ביאור:בבלי זבחים דף סח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה ממין אחד [1], ומשני מינין [2] תביא שש [3];
נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה, הלך הכהן ועשה ואינו יודע מה עשה [4] - צריכה ארבעה פרידין לנדרה [5], ושתים [6] לחובתה [7], וחטאת אחת [8].
בן עזאי אומר: שתי חטאות [9].
אמר רבי יהושע: זהו שאמרו: כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה' [10]!?
אימר דאמר רבי יהושע לאפוקה מידי מעילה, למיסק ליה לחובה מי אמר [11]?
משנה:
כל [12] הפסולין שמלקו מליקתן פסולה ואינו מטמא בבית הבליעה [13] [בקצת נוסחאות גרסינן להך בבא בסיום המשנה].
מלק בשמאל, או בלילה; שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ - אינן מטמאות בבית הבליעה [14];
מלק בסכין [15], מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ [16] -
המשך המשנה
תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן [17]; שיבשה גפה, שניסמית עינה, ושנקטעה רגלה [18] - מטמא בבית הבליעה;
זה הכלל: כל שפסולו בקודש [19] - אינו מטמא בבית הבליעה; לא היה פסולו בקודש - מטמא בבית הבליעה.
גמרא:
אמר רב: שמאל ולילה [20] - אין מטמאין בבית הבליעה; זר [21] וסכין - מטמאין בבית הבליעה.
מאי שנא שמאל - דאית ליה הכשירה ביום הכפורים [22], ולילה [23] - אית ליה הכשירה [24] באיברים ופדרים? זר נמי אית ליה הכשירה: בשחיטה!?
שחיטה - לאו עבודה היא.
ולא? והאמר רבי זירא שחיטת פרה בזר פסולה ומחוי רב עלה: 'אלעזר' 'וחוקה' שאני [25].
פרה דקדשי בדק הבית היא [26] - ולא כל דכן הוא? קדשי בדק הבית בעו כהונה, קדשי מזבח מיבעיא?
אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא ובעיא כהונה!
ונילף מבמה [27]?
מבמה לא יליף [28].
ולא? והתניא: 'מנין ליוצא שאם עלה לא ירד? שהרי יוצא כשר בבמה'!?
תנא – א'זאת תורת העולה' (ויקרא ו ב: צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו) סמיך ליה.
ורבי יוחנן אמר: זר [29] - אין מטמא אבית הבליעה [30]; סכין מטמא אבית הבליעה [31].
תנן: כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה; בשלמא לרבי יוחנן: כל לאיתויי זר, אלא לרב – כל לאיתויי מאי?
לאו לאיתויי שמאל ולילה?
שמאל ולילה - בהדיא קתני.
תני והדר מפרש!
תא שמע: זה הכלל: כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה; בשלמא לרבי יוחנן: כל לאיתויי זר, אלא לרב לאיתויי מאי?
הערות
[עריכה]- ^ [דכיון] דקבעה נדרה עם חובתה - הוקבע עליה קרבן גדול: שלש עולות יחד - אם היתה יודעת מה פירשה, וזו שלא ידעה מה פירשה הוזקקה להביא חמש עולות יחד מתחילתה: אחת לחובתה וארבע לנדרה, או להביא ששה בשתי פעמים: שתי תורים עם עולת חובהושני בני יונה ופרידה אחת ממין חובתה בקרבן אחד, וכשהביאה שני קינין: אחת לנדרה ואחת לחובתה, וממין אחד - לא עשתה כלום לנדרה: שמא אינו ממין שנדרה! ובהשלמת קן שני ממין אחר לא סגי לה: שהרי קובעתו להביא עם מין חובתה! וא"ת תביא קן ממין אחד, ופרידה ממין שהביאה שני קינין הראשונים שכבר קרב ממנו עולות חובתה - דממה נפשך: אם תורין נדרה - הרי הביאה תורין עם מין שהביאה לחובתה, ואם בני יונה נדרה - הרי הביאה שני בני יונה עם מין שקרב ממנו חובתה אם לא נפסל גוזל אחד מן הראשונים - הכי נמי; אבל עכשיו: שנפסל אחד מהם - אין חבירו עולה לה כלום: דשלש עולות הוקבעו עליה יחד; הילכך: אם שני קינים הראשונים מין אחד היו - צריכה שתביא עוד ה' עולות: שלש מאותו המין ושנים ממין אחר: ארבע לספק פירושה ואחד לקביעותה: שקבעה להביא עולת חובתה עם נדרה, וחובתה כבר קרבה, ויצאה ידיה, אלא שצריכה להביא מאותו המין עם נדרה מפני קביעותה
- ^ ואם משני מינין היו
- ^ שאינה יודעת איזה מין קרב תחילה לחובתה שתביא פרידה מאותו המין עם ארבע של ספק פירושה לקביעותה; הילכך תביא שש: שתי תורין ושני בני יונה לספק פירושה, ותור ובן יונה לקביעותה, והעוף היתר יהא נדבה
- ^ אם תורים אם בני יונה, ואם קן אחד מזה וקן אחד מזה, ואין ידוע מה עשה '[הכהן]': אם כולן למעלה או כולן למטה, או חציין למעלה וחציין למטה, נמצאת שלא יצאת אפילו ידי חובתה: שמא כולן למעלה, ואין כאן חטאת, או שמא כולן למטה ואין כאן עולה
- ^ לספק פירושה, ומשני מינין
- ^ לעולת
- ^ תור ובן יונה - שמא הראשונים כולן למטה נעשו; ואינה יודעת מאיזה מין, והכל הולך אחר החטאת, [וצריכה] להביא עולה מאותו מין; או שמא הראשונים חציין למעלה וחציין למטה, ובקן שקרב ראשון יצאתה ידי חובתה, והיא קבעה להביא עולה מאותו המין עם נדרה, ואינה יודעת איזה מין היה - הילכך תביא עם ספק פירושה תור ובן יונה, וממה נפשך: אם קן שקרב ראשון - תורין היו, וקרב מהן עולה למעלה - והיא לחובתה, הרי היא מביאה עכשיו תור עם נדרה משום קביעותה; ואם מבני יונה היה, והוקבע עליה להביא בן יונה עם נדרה - הרי מביאתו; ואם כולן למטה נעשו, וצריכה להביא עולתה מאותו המין, הרי משתים שהיא מביאה עכשיו לחובתה יעלה לה אחד מהן, והשני נדבה
- ^ תביא מאיזה מין שתרצה, משום שמא הראשונים כולן למעלה נעשו והרי לה לו זוג ממינו לעולה: אחד משנים שהביאה לחובתה משני מינין; ואע"פ שכבר קרבה עולת חובתה - אין צריכה לדקדק להביא חטאת מאותו מין הראשון לרבנן, דפליגי עליה דבן עזאי, דקסברי הכל הולך אחר חטאת; הילכך - הואיל ועל כרחה היא מביאה עכשו שתי עולות - תזווג לה אותה שממינו - ודייה, דהכי תנן פלוגתייהו במסכת קינים (פ"ב מ"ה): שהאשה שהביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה, דהכל הולך אחר חטאת; בן עזאי אומר: הכל הולך אחר הראשון
- ^ בן עזאי לטעמיה, דאמר: הכל הולך אחר הראשון; וכיון דאיכא לספוקא שמא הראשונים למעלה נעשו, וכבר יצאת ידי עולה - צריכה להביא חטאתה מאותו המין, והרי אינה יודעת מאיזה מין היה! לפיכך תביא שתי חטאות משני מינין; וחטאות הללו אינן נאכלות, שהרי על הספק באו, ואין מליקתן מליקה להתירן באכילה - שמא כבר קרבה חטאתה בראשונות
- ^ התם מפרש לה, ובאיל קמיירי: דכשהוא חי אין לו אלא קול אחד, וכשהוא מת - קולו שבעה; כיצד קולו שבעה? ב' קרניו = ב' חצוצרות; ב' שוקיו = ב' חלילין; עורו – לתוף; מעיים – לנבלים; בני מעיו לכינורות; והכא נמי: כשנדרה תחלה ואינה יודעת מה פירשה - לא היתה צריכה אלא ד' פרידין לעולת נדרה וב' לחובתה: אחת לעולה ואחת לחטאת; ועכשיו, שהביאה כבר ד' פרידין - צריכה להביא עוד שמונה: ד' לנדרה וד' לחובתה. מדאיירי רבי יהושע בהא, שמע מינה: קינין - רבי יהושע אמרה, וקתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת דאין כשר אלא סתומה, ואי אמרת 'נמשכה ונעשית חטאת העוף' - תמשך ותהוי חטאת העוף
- ^ שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה
- ^ בגמרא פליגי 'כל' לאיתויי מאי
- ^ שמליקתן מטהרתן, לפי שנפסל בקדש; ואהני מליקתן שאם עלו לא ירדו, הילכך נמי לא הוו נבילה
- ^ אף על גב דבפנים אין שחיטה לעוף, וכן בעוף קדשים אין שחיטה - מכל מקום אין מטמאין, כדיליף בברייתא בגמרא; ו'שחט קדשים בפנים' דלא קתני - אמרינן בגמרא דאתיא ב'זה הכלל'
- ^ ומליקה לא הויא: דבעצמו של כהן בעינן, ושחיטה לא הויא - כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף כ:) מפני שהוא מחליד ומפני שהוא דורס
- ^ דלא שייכא מליקה בחולין - לא בפנים ולא בחוץ, והוא הדין לחולין בחוץ; ובגמרא אמרינן דאתיא ב'זה הכלל'
- ^ אינן ראויין לקרבן, והוו להו כמליקת חולין, דתניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף כב.): תורין = גדולים ולא קטנים; בני יונה = קטנים ולא גדולים: דלא אישתמיט קרא ולכתוב 'מן היונה ומן בני התורים'; ואימתי תורין כשירין? - משיזהיבו; ואימתי בני יונה פסולין? - משיצהיבו נוצה מוזהבת שסביב הצואר
- ^ דהוה ליה 'מחוסר אבר', והקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח); וכי אמרינן 'אין תמות וזכרות בעופות' - לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן
- ^ שבאה לעזרה בהכשרה ונפסלה
- ^ מלק בשמאל או בלילה
- ^ והוא הדין לאונן וערל, וכל הפסולין
- ^ נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו
- ^ מאי שנא
- ^ לכתחילה
- ^ אלעזר כתיב בשחיטתה, וכתיב 'חוקה' לעכב
- ^ ועל כרחך אין עבודות שלה חשובות עבודה
- ^ שהזר כשר בה למלוק עופות לכתחילה: דאין כיהון בבמה, כדתנן בפרק בתרא (לקמן דף קיג.); וכיון דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה בעלמא - יטהר כאן מידי נבילה
- ^ במקדש: דבמה - כחול היא לגבי מקדש
- ^ מלק זר
- ^ דילפינן מבמה
- ^ דלא מליקה ולא שחיטה היא, ודכוותה לא אשכחן הכשירה