ביאור:בבלי זבחים דף פז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] - חצות שני [2] עוכלתן;

רב חסדא אמר: עמוד השחר עוכלתן.

אמרי בי רב: מאי טעמא דרב חסדא? - ומה חצות שאין עושה לינה [3] עושה עיכול [4], עמוד השחר שעושה לינה - אינו דין שעושה עיכול!?

תוספות ד"ה אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא. אע"ג ד'אמרי בי רב' - רב הונא, ורב חסדא תלמידו, שמא רב הונא נמי אמרה, ופירש טעמו, והש"ס קבעיא בלשון זה 'מ"ט דרב חסדא'.

אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו, כדאמר בגיטין [5]: "חסדא שמך וחסד אין מילך" ובמסכת שבת [6]: "מ"ט לא שכיחת גבי רב חסדא, דמחדדן שמעתתיה":

פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר:

רבה אמר: חצות שני עוכלתן,

רב חסדא אמר: אין בהן עיכול לעולם [7].

מתקיף לה רב יוסף: ומאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול? דילמא כל היכא דמשכחא להו משויא להו עיכול [8]?

שלחו מתם: הלכתא כרב יוסף.

איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבא: פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות [9] - לא נהנין ולא מועלין [10];

וכן תנא בר קפרא: פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות - יוצאין מידי מעילה.

אמר ליה רב פפא לאביי: וכי מאחר דשלחו מתם הילכתא כרב יוסף ואמר רבי חייא בר אבא [11] וכן תני בר קפרא - רבה ורב חסדא במאי פליגי [12]?

אמר ליה: בשמֵנים [13].

בעא מיניה רבא מרבה: לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת בראשו של מזבח?

היכי דמי? אילימא דלא ירדו [14], השתא לנו בעזרה אמרת דלא ירדו, בראשו של מזבח מיבעיא?

ואלא דירדו [15]? לשלחן מדמינן לה [16], דתנן [17]אפילו הן על השלחן ימים רבים אין בכך כלום' או דילמא לקרקע מדמינן [18]?

אמר ליה: אין לינה בראשו של מזבח.

קיבלה מיניה או לא?

תא שמע: דאיתמר: 'איברים שלנו בעזרה מקטר והולך כל הלילה; לן בראשו של מזבח - מקטר והולך לעולם [19]; ירדו: רבה אמר יעלו, רבא אמר לא יעלו [20]'; שמע מינה לא קיבלה מיניה!

שמע מינה.

כשם שהמזבח מקדש [את הראוי לו - כך הכבש מקדש; כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי - להן כך הכלים מקדשין.]:

תנו רבנן: (שמות כט לז) [שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל] הנוגע במזבח [יקדש]; אין לי אלא מזבח, כבש מנין? - תלמוד לומר: את המזבח [21]; כלי שרת מניין? - תלמוד לומר: (שמות ל כט) [וקדשת אתם והיו קדש קדשים] כל הנוגע בהם יקדש.

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: כלי שרת - מהו שיקדשו את הפסולין?

[22]

אמר ליה: תניתוה [23]: כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך כלים מקדשין.

אמר ליה: לכתחילה ליקרב קמיבעי לי [24]!

הא - נמי תנינא [במשנה בדף פד,א]:


עמוד ב

'שקיבלו פסולין וזרקו את דמו [25]': מאי? - לאו שקיבלו פסולין וזרקו פסולין [26]?

לא! 'שקיבלו פסולין - אי נמי שזרקו פסולין [27]'.

אויר מזבח [28] - כמזבח דמי [29] או לא [30]?

תא שמע [ממשנתנו]: כשם שהמזבח מקדש ... כך כבש מקדש ואי אמרת אויר מזבח לאו כמזבח דמי [ולכן גם] אויר כבש נמי לאו ככבש דמי - היכי מסיק ליה מכבש למזבח? [31] הוה ליה 'יָרוּד' [32]?

[33] דנגד ליה [34].

[35] הא אויר יש בין כבש למזבח [36]?

[37] רובו לכבש – ככבש, רובו למזבח – כמזבח [38].

תיפשוט מהא – הא דבעי רמי בר חמא: יש חיבור לעולין [39] או לא [40]? תיפשוט דיש חיבור [41]!

הא לא קשיא: תיפשוט!

מתקיף לה רבא בר רב חנן: ואי אמרת אויר מזבח כמזבח דמי, עולת העוף [42] דפסלה במחשבה [43] היכי משכחת לה? הא קלטה מזבח [44]!?

מתקיף לה רב שימי בר אשי: אלמה לא [45]? [46] משכחת לה: כגון דאמר "הריני מולקה על מנת להורידה למחר ולהעלותה ולהקטירה" [47]! [48] הניחא לרבא, דאמר: לינה מועלת בראש המזבח [49], אלא לרבה, דאמר: אין לינה מועלת בראש המזבח [50] - ליתא למחשבתו [51]?!

