגיע לעצם [5].

קיבל ואח"כ חתך - פסולה [6]: שמעת מינה דם המובלע באברים - דם הוא [7]?!

דלמא משום שמנונית [8].

שמעת מינה בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דם פסול [9]!?

דלמא [10] בקדשי קדשים [11].

תנו רבנן: 'קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון [12]:

עמד בדרום [13] והושיט ידו לצפון ושחט - שחיטתו כשרה [14];

[15] קיבל - קבלתו פסולה;

הכניס ראשו ורובו [16] - כאילו נכנס כולו [17];

פרכסה [18] ויצתה לדרום וחזרה – כשרה [19].

קדשים קלים שחיטתן בפנים [20], וקיבול דמן בכלי שרת בפנים [21]:

עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט - שחיטתו כשרה [22];

קיבל - קבלתו פסולה [23];

הכניס ראשו ורובו - כאילו לא נכנס [24];

פרכסה [25] ויצתה לחוץ וחזרה – פסולה [26].'; שמע מינה: בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים – פסולים.

דילמא [27] - באליה ויותרת הכבד ושתי כליות [28].

בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל: היא בפנים ורגליה בחוץ - מהו [29]?

אמר ליה: כתיב (ויקרא יז ה) [למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - עד שתהא כולה לפנים.

תלה [30] ושחט – מהו?

אמר ליה: כשרה.

אמר ליה: אישתבשת: בעינן שחיטה על ירך (ויקרא א יא: ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפנ ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב) [31] וליכא.

נתלה [32] ושחט – מהו?

אמר ליה: פסולה [33].

אמר ליה: אישתבשת: שחיטה על ירך, ולא שוחט על ירך.

נתלה וקבל – מהו?

אמר ליה: כשרה [34].

אמר ליה: אישתבשת: אין דרך שירות בכך.

תלה [35] וקיבל [36] – מהו?

אמר ליה: פסולה [37].

אמר ליה: אישתבשת! שחיטה על ירך, ולא קבלה על ירך.

אמר אביי: בקדשי קדשים [38] - כולן פסולות בר מנתלה ושחט [39]; בקדשים קלים [40] - כולן כשרות בר מן נתלה וקיבל [41].

אמר רבא: מאי שנא 'תלה וקיבל בקדשים קלים' – דכשרה, דאויר פנים כפנים דמי [42]? [43] בקדשי קדשים נמי [44]: אויר צפון כצפון דמי?

אלא אמר רבא [45]: בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - כשרות, בר מן תלה ושחט בקדשי קדשים [46], נתלה וקיבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים [47].

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הוא בפנים וציציתו בחוץ [48] – מהו?

אמר ליה: לאו אמרת (ויקרא יז ה) [למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - עד שתבא כולה לפנים? הכא נמי (שמות כח מג) [והיו על אהרן ועל בניו] בבואם אל אהל מועד [או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו] - עד שיבא כולו לאהל מועד.

משנה:

נתנו [49] על גבי הכבש [50], [51] שלא כנגד היסוד [52]; נתן את הניתנין למטה [53] למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים – פסול, ואין בו כרת [54].


עמוד ב

גמרא:

אמר שמואל: פסול [55] - בשר [56], אבל בעלים נתכפרו; מאי טעמא? דאמר קרא (ויקרא יז יא) [כי נפש הבשר בדם הוא] ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר [על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר]: כיון שהגיע דם למזבח - נתכפרו בעלים.

אי הכי בשר נמי?

אמר קרא: 'לכפר' - לכפרה נתתיו [57], ולא לדבר אחר [58].

אלמא קסבר: שלא במקומו - כמקומו דמי [59].

תנן באידך פירקין [פ"ג מ"ב]: נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים: אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל [60]' ואי סלקא דעתא שלא במקומו כמקומו - למה לי יחזור הכשר ויקבל' [61]? וכי תימא להתיר בשר באכילה [62] - מי איכא זריקה דלא מכפרת [63] ושריא בשר באכילה [##דכתיב (דברים יב כז): ... ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך ורק אחרכך והבשר תאכל]?

אי דיהביה [64] כשר [65] - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - דיהביה פסול [66].

וליהוי 'דחוי' [67], דתנן [68]: 'וכולן שקיבלו [69] חוץ לזמנו וחוץ למקומו [70], אם יש דם הנפש [71] - יחזור הכשר ויקבל [72]'; קיבלו – אִין [73], זרקו – לא; מאי טעמא? לאו משום דהוי דחוי [74]?

לא, משום דפסיל במחשבה [75].

אי הכי [76] - קבלה [77] נמי [78]? ועוד: מי פסלה מחשבה [79]? והאמר רבא: 'אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה [80], ובדבר הראוי לעבודה [81] ובמקום הראוי לעבודה [82]'!?

