ביאור:בבלי זבחים דף נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ועולה גופה מנלן [1]?

דכתיב (ויקרא ד ז,יח,כה) אל יסוד מזבח העולה - למד על עולת חובה שטעונה יסוד.

אי [2] מה להלן שתי מתנות שהן ארבע - אף כאן [3] שתי מתנות שהן ארבע?

אמר אביי: למה לי למכתב סביב בעולה (ויקרא א ה: ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד), סביב בחטאת (ויקרא ח טו: וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו) [4]? הוו 'שני כתובין הבאין כאחד', וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין [5].

הניחא למאן דאמר 'אין מלמדין', אלא למאן דאמר 'מלמדין' מאי איכא למימר?

הוי אשם שלשה, ושלשה ודאי אין מלמדין.

הבכור נאכל לכהנים:

תנו רבנן [ספרי קרח פסקא קיח]: מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה? - שנאמר (במדבר יח יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין [לך יהיה] [6]: הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים [7]: מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד; וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה [8]: בכור - לכמה נאכל? נענה רבי טרפון ואמר: לשני ימים ולילה אחד.

היה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה [9], ורבי יוסי הגלילי שמו, אמר לו: רבי! מנין לך?

אמר לו: בני! שלמים קדשים קלים ובכור קדשים קלים; מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד - אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.

אמר לו: רבי! בכור מתנה לכהן וחטאת ואשם מתנה לכהן [10]; מה חטאת ואשם ליום ולילה אף בכור ליום ולילה!?

אמר לו: נדון דבר מדבר [11] ונלמד דבר מדבר: מה שלמים אין באין על חטא [12] אף בכור אינו בא על חטא; מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד - אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.

אמר לו: רבי! נדון דבר מדבר: ילמד דבר מדבר: חטאת ואשם מתנה לכהן, ובכור מתנה לכהן: מה חטאת ואשם אין באין בנדר ונדבה - אף בכור אינו בנדר ונדבה [13]; מה חטאת ואשם נאכלין ליום אחד - אף בכור נאכל ליום אחד!?

קפץ רבי עקיבא ונסתלק [14] רבי טרפון; אמר לו: הרי הוא אומר: ובשרם יהיה לך [כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה] - הקישן הכתוב לחזה ושוק של שלמים: מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד - אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד [15]!

אמר לו: היקשתו לחזה ושוק של שלמים - ואני מקישו לחזה ושוק של תודה? מה תודה נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה!?

אמר לו: הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך, שאין תלמוד לומר יהיה לך? ומה תלמוד לומר לך יהיה? הוסיף הכתוב הויה אחרת, בבכור [16].

וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל, אמר להן [בספרא: אמר רבי שמעון]: צאו ואמרו לו לרבי עקיבא: טעיתה! תודה מהיכן למדה? – משלמים [17]! [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד [18] בהיקש [19]? הא אין עליך לידון בלשון אחרון [20] אלא בלשון ראשון [21].

תוספות זבחים נז,א ד"ה וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.

תימה! ונקשיה לחזה ושוק של איל נזיר, דכתיב בהדיא, ונאכל ליום ולילה, כדמרבינן לעיל בפרק 'כל הפסולים' [דף לו.]; ואין לומר דהאי דמרבינן מבשר זבח תודת שלמיו חשיב היקשא - דא"כ היכי יליף לה לעיל מחטאת ואשם דילפינן מההוא קרא? ולעיל [דף נ.] איבעיא לן אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב, ולא איפשיטא! ויש לומר דמסתברא לאקושי לתודה שנוהגת בכל בהמה בבכור, ולא לאיל נזיר דאינו נוהג אלא באיל; אי נמי בשוק הימין כתיב, ותודה ילפינן משלמים דכתיב בהו 'ימין' אבל איל נזיר לא כתיב ביה 'ימין'.

ורבי ישמעאל, האי 'לך יהיה' - מאי עביד ליה?

לימד על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן, שלא מצינו [22] בכל התורה [23].

ורבי עקיבא?

יליף ליה מ'בשרם': חד תם וחד בעל מום.

ורבי ישמעאל?

מבשרם דהנך בכורות קאמר [24].

במאי קמיפלגי [25]?

מר [רבי ישמעאל] סבר: הימנו ודבר אחר הוי היקש [26], ומר [27] סבר: לא הוי היקש [28].

בשלמא למאן דאמר לא הוי היקש, היינו דכתיב: [ספרא אחרי מות פרק ד משנה ה] (ויקרא טז טז) [וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם] וכן יעשה לאהל מועד [השכן אתם בתוך טמאתם]: כשם שמזה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר - כך מזה בהיכל; וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר - כך מזה בהיכל [29]; אלא למאן דאמר 'הוי היקש' - מאי איכא למימר [30]?