[52] לרבה נמי משכחת לה, כגון דאמר "הריני מולקה על מנת להורידה קודם עמוד השחר ולהעלותה לאחר עמוד השחר" [53]. [54] להך גיסא [55] מיהא תיפשוט [56] דאויר מזבח כמזבח דמי, דאי סלקא דעתא אויר מזבח לאו כמזבח דמי -

הערות[עריכה]

  1. ^ לשרירי דידהו
  2. ^ של ליל המחרת
  3. ^ לאותו שעל הארץ, שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח, דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר (שמות כג יח) - הא כל הלילה ילין
  4. ^ לשרירי דמערכה
  5. ^ דף ז.
  6. ^ פב.
  7. ^ וכל שפוקעין יחזיר, ומועלין בהן עד שיעשו דשן
  8. ^ הלכך: פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות
  9. ^ ואפילו החזירן לאחר חצות
  10. ^ ולא צריך להחזירן, 'ויצאו מידי מעילה' גרסינן, ולא נהנין מדרבנן
  11. ^ נמי כרב יוסף
  12. ^ לומר דלא הוי עיכול בחצות
  13. ^ אפילו הוקשו - לא הויא 'עיכול', דשומנן מעכבן מליעשות דשן
  14. ^ אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה
  15. ^ מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך: מי הוי כשאר לנים, ונפסלים בעמוד השחר, ותנן בפסולים כך 'אם ירדו לא יעלו'? או דילמא אין לינה מועלת, ולא נפסלו ויחזור ויעלם
  16. ^ למזבח: שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו
  17. '^ במנחות [פ"יא,מ"ח] תנן לה: סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין [בשבת] פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן: שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים; כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה, ש
  18. ^ דהא רצפת בנין היא כמותה, ולא כלי שרת כשלחן
  19. ^ דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח - מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו
  20. ^ דלינה מועלת, והוו להו פסולין, וכיון דירדו - לא יעלו
  21. ^ 'ומשחת את המזבח' [אולי צ"ל: שמות ל,כח: ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו, או שמות מ,י: ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים] - לרבות את הכבש
  22. ^ הוא [רבי יוחנן] סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה, כגון: מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת: מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין, דקדשה כלי אף על פי שהיא טמאה? או לא קדשה? ותנן [מנחות פ"יב,מ"א]: המנחות והנסכים שנטמאו יש להם פדיון, ואם משקדש בכלי נטמאו - אין להם פדיון
  23. ^ דמקדשין ואין להם פדיון
  24. ^ ולא לענין פדיון
  25. ^ אם עלה הבשר לא ירד
  26. ^ שקיבלו פסולין והדר זרקו פסולין, ולמה לי 'זרקו'? מִקַּבָּלָה איפסלה לה! - אי לאו לאשמועינן: 'טעמא דזרקו פסולין הוא דהוו איברים בתורת 'אם עלו לא ירדו' ולכתחלה לא יעלו, דאפסל בשר בזריקת פסולין; הא זרקו כשרין - לכתחלה נמי יעלו האיברים, דזריקה מעליא הוא, ואף על גב דקיבלו פסולין: משום דקדשיה כלי שרת ליזרוק לכתחלה
  27. ^ ומשום היא גופא איצטריך לאשמועינן אם עלו איברים לא ירדו, ואף על פי שנפסלו בזריקה
  28. ^ אם תלה איברים פסולים באויר ראש המזבח
  29. ^ ולא ירדו
  30. ^ וירדו
  31. ^ הא כי מגבה ליה באויר הכבש
  32. ^ ותנן: 'כך אם ירדו לא יעלו'
  33. ^ ומשני:
  34. ^ גוררן עד המזבח ואינו מגביהן
  35. ^ ופרכינן:
  36. ^ כדאמרן בפרק 'קדשי קדשים' (לעיל דף סב:), וכי מטי כנגד אותו אויר - הוה ליה 'ירוד'
  37. ^ ומשני:
  38. ^ מה שכנגד אויר שדינן ליה בתר רובא: אם רוב האבר בכבש - שדינן ליה בתר כבש, ואי רובן במזבח - שדינן ליה בתר מזבח
  39. ^ דלא חשבינן להו כמאן דמיפרת, ואזלינן בהו בתר רובא
  40. ^ או אין חיבור
  41. ^ דאי אין חיבור, קמא קמא דמטא כנגד אויר - איפסיל ליה! ובכריתות (דף יד.) גרסינן ליה בלישנא אחרינא: 'תיפשוט דבעי רמי בר חמא: הלכו באיברים אחר הרוב או לא הלכו?'
  42. ^ שמליקתה בראש המזבח
  43. ^ חוץ לזמנו
  44. ^ הא קלטיה אויר המזבח: דאי נמי אמרינן לינה מועלת בראש המזבח, וקיים זה את מחשבתו, ושהה עד למחר, והקטירה - בת הקטרה היא, דהא פסולין שעלו - לא ירדו, וכיון דבת הקטרה מחר לכתחלה היא - אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר
  45. ^ בתמיה: ולא משכחת בה פסול מחשבה
  46. ^ והא
  47. ^ כגון שחישב עליה להוריד למחר לאחר שנפסל, ולהעלותה ולהקטירה: דכיון דאיקיים ליה מחשבתו - תו לא סלקא, דהא איפסל ליה בלינה; השתא נמי אהני בה מחשבה
  48. ^ ופרכינן אאתקפתא דרב שימי:
  49. ^ איכא לאשכחא בכהאי גוונא
  50. ^ אפילו קיימא למחשבתו - לא מיפסל
  51. ^ וכל שכן דמחשבה לא הויא
  52. ^ ומהדרינן:
  53. ^ וכיון דעמוד השחר משכחת לה ארצפה - פסיל לה בלינה, הילכך מהניא לה נמי מחשבה
  54. ^ רב שימי מסיים ביה באתקפתיה הכי: את בעי למילף מיניה 'אויר מזבח לאו כמזבח דמי' -
  55. ^ לאידך גיסא
  56. ^ מצית למיפשט מינה ולמימר