ביאור:בבלי זבחים דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא יערב בו מחשבות אחרות [1]

פיגול - זה חוץ למקומו;

יהיה - [2] מלמד שמצטרפין זה עם זה [3];

והנפש האוכלת ממנו - אחד ולא שנים, ואיזה זה - חוץ לזמנו, דגמר 'עון' 'עון' מנותר, דדמי ליה בז"ב [4].

אמר ליה רב פפא לרבא: לדידך, שלישי דפרשת 'קדושים תהיו' - מאי דרשת ביה?

ההוא מיבעי ליה ל'מקום שיהא משולש בדם בבשר ובאימורין [5]' [6].

תיפוק לי מקרא קמא (ויקרא ז יח) [ו]אם האכל יאכל [מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא], מדאפקיה רחמנא בלשון שלישי [7]?

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב מתנה, אמר לי: אי מהתם, הוה אמינא: שלישי = פרט [8] פיגול = כלל, ונעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבו שאר מקומות - קא משמע לן.

תנו רבנן: '(ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו [ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא]: אמר רבי אליעזר: כוף אזנך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר - או אינו אלא באוכל מזבחו ליום שלישי? אמרת: אחר שהוא כשר [9], יחזור ויפסל?

אמר לו רבי עקיבא: הן מצינו בזב וזבה, ושומרת יום כנגד יום, שהן בחזקת טהרה, וכיון שראו – סתרו [10]! אף אתה אל תתמה על זה, שאף על פי שהוכשר - שיחזור ויפסל.

אמר לו: הרי הוא אומר המקריב: בהקרבה הוא נפסל [11], ואינו נפסל בשלישי.

או אינו אומר המקריב אלא זה כהן המקריב [12]?

כשהוא אומר אותו [13] - בזבח הוא מדבר, ואינו מדבר בכהן [14].

בן עזאי אומר: אותו מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים כג כב) [כי תדר נדר לה' אלקיך] לא תאחר לשלמו [כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך והיה בך חטא]; יכול אף מאחר נדרו בלא ירצה - תלמוד לומר: אותו: אותו בלא ירצה ואין המאחר נדרו בלא ירצה.

אחרים אומרים: לא יחשב: במחשבה הוא נפסל [15], ואינו נפסל בשלישי.'

ובן עזאי, דבזבח הכתוב מדבר ואינו בכהן - מנא ליה?

אי בעית אימא: נפקא ליה מדאחרים [16], ואיבעית אימא: מדכתיב 'לא יֵרָצוּ' ו'לא יֵרָצֶה' - זיבחא הוא [17].

ובן עזאי - אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה - מהכא נפקא? מדאחרים נפקא, דתניא [ספרא ראה סוף פסקא קו [למנין המלבי"ם]]: 'אחרים אומרים: יכול יהא בכור שעיברה שנתו [18]


עמוד ב

כפסולי המוקדשין [19], ויפסל? - תלמוד לומר: (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך [במקום אשר יבחר לשכן שמו שם] מעשר דגנך [תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] מקיש בכור למעשר: מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה [20] - אף בכור אינו נפסל משנה לחבירתה.'!?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא הני מילי בכור, דלאו בר הרצאה הוא [21], אבל קדשים - דבני הרצאה נינהו [22], אימא [23] לא לירצו? קא משמע לן.

ואכתי מהתם נפקא [ספרי כי תצא סוף פסקא רס"ד [נד]]: (דברים כג כב) [כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך] והיה בך חטא - ולא בקרבנך חטא [24]!?

ובן עזאי?

ההוא מבעי ליה 'והיה בך חטא ולא באשתך חטא' [25]; סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן 'אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון [26] ואין לו', שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך [27] מתחתיך - בהאי עון ד'בל תאחר' נמי מתה? - קא משמע לן.

אחרים אומרים: במחשבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי:

ורבי אליעזר - (ויקרא ז יח) [ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו] לא יחשב [לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] - מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: מנין למחשבות שמוציאות זו מזו [28]? שנאמר לא יֵחָשֵׁב: לא יערב בו מחשבות אחרות [29].

ורב מרי מתני: אמר רבי ינאי: מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה? תלמוד לומר: לא יחשב.

אמר ליה רב אשי לרב מרי: לאו שאין בו מעשה הוא, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו!?

אמר ליה: רבי יהודה היא, דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו [30].

משנה:

זה הכלל: כל השוחט, והמקבל, והמהלך, והזורק לאכול דבר שדרכו לאכול [31], ולהקטיר [32] דבר שדרכו להקטיר [33], כזית חוץ למקומו [34] – פסול, ואין בו כרת; חוץ לזמנו – פגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב המתיר [35] כמצותו [36].