לא תימא 'זרקו לא' [83], אלא אימא 'שחטו לא' [84];

מאי קא משמע לן? דפסלה מחשבה? תנינא [85]: '[86] לפיכך הן פוסלין במחשבה'?!

הא [87] קא משמע לן: דמקבלה ואילך לא פסלה מחשבה [88]; מאי טעמא? כדרבא [89].

מיתיבי: חישב [90] ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה [91] לאלתר [92] - כשר [93]; <למחר פסול;> חזר וחישב [94]

הערות[עריכה]

  1. ^ שמשנשחטה - נפסל דם הרגלים ביוצא, וכל דמי בהמה יונקים זה מזה, ועלה ויצא דרך בית שחיטה, ונתערב בדם המזרק - ופסלו
  2. ^ שחתכו בין שחיטה לקבלה
  3. ^ אלמא המום פוסל בקבלה
  4. ^ ומשני:
  5. ^ דלאו מום הוא; והדם מעוכב ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים
  6. ^ מילתיה דרבי אלעזר הדר ונקיט, כמו 'אמר מר'
  7. ^ וכרת נמי לחייב: דאי לא הוי דם - אהיכא חייל פסול יוצא? אמיא בעלמא?
  8. ^ דחזיא לאכילה, וחשיבי כבשר לאיפסולי ביוצא, כדכתיב (שמות כב ל) ובשר בשדה טריפה ומיבלע בדם הרגל, ונפקא דרך בית שחיטה, ופסלה לה לדם שבמזרק
  9. ^ ואף על פי שסופו לצאת אחר זריקה ולהיות נאכל בכל העיר - השתא מיהא לא מטא זמניה, ותיהוי הך דרב אמי אמר רבי אלעזר דלא כדרבי יוחנן, דמכשר ליה לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט:)
  10. ^ כי אמרה רבי אמי אמר רבי אלעזר
  11. ^ אמר דמיפסל לפני זריקה ביוצא, לדברי הכל: שאין סופו לצאת
  12. ^ לקמן ילפינן לה ב'איזהו מקומן' (דף מט.): דסמך קבלה לשחיטה
  13. ^ בחלק דרומי של עזרה סמוך לאמצעה
  14. ^ לקמן ילפינן לה: אותו בצפון, ואין השוחט בצפון
  15. ^ אבל המקבל צריך להיות בצפון, הלכך
  16. ^ בצפון, וקיבל
  17. ^ כדקיימא לן בכל התורה רובו ככולו
  18. ^ לאחר שחיטה
  19. ^ דאין פסול יוצא אלא מתוך המחיצות; והאי 'וחזרה' - לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני סיפא גבי פנים וחוץ 'וחזרה', לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה – פסולה, תנא רישא נמי 'וחזרה'
  20. ^ דכתיב (ויקרא ג ב) בשלמים ושחטו פתח אהל מועד - דהיינו תוך העזרה
  21. ^ קבלה בפנים נפקא לן מלעמוד לפני ה' לשרתו (דברים י ח); אלמא כל שירות - לפני ה' הוא
  22. ^ לקמן בפרק 'כל הפסולין' (דף לב:) ילפינן לה בן הבקר לפני ה' (ויקרא א ה) - ולא השוחט לפני ה'
  23. ^ כדפרישית
  24. ^ כדילפינן לקמן בשמעתין: בבואם אל אהל מועד (שמות ל כ) - עד שיבא כולו; וגבי עזרה דכתיב (דברים י ח) יעמוד לפני ה' בעי נמי כולו: דכיון דגלי בחדא - גלי בכולהו; והכי אמר בשמעתין
  25. ^ לאחר שחיטה
  26. ^ דאיפסלא ביוצא, כדגמרינן פסול יוצא בפסחים, ב'כיצד צולין' (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה (ויקרא י יח) ומבשר בשדה טריפה (שמות כב ל)
  27. ^ הא דקתני 'פסולה'
  28. ^ דאימורין נינהו, ואימורי קדשים קלים - קדשי קדשים הן
  29. ^ לשוחטה לכתחילה
  30. ^ הבהמה באויר העזרה
  31. ^ על ירך משמע אצלו
  32. ^ השוחט באויר העזרה
  33. ^ מיניה קגמר לה: דשמע דקאמר ליה תלה ושחט פסול - וסבר הוא הדין לנתלה
  34. ^ כדאמר ליה לנתלה ושחט
  35. ^ הבהמה
  36. ^ הדם
  37. ^ מיניה גמר: כדאמר ליה בתלה ושחט ובנתלה וקבל, וסבר הוא הדין לתלה וקיבל
  38. ^ דכתיב בהו על ירך
  39. ^ דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט, כדכתיב אותו על ירך; אבל תלה וקבל – פסולה: דאויר צפון - לאו כצפון דמי, ובעינן קבלה בצפון, כדגמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן מט.); ואף על גב דלא כתיב ירך בקבלה, צפון מיהא כתיב בה
  40. ^ דלא כתיב בהו על ירך ולא כתיב בהו צפון
  41. ^ דאין דרך שירות בכך
  42. ^ דהא על כרחך פנים מיהא כתיב בהו, ומודית דאויר פנים כפנים
  43. ^ אם כן -
  44. ^ אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה וקבל? לימא
  45. ^ כולה כאבוה דשמואל קאמר לה, אלא דאבוה דשמואל לא איירי בקדשים קלים
