ביאור:בבלי זבחים דף צד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וכל מיני בגדים ^[1]? תלמוד לומר 'אשר [יזה] עליה תכבס';

^[2] יכול שאני מרבה עור משהופשט ^[3]?

תלמוד לומר 'בגד': מה בגד דבר המקבל טומאה - אף כל דבר המקבל טומאה ^[4].

מאי בינייהו ^[5]?

אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה ^[6]; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

אמר רבא: ^[7] בגד שחישב עליה לצורה ^[8] איכא בינייהו: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראוי: דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה ^[9]; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו ^[10]: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראויה; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה, והתניא ^[11]: רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה ^[12].

אין טעון כיבוס [אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס?

תלמוד לומר: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד] אשר יזה [עליה תכבס במקום קדש]; לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד.

דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וראוי לכיבוס]:

סתמא כרבי יהודה.

'ראוי לכיבוס' - למעוטי כלי דְבַר גרידה הוא ^[13].

אחד הבגד ואחד השק [ואחד העור - טעונין כיבוס, והכיבוס במקום קדוש]:

למימרא דעור בר כיבוס הוא? ורמינהו ^[14]: 'היתה עליו לשלשת ^[15] - מקנחה בסמרטוט ^[16]; ^[17] היתה ^[18] של עור - נותן עליה מים עד שתכלה ^[19]' ^[20]!?

אמר אביי: לא קשיא: הא רבנן הא אחרים, דתניא ^[21]: הבגד והשק מכבסו; הכלי והעור מגררו; אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו.

כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא ^[22]?

כמאן? כרבנן!

אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר 'עור - לאו בר כיבוס הוא'? והכתיב (ויקרא יג נח) והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תְּכַבֵס [וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר]!?

אלא אמר רבא: קרא ^[23] ומתניתין ^[24] – ברכין ^[25]; כי פליגי ^[26] – בקשין.

והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא, בקשין, וכרבנן!

הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי: ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן - ברכין כתיבן ^[27]? מי לא עסקינן ^[28] בכלי אכסלגיא ^[29] הבאים ממדינת הים ^[30], וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס!?

אלא אמר רבא: צרעת - כיון דמגופיה קא פרחה - מחלחלא ליה ומשוי לה רך ^[31].

אמר רבא: אי קשיא לי - הא קשיא לי:

עמוד ב

כרים וכסתות, דרכין נינהו ^[32], ותנן [שבת פ"כא מ"ב]: היתה של עור - נותן עליה מים עד שתכלה!

אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה כיסכוס ^[33] - לא שמיה כיבוס ^[34].

והא דאמר רב חייא בר אשי: 'זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא'!?

שכשוך – אִין, אבל כבוס – לא: אי ברכין וכדברי הכל, אי בקשין וכאחרים.

אי הכי - בגד נמי ^[35]!?

בגד - שרייתו זהו כיבוסו.

רבא לטעמיה, דאמר רבא: זרק סודר למים – חייב; זרק פשתן למים – חייב ^[36];

בשלמא סודר עביד כיבוס, אלא זרק פשתן - מאי טעמא? וכי תימא משום דמקדח ^[37], אי הכי חיטי ושערי נמי!

הנך אית להו רירי ^[38].

אי הכי ^[39] - שלחים נמי ^[40]!?

^[41] התם ^[42] - קעביד לישה ^[43].

דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת.

אמר ליה רב פפא לרבא ^[44]: והאמר רבי חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאני במיא!?

שכשוך – אִין, אבל כיבוס – לא.

הדר אוקי רבא אמורא עליה ^[45], ודרש: דברים שאמרתי לפניכם - טעות הם בידי, ברם כך אמרו: 'שכשוך מותר, כיבוס אסור'.

הכיבוס במקום קדוש [ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש: זה חומר בחטאת מקדשי קדשים]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה] תכבס במקום קדוש;

שבירת כלי חרס מניין?

תלמוד לומר: ^[46] (ויקרא ו כא) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר [ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים]

מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין?

תלמוד לומר: 'ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים'.

[הכיבוס במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש -] זה חומר בחטאת [מקדשי קדשים]:

ותו ליכא? והאיכא ^[47]: ^[48] שנכנס דמה לפנים ^[49]!

^[50] בחטאות החיצונות ^[51].

^[52] שאם נכנס דמה לפנים – פסולה ^[53]!

כרבי עקיבא ^[54], דאמר ^[55]: כל דמים שנכנסו להיכל לכפר – פסולה.

שכן מכפרין על חייבי כריתות?

בחטאת דשמיעת הקול.

שכן טעונה ארבע מתנות ^[56]?

כרבי ישמעאל, דאמר ^[57] כל דמים טעונין ^[58] ארבע מתנות ^[59].

^[60] על ארבע קרנות ^[61]?

וליטעמיך - ^[62] האיכא קרן ^[63], ודם ^[64]; האיכא אצבע ^[65], האיכא חודה ^[66]!? - אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט.

משנה:

בגד ^[67]שיצא חוץ לקלעים - נכנס ^[68] ומכבסו במקום קדוש;

נטמא חוץ לקלעים ^[69] – קורעו ^[70] - נכנס ומכבסו במקום קדוש.

כלי חרס שיצא חוץ לקלעים - נכנס ושוברו במקום קדוש;

נטמא חוץ לקלעים - נוקבו ^[71] ונכנס ושוברו במקום קדוש.

כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים - נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש;

נטמא חוץ לקלעים - פוחתו ^[72], ונכנס, ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

גמרא:

מתקיף לה רבינא: קורעו? 'בגד' אמר רחמנא ^[73], ולאו 'בגד' הוא!?

דמשייר ביה כדי מעפורת ^[74].

איני! והאמר רב הונא ^[75]: לא שנא ^[76] אלא שלא שייר בה ^[77] כדי מעפורת, אבל שייר בה כדי מעפורת - חבור הוי ^[78]!?