כיצד קרב המתיר כמצותו?

שחט בשתיקה, קבל והלך וזרק חוץ לזמנו;

או ששחט חוץ לזמנו, וקבל והלך וזרק בשתיקה;

או ששחט וקבל והלך, וזרק חוץ לזמנו - זהו 'שמקריב המתיר כמצותו';

כיצד לא קרב המתיר כמצותו?

שחט חוץ למקומו, קבל והלך וזרק חוץ לזמנו;

או ששחט חוץ לזמנו, קבל והלך וזרק חוץ למקומו;

או ששחט וקבל והלך וזרק חוץ למקומו;

הפסח והחטאת: ששחטן שלא לשמן [37] וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו;

או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והלך וזרק שלא לשמן;

או ששחט וקבל והלך וזרק דמן שלא לשמן - זהו שלא קרב המתיר כמצותו;

לאכול כזית בחוץ כזית למחר, כזית למחר כזית בחוץ, כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר, כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ - פסול ואין בו כרת [38].

אמר רבי יהודה: זה הכלל: כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום – פגול, וחייבין עליו כרת; ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן – פסול, ואין בו כרת [39].

וחכמים אומרים: זה וזה פסול ואין בו כרת.

לאכול כחצי זית להקטיר כחצי כזית [40] – כשר: שאין אכילה והקטרה מצטרפין [41].

גמרא:

אמר אילפא: מחלוקת בשתי עבודות [42], אבל בעבודה אחת - דברי הכל עירוב מחשבות הוי [43].

ורבי יוחנן אמר: אף בעבודה אחת מחלוקת [44].

בשלמא לאילפא: מדרישא בשתי עבודות [45] - סיפא נמי [46] בשתי עבודות [47], אלא לרבי יוחנן רישא בשתי עבודות וסיפא בעבודה אחת?

הערות[עריכה]

  1. '^ מכאן למחשבות שמוציאות זו מזו: שמחשבת פסול מוציאה מידי פיגול, כדתנא מתניתין: כיצד לא קרב המתיר כמצותו כו'
  2. ^ עשאן הכתוב לחוץ למקומו ולחוץ לזמנו הויה אחת:
  3. ^ שמצטרפין חצאי שיעוריהן לפסול את הקרבן, כדתנן במתניתין: לאכול כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר - פסול
  4. ^ ולא שבקיה חוץ לזמנו דדמי לנותר דאתיא גזירה שוה מיניה, ונגמר חוץ למקומו דלא דמי לנותר במידי! והא דלא שנייה רבה בריש שמעתא הכי - כי פרכינן: אדרבה חוץ למקומו עדיף, דסמיך ליה, משום דאכתי לא קמה ליה גזירה שוה דתני לוי בר זבדי: דכרת - בנותר כתיב, דנימא דנשיאות עון דגבי מחשבה - בדדמי לנותר משתעי, הואיל ומינה גמר
  5. ^ היינו חוץ לעזרה בשעת היתר הבמות, לאפוקי היכל: שאין בו הקטרת אימורין ולא אכילת בשר
  6. ^ ולימד על מחשבת חוץ למקומו שאינה מועלת אלא או בקדשי קדשים שחישב עליהם לאוכלם חוץ לעזרה, או בקדשים קלים לאוכלם חוץ לעיר, פרט למחשב לאכול בהיכל, דלא פסיל, דבעינן שחישב על מקום המשולש
  7. ^ לחוץ לזמנו, וכתיב בההוא קרא חוץ למקומו [כלומר: כפי שרבא דרש את הפסוק לעיל: שלישי - זה חוץ לזמנו... פיגול – זה חוץ למקומו]
  8. ^ מקום משולש ולא פנים
  9. ^ בעבודת דמו כתקונו
  10. ^ זב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי סיפורן, ומנו ארבעה וחמשה ימים, ואם ראו - סתרו כל מניינם, כדאמרינן במסכת נדה (דף סז:): ואחר תטהר - אחר אחר לכולן: שלא תהא טומאה מפסקת בהן; שומרת יום כנגד יום הרואה תוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה, וטבלה למחר שחרית - הרי היא טהורה, דמקצת היום ככולו, וטבילתה ביום, ואם תראה היום - סתרה טהרתה, ואדם וכלים שנגעו בהן היום - טמאין למפרע, כדתנן בפרק בתרא דנדה (פ"י מ"ב, דף עב.) ושוין ברואה תוך אחד עשר יום כו' וטבלה ביום של אחריו ושמשה - הרי זו תרבות רעה, ומגעה ובעילתה תלויין, וזו היא תלייתן: אם תראה היום יהיו טמאין למפרע, וחייבין בקרבן
  11. ^ והכי מידרש: לא ירצה המקריב = אין הקרבתו מרצה
  12. ^ ואמר לך הכתוב שלא יהא כשר לכהונה, ושמע מינה תרתי: שעת הקרבה ופסול כהן
  13. ^ דאם כן - ליכתוב 'המקריב לא יחשב'; השתא דכתיב 'אותו'
  14. ^ הזבח ב'לא יחשב', ואין המקריב בלא יחשב
  15. ^ זה מפורש מן הראשון: דהמקריב לא - משמע להו שעת הקרבה עד דגמר קרא למילתיה, ואמר המקריב אותו לא יחשב: במחשבה זאת; דהאי לא יחשב לדרשא הוא, דהא כתיב לא ירצה
  16. ^ מדאיצטריך קרא למימר ואינו נפסל בשלישי - שמע מינה בזבח הכתוב מדבר, דאי בזובח, למה יפסל בשלישי? הלא הוא לא חטא? כי אם האוכל
  17. ^ דאין לשון 'לא יֵרָצֶה' נופל בפסול כהן
  18. ^ וזהו איחור, דכתיב לפני ה' תאכלנו שנה בשנה (דברים טו כ)
  19. ^ כאילו נפל בו מום
  20. ^ שהרי בשלישי - זמן ביעור: לבער כל המעשרות מן הבית, ולהתוודות, כדכתיב מקצה שלש שנים תוציא (דברים יד כח)
  21. ^ אינו בא לכפר
  22. ^ כגון: עולה - שמכפרת על עשה, ושלמים - שמביאין לדורון ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים
  23. ^ הואיל ואיחרו פסול בעבודה הוא
  24. ^ שאם איחרו - אינו נפסל; והיה בך חטא סיפיה דקרא דלא תאחר לשלמו הוא
  25. ^ במסכת ראש השנה [דף ו,א]
  26. ^ שגזל
  27. ^ אשתו
  28. ^ מחשבת פסול מוציאה מיד פיגול
  29. ^ קרי ביה 'לא יְחַשֵּׁב' להזהיר כהנים על כך
  30. '^ במסכת שבועות (דף ג:) 'והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו (שמות יב י) - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו דטעמא דבא הכתוב, הא לא בא הכתוב - לוקה המותיר, ואף על גב דאין בו מעשה
  31. ^ בשר
  32. ^ או להקטיר
  33. ^ אימורין, כדילפינן לעיל: דשתי אכילות מפגלות, ובלבד דליחשיב עלייהו להאכילו למחר לראוי להן: אימורין למזבח, בשר לאדם
  34. ^ או זו או זו
  35. ^ הדם - הוא המתיר
  36. ^ שלא יהיה בו פסול אחֵר: אם יש בו פסול מחשבה אחרת - יצא מידי פיגול, כדילפינן לעיל: דמחשבות מוציאות זו מזו
  37. ^ מוציאן מידי פיגול; אבל שאר זבחים - אין 'שלא לשמן' מוציאן מידי פיגול, דהא כשרים הן שלא לשמן
  38. ^ היינו הך דאמרן, אלא דרישא איירי בשתי עבודות, וכאן בעבודה אחת: ששחט על מנת לאכול כזית למחר כזית בחוץ; ולמאן דמוקי לה בגמרא להא נמי בשתי עבודות - משום כחצי זית נקט לה, לאשמועינן דמצטרפין זה עם זה
  39. ^ אכולה מתניתין פליג, דלית ליה מחשבות מוציאות זו מזו אלא אם כן קָדַם פסולו לפיגולו, דתו לא קרינן ביה 'כהרצאת כשר'; ובעבודה אחת נמי פליג, דאית ליה 'תפוס לשון ראשון'
  40. ^ ושניהם חוץ לזמנו או חוץ למקומו
  41. ^ לפוסלו; דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא שיעורא
  42. ^ דהא דתני סיפא כזית למחר כזית בחוץ דפליג רבי יהודה עלה - בשתי עבודות מיירי, כי רישא: ששחט על מנת לאכול כזית למחר וקבל על מנת לאכול כזית בחוץ - אהא הוא דפליג רבי יהודה, שהרי הוקבע בפיגול, ותו לא אתא מחשבת פסול ומפקע לה
  43. ^ אפילו רבי יהודה מודה דלא הוקבע בפיגול במחשבה מעורבת
  44. ^ דאית ליה לרבי יהודה 'תפוס לשון ראשון'
  45. ^ דקתני בהדיא כיצד 'לא קרב המתיר כמצותו'? שחט 'חוץ לזמנו וקבל והלך 'חוץ למקומו
  46. ^ כזית למחר כזית בחוץ דפליגי בה רבי יהודה ורבנן
  47. ^ קא מיירי, והאי דהדר נקיט ליה - לאשמועינן צירוף כחצי זית, דלא אשמועינן ברישא