מקומות הוא דגמרי מהדדי [31];


עמוד ב

ואיבעית אימא: חוץ מפנים בחד זימנא גמיר [32].

תוספות ד"ה ואיבעית אימא חוץ מפנים בחדא זימנא גמיר. פירש בקונטרס דכולה מילתא דהיכל בעי למילף מפנים, ואידי דניתן היקש לדרוש בדברים המפורשים בפנים, כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר - נדרוש ולמד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו, וגבי היקש דלעיל נמי: אם היינו צריכין ללמוד לבכור תנופת חזה ושוק וזמן אכילה, והוקש בכור לתודה עצמה ללמוד שתיהן ממנה, מתוך שתודה מלמדת עליו זמן אכילה - דכתיב בה - מלמדת עליו נמי חזה ושוק שלמדתו בהיקש משלמים; אבל עכשיו: שלא הוקש לתודה אלא לחזה ושוק, וללמוד ממנו זמן אכילה לבדו, אם אתה אומר לחזה ושוק של תודה הקישו הכתוב - בו עצמו לא למדו בתודה אלא בהיקש!

ע"כ לשון הקונטרס, וקשה לפירושו מהא דאמר (לעיל דף מט:) דיותרת ושתי הכליות דעבודת כוכבים הוי 'דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש': אף על גב דכתיבא ההיא היקשא - לדברים דכתיבי בפר העלם גופיה, כגון הזאות וכמה דברים, ולא אמרינן 'בחד זימנא גמיר';

ועוד: אמרינן (לעיל דף נה.) דלא ילפינן זבחי שלמי ציבור לצפון מחטאת, משום דהוי 'דבר הבא בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש' אף על גב דצריכא ההיא וילפינן בהיקשא דנאכל לזכרי כהונה!?

ותירץ ר"י דמאחת למעלה דכתיב בשעיר - יליף מבחוץ, בין בפר בין בשעיר, דהכי משמע 'וכן יעשה בחוץ': בין בפר בן בשעיר, וכן בשבע דלמטה דכתיבי בפר בפנים ילפינן [33] בחוץ בין בפר [בין] בשעיר, כלומר: בכל הבהמות;

ורבינו חננאל פירש בפרק 'הוציאו לו' [34] 'בחדא זימנא גמיר': דכי גמרינן שיהיו כל עשיותיו שוות, בין בפנים בין בחוץ: שכל הזאות שיעשו מהם בכל מקום שיהיו שוות;

ואי ספרים דגרסי 'חוץ ופנים בחד זימנא גמר'.

בשלמא למאן דאמר הוי היקש, היינו דכתיב [ספרא צו פרשה ז משנה ז-ט:]: (ויקרא כג טז-יז) [עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה’] [פסוק יז] ממושבותיכם תביאו לחם תנופה [שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה’] [35]; שאין תלמוד לומר 'תביאו'; מה תלמוד לומר 'תביאו'? - כל [36] שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה: מה להלן עשרון לחלה [37] - אף כאן [בלחמי תודה] עשרון לחלה;

אי מה להלן שני עשרונים - אף כאן [38] שני עשרונים?

תלמוד לומר 'תהיינה' [39];

ולמדנו עשרה [40] לחמץ [41]; עשרה למצה מנין [42]?

תלמוד לומר (ויקרא ז יג) על חלת לחם חמץ [יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו]: נגד חמץ הבא מצה [ספרא צו פרשה ז משנה ז] [43]; אלא למאן דאמר הוי היקש - מאי איכא למימר?

'תביאו' - יתירא [44] היא [45].

הפסח אינו נאכל [אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות]:

מאן תנא [46]?

אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה היא, דתניא: רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן (שמות יב ח) [ואכלו את הבשר] בלילה הזה [צלי אש ומצות על מררים יאכלהו], ונאמר להלן (שמות יב יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה [והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’]; מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות [עד כאן דומה למכילתא בא מסכת דפסחא פרשה ו סוף ד"ה בלילה הזה].

אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר [פסוק יא: וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם] ואכלתם אותו בחפזון [פסח הוא לה’] - עד שעת חפזון [47]! אם כן מה תלמוד לומר 'בלילה הזה'? שיכול יהא ככל הקדשים [48] הנאכלים ביום [49] - תלמוד לומר 'בלילה': בלילה יהא נאכל, ואינו נאכל ביום.

אמר ליה אביי: וממאי דרבי אלעזר בן עזריה, ודאורייתא? דלמא [כרבי עקיבא, ועד חצות מ]דרבנן, ולהרחיק מן העבירה [50]?

אם כן מאי 'אלא 'עד חצות [51]? - [אלא] כי התם [52]: מה התם - [53] דאורייתא, אף כאן נמי דאורייתא.

הדרן עלך איזהו מקומן


מסכת זבחים פרק ששי קדשי קדשים

הערות[עריכה]

  1. ^ כדי נסבה: דהא מקל וחומר ילפינן לעיל בפירקין (דף נב.), והאי קרא - לדרשא אחרינא אוקימנא, וקיצור דברים הוא דנקט לה מקרא דאי לאו קל וחומר הוה ילפינן לה מינה
  2. ^ דבכור – 'זריקה' 'זריקה' מעולה ילפינן
  3. ^ דבכור
  4. ^ במילואים ובעולה – מ'סביב' שמעינן ביה ארבע מתנות: שסובב בדמה רוחות המזבח
  5. ^ ואף על גב דהכא לאו בבנין אב אנו באין ללמוד, אשמעינן אביי דשָׁני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אפילו בגזירה שוה אותו דבר שנכתב בשניהן
  6. ^ בבכור כתיב
  7. ^ ולקמיה פריך: לשל תודה אקשינן?
  8. ^ תלמיד חכמים יושבין שורות ככרם; כך מפורש בברכות ירושלמי
  9. ^ היא היתה תחילת ביאתו לפניהם ביבנה
  10. ^ אבל שלמים - לבעלים
  11. ^ כלומר: שכמותו, ודומה לו
  12. ^ כחטאת ואשם
  13. ^ לאפוקי שלמים, דבאין בנדר ובנדבה
  14. ^ נשתתק
  15. ^ ואין משיבין על ההיקש
  16. ^ כלומר: מודה אני לדבריך שלחזה ושוק של תודה צריכין אנו להקישו, דתפסת מועט תפסת; מיהו מדהדר הכתוב בסיפיה דקרא לך יהיה - דלא איצטריך, דהא כתיב ברישיה יהיה לך - הוסיף לו הכתוב הויה אחרת כמו זו הבאה לו בהיקש
  17. ^ טעיתה במה שחזרת בך מהיקש שלמים ואתה מקישו לתודה, דלא למדו הכתוב אלא משלמים: דאי מתודה - חזה ושוק לא כתיב בה! אלא מדאיתקש תודה לשלמים נפקא לן בה [בתודה] חזה ושוק, בתורת כהנים, דתניא [ספרא פרשת צו פרשה ה משנה ד-ה]: לפי שיצאה תודה לידון בדבר החדש שטעונה לחם - יכול אין לך בה אלא חידושה? תלמוד לומר: תורת זבח השלמים אם על תודה (ויקרא ז יא-יב): מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק - אף תודה כו'
  18. ^ וילמד על הבכור
  19. ^ ליאכל ליום ולילה
  20. ^ להקישה לחזה ושוק של תודה
  21. ^ לשל שלמים
  22. ^ ללמדו
  23. ^ אלא מכאן
  24. ^ בכור שור בכור כשב בכור עז, וכל לשון רבים דקרא - עלייהו קאי לרבי ישמעאל; והכי נמי אמרינן גבי 'ואת דמם'...'ואת חלבם' לרבי ישמעאל בפרק 'בית שמאי' (לעיל לז.)
  25. ^ רבי ישמעאל ורבי עקיבא? דע"כ אין היקש חוזר מלמד בהיקש, ורבי עקיבא - מאי טעמא גמיר לה
  26. ^ אכילת חזה ושוק של תודה ליום ולילה = 'הימנו ודבר אחר' הוא: קצת הלימוד כתב בה: דכתיב בתודה יום ולילה, וקצת היא למדה ממקום אחר: דלא כתוב בה חזה ושוק; רבי ישמעאל סבר היקש הוא - נמצא מה שחזה ושוק נאכלין ליום ולילה - מן ההיקש למד
  27. ^ ורבי עקיבא
  28. ^ הואיל ויום ולילה - בתודה כתיב, אף על גב דחזה ושוק למדה בהיקש - לא הויא זמן אכילת חזה ושוק של תודה דבר הלמד בהיקש
  29. ^ ולפני ולפנים גופיה אחת למעלה ושבע למטה בפר ושעיר – ב'הימנו ודבר אחר' גמר, דבפנים למעלה בפר לא כתיב ביה מניינא, דכתיב (ויקרא טז יד) [ולקח מדם הפר] והזה באצבעו על פני הכפרת וקדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים [מן הדם באצבעו] ושבע למטה - הוא דכתיבא ביה; ובשעיר חטאת - למעלה הוא דכתיבא [פסוק טו]: [ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר] והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת; 'אותו' - חדא משמע, ושבע למטה לא כתיב, וגמירי בהיקשא מהדדי, דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, אלמא עבודת פר ושעיר בפנים – בהיקש ד'הימנו ודבר אחר' ילפינן: דמקצת עבודות כל אחד ואחד כתובה בו, ומקצתה למד מחבירו, והדר מיגמר פנים אהיכל בהיקשא ד'כן יעשה לאוהל מועד'; אלמא 'הימנו ודבר אחר' - לא כהיקשא חשיב לה
  30. ^ היכי הדר היכל וגמר מיניה בהיקשא
  31. ^ ואין זה 'חוזר ומלמד בהיקש': דבהיקש קמא - בהמות איתקוש, ובהיקשא בתרא - מקומות איתקוש! אבל גבי תודה ובכור, חזה ושוק של בכור הוקשו לתודה, והיא עצמה למידה משלמים בהיקש
  32. ^ והכי איתא בסדר יומא בפרק 'הוציאו לו' (דף נז.): כלומר: נהי נמי דהיקש מקומות כהיקש בהמות, הואיל והיקש צורך פנים הוא - אפילו הכי לא דמי לההוא דלעיל: דאילו היכל כולה מילתא בעי למילף מפנים, ואיידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשים בפנים, כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר - נדרש ונלמד בבת אחת, ובא אף מה שלמד בפנים בהיקש עמו; וגבי היקש דלעיל נמי: אם כתוב בתודה, והוקש בכור לתודה עצמה, והיה למד ממנה תנופת חזה ושוק ואכילת יום ולילה: דמתוך שיכולה ללמוד עליו זמן לאכילה שהוא כתוב בה - מלמדת נמי עליו תנופת חזה ושוק שלמדתו בהיקש משלמים, אבל השתא שלא הוקש לתודה אלא לחזה ושוק, ולמוד הימנו זמן אכילה לבדו, אם אתה אומר לחזה ושוק של תודה הקישן הכתוב, הלא הן עצמן לא למדו בתודה אלא בהיקש!
  33. ^ בין
  34. ^ יומא נז.
  35. ^ גבי שתי הלחם דעצרת כתיב; והוצרכנו במסכת מנחות (דף עז:) ללמוד מהם כמה עשרונות יש בלחמי תודה; ובגופה נכתב עשר חלות בכל מין, אבל לא נתפרש מכמה היא החלה, ומייתי לה לחלות חמץ שבתודה משתי הלחם - שאף הן חמץ, והכתוב הקיש כל הבאות של חמץ שיהיו שוות; ומקרא יתירא ד'תביאו' ילפינן לה דלא איצטריך, דכתיב (ויקרא כג טז) והקרבתם מנחה חדשה [לה’] [פסוק יז:] ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, ולא איצטריך 'תביאו'
  36. ^ חמץ
  37. ^ כדכתיב 'שתים שני עשרונים'
  38. ^ אף אלו כל עשר חלות שבה
  39. ^ התם מפרש מאי למודה בפרשת התודה
  40. ^ עשרונות
  41. ^ דהא עשר חלות למודות בה בגזירה שוה מתרומת מעשר: מה תרומת מעשר = אחד מֵעשר, אף תרומת תודה [דכתיב בה: (ויקרא ז יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה]: והקריב ממנו אחד מכל קרבן - מכל מין - תרומה לה' אחד מֵעשר; הרי עשר חלות; ובהיקש 'תביאו' למדנו שהחלה עשרון; הרי למדנו עשר עשרונות לחמץ 'הימנו ודבר אחר': עשר חלות למדנו בהן כבר, ובהיקש הן למידות עשרון לחלה
  42. ^ עשרה עשרון לשלשת מינין שבמצה מניין
  43. ^ מנה הכתוב מינין שבמצה, וכתב אחריהן על חלת לחם חמץ - הרי היקש; אלמא חמץ שלמדנו בו עשרה עשרונות – ב'הימנו ודבר אחר' חוזר ומלמד על המצה בהיקש עשרה עשרונות
  44. ^ רבויא
  45. ^ לרבות חמץ שבתודה: שכל שתים שבו יהו שתים עשרונים, והוי כמאן דכתיב בגופיה בלחמי תודה, ולאו משתי הלחם גמרי; והיכי דמי דליהוי 'הימנו ודבר אחר'? כגון אי איתקוש חמץ דתודה לשתי הלחם בקרא אחרינא דלא מפרש בה עשרון לחלה, וילפינן תודה משתי הלחם בהיקש לעשרון לחלה ובדידיה כתיבי עשר חלות
  46. ^ דאינו נאכל אלא עד חצות
  47. ^ שהם נחפזים ללכת, והיינו לאור הבוקר, כדכתיב (שמות יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר
  48. ^ כשאר כל הקדשים
  49. ^ ביום זביחתו קודם שתחשך יתחיל לאוכלו אם ירצה
  50. ^ כדתנן בכולהו 'עד חצות'
  51. ^ ליתני 'ונאכל עד חצות', כדתנא בכולהו
  52. ^ דומיא דלילה ומנוייו וצלי
  53. ^ תנייה דהוו