ביאור:בבלי זבחים דף קה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בתר רוב אבר [1] שדינן ליה והא נפק ליה [2]? או דלמא בתר בהמה [3] שדינן ליה [4]?

תיקו.

[5]

רבה בר רב הונא מתני לה [6] בגברי [7]: במתעסקין בו חמשה בני אדם, ונפקו תלתא ופשו להו תרי: מאי? בתר רוב מתעסקין אזלינן? או בתר בהמה אזלינן?

תיקו.

בעי רבי אלעזר: פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו – מהו [8]? מי אמרינן כיון דנפקי להו - איטמו להו [9]? או דלמא כיון דהדור – הדור [10]!?

אמר רבי אבא בר ממל: תא שמע [ממשנתנו]: היו סובלין אותן במוטות; הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו: הראשונים שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים, והאחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו ואי סלקא דעתא כיון דנפקי להו איטמו - הנך דאיכא גואי [11] ליטמא [12]?

אמר רבינא [13] ותסברא [14]? הא בעינא (במדבר יט ז) [וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים] ואחר יבא אל המחנה [וטמא הכהן עד הערב] [15] – וליכא [16]!

[17] אלא רבי אלעזר היכי בעי לה [18]?

כגון דנקיטי לה בבקולסי [19]. [20]

תנו רבנן [תוספתא פרה פ"ז מ"ט, וכן יומא פ"ג מ"י, ללא המילים 'פרים ופרה;]: פרים ופרה ושעיר המשתלח: המשלח, השורפן, והמוציאן מטמא בגדים [21], והן [22] עצמן - אין מטמאין בגדים [23], אבל מטמאין אוכלין ומשקין [24] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין, שעיר המשתלח אינו מטמא, שהוא חי, והחי אינו מטמא אוכלין ומשקין'; בשלמא לרבי מאיר - כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא לז) [וכי יפל מנבלתם] על כל זרע זרוע [אשר יזרע טהור הוא]; מה זרעים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה [25], וצריכין הכשר [26] - אף כל שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריכין הכשר [27]; יצתה נבלת עוף טהור שסופה ליטמא טומאה חמורה ואין צריכה הכשר [28]; אלא לרבנן: אי אית להו דתנא דבי רבי ישמעאל - אפילו שעיר המשתלח! אי לית ליה - אפילו פרה ופרים מנלן [29]!?

כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: צריכין הכשר טומאה ממקום אחר [30].

בעי רבי אלעזר: פרים ושעירים הנשרפים - מהו שיטמאו אוכלין ומשקין בפנים כבחוץ? מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי [31]? או לא [32]?

בתר דבעיא - הדר פשטה: מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי.

בעא מיניה רבי אבא בר שמואל מרבי חייא בר אבא: נבלת עוף טהור [33] לרבי מאיר [34] - מהו שיטמא [35] בכזית [36]? דמחתא לארעא לא תיבעי לך [37]; דנקיט בפומיה לא תיבעי לך [38]; כי תיבעי לך דנקיט ליה בידיה: מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי או לא?

[39]


עמוד ב

[40] מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי.

איתיביה [טהרות פ"א מ"א]: 'שלשה עשר דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה אחד מהן: צריכה מחשבה [41] ואין צריכה הכשר [42], ומטמא טומאת אוכלין בכביצה [43]'; מאי? לאו רבי מאיר היא?

לא, רבנן היא.

והא קתני רישא צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר, ומאן שמעת ליה האי סברא - רבי מאיר [44]! ומדרישא רבי מאיר - סיפא נמי רבי מאיר!?

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.

והא מדקתני סיפא 'שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה [דברי רבי מאיר]’ - מאן שמעת ליה האי סברא? - רבי מאיר! רישא וסיפא רבי מאיר, ומציעתא רבנן!?

אִין: רישא וסיפא רבי מאיר, ומציעתא רבנן.

תוספות ד"ה ומדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ. הוה מצי למימר 'וליטעמיך - הא קתני מציעתא האוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים - והיינו דלא כרבי מאיר, דקסבר: אינו נוהג אלא בטהורה, בפרק גיד הנשה [חולין דף קב:].

אמר ליה רב המנונא לרבי זירא: לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי הא מילתא: נבלת עוף טהור לרבי מאיר [45]: מונין לה ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני?

אמר ליה: כל היכא דמטמא אדם במגע - מונין בו ראשון ושני; כל היכא דאין מטמא אדם במגע - אין מונין בו ראשון ושני [46].

בעא מיניה רבי זירא מרבי אמי בר חייא, ואמרי לה מרבי אבין בר כהנא: הא דתניא 'חיבורי אוכלין על ידי משקין [47] - חיבור לטומאה קלה [48] ואין חיבור לטומאה חמורה [49]' [50] - מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני?

אמר ליה: כל היכא דמטמא אדם - מונין בו ראשון ושני; אין מטמא אדם - אין מונין בו ראשון ושני.

יצאו אלו ואלו [מטמאין בגדים. רבי שמעון אומר: אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן; ניתך הבשר - אין השורף מטמא בגדים]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: 'להלן הוא אומר חוץ לשלש מחנות, כאן למחנה אחת! אם כן למה נאמר (ויקרא טז כז:) [ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל] מחוץ למחנה [ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם] [51]? לומר לך: כיון שיצא חוץ למחנה אחת [52] - מטמא בגדים [53]'.

[54]

והיא גופה מנלן?

דתנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ה משנה ג]: (ויקרא ד יב) והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה [אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף] - חוץ לשלש מחנות;

אתה אומר חוץ לשלש מחנות - או אינו אלא מחנה אחת?

כשהוא אומר בפר העדה (ויקרא ד כא) [והוציא את הפר אל] מחוץ למחנה [ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא] - שאין צריך לומר, שהרי כבר נאמר 'כאשר שרף את הפר הראשון' - תן לו מחנה שניה; כשהוא אומר 'מחוץ למחנה' בדשן [55] – שאין תלמוד לומר [56], שהרי כבר נאמר [57] (ויקרא ד יב) 'על שפך הדשן ישרף' [58] - תן לו מחנה שלישית.

ורבי שמעון [59] – האי 'מחוץ למחנה' [60] - מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי אליעזר אומר: נאמר כאן [61] ’[מ]חוץ למחנה' ונאמר להלן [62] (במדבר יט ג) ’[ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מ] חוץ למחנה [ושחט אתה לפניו]; מה להלן [63] חוץ לשלש מחנות - אף כאן [64] חוץ לשלש מחנות; ומה להלן [65] למזרחה של ירושלים [66] -

הערות[עריכה]

  1. ^ שיצא
  2. ^ והוה ליה כמאן דנפק, ואשתכח רוב בהמה מבחוץ
  3. ^ דמיחבר בה
  4. ^ והיכא דאיתא שדינן לה, ולאו רובא דבהמה היא, אלא פלגא
  5. ^ [הב"ח: בתר בהמה שדינן ליה - זהו פסק של רש"י:] וליכא למימר כדאמרן לעיל דלא שבקינן רובא דבהמה; אפילו הכי: כיון דאין האבר נתוק - לא אזלינן ביה בתר רובא, ולא הויא 'יציאה', ואם נטמא הפר - שורפו בפנים.
  6. ^ להך בעיא
  7. ^ ברובא דמניינא דגברי
  8. ^ קסלקא דעתא לענין טומאת בגדים של אלו שהוציאום קמיבעיא ליה
  9. ^ בגדיהם
  10. ^ והוו להו כמי שלא יצאו
  11. ^ נמי
  12. ^ דהא יציאה לענין טומאת בגדים - בפרים כתיבא 'יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וגו', ומיניה ילפינן לקמן בפירקין (דף קה:) 'לומר לך: כיון שיצא הפר חוץ למחנה אחת - מטמא בגדים, אף על פי דלא נפוק - גברי נטמאו; אלא לאו משום דאמר דאי הדר - הדור, וכל שכן אלו שמוחזרים ועומדין שהרי לא יצאו
  13. ^ רבא
  14. ^ דהך ראיה דקמייתי - מילתא היא
  15. ^ אלמא קרא - בדנפיק לבראי קאי: דכל כמה דלא נפק - לא קרינא ביה 'ואחר יבא'
  16. ^ וכיון דלא קרינא ביה 'ואחר יבא' - לא קרינא ביה 'יכבס בגדיו'
  17. ^ ופרכינן:
  18. ^ דכיון דבהכי תליא מילתא, מכי נפק - קרינא ביה 'יכבס בגדיו'; ואי אהדרינהו ואתו אחריני לאפוקינהו - אפילו חשבת להו 'מוציאין', לא מטמאו הנך בתראי עד דנפקי, דהא לא קרינא בהו 'ואחר יבא'
  19. ^ שאחזום במקלות ועומדין מבחוץ להוציאם לאחר שחזרו; וקמיבעיא ליה: מי אמרינן כיון שיצאו חוץ לעזרה - כל העסוקים בהן מכאן ואילך חוץ לעזרה מטמאין בגדים? או דלמא: כיון דהדור הדור, ועד דנפקי - לא מטמאו
  20. ^ 'בקולסי' בלשון הש"ס ירושלמי 'מקל'; וראיתי דוגמתו בצילמי תרח: 'נטל בקולסא ותברינון'.
  21. ^ השורף פרה אדומה ופרים הנשרפים מטמאין בגדים; פרה - בהדיא כתיב בה (במדבר יט ח); פרים: פר כהן משיח ופר העדה ופר יום הכיפורים - גמרי מקרא יתירא ד'חטאת' 'חטאת' בשילהי 'כל הזבחים שנתערבו' (לעיל פג.); ופר יוה"כ - בהדיא כתיב (ויקרא טז כח)
  22. ^ פרה ופרים
  23. ^ הנוגעין בהן בלא מתעסקין
  24. ^ הנוגעין בהן; ולקמן מפרש טעמא
  25. ^ כגון אדם ובגדים
  26. ^ דבר המכשירן לקבל טומאה, כגון נתינת מים ומגע שרץ
  27. ^ כגון שאר אוכלין
  28. ^ אבל הני: פרה ופרים ושעיר, הואיל וסופן לטמא אדם ובגדים, כגון המתעסקין בהן - אין צריכין הכשר טומאה, הלכך מטמאו מחיים - ואף על גב דלא איטמויי שאר בעלי חיים דעלמא
  29. ^ הרי טהורין הן, ולא נאמרה בהן טומאה אלא למתעסקים בהן
  30. ^ הא דתנא דבי רבי ישמעאל - הכי קאמר: כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה - צריך הכשר טומאה ממקום אחר: שיגע בשרץ או בנבילה, ולא שיטמאו מאיליו; אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה - אין צריך ליגע בטומאה, ומטמא טומאת אוכלין מאיליו: כגון פרה ופרים; אבל חזי לטומאה, מיהת בעלמא בעינן, ולא בעלי חיים: דלא אשכחן בבהמות בעלי חיים מטמאין
  31. ^ הואיל ועדיין לא הגיעו להיות מטמאין טומאה חמורה - לא מטמאו טומאה קלה
  32. ^ או דלמא הואיל וסופן לטמא לכשיצאו - מטמאו
  33. ^ נבלת עוף טהור מטמאה טומאה חמורה בבית הבליעה בכזית
  34. ^ דאמר 'כל שסופו לטמא טומאה חמורה - אין צריך 'ראויה לטומאה’’
  35. ^ אוכלין ומשקין
  36. ^ מאליה
  37. ^ דלא מיטמאה, דהא אכתי לא הוגעה לסוף טומאה חמורה - שמא לא תיכנס לבית הבליעה לעולם
  38. ^ דאם היו אוכלים אחרים לתוך פיו – מטמאתן, דהא הגיעה לטומאה חמורה בהאי שיעורא
  39. ^ לרבנן לא תיבעי לך, דאמרי 'מידי דחזי לטומאה בעינן' ובכזית אין לו טומאה אלא בבית הבליעה; אבל לענין מגע - ליכא שיעורא בכזית.
  40. ^ הכי גרסינן: אמר ליה:
  41. ^ להצטרף פחות מכזית ממנה להשלים פחות מכביצה אוכלין לקבל טומאת אוכלין במגע
  42. ^ לִטָמֵא לא למים ולא למגע שרץ, שמאליה מטמאה: הואיל וסופה לִטמא טומאה חמורה
  43. ^ מדקתני 'צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר' - אלמא בדנקיט ליה בידיה עסקינן, דאי מחתא אארעא - אמאי אינה צריכה הכשר? ואי דנקט לה בפומיה - אמאי צריכה מחשבה: אין לך מחשבה גדולה מזו!? וקתני 'כביצה' – אִין, כזית לא
  44. ^ בפרק 'חטאת העוף' (לעיל סט.)
  45. ^ דמטמא טומאת אוכלין מאליה בכזית
  46. ^ דגמר משרץ: דכתיב ביה מנין ראשון ושני, דכתיב (ויקרא יא לג) 'כל אשר בתוכו יטמא', דהוה ליה הכלי ראשון, והאוכל שני; ונבלת עוף טהור לא מטמא אדם במגע
  47. ^ חצי זית נבלה מכאן וחצי זית נבלה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם
  48. ^ מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעים באחד מן החצאין האלו
  49. ^ לטמא אדם וכלים
  50. ^ וטעמא לא ידענא
  51. ^ לענין טומאת בגדים, דכתיבי בקרא דבתריה קאמר (ויקרא טז כח) 'והשורף אותם יכבס בגדיו [ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה]’
  52. ^ לעזרה
  53. ^ המתעסקין בהן מטמאין בגדים
  54. '^ הכי גרסינן להלן: אתה נותן להם שלש מחנות וכאן מחנה אחת! אם כן למה נאמר 'אל מחוץ למחנה'? לומר לך: כיון שיצא חוץ למחנה אחת - מטמאים בגדים; והא - מתניא בתורת כהנים גבי פר יום הכפורים, דכתיב: (ויקרא טז כז) 'ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא [את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם]’, וקמתמה תנא ואמר להלן: 'בפר העדה וכהן משיח אתה נותן להם מקום שריפתן חוץ לשלש מחנות' - כדיליף לקמיה – 'וכאן אתה אומר 'אל מחוץ למחנה ושרפו', דמשמע ששורפן חוץ לעזרה מיד בהר הבית? והלא אף אלו פנימיים, ואייתי לכולהו כי הדדי בריבויא ד'חטאת' 'החטאת' בשילהי 'כל הזבחים', ואמר נמי בפרק בית שמאי (לעיל לט.) ’’לפר' (ויקרא ד כ: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם) - זה פר יום הכיפורים.
  55. ^ בהוצאת דשן המזבח (ויקרא ו ד: ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה [אל מקום טהור]
  56. ^ אין מלמד כלום דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותו
  57. ^ בפרים הנשרפים
  58. ^ וכתיב בהו 'אל מחוץ'
  59. ^ דאמר במתניתין 'אין מטמאין בגדים עד שיוצת האור ברובו'
  60. ^ דכתיב בפר ושעיר של יום הכיפורים (ויקרא טז כז: ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם)
  61. ^ בפר יום הכיפורים (ויקרא טז כז)
  62. ^ בפרה אדומה
  63. ^ בפרים הנשרפים
  64. ^ שחיטת פרה אדומה
  65. ^ בפרה אדומה
  66. ^ דכתיב בה 'והזה אל נוכח פני אהל מועד' (במדבר יט ד) - אלמא עומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל, שהוא בכותל מזרחי ופתחו למזרח