ביאור:בבלי זבחים דף צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכל מיני בגדים [1]? תלמוד לומר 'אשר [יזה] עליה תכבס';

[2] יכול שאני מרבה עור משהופשט [3]?

תלמוד לומר 'בגד': מה בגד דבר המקבל טומאה - אף כל דבר המקבל טומאה [4].

מאי בינייהו [5]?

אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה [6]; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

אמר רבא: [7] בגד שחישב עליה לצורה [8] איכא בינייהו: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראוי: דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה [9]; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו [10]: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראויה; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה, והתניא [11]: רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה [12].

אין טעון כיבוס [אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס?

תלמוד לומר: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד] אשר יזה [עליה תכבס במקום קדש]; לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד.

דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וראוי לכיבוס]:

סתמא כרבי יהודה.

'ראוי לכיבוס' - למעוטי כלי דְבַר גרידה הוא [13].

אחד הבגד ואחד השק [ואחד העור - טעונין כיבוס, והכיבוס במקום קדוש]:

למימרא דעור בר כיבוס הוא? ורמינהו [14]: 'היתה עליו לשלשת [15] - מקנחה בסמרטוט [16]; [17] היתה [18] של עור - נותן עליה מים עד שתכלה [19]' [20]!?

אמר אביי: לא קשיא: הא רבנן הא אחרים, דתניא [21]: הבגד והשק מכבסו; הכלי והעור מגררו; אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו.

כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא [22]?

כמאן? כרבנן!

אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר 'עור - לאו בר כיבוס הוא'? והכתיב (ויקרא יג נח) והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תְּכַבֵס [וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר]!?

אלא אמר רבא: קרא [23] ומתניתין [24] – ברכין [25]; כי פליגי [26] – בקשין.

והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא, בקשין, וכרבנן!

הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי: ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן - ברכין כתיבן [27]? מי לא עסקינן [28] בכלי אכסלגיא [29] הבאים ממדינת הים [30], וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס!?

אלא אמר רבא: צרעת - כיון דמגופיה קא פרחה - מחלחלא ליה ומשוי לה רך [31].

אמר רבא: אי קשיא לי - הא קשיא לי:


עמוד ב

כרים וכסתות, דרכין נינהו [32], ותנן [שבת פ"כא מ"ב]: היתה של עור - נותן עליה מים עד שתכלה!

אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה כיסכוס [33] - לא שמיה כיבוס [34].

והא דאמר רב חייא בר אשי: 'זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא'!?

שכשוך – אִין, אבל כבוס – לא: אי ברכין וכדברי הכל, אי בקשין וכאחרים.

אי הכי - בגד נמי [35]!?

בגד - שרייתו זהו כיבוסו.

רבא לטעמיה, דאמר רבא: זרק סודר למים – חייב; זרק פשתן למים – חייב [36];

בשלמא סודר עביד כיבוס, אלא זרק פשתן - מאי טעמא? וכי תימא משום דמקדח [37], אי הכי חיטי ושערי נמי!

הנך אית להו רירי [38].

אי הכי [39] - שלחים נמי [40]!?

[41] התם [42] - קעביד לישה [43].

דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת.

אמר ליה רב פפא לרבא [44]: והאמר רבי חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאני במיא!?

שכשוך – אִין, אבל כיבוס – לא.

הדר אוקי רבא אמורא עליה [45], ודרש: דברים שאמרתי לפניכם - טעות הם בידי, ברם כך אמרו: 'שכשוך מותר, כיבוס אסור'.

הכיבוס במקום קדוש [ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש: זה חומר בחטאת מקדשי קדשים]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה] תכבס במקום קדוש;

שבירת כלי חרס מניין?[עריכה]

תלמוד לומר: [46] (ויקרא ו כא) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר [ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים]

מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין?

תלמוד לומר: 'ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים'.

