ביאור:בבלי זבחים דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] - חצות שני ^[2] עוכלתן;

רב חסדא אמר: עמוד השחר עוכלתן.

אמרי בי רב: מאי טעמא דרב חסדא? - ומה חצות שאין עושה לינה ^[3] עושה עיכול ^[4], עמוד השחר שעושה לינה - אינו דין שעושה עיכול!?

תוספות ד"ה אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא. אע"ג ד'אמרי בי רב' - רב הונא, ורב חסדא תלמידו, שמא רב הונא נמי אמרה, ופירש טעמו, והש"ס קבעיא בלשון זה 'מ"ט דרב חסדא'.

אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו, כדאמר בגיטין ^[5]: "חסדא שמך וחסד אין מילך" ובמסכת שבת ^[6]: "מ"ט לא שכיחת גבי רב חסדא, דמחדדן שמעתתיה":

פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר:

רבה אמר: חצות שני עוכלתן,

רב חסדא אמר: אין בהן עיכול לעולם ^[7].

מתקיף לה רב יוסף: ומאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול? דילמא כל היכא דמשכחא להו משויא להו עיכול ^[8]?

שלחו מתם: הלכתא כרב יוסף.

איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבא: פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות ^[9] - לא נהנין ולא מועלין ^[10];

וכן תנא בר קפרא: פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות - יוצאין מידי מעילה.

אמר ליה רב פפא לאביי: וכי מאחר דשלחו מתם הילכתא כרב יוסף ואמר רבי חייא בר אבא ^[11] וכן תני בר קפרא - רבה ורב חסדא במאי פליגי ^[12]?

אמר ליה: בשמֵנים ^[13].

בעא מיניה רבא מרבה: לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת בראשו של מזבח?

היכי דמי? אילימא דלא ירדו ^[14], השתא לנו בעזרה אמרת דלא ירדו, בראשו של מזבח מיבעיא?

ואלא דירדו ^[15]? לשלחן מדמינן לה ^[16], דתנן ^[17]אפילו הן על השלחן ימים רבים אין בכך כלום' או דילמא לקרקע מדמינן ^[18]?

אמר ליה: אין לינה בראשו של מזבח.

קיבלה מיניה או לא?

תא שמע: דאיתמר: 'איברים שלנו בעזרה מקטר והולך כל הלילה; לן בראשו של מזבח - מקטר והולך לעולם ^[19]; ירדו: רבה אמר יעלו, רבא אמר לא יעלו ^[20]'; שמע מינה לא קיבלה מיניה!

שמע מינה.

כשם שהמזבח מקדש [את הראוי לו - כך הכבש מקדש; כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי - להן כך הכלים מקדשין.]:

תנו רבנן: (שמות כט לז) [שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל] הנוגע במזבח [יקדש]; אין לי אלא מזבח, כבש מנין? - תלמוד לומר: את המזבח ^[21]; כלי שרת מניין? - תלמוד לומר: (שמות ל כט) [וקדשת אתם והיו קדש קדשים] כל הנוגע בהם יקדש.

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: כלי שרת - מהו שיקדשו את הפסולין?

^[22]

אמר ליה: תניתוה ^[23]: כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך כלים מקדשין.

אמר ליה: לכתחילה ליקרב קמיבעי לי ^[24]!

הא - נמי תנינא [במשנה בדף פד,א]:

עמוד ב

'שקיבלו פסולין וזרקו את דמו ^[25]': מאי? - לאו שקיבלו פסולין וזרקו פסולין ^[26]?

לא! 'שקיבלו פסולין - אי נמי שזרקו פסולין ^[27]'.

אויר מזבח ^[28] - כמזבח דמי ^[29] או לא ^[30]?

תא שמע [ממשנתנו]: כשם שהמזבח מקדש ... כך כבש מקדש ואי אמרת אויר מזבח לאו כמזבח דמי [ולכן גם] אויר כבש נמי לאו ככבש דמי - היכי מסיק ליה מכבש למזבח? ^[31] הוה ליה 'יָרוּד' ^[32]?

^[33] דנגד ליה ^[34].

^[35] הא אויר יש בין כבש למזבח ^[36]?

^[37] רובו לכבש – ככבש, רובו למזבח – כמזבח ^[38].

תיפשוט מהא – הא דבעי רמי בר חמא: יש חיבור לעולין ^[39] או לא ^[40]? תיפשוט דיש חיבור ^[41]!

הא לא קשיא: תיפשוט!

מתקיף לה רבא בר רב חנן: ואי אמרת אויר מזבח כמזבח דמי, עולת העוף ^[42] דפסלה במחשבה ^[43] היכי משכחת לה? הא קלטה מזבח ^[44]!?

מתקיף לה רב שימי בר אשי: אלמה לא ^[45]? ^[46] משכחת לה: כגון דאמר "הריני מולקה על מנת להורידה למחר ולהעלותה ולהקטירה" ^[47]! ^[48] הניחא לרבא, דאמר: לינה מועלת בראש המזבח ^[49], אלא לרבה, דאמר: אין לינה מועלת בראש המזבח ^[50] - ליתא למחשבתו ^[51]?!

^[52] לרבה נמי משכחת לה, כגון דאמר "הריני מולקה על מנת להורידה קודם עמוד השחר ולהעלותה לאחר עמוד השחר" ^[53]. ^[54] להך גיסא ^[55] מיהא תיפשוט ^[56] דאויר מזבח כמזבח דמי, דאי סלקא דעתא אויר מזבח לאו כמזבח דמי -

הערות

^ לשרירי דידהו
^ של ליל המחרת
^ לאותו שעל הארץ, שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח, דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר (שמות כג יח) - הא כל הלילה ילין
^ לשרירי דמערכה
^ דף ז.
^ פב.
^ וכל שפוקעין יחזיר, ומועלין בהן עד שיעשו דשן
^ הלכך: פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות
^ ואפילו החזירן לאחר חצות
^ ולא צריך להחזירן, 'ויצאו מידי מעילה' גרסינן, ולא נהנין מדרבנן
^ נמי כרב יוסף
^ לומר דלא הוי עיכול בחצות
^ אפילו הוקשו - לא הויא 'עיכול', דשומנן מעכבן מליעשות דשן
^ אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה
^ מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך: מי הוי כשאר לנים, ונפסלים בעמוד השחר, ותנן בפסולים כך 'אם ירדו לא יעלו'? או דילמא אין לינה מועלת, ולא נפסלו ויחזור ויעלם
^ למזבח: שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו
'^ במנחות [פ"יא,מ"ח] תנן לה: סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין [בשבת] פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן: שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים; כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה, ש
^ דהא רצפת בנין היא כמותה, ולא כלי שרת כשלחן
^ דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח - מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו
^ דלינה מועלת, והוו להו פסולין, וכיון דירדו - לא יעלו
^ 'ומשחת את המזבח' [אולי צ"ל: שמות ל,כח: ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו, או שמות מ,י: ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים] - לרבות את הכבש
^ הוא [רבי יוחנן] סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה, כגון: מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת: מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין, דקדשה כלי אף על פי שהיא טמאה? או לא קדשה? ותנן [מנחות פ"יב,מ"א]: המנחות והנסכים שנטמאו יש להם פדיון, ואם משקדש בכלי נטמאו - אין להם פדיון
^ דמקדשין ואין להם פדיון
^ ולא לענין פדיון
^ אם עלה הבשר לא ירד
^ שקיבלו פסולין והדר זרקו פסולין, ולמה לי 'זרקו'? מִקַּבָּלָה איפסלה לה! - אי לאו לאשמועינן: 'טעמא דזרקו פסולין הוא דהוו איברים בתורת 'אם עלו לא ירדו' ולכתחלה לא יעלו, דאפסל בשר בזריקת פסולין; הא זרקו כשרין - לכתחלה נמי יעלו האיברים, דזריקה מעליא הוא, ואף על גב דקיבלו פסולין: משום דקדשיה כלי שרת ליזרוק לכתחלה
^ ומשום היא גופא איצטריך לאשמועינן אם עלו איברים לא ירדו, ואף על פי שנפסלו בזריקה
^ אם תלה איברים פסולים באויר ראש המזבח
^ ולא ירדו
^ וירדו
^ הא כי מגבה ליה באויר הכבש
^ ותנן: 'כך אם ירדו לא יעלו'
^ ומשני:
^ גוררן עד המזבח ואינו מגביהן
^ ופרכינן:
^ כדאמרן בפרק 'קדשי קדשים' (לעיל דף סב:), וכי מטי כנגד אותו אויר - הוה ליה 'ירוד'
^ ומשני:
^ מה שכנגד אויר שדינן ליה בתר רובא: אם רוב האבר בכבש - שדינן ליה בתר כבש, ואי רובן במזבח - שדינן ליה בתר מזבח
^ דלא חשבינן להו כמאן דמיפרת, ואזלינן בהו בתר רובא
^ או אין חיבור
^ דאי אין חיבור, קמא קמא דמטא כנגד אויר - איפסיל ליה! ובכריתות (דף יד.) גרסינן ליה בלישנא אחרינא: 'תיפשוט דבעי רמי בר חמא: הלכו באיברים אחר הרוב או לא הלכו?'
^ שמליקתה בראש המזבח
^ חוץ לזמנו
^ הא קלטיה אויר המזבח: דאי נמי אמרינן לינה מועלת בראש המזבח, וקיים זה את מחשבתו, ושהה עד למחר, והקטירה - בת הקטרה היא, דהא פסולין שעלו - לא ירדו, וכיון דבת הקטרה מחר לכתחלה היא - אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר
^ בתמיה: ולא משכחת בה פסול מחשבה
^ והא
^ כגון שחישב עליה להוריד למחר לאחר שנפסל, ולהעלותה ולהקטירה: דכיון דאיקיים ליה מחשבתו - תו לא סלקא, דהא איפסל ליה בלינה; השתא נמי אהני בה מחשבה
^ ופרכינן אאתקפתא דרב שימי:
^ איכא לאשכחא בכהאי גוונא
^ אפילו קיימא למחשבתו - לא מיפסל
^ וכל שכן דמחשבה לא הויא
^ ומהדרינן:
^ וכיון דעמוד השחר משכחת לה ארצפה - פסיל לה בלינה, הילכך מהניא לה נמי מחשבה
^ רב שימי מסיים ביה באתקפתיה הכי: את בעי למילף מיניה 'אויר מזבח לאו כמזבח דמי' -
^ לאידך גיסא
^ מצית למיפשט מינה ולמימר

[1] לשרירי דידהו

[2] של ליל המחרת

[3] לאותו שעל הארץ, שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח, דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר (שמות כג יח) - הא כל הלילה ילין

[4] לשרירי דמערכה

[5] דף ז.

[6] פב.

[7] וכל שפוקעין יחזיר, ומועלין בהן עד שיעשו דשן

[8] הלכך: פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות

[9] ואפילו החזירן לאחר חצות

[10] ולא צריך להחזירן, 'ויצאו מידי מעילה' גרסינן, ולא נהנין מדרבנן

[11] נמי כרב יוסף

[12] לומר דלא הוי עיכול בחצות

[13] אפילו הוקשו - לא הויא 'עיכול', דשומנן מעכבן מליעשות דשן

[14] אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה

[15] מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך: מי הוי כשאר לנים, ונפסלים בעמוד השחר, ותנן בפסולים כך 'אם ירדו לא יעלו'? או דילמא אין לינה מועלת, ולא נפסלו ויחזור ויעלם

[16] למזבח: שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו

[17] '^ במנחות [פ"יא,מ"ח] תנן לה: סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין [בשבת] פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן: שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים; כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה, ש

[18] דהא רצפת בנין היא כמותה, ולא כלי שרת כשלחן

[19] דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח - מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו

[20] דלינה מועלת, והוו להו פסולין, וכיון דירדו - לא יעלו

[21] 'ומשחת את המזבח' [אולי צ"ל: שמות ל,כח: ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו, או שמות מ,י: ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים] - לרבות את הכבש

[22] הוא [רבי יוחנן] סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה, כגון: מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת: מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין, דקדשה כלי אף על פי שהיא טמאה? או לא קדשה? ותנן [מנחות פ"יב,מ"א]: המנחות והנסכים שנטמאו יש להם פדיון, ואם משקדש בכלי נטמאו - אין להם פדיון

[23] דמקדשין ואין להם פדיון

[24] ולא לענין פדיון

[25] אם עלה הבשר לא ירד

[26] שקיבלו פסולין והדר זרקו פסולין, ולמה לי 'זרקו'? מִקַּבָּלָה איפסלה לה! - אי לאו לאשמועינן: 'טעמא דזרקו פסולין הוא דהוו איברים בתורת 'אם עלו לא ירדו' ולכתחלה לא יעלו, דאפסל בשר בזריקת פסולין; הא זרקו כשרין - לכתחלה נמי יעלו האיברים, דזריקה מעליא הוא, ואף על גב דקיבלו פסולין: משום דקדשיה כלי שרת ליזרוק לכתחלה

[27] ומשום היא גופא איצטריך לאשמועינן אם עלו איברים לא ירדו, ואף על פי שנפסלו בזריקה

[28] אם תלה איברים פסולים באויר ראש המזבח

[29] ולא ירדו

[30] וירדו

[31] הא כי מגבה ליה באויר הכבש

[32] ותנן: 'כך אם ירדו לא יעלו'

[33] ומשני:

[34] גוררן עד המזבח ואינו מגביהן

[35] ופרכינן:

[36] כדאמרן בפרק 'קדשי קדשים' (לעיל דף סב:), וכי מטי כנגד אותו אויר - הוה ליה 'ירוד'

[37] ומשני:

[38] מה שכנגד אויר שדינן ליה בתר רובא: אם רוב האבר בכבש - שדינן ליה בתר כבש, ואי רובן במזבח - שדינן ליה בתר מזבח

[39] דלא חשבינן להו כמאן דמיפרת, ואזלינן בהו בתר רובא

[40] או אין חיבור

[41] דאי אין חיבור, קמא קמא דמטא כנגד אויר - איפסיל ליה! ובכריתות (דף יד.) גרסינן ליה בלישנא אחרינא: 'תיפשוט דבעי רמי בר חמא: הלכו באיברים אחר הרוב או לא הלכו?'

[42] שמליקתה בראש המזבח

[43] חוץ לזמנו

[44] הא קלטיה אויר המזבח: דאי נמי אמרינן לינה מועלת בראש המזבח, וקיים זה את מחשבתו, ושהה עד למחר, והקטירה - בת הקטרה היא, דהא פסולין שעלו - לא ירדו, וכיון דבת הקטרה מחר לכתחלה היא - אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר

[45] בתמיה: ולא משכחת בה פסול מחשבה

[46] והא

[47] כגון שחישב עליה להוריד למחר לאחר שנפסל, ולהעלותה ולהקטירה: דכיון דאיקיים ליה מחשבתו - תו לא סלקא, דהא איפסל ליה בלינה; השתא נמי אהני בה מחשבה

[48] ופרכינן אאתקפתא דרב שימי:

[49] איכא לאשכחא בכהאי גוונא

[50] אפילו קיימא למחשבתו - לא מיפסל

[51] וכל שכן דמחשבה לא הויא

[52] ומהדרינן:

[53] וכיון דעמוד השחר משכחת לה ארצפה - פסיל לה בלינה, הילכך מהניא לה נמי מחשבה

[54] רב שימי מסיים ביה באתקפתיה הכי: את בעי למילף מיניה 'אויר מזבח לאו כמזבח דמי' -

[55] לאידך גיסא

[56] מצית למיפשט מינה ולמימר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]