  46. ^ דבעינן על ירך, אבל בקדשים קלים - דלא כתיב על ירך – כשרה; תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות בכך, ואויר צפון כצפון דמי, ובקבלה לא כתיב על ירך
  47. ^ נמי פסול, דקבלה - שירות היא, ואין דרך שירות בכך; אבל נתלה ושחט – כשרה, דשחיטה - לאו שירות היא, ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב, אלא בבהמה
  48. ^ ציצית ראשו דהיינו שערו
  49. ^ מתן דמו
  50. ^ שאינו מקום מתן דמים
  51. ^ או במזבח
  52. ^ וילפינן לקמן דעולה טעונה מתן דמים כנגד היסוד, שהיא יסוד המזבח למטה ממתן דמה - למעוטי קרן מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד, כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן דף נג:)
  53. ^ מחוט הסיקרא
  54. ^ אין באכילתו כרת; ובגמרא מפרש למאי איצטריך למתנייה
  55. ^ דקתני מתניתין
  56. ^ אבשר קאי
  57. ^ הקשיתי כל מקומות המזבח שוין
  58. ^ שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר: דזריקה הוא דשריא לה, דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב כז)
  59. ^ 'על המזבח': כל המזבח שוה לענין כפרה
  60. ^ יחזור כהן הכשר לקבלה, ויקבל כדי מתן מן הבהמה, ויחזור ויתן במקומו; וקסלקא דעתא השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי, והאי 'הכשר' דקתני - כדי נסבה
  61. ^ הלא נתכפרו
  62. ^ דזריקה הוא דשריא לה
  63. ^ כגון הך בתרייתא, דלאו לכפרה אתיא - דהא איכפר בקמייתא
  64. ^ שלא במקומו כהן
  65. ^ הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל
  66. ^ דהא דקתני נתנו על גבי הכבש - ארישא קאי, דקתני: כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו', ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' [בפ"ג מ"ב]
  67. ^ כיון דאמרינן 'שלא במקומו כמקומו דמי' ובלבד שיהא במזבח, כי יהביה פסול - הויא לה זריקה פסולה: כאילו נתנו פסול במקומו, וניהוי כל הדם דחוי, ולא תיהוי ליה תו תקנתא
  68. ^ בההיא
  69. ^ את הדם
  70. ^ ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו
  71. ^ עוד בצואר בהמה
  72. ^ מן הדם, ויתן שלא במחשבה, וכשר: דמחשבה דחשיב עלה קמא - לא נפסל: דכיון דאינו ראוי לעבודה - אין מחשבתו מחשבה
  73. ^ הוא דאית ליה תקנתא
  74. ^ דזריקה פסולה משויא ליה דחוי, משום דגמר כפרתו
  75. ^ הא דדייקינן זרקו לא - משום דמיפסיל במחשבה: דהא בעושה מחשבה קיימינא, ודכוותה דייקינן זרקו לא
  76. ^ דמחשבת פסולין פסלה
  77. ^ מקַבְּלָהּ שקיבל במחשבה
  78. ^ ליפסיל
  79. ^ מחשבת כהן פסול
  80. ^ כהן כשר
  81. ^ מנחת חטים, לאפוקי מנחת העומר שהיא של שעורים, דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה
  82. ^ לאפוקי נפגם המזבח; הכי מפורש במנחות (דף ה:)
  83. ^ דודאי איכא תקנתא, ואפילו זרקו פסול במחשבה
  84. ^ שאם שחטו פסול במחשבה - תו ליכא תקנתא: דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט - פוסלין מחשבתן
  85. ^ בההיא משנה גופה [פ"ג מ"א]
  86. ^ כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה
  87. '^ הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו'
  88. ^ אף על גב דבשחיטה תנן 'פוסלין במחשבה' אבל בקבלה ומקבלה ואילך - לא פסלי, ולא למידק מיניה 'זרקו לא', דהוא הדין לזרקו, אלא קמייתא דכולהו נקט: דכיון דפסול אינו ראוי לה - לא פסלה מחשבתו
  89. ^ דאמר: 'אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה'
  90. ^ כהן כשר
  91. ^ ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו
  92. ^ אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום
  93. ^ ואי נמי זריקה - פסולה היא, ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול - כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו, כדאמרינן במשנה 'כל הפסולין' [פ"ג סוף מ"ו] (לקמן לו.): אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ופסח וחטאת שלא לשמן
  94. ^ בעבודה שניה