הערות

^ השירים, והכלך, וסריקין
^ גרסינן ברבי אלעזר:
^ מיד, בלא שום תיקון
^ דרבי אלעזר גמר 'בגד' דהכא מ'בגד' האמור בשרצים (ויקרא יא לב) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה
^ במאי פליגי? היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה, ויליף רבי יהודה מיניה
^ לתקן חלוקו
^ בגד גדול - נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל, כגון:
^ לציירו במעשה רוקם: דכל כמה דלא צייריה או מבטל למחשבתו - לאו כלי הוא
^ הא דקיימא לן 'מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה' - לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט): דמשירדו לטומאתן במחשבה - אין מחשבה חוזרת ומוציאתן; אבל להורידן לטומאה - קיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה
^ 'עוצבא' = שטיח לאכול עליו או לשכב עליו, ורובן מן העור, ויש שעושין מן הבגד; וקיימא לן שאם חישב עליו לעוצבא - אין צריך וקיצוע [רידוניי"ר בלע"ז] ליפותו: דבלאו קיצוע חזי לעוצבא; בבבא קמא מייתי לה בפרק 'מרובה' (דף סו:); אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה - אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה, כדאמרינן לקמן, או יבטל מחשבתו; הילכך: בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה - הרי 'ראוי לקבל טומאה', דאי בעי מבטל למחשבתיה; ואינו מקבל עדיין; ובהא פליגי: לרבי יהודה כל בגד במשמע, ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה; ורבי אלעזר - כבגד האמור בשרצים בעינן
^ בניחותא
^ או יבטל מחשבתו, דקיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה
^ דאין מכבסים אותו, אלא גורדו
^ במסכת שבת [פ"כא מ"ב] תנן לה
^ היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה
^ בשבת, ואינו נותן עליה מים לכלותה ולהעבירה, מפני שהוא מכבס, וכיבוס אב מלאכה הוא: היינו 'מלבן' ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה
^ ואם
^ לשלשת זו על כר
^ בשטיפת מים, ומיהו שפשופי בידים - לא
^ ומדקתני נותן עליה מים - שמע מינה: אין כיבוס בעור
^ גבי דם חטאת קאי
^ בשבת
^ גבי נגעים, דכתיב כיבוס בעור
^ דהכא, דקתני 'העור טעון כיבוס'
^ ודברי הכל
^ אחרים ורבנן
^ לאוקומי קרא ברכין, דהא קרא - סתמא כתיב, לא שנא רך ולא שנא קשה!
^ קרא אפילו
^ אכסלגיא = עור שלוק וקשה
^ דקשין הן
^ הלכך: קרא דצרעת - אפילו בקשין, ומתניתן – ברכין, ופלוגתא - בקשין
^ דאין עושין אותן אלא מעור רך: שיהא נוח לישכב עליו
^ כסכוס: משפשף צדו זה על צדו זה, כדרך המכבס בגדים: אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף
^ הילכך נותן עליו מים עד שתכלה - שרי בעור, ואפילו רך; ולקמן פריך: אי הכי - בגד נמי: כיבוס לא הוי אלא על ידי כסכוס
^ יתן עליו מים, ואמאי תנא 'מקנחה בסמרטוט'
^ כדמפרש ואזיל
^ צומח במים, והויא לה 'זריעה'
^ זרע פשתן במים - נפקא רירא מיניה, ומדבקי אהדדי
^ אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו
^ עורות שאינן עבודין ונתנן במים - רירא קנפקא מינייהו
^ ומשני:
^ גבי זרע פשתן
^ כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו - הוי תולדות לישה, אבל שלחים - לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה
^ לאחר שישב לו המתורגמן
^ באותה שעה חזר ואמר למתורגמן "עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי"
^ בתר כיבוס כתיב:
^ אכתי חומר בחטאת
^ שהרי יש בהן
^ מה שאין בשאר קדשים
^ ומשני:
^ קאמרינן
^ ופרכינן: בחטאות החיצונות נמי איכא:
^ כדכתיב: (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא [מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]
^ סבירא ליה לתנא דידן
^ ב'כל הזבחים שנתערבו' (לעיל דף פא:)
^ מפוסקות, ושאר קדשים - שתי מתנות שהן ארבע, ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות
^ ב'איזהו מקומן' (לעיל דף נג:)'
^ פיסוק
^ לשתי קרנות
^ ופרכינן: לרבי ישמעאל איכא נמי חומר בחטאת:
^ שהוא טעון ארבע קרנות
^ טובא איכא:
^ שהרי חטאת טעונה קרן
^ ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט
^ שטעונה אצבע, ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח
^ וטעונה חודה של קרן, מה שאין כן בשאר דמים
^ שניתז עליו דם חטאת ו
^ לעזרה
^ לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה
^ וטהור מטומאה ומותר להכניסו
^ לטהרו מטומאתו
^ דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו, אלא בנקב גדול
^ שיהא שֵׁם בגד עליו בשעת כיבוסו
^ שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים, אלא משייר בו כדי רוחב סודר, דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו, וכיון ששייר בו כדי מעפורת - ראוי לחברו, וּשְׁמוֹ עליו, ו'בגד' קרינן ביה
^ בפרק 'העור והרוטב' (חולין דף קכג:)
^ דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו - כיון שנקרע רובה טהורה
^ באותה מיעוט
^ ועדיין הוא בטומאתו

[1] השירים, והכלך, וסריקין

[2] גרסינן ברבי אלעזר:

[3] מיד, בלא שום תיקון

[4] דרבי אלעזר גמר 'בגד' דהכא מ'בגד' האמור בשרצים (ויקרא יא לב) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה

[5] במאי פליגי? היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה, ויליף רבי יהודה מיניה

[6] לתקן חלוקו

[7] בגד גדול - נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל, כגון:

[8] לציירו במעשה רוקם: דכל כמה דלא צייריה או מבטל למחשבתו - לאו כלי הוא

[9] הא דקיימא לן 'מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה' - לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט): דמשירדו לטומאתן במחשבה - אין מחשבה חוזרת ומוציאתן; אבל להורידן לטומאה - קיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה

[10] 'עוצבא' = שטיח לאכול עליו או לשכב עליו, ורובן מן העור, ויש שעושין מן הבגד; וקיימא לן שאם חישב עליו לעוצבא - אין צריך וקיצוע [רידוניי"ר בלע"ז] ליפותו: דבלאו קיצוע חזי לעוצבא; בבבא קמא מייתי לה בפרק 'מרובה' (דף סו:); אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה - אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה, כדאמרינן לקמן, או יבטל מחשבתו; הילכך: בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה - הרי 'ראוי לקבל טומאה', דאי בעי מבטל למחשבתיה; ואינו מקבל עדיין; ובהא פליגי: לרבי יהודה כל בגד במשמע, ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה; ורבי אלעזר - כבגד האמור בשרצים בעינן

[11] בניחותא

[12] או יבטל מחשבתו, דקיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה

[13] דאין מכבסים אותו, אלא גורדו

[14] במסכת שבת [פ"כא מ"ב] תנן לה

[15] היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה

[16] בשבת, ואינו נותן עליה מים לכלותה ולהעבירה, מפני שהוא מכבס, וכיבוס אב מלאכה הוא: היינו 'מלבן' ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה

[17] ואם

[18] לשלשת זו על כר

[19] בשטיפת מים, ומיהו שפשופי בידים - לא

[20] ומדקתני נותן עליה מים - שמע מינה: אין כיבוס בעור

[21] גבי דם חטאת קאי

[22] בשבת

[23] גבי נגעים, דכתיב כיבוס בעור

[24] דהכא, דקתני 'העור טעון כיבוס'

[25] ודברי הכל

[26] אחרים ורבנן

[27] לאוקומי קרא ברכין, דהא קרא - סתמא כתיב, לא שנא רך ולא שנא קשה!

[28] קרא אפילו

[29] אכסלגיא = עור שלוק וקשה

[30] דקשין הן

[31] הלכך: קרא דצרעת - אפילו בקשין, ומתניתן – ברכין, ופלוגתא - בקשין

[32] דאין עושין אותן אלא מעור רך: שיהא נוח לישכב עליו

[33] כסכוס: משפשף צדו זה על צדו זה, כדרך המכבס בגדים: אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף

[34] הילכך נותן עליו מים עד שתכלה - שרי בעור, ואפילו רך; ולקמן פריך: אי הכי - בגד נמי: כיבוס לא הוי אלא על ידי כסכוס

[35] יתן עליו מים, ואמאי תנא 'מקנחה בסמרטוט'

[36] כדמפרש ואזיל

[37] צומח במים, והויא לה 'זריעה'

[38] זרע פשתן במים - נפקא רירא מיניה, ומדבקי אהדדי

[39] אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו

[40] עורות שאינן עבודין ונתנן במים - רירא קנפקא מינייהו

[41] ומשני:

[42] גבי זרע פשתן

[43] כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו - הוי תולדות לישה, אבל שלחים - לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה

[44] לאחר שישב לו המתורגמן

[45] באותה שעה חזר ואמר למתורגמן "עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי"

[46] בתר כיבוס כתיב:

[47] אכתי חומר בחטאת

[48] שהרי יש בהן

[49] מה שאין בשאר קדשים

[50] ומשני:

[51] קאמרינן

[52] ופרכינן: בחטאות החיצונות נמי איכא:

[53] כדכתיב: (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא [מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]

[54] סבירא ליה לתנא דידן

[55] ב'כל הזבחים שנתערבו' (לעיל דף פא:)

[56] מפוסקות, ושאר קדשים - שתי מתנות שהן ארבע, ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות

[57] ב'איזהו מקומן' (לעיל דף נג:)'

[58] פיסוק

[59] לשתי קרנות

[60] ופרכינן: לרבי ישמעאל איכא נמי חומר בחטאת:

[61] שהוא טעון ארבע קרנות

[62] טובא איכא:

[63] שהרי חטאת טעונה קרן

[64] ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט

[65] שטעונה אצבע, ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח

[66] וטעונה חודה של קרן, מה שאין כן בשאר דמים

[67] שניתז עליו דם חטאת ו

[68] לעזרה

[69] לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה

[70] וטהור מטומאה ומותר להכניסו

[71] לטהרו מטומאתו

[72] דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו, אלא בנקב גדול

[73] שיהא שֵׁם בגד עליו בשעת כיבוסו

[74] שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים, אלא משייר בו כדי רוחב סודר, דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו, וכיון ששייר בו כדי מעפורת - ראוי לחברו, וּשְׁמוֹ עליו, ו'בגד' קרינן ביה

[75] בפרק 'העור והרוטב' (חולין דף קכג:)

[76] דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו - כיון שנקרע רובה טהורה

[77] באותה מיעוט

[78] ועדיין הוא בטומאתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]