[הכיבוס במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש -] זה חומר בחטאת [מקדשי קדשים]:

ותו ליכא? והאיכא [47]: [48] שנכנס דמה לפנים [49]!

[50] בחטאות החיצונות [51].

[52] שאם נכנס דמה לפנים – פסולה [53]!

כרבי עקיבא [54], דאמר [55]: כל דמים שנכנסו להיכל לכפר – פסולה.

שכן מכפרין על חייבי כריתות?

בחטאת דשמיעת הקול.

שכן טעונה ארבע מתנות [56]?

כרבי ישמעאל, דאמר [57] כל דמים טעונין [58] ארבע מתנות [59].

[60] על ארבע קרנות [61]?

וליטעמיך - [62] האיכא קרן [63], ודם [64]; האיכא אצבע [65], האיכא חודה [66]!? - אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט.

משנה:

בגד [67]שיצא חוץ לקלעים - נכנס [68] ומכבסו במקום קדוש;

נטמא חוץ לקלעים [69] – קורעו [70] - נכנס ומכבסו במקום קדוש.

כלי חרס שיצא חוץ לקלעים - נכנס ושוברו במקום קדוש;

נטמא חוץ לקלעים - נוקבו [71] ונכנס ושוברו במקום קדוש.

כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים - נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש;

נטמא חוץ לקלעים - פוחתו [72], ונכנס, ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

גמרא:

מתקיף לה רבינא: קורעו? 'בגד' אמר רחמנא [73], ולאו 'בגד' הוא!?

דמשייר ביה כדי מעפורת [74].

איני! והאמר רב הונא [75]: לא שנא [76] אלא שלא שייר בה [77] כדי מעפורת, אבל שייר בה כדי מעפורת - חבור הוי [78]!?

הערות[עריכה]

  1. ^ השירים, והכלך, וסריקין
  2. ^ גרסינן ברבי אלעזר:
  3. ^ מיד, בלא שום תיקון
  4. ^ דרבי אלעזר גמר 'בגד' דהכא מ'בגד' האמור בשרצים (ויקרא יא לב) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה
  5. ^ במאי פליגי? היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה, ויליף רבי יהודה מיניה
  6. ^ לתקן חלוקו
  7. ^ בגד גדול - נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל, כגון:
  8. ^ לציירו במעשה רוקם: דכל כמה דלא צייריה או מבטל למחשבתו - לאו כלי הוא
  9. ^ הא דקיימא לן 'מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה' - לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט): דמשירדו לטומאתן במחשבה - אין מחשבה חוזרת ומוציאתן; אבל להורידן לטומאה - קיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה
  10. ^ 'עוצבא' = שטיח לאכול עליו או לשכב עליו, ורובן מן העור, ויש שעושין מן הבגד; וקיימא לן שאם חישב עליו לעוצבא - אין צריך וקיצוע [רידוניי"ר בלע"ז] ליפותו: דבלאו קיצוע חזי לעוצבא; בבבא קמא מייתי לה בפרק 'מרובה' (דף סו:); אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה - אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה, כדאמרינן לקמן, או יבטל מחשבתו; הילכך: בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה - הרי 'ראוי לקבל טומאה', דאי בעי מבטל למחשבתיה; ואינו מקבל עדיין; ובהא פליגי: לרבי יהודה כל בגד במשמע, ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה; ורבי אלעזר - כבגד האמור בשרצים בעינן
  11. ^ בניחותא
  12. ^ או יבטל מחשבתו, דקיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה
  13. ^ דאין מכבסים אותו, אלא גורדו
  14. ^ במסכת שבת [פ"כא מ"ב] תנן לה
  15. ^ היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה
  16. ^ בשבת, ואינו נותן עליה מים לכלותה ולהעבירה, מפני שהוא מכבס, וכיבוס אב מלאכה הוא: היינו 'מלבן' ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה
  17. ^ ואם
  18. ^ לשלשת זו על כר
  19. ^ בשטיפת מים, ומיהו שפשופי בידים - לא
  20. ^ ומדקתני נותן עליה מים - שמע מינה: אין כיבוס בעור
  21. ^ גבי דם חטאת קאי
  22. ^ בשבת
  23. ^ גבי נגעים, דכתיב כיבוס בעור
  24. ^ דהכא, דקתני 'העור טעון כיבוס'
  25. ^ ודברי הכל
  26. ^ אחרים ורבנן
  27. ^ לאוקומי קרא ברכין, דהא קרא - סתמא כתיב, לא שנא רך ולא שנא קשה!
  28. ^ קרא אפילו
  29. ^ אכסלגיא = עור שלוק וקשה
  30. ^ דקשין הן
  31. ^ הלכך: קרא דצרעת - אפילו בקשין, ומתניתן – ברכין, ופלוגתא - בקשין
  32. ^ דאין עושין אותן אלא מעור רך: שיהא נוח לישכב עליו
  33. ^ כסכוס: משפשף צדו זה על צדו זה, כדרך המכבס בגדים: אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף
  34. ^ הילכך נותן עליו מים עד שתכלה - שרי בעור, ואפילו רך; ולקמן פריך: אי הכי - בגד נמי: כיבוס לא הוי אלא על ידי כסכוס
  35. ^ יתן עליו מים, ואמאי תנא 'מקנחה בסמרטוט'
  36. ^ כדמפרש ואזיל
  37. ^ צומח במים, והויא לה 'זריעה'
  38. ^ זרע פשתן במים - נפקא רירא מיניה, ומדבקי אהדדי
  39. ^ אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו
  40. ^ עורות שאינן עבודין ונתנן במים - רירא קנפקא מינייהו
  41. ^ ומשני:
  42. ^ גבי זרע פשתן
  43. ^ כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו - הוי תולדות לישה, אבל שלחים - לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה
  44. ^ לאחר שישב לו המתורגמן
  45. ^ באותה שעה חזר ואמר למתורגמן "עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי"
  46. ^ בתר כיבוס כתיב:
  47. ^ אכתי חומר בחטאת
  48. ^ שהרי יש בהן
  49. ^ מה שאין בשאר קדשים
  50. ^ ומשני:
  51. ^ קאמרינן
  52. ^ ופרכינן: בחטאות החיצונות נמי איכא:
  53. ^ כדכתיב: (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא [מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]
  54. ^ סבירא ליה לתנא דידן
  55. ^ ב'כל הזבחים שנתערבו' (לעיל דף פא:)
  56. ^ מפוסקות, ושאר קדשים - שתי מתנות שהן ארבע, ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות
  57. ^ ב'איזהו מקומן' (לעיל דף נג:)'
  58. ^ פיסוק
  59. ^ לשתי קרנות
  60. ^ ופרכינן: לרבי ישמעאל איכא נמי חומר בחטאת:
  61. ^ שהוא טעון ארבע קרנות
  62. ^ טובא איכא:
  63. ^ שהרי חטאת טעונה קרן
  64. ^ ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט
  65. ^ שטעונה אצבע, ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח
  66. ^ וטעונה חודה של קרן, מה שאין כן בשאר דמים
  67. ^ שניתז עליו דם חטאת ו
  68. ^ לעזרה
  69. ^ לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה
  70. ^ וטהור מטומאה ומותר להכניסו
  71. ^ לטהרו מטומאתו
  72. ^ דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו, אלא בנקב גדול
  73. ^ שיהא שֵׁם בגד עליו בשעת כיבוסו
  74. ^ שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים, אלא משייר בו כדי רוחב סודר, דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו, וכיון ששייר בו כדי מעפורת - ראוי לחברו, וּשְׁמוֹ עליו, ו'בגד' קרינן ביה
  75. ^ בפרק 'העור והרוטב' (חולין דף קכג:)
  76. ^ דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו - כיון שנקרע רובה טהורה
  77. ^ באותה מיעוט
  78. ^ ועדיין הוא בטומאתו