ביאור:בבלי זבחים דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שחט ואחר כך חתך - פסולה ^[1].

חתך ואח"כ שחט - כשרה? בעל מום קא מקריב!?

אלא אימא 'חתך ואח"כ קיבל ^[2] – כשרה';

קיבל ואח"כ חתך – פסולה;

חתך ואח"כ קיבל – כשרה.

והא אמר רבי זירא: 'הצורם אזן בבכור ואח"כ קיבל דמו – פסול, שנאמר (ויקרא טז יד) ולקח מדם הפר [והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו] - פר שהיה כבר' ^[3]?

^[4] אמר רב חסדא אמר אבימי: חותך באבר עד שמגיע לעצם ^[5].

קיבל ואח"כ חתך - פסולה ^[6]: שמעת מינה דם המובלע באברים - דם הוא ^[7]?!

דלמא משום שמנונית ^[8].

שמעת מינה בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דם פסול ^[9]!?

דלמא ^[10] בקדשי קדשים ^[11].

תנו רבנן: 'קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ^[12]:

עמד בדרום ^[13] והושיט ידו לצפון ושחט - שחיטתו כשרה ^[14];

^[15] קיבל - קבלתו פסולה;

הכניס ראשו ורובו ^[16] - כאילו נכנס כולו ^[17];

פרכסה ^[18] ויצתה לדרום וחזרה – כשרה ^[19].

קדשים קלים שחיטתן בפנים ^[20], וקיבול דמן בכלי שרת בפנים ^[21]:

עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט - שחיטתו כשרה ^[22];

קיבל - קבלתו פסולה ^[23];

הכניס ראשו ורובו - כאילו לא נכנס ^[24];

פרכסה ^[25] ויצתה לחוץ וחזרה – פסולה ^[26].'; שמע מינה: בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים – פסולים.

דילמא ^[27] - באליה ויותרת הכבד ושתי כליות ^[28].

בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל: היא בפנים ורגליה בחוץ - מהו ^[29]?

אמר ליה: כתיב (ויקרא יז ה) [למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - עד שתהא כולה לפנים.

תלה ^[30] ושחט – מהו?

אמר ליה: כשרה.

אמר ליה: אישתבשת: בעינן שחיטה על ירך (ויקרא א יא: ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפנ ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב) ^[31] וליכא.

נתלה ^[32] ושחט – מהו?

אמר ליה: פסולה ^[33].

אמר ליה: אישתבשת: שחיטה על ירך, ולא שוחט על ירך.

נתלה וקבל – מהו?

אמר ליה: כשרה ^[34].

אמר ליה: אישתבשת: אין דרך שירות בכך.

תלה ^[35] וקיבל ^[36] – מהו?

אמר ליה: פסולה ^[37].

אמר ליה: אישתבשת! שחיטה על ירך, ולא קבלה על ירך.

אמר אביי: בקדשי קדשים ^[38] - כולן פסולות בר מנתלה ושחט ^[39]; בקדשים קלים ^[40] - כולן כשרות בר מן נתלה וקיבל ^[41].

אמר רבא: מאי שנא 'תלה וקיבל בקדשים קלים' – דכשרה, דאויר פנים כפנים דמי ^[42]? ^[43] בקדשי קדשים נמי ^[44]: אויר צפון כצפון דמי?

אלא אמר רבא ^[45]: בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - כשרות, בר מן תלה ושחט בקדשי קדשים ^[46], נתלה וקיבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים ^[47].

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הוא בפנים וציציתו בחוץ ^[48] – מהו?

אמר ליה: לאו אמרת (ויקרא יז ה) [למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - עד שתבא כולה לפנים? הכא נמי (שמות כח מג) [והיו על אהרן ועל בניו] בבואם אל אהל מועד [או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו] - עד שיבא כולו לאהל מועד.

משנה:

נתנו ^[49] על גבי הכבש ^[50], ^[51] שלא כנגד היסוד ^[52]; נתן את הניתנין למטה ^[53] למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים – פסול, ואין בו כרת ^[54].

עמוד ב

גמרא:

אמר שמואל: פסול ^[55] - בשר ^[56], אבל בעלים נתכפרו; מאי טעמא? דאמר קרא (ויקרא יז יא) [כי נפש הבשר בדם הוא] ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר [על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר]: כיון שהגיע דם למזבח - נתכפרו בעלים.

אי הכי בשר נמי?

אמר קרא: 'לכפר' - לכפרה נתתיו ^[57], ולא לדבר אחר ^[58].

אלמא קסבר: שלא במקומו - כמקומו דמי ^[59].

תנן באידך פירקין [פ"ג מ"ב]: נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים: אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ^[60]' ואי סלקא דעתא שלא במקומו כמקומו - למה לי יחזור הכשר ויקבל' ^[61]? וכי תימא להתיר בשר באכילה ^[62] - מי איכא זריקה דלא מכפרת ^[63] ושריא בשר באכילה [##דכתיב (דברים יב כז): ... ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך ורק אחרכך והבשר תאכל]?

אי דיהביה ^[64] כשר ^[65] - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - דיהביה פסול ^[66].

וליהוי 'דחוי' ^[67], דתנן ^[68]: 'וכולן שקיבלו ^[69] חוץ לזמנו וחוץ למקומו ^[70], אם יש דם הנפש ^[71] - יחזור הכשר ויקבל ^[72]'; קיבלו – אִין ^[73], זרקו – לא; מאי טעמא? לאו משום דהוי דחוי ^[74]?

לא, משום דפסיל במחשבה ^[75].

אי הכי ^[76] - קבלה ^[77] נמי ^[78]? ועוד: מי פסלה מחשבה ^[79]? והאמר רבא: 'אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ^[80], ובדבר הראוי לעבודה ^[81] ובמקום הראוי לעבודה ^[82]'!?

לא תימא 'זרקו לא' ^[83], אלא אימא 'שחטו לא' ^[84];

מאי קא משמע לן? דפסלה מחשבה? תנינא ^[85]: '^[86] לפיכך הן פוסלין במחשבה'?!

הא ^[87] קא משמע לן: דמקבלה ואילך לא פסלה מחשבה ^[88]; מאי טעמא? כדרבא ^[89].

מיתיבי: חישב ^[90] ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה ^[91] לאלתר ^[92] - כשר ^[93]; <למחר פסול;> חזר וחישב ^[94]

הערות[עריכה]

^ שמשנשחטה - נפסל דם הרגלים ביוצא, וכל דמי בהמה יונקים זה מזה, ועלה ויצא דרך בית שחיטה, ונתערב בדם המזרק - ופסלו
^ שחתכו בין שחיטה לקבלה
^ אלמא המום פוסל בקבלה
^ ומשני:
^ דלאו מום הוא; והדם מעוכב ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים
^ מילתיה דרבי אלעזר הדר ונקיט, כמו 'אמר מר'
^ וכרת נמי לחייב: דאי לא הוי דם - אהיכא חייל פסול יוצא? אמיא בעלמא?
^ דחזיא לאכילה, וחשיבי כבשר לאיפסולי ביוצא, כדכתיב (שמות כב ל) ובשר בשדה טריפה ומיבלע בדם הרגל, ונפקא דרך בית שחיטה, ופסלה לה לדם שבמזרק
^ ואף על פי שסופו לצאת אחר זריקה ולהיות נאכל בכל העיר - השתא מיהא לא מטא זמניה, ותיהוי הך דרב אמי אמר רבי אלעזר דלא כדרבי יוחנן, דמכשר ליה לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט:)
^ כי אמרה רבי אמי אמר רבי אלעזר
^ אמר דמיפסל לפני זריקה ביוצא, לדברי הכל: שאין סופו לצאת
^ לקמן ילפינן לה ב'איזהו מקומן' (דף מט.): דסמך קבלה לשחיטה
^ בחלק דרומי של עזרה סמוך לאמצעה
^ לקמן ילפינן לה: אותו בצפון, ואין השוחט בצפון
^ אבל המקבל צריך להיות בצפון, הלכך
^ בצפון, וקיבל
^ כדקיימא לן בכל התורה רובו ככולו
^ לאחר שחיטה
^ דאין פסול יוצא אלא מתוך המחיצות; והאי 'וחזרה' - לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני סיפא גבי פנים וחוץ 'וחזרה', לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה – פסולה, תנא רישא נמי 'וחזרה'
^ דכתיב (ויקרא ג ב) בשלמים ושחטו פתח אהל מועד - דהיינו תוך העזרה
^ קבלה בפנים נפקא לן מלעמוד לפני ה' לשרתו (דברים י ח); אלמא כל שירות - לפני ה' הוא
^ לקמן בפרק 'כל הפסולין' (דף לב:) ילפינן לה בן הבקר לפני ה' (ויקרא א ה) - ולא השוחט לפני ה'
^ כדפרישית
^ כדילפינן לקמן בשמעתין: בבואם אל אהל מועד (שמות ל כ) - עד שיבא כולו; וגבי עזרה דכתיב (דברים י ח) יעמוד לפני ה' בעי נמי כולו: דכיון דגלי בחדא - גלי בכולהו; והכי אמר בשמעתין
^ לאחר שחיטה
^ דאיפסלא ביוצא, כדגמרינן פסול יוצא בפסחים, ב'כיצד צולין' (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה (ויקרא י יח) ומבשר בשדה טריפה (שמות כב ל)
^ הא דקתני 'פסולה'
^ דאימורין נינהו, ואימורי קדשים קלים - קדשי קדשים הן
^ לשוחטה לכתחילה
^ הבהמה באויר העזרה
^ על ירך משמע אצלו
^ השוחט באויר העזרה
^ מיניה קגמר לה: דשמע דקאמר ליה תלה ושחט פסול - וסבר הוא הדין לנתלה
^ כדאמר ליה לנתלה ושחט
^ הבהמה
^ הדם
^ מיניה גמר: כדאמר ליה בתלה ושחט ובנתלה וקבל, וסבר הוא הדין לתלה וקיבל
^ דכתיב בהו על ירך
^ דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט, כדכתיב אותו על ירך; אבל תלה וקבל – פסולה: דאויר צפון - לאו כצפון דמי, ובעינן קבלה בצפון, כדגמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן מט.); ואף על גב דלא כתיב ירך בקבלה, צפון מיהא כתיב בה
^ דלא כתיב בהו על ירך ולא כתיב בהו צפון
^ דאין דרך שירות בכך
^ דהא על כרחך פנים מיהא כתיב בהו, ומודית דאויר פנים כפנים
^ אם כן -
^ אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה וקבל? לימא
^ כולה כאבוה דשמואל קאמר לה, אלא דאבוה דשמואל לא איירי בקדשים קלים
^ דבעינן על ירך, אבל בקדשים קלים - דלא כתיב על ירך – כשרה; תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות בכך, ואויר צפון כצפון דמי, ובקבלה לא כתיב על ירך
^ נמי פסול, דקבלה - שירות היא, ואין דרך שירות בכך; אבל נתלה ושחט – כשרה, דשחיטה - לאו שירות היא, ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב, אלא בבהמה
^ ציצית ראשו דהיינו שערו
^ מתן דמו
^ שאינו מקום מתן דמים
^ או במזבח
^ וילפינן לקמן דעולה טעונה מתן דמים כנגד היסוד, שהיא יסוד המזבח למטה ממתן דמה - למעוטי קרן מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד, כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן דף נג:)
^ מחוט הסיקרא
^ אין באכילתו כרת; ובגמרא מפרש למאי איצטריך למתנייה
^ דקתני מתניתין
^ אבשר קאי
^ הקשיתי כל מקומות המזבח שוין
^ שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר: דזריקה הוא דשריא לה, דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב כז)
^ 'על המזבח': כל המזבח שוה לענין כפרה
^ יחזור כהן הכשר לקבלה, ויקבל כדי מתן מן הבהמה, ויחזור ויתן במקומו; וקסלקא דעתא השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי, והאי 'הכשר' דקתני - כדי נסבה
^ הלא נתכפרו
^ דזריקה הוא דשריא לה
^ כגון הך בתרייתא, דלאו לכפרה אתיא - דהא איכפר בקמייתא
^ שלא במקומו כהן
^ הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל
^ דהא דקתני נתנו על גבי הכבש - ארישא קאי, דקתני: כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו', ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' [בפ"ג מ"ב]
^ כיון דאמרינן 'שלא במקומו כמקומו דמי' ובלבד שיהא במזבח, כי יהביה פסול - הויא לה זריקה פסולה: כאילו נתנו פסול במקומו, וניהוי כל הדם דחוי, ולא תיהוי ליה תו תקנתא
^ בההיא
^ את הדם
^ ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו
^ עוד בצואר בהמה
^ מן הדם, ויתן שלא במחשבה, וכשר: דמחשבה דחשיב עלה קמא - לא נפסל: דכיון דאינו ראוי לעבודה - אין מחשבתו מחשבה
^ הוא דאית ליה תקנתא
^ דזריקה פסולה משויא ליה דחוי, משום דגמר כפרתו
^ הא דדייקינן זרקו לא - משום דמיפסיל במחשבה: דהא בעושה מחשבה קיימינא, ודכוותה דייקינן זרקו לא
^ דמחשבת פסולין פסלה
^ מקַבְּלָהּ שקיבל במחשבה
^ ליפסיל
^ מחשבת כהן פסול
^ כהן כשר
^ מנחת חטים, לאפוקי מנחת העומר שהיא של שעורים, דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה
^ לאפוקי נפגם המזבח; הכי מפורש במנחות (דף ה:)
^ דודאי איכא תקנתא, ואפילו זרקו פסול במחשבה
^ שאם שחטו פסול במחשבה - תו ליכא תקנתא: דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט - פוסלין מחשבתן
^ בההיא משנה גופה [פ"ג מ"א]
^ כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה
'^ הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו'
^ אף על גב דבשחיטה תנן 'פוסלין במחשבה' אבל בקבלה ומקבלה ואילך - לא פסלי, ולא למידק מיניה 'זרקו לא', דהוא הדין לזרקו, אלא קמייתא דכולהו נקט: דכיון דפסול אינו ראוי לה - לא פסלה מחשבתו
^ דאמר: 'אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה'
^ כהן כשר
^ ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו
^ אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום
^ ואי נמי זריקה - פסולה היא, ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול - כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו, כדאמרינן במשנה 'כל הפסולין' [פ"ג סוף מ"ו] (לקמן לו.): אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ופסח וחטאת שלא לשמן
^ בעבודה שניה

[1] שמשנשחטה - נפסל דם הרגלים ביוצא, וכל דמי בהמה יונקים זה מזה, ועלה ויצא דרך בית שחיטה, ונתערב בדם המזרק - ופסלו

[2] שחתכו בין שחיטה לקבלה

[3] אלמא המום פוסל בקבלה

[4] ומשני:

[5] דלאו מום הוא; והדם מעוכב ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים

[6] מילתיה דרבי אלעזר הדר ונקיט, כמו 'אמר מר'

[7] וכרת נמי לחייב: דאי לא הוי דם - אהיכא חייל פסול יוצא? אמיא בעלמא?

[8] דחזיא לאכילה, וחשיבי כבשר לאיפסולי ביוצא, כדכתיב (שמות כב ל) ובשר בשדה טריפה ומיבלע בדם הרגל, ונפקא דרך בית שחיטה, ופסלה לה לדם שבמזרק

[9] ואף על פי שסופו לצאת אחר זריקה ולהיות נאכל בכל העיר - השתא מיהא לא מטא זמניה, ותיהוי הך דרב אמי אמר רבי אלעזר דלא כדרבי יוחנן, דמכשר ליה לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט:)

[10] כי אמרה רבי אמי אמר רבי אלעזר

[11] אמר דמיפסל לפני זריקה ביוצא, לדברי הכל: שאין סופו לצאת

[12] לקמן ילפינן לה ב'איזהו מקומן' (דף מט.): דסמך קבלה לשחיטה

[13] בחלק דרומי של עזרה סמוך לאמצעה

[14] לקמן ילפינן לה: אותו בצפון, ואין השוחט בצפון

[15] אבל המקבל צריך להיות בצפון, הלכך

[16] בצפון, וקיבל

[17] כדקיימא לן בכל התורה רובו ככולו

[18] לאחר שחיטה

[19] דאין פסול יוצא אלא מתוך המחיצות; והאי 'וחזרה' - לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני סיפא גבי פנים וחוץ 'וחזרה', לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה – פסולה, תנא רישא נמי 'וחזרה'

[20] דכתיב (ויקרא ג ב) בשלמים ושחטו פתח אהל מועד - דהיינו תוך העזרה

[21] קבלה בפנים נפקא לן מלעמוד לפני ה' לשרתו (דברים י ח); אלמא כל שירות - לפני ה' הוא

[22] לקמן בפרק 'כל הפסולין' (דף לב:) ילפינן לה בן הבקר לפני ה' (ויקרא א ה) - ולא השוחט לפני ה'

[23] כדפרישית

[24] כדילפינן לקמן בשמעתין: בבואם אל אהל מועד (שמות ל כ) - עד שיבא כולו; וגבי עזרה דכתיב (דברים י ח) יעמוד לפני ה' בעי נמי כולו: דכיון דגלי בחדא - גלי בכולהו; והכי אמר בשמעתין

[25] לאחר שחיטה

[26] דאיפסלא ביוצא, כדגמרינן פסול יוצא בפסחים, ב'כיצד צולין' (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה (ויקרא י יח) ומבשר בשדה טריפה (שמות כב ל)

[27] הא דקתני 'פסולה'

[28] דאימורין נינהו, ואימורי קדשים קלים - קדשי קדשים הן

[29] לשוחטה לכתחילה

[30] הבהמה באויר העזרה

[31] על ירך משמע אצלו

[32] השוחט באויר העזרה

[33] מיניה קגמר לה: דשמע דקאמר ליה תלה ושחט פסול - וסבר הוא הדין לנתלה

[34] כדאמר ליה לנתלה ושחט

[35] הבהמה

[36] הדם

[37] מיניה גמר: כדאמר ליה בתלה ושחט ובנתלה וקבל, וסבר הוא הדין לתלה וקיבל

[38] דכתיב בהו על ירך

[39] דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט, כדכתיב אותו על ירך; אבל תלה וקבל – פסולה: דאויר צפון - לאו כצפון דמי, ובעינן קבלה בצפון, כדגמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן מט.); ואף על גב דלא כתיב ירך בקבלה, צפון מיהא כתיב בה

[40] דלא כתיב בהו על ירך ולא כתיב בהו צפון

[41] דאין דרך שירות בכך

[42] דהא על כרחך פנים מיהא כתיב בהו, ומודית דאויר פנים כפנים

[43] אם כן -

[44] אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה וקבל? לימא

[45] כולה כאבוה דשמואל קאמר לה, אלא דאבוה דשמואל לא איירי בקדשים קלים

[46] דבעינן על ירך, אבל בקדשים קלים - דלא כתיב על ירך – כשרה; תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות בכך, ואויר צפון כצפון דמי, ובקבלה לא כתיב על ירך

[47] נמי פסול, דקבלה - שירות היא, ואין דרך שירות בכך; אבל נתלה ושחט – כשרה, דשחיטה - לאו שירות היא, ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב, אלא בבהמה

[48] ציצית ראשו דהיינו שערו

[49] מתן דמו

[50] שאינו מקום מתן דמים

[51] או במזבח

[52] וילפינן לקמן דעולה טעונה מתן דמים כנגד היסוד, שהיא יסוד המזבח למטה ממתן דמה - למעוטי קרן מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד, כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן דף נג:)

[53] מחוט הסיקרא

[54] אין באכילתו כרת; ובגמרא מפרש למאי איצטריך למתנייה

[55] דקתני מתניתין

[56] אבשר קאי

[57] הקשיתי כל מקומות המזבח שוין

[58] שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר: דזריקה הוא דשריא לה, דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב כז)

[59] 'על המזבח': כל המזבח שוה לענין כפרה

[60] יחזור כהן הכשר לקבלה, ויקבל כדי מתן מן הבהמה, ויחזור ויתן במקומו; וקסלקא דעתא השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי, והאי 'הכשר' דקתני - כדי נסבה

[61] הלא נתכפרו

[62] דזריקה הוא דשריא לה

[63] כגון הך בתרייתא, דלאו לכפרה אתיא - דהא איכפר בקמייתא

[64] שלא במקומו כהן

[65] הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל

[66] דהא דקתני נתנו על גבי הכבש - ארישא קאי, דקתני: כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו', ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' [בפ"ג מ"ב]

[67] כיון דאמרינן 'שלא במקומו כמקומו דמי' ובלבד שיהא במזבח, כי יהביה פסול - הויא לה זריקה פסולה: כאילו נתנו פסול במקומו, וניהוי כל הדם דחוי, ולא תיהוי ליה תו תקנתא

[68] בההיא

[69] את הדם

[70] ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו

[71] עוד בצואר בהמה

[72] מן הדם, ויתן שלא במחשבה, וכשר: דמחשבה דחשיב עלה קמא - לא נפסל: דכיון דאינו ראוי לעבודה - אין מחשבתו מחשבה

[73] הוא דאית ליה תקנתא

[74] דזריקה פסולה משויא ליה דחוי, משום דגמר כפרתו

[75] הא דדייקינן זרקו לא - משום דמיפסיל במחשבה: דהא בעושה מחשבה קיימינא, ודכוותה דייקינן זרקו לא

[76] דמחשבת פסולין פסלה

[77] מקַבְּלָהּ שקיבל במחשבה

[78] ליפסיל

[79] מחשבת כהן פסול

[80] כהן כשר

[81] מנחת חטים, לאפוקי מנחת העומר שהיא של שעורים, דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה

[82] לאפוקי נפגם המזבח; הכי מפורש במנחות (דף ה:)

[83] דודאי איכא תקנתא, ואפילו זרקו פסול במחשבה

[84] שאם שחטו פסול במחשבה - תו ליכא תקנתא: דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט - פוסלין מחשבתן

[85] בההיא משנה גופה [פ"ג מ"א]

[86] כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה

[87] '^ הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו'

[88] אף על גב דבשחיטה תנן 'פוסלין במחשבה' אבל בקבלה ומקבלה ואילך - לא פסלי, ולא למידק מיניה 'זרקו לא', דהוא הדין לזרקו, אלא קמייתא דכולהו נקט: דכיון דפסול אינו ראוי לה - לא פסלה מחשבתו

[89] דאמר: 'אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה'

[90] כהן כשר

[91] ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו

[92] אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום

[93] ואי נמי זריקה - פסולה היא, ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול - כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו, כדאמרינן במשנה 'כל הפסולין' [פ"ג סוף מ"ו] (לקמן לו.): אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ופסח וחטאת שלא לשמן

[94] בעבודה שניה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]