ביאור:בבלי זבחים דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בין שאין בהן רביעית [1], ובלבד שיהו כלי שרת'!?
אמר רב אדא בר אחא: בקודח בתוכו [2].
[3] והא 'ממנו' אמר רחמנא!?
'ירחצו'[4] (שמות מ לב בבאם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו כאשר צוה ה' את משה) [5] - לרבות כלי שרת.
אי הכי - כלי חול נמי!
אמר אביי: כלי חול לא מצית אמרת, מקל וחומר מִכַּנּוֹ: ומה כנו שנמשח עמו [6] - אינו מקדש [7], כלי חול שאינו נמשח עמו - אינו דין שאינו מקדש?
וכנו [שאינו כשר לקדש ממנו] – מנלן?
דתניא: רבי יהודה אומר: יכול יהא כנו מקדש, כדרך שהכיור מקדש? - תלמוד לומר: (שמות ל יח) ועשית כיור נחשת וכנו נחשת [לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים] - לנחשת [8] הקשתיו [9], ולא לדבר אחר [10].
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מה לכנו, שאין עשוי לתוכו - תאמר בכלי חול שעשוי לתוכו? אלא: 'ממנו'* למעוטי כלי חול.
אי הכי - כלי שרת נמי?
הא - רבי רחמנא: 'ירחצו'**
ומה ראית?
זה טעון משיחה כמוהו וזה אין טעון משיחה כמוהו.
[*שמות מ,לא: ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו [את ידיהם ואת רגליהם]; או: שמות ל,יט: ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם
**שמות ל,כ: בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה', או שמות מ,לב: בבאם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו כאשר צוה ה' את משה]
אמר ריש לקיש: כל המשלים למי מקוה [11] - משלים למי כיור [12]; לרביעית [13] אינו משלים; למעוטי מאי [14]? אילימא למעוטי טיט הנדוק [15] - היכי דמי? אי דפרה שוחה ושותה ממנו [16] - אפילו לרביעית נמי [17]! ואי אין פרה שוחה ושותה ממנו - אפילו למקוה נמי אין משלים [18]!? אלא למעוטי יבחושין אדומין [19]? - אפילו בעינייהו נמי [20] דהא תניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שתחילת ברייתו מן המים - מטבילין בו; ואמר רב יצחק בר אבדימי: מטבילין בעינו של דג [21]!
אמר רב פפא: למעוטי נתן סאה ונטל סאה, דתנן [מקואות פ"ז מ"ב]: 'מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות: נתן סאה ונטל סאה - הרי זה כשר' [22] ואמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: [23] עד רובו [24].
אמר רב פפא: אם קדח בו [25] רביעית [26] - מטבילין בו מחטין וצינוריות [27], הואיל ומהכשירא דמקוה אתיא.
אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש: מי מקוה [28] כשירים למי כיור [29].
למימרא דלא מים חיים נינהו [30]? והתניא [31] (ויקרא א יג) [והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה
עלה הוא אשה ריח ניחח לה’]; במים - ולא ביין, במים - ולא במזוג [32]; במים - לרבות שאר מים [33], וקל וחומר למי כיור'.
מאי 'קל וחומר למי כיור'? לאו [34] דמים חיים נינהו [35]!?
לא! דקדיש [36].
וקדישי - מעליותא היא? והא תנא דבי שמואל [37]: מים שאין להם שם לווי,
יצאו מי כיור שיש להם שם לווי [38]!? אלא לאו דראויין למי כיור, אלמא מים חיים נינהו?!
תנאי היא, דאמר רבי יוחנן: מי כיור: רבי ישמעאל אומר: מי מעין הן, וחכמים אומרים שאר מימות הן.
ערל - מנלן?
אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: (יחזקאל מד ט) [כה אמר ה' אלקים] כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי [לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל].
ומנלן דמחלי עבודה?
דכתיב (יחזקאל מד ז) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל[ו] את ביתי [בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם].
תנו רבנן: [יחזקאל מד,ט: כה אמר ה' אלקים כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל] בן נכר - יכול בן נכר ממש (עובד כוכבים)? - תלמוד לומר ערל לב (אינו נפסל אלא מחמת ערלות לבו; אלמא בכהן קאמר);
אם כן, מה תלמוד לומר בן נכר? שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים (מעשיו נחשבים לנכרים למקום); ואין לי אלא ערל לב, ערל בשר (והוא צדיק) מנין? - תלמוד לומר וערל בשר';
וצריכי: דאי כתב רחמנא 'ערל בשר' - משום דמאיס, אבל ערל לב, דלא מאיס - אימא לא? ואי אשמעינן ערל לב - משום דאין לבו לשמים, אבל ערל בשר דלבו לשמים אימא לא? - צריכי.
טמא פסול (אמתניתין קאי, דתנן במתניתין: טמא מחלל עבודה; ועל כרחיך בקרבן יחיד קאמר, דאילו קרבן צבור קרב בטומאה); אמרו זקני דרום: לא שנו אלא טמא שרץ, אבל טמא מת, מתוך שמרצה בציבור (לכתחילה) - מרצה נמי ביחיד (דיעבד על ידי שהציץ מרצה עליו; והאי דבטומאת מת פשיטא לן: דכתיב במועדו (במדבר כח ב) - ואפילו בטומאה - משמע בין שכהן טמא בין שהצבור טמאין; ומדגלי בדוכתא אחריתי גבי טומאת בעלים: דכי אישתראי טומאה בצבור - במת אישתראי, דכתיב (במדבר ט י): איש איש כי יהיה טמא לנפש ילפינן מינה: 'איש נדחה ואין צבור נדחין' - אף גבי כהן המרצה נמי במת אישתראי).
[אי הכי] טמא שרץ נמי, ליתי (דמרצה בצבור לכתחילה) בקל וחומר מטמא מת: מה טמא מת שטעון הזאה שלישי ושביעי מרצה, טמא שרץ, שאינו טעון הזאה שלישי ושביעי - אינו דין שמרצה!?
קסברי זקני דרום (דאמרי מת דווקא): מכפרין כמתכפרין [39]: מה מתכפרין: טמא מת – אִין, טמא שרץ – לא [40], אף מכפרין [41]: טמא מת – אִין [42], טמא שרץ – לא.
מאי קסברי [43]?
אי קסברי 'אין שוחטין [44] וזורקין על [45] טמא שרץ [46]' - אמאי לא עבדי ציבור בטומאה? הא 'כל שביחיד נדחה - ציבור עבדי בטומאה [47]'!?
אלא קסברי [48] 'שוחטין וזורקין על טמא שרץ' [49].
אמר עולא: תקע להו [50] ריש לקיש לדרומאי: וכי איזה כח מרובה [51] - כח מכפרין או כח מתכפרין? הוי אומר כח מתכפרין [52]: ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ - משלחין קרבנותיהן [53], כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה [54] - מקום שנטמאו בעלים במת, שאין משלחין קרבנותיהן [55] - כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה [56]!
קסברי זקני דרום: טמא מת [57] נמי משלח קרבנותיו [58].
והכתיב (במדבר ט י) [דבר אל בני ישראל לאמר] איש איש כי יהיה טמא [לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם] ועשה פסח [לה’] [פסוק יא] בחדש השני [בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו] [59]!?
למצוה.
והא כתיב (שמות יב ד) [ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת] איש
הערות
[עריכה]- ^ הלוג מים, ואף על גב דליכא שיעורא גבי נטילת ידים - לגבי קידוש לא בעינן שיעור
- ^ קודח דופנו של כיור, ותוחב בתוכו כלי קטן, ומקצתו לחוץ, ויונק מימי הכיור – ומוציא ואותו כלי אינו צריך רביעית; אבל בכיור עצמו - בעינן שיעור ארבעה כהנים
- ^ אמתניתא פריך, דאמר:
[כל כלי שרת ראויין הם לקדש]כל הכלים מקדשין - ^ Note:אולי צריך להיות ורחצו, באותו פסוק: (שמות מ לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם; אך ברורה גירסת רש"י, שהרי מביא את הפסוק עם המלה ירחצו.
- ^ קרא יתירא הוא האי ירחצו, דהא כתיב לעיל מיניה [פסוק לא] ורחצו ממנו, וסמיך ליה בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח; לא לכתוב ירחצו דהא אורחצו הסמוך [בפסוק לא] קאי
- ^ ונתקדש במשיחתו כמותו
- ^ ידים ורגלים
- ^ לענין נחשת
- ^ דימיתיו; לא בהיקשא יליף לה, אלא כלומר דימיתיו לכיור: להיות של נחשת: הכן כמו הכיור
- ^ לא היקשתי שניהם בפסוק אחד ללמוד שאר דברים ולומר שכנו מקדש כמותו; דמדאיצטריך למיכתב נחשת גבי כנו זימנא אחריתי - שמע מינה לאו לאקשינהו בעי, דאי איתקוש נחשת נמי - ניתי בהיקשא! אלא שמע מינה למאי דדמיא פריש בהדיא, ולמאי דלא פריש - לא דמיא
- ^ במסכת מקואות (פ"ז מ"א) תנן: 'יש מעלין [את המקוה] ולא פוסלין': מעלין - משלימין לארבעים סאה; והתם מפרש להו מאן ניהו
- ^ לשיעור ארבעה כהנים
- ^ של נטילת ידים
- ^ אתא ד'אין משלים לרביעית'
- ^ שהוא מן המעלין את המקוה, כדקתני התם; נדוק = דק: שראוי להריקו מכלי אל כלי [##יש גורסים 'נירוק’]
- ^ שאינו עב ליפסל משתיית בהמה
- ^ דכל זמן שנפסלו משתיית בהמה - בין בכלי בין בקרקע – פסולין; הא לא נפסלו - כשרין
- ^ דלא נדוק הוא
- ^ כמין יתושין בלא כנפים, כדרך שגדל בשולי חביות של יין שלנו מבחוץ יבחושים דקין - אף הן נבראים מן המים
- ^ אם כל המקוה נעשה מהן – כשר, וריש לקיש נקט לישנא דהשלמה?!
- ^ דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו
- ^ למעוטי הנך מינים דתנן בהן לגבי מקוה: 'פעמים מעלין ופעמים אין מעלין': מי פירות, וכל משקה שאינו מים, ותמד משהחמיץ, וקתני התם [פ"ז מ"ב]: 'פעמים מעלין פעמים אין מעלין – כיצד? - מקוה שיש בו ל"ט סאין, ונפלה סאה מהן לתוכו - לא העלתהו' – פירוש: לא השלימתהו, ואף לא פסלתו; 'פעמים דמעלין כיצד? היו בתוכו ארבעים סאה מכוונות, נתן סאה מאלו המינים ונטל סאה אחר הנתינה – כשר, דבטלו להנך קמאי במקוה השלם; הילכך כי חזר ונטל - לא מיפסיל; נמצא שהמקוה הזה נשלם על ידיהם לכשנטל סאה; ודכוותיה בנטילת ידים לא משלמי: שאם היתה בו רביעית מים, ונתן ממינים הללו לתוכו רובע רביעית, ונטל כנגדם – פסולה: דלא חשיבא שיעור זוטרא דרביעית לבטולינהו
- ^ אם עירב בו ממינין הללו
- ^ של מקוה - ולא רובו בכלל - ע"י נתינת ונטילת סאה - כשר
- ^ אם עירב בו ממינין הללו
- ^ והמים נמשכין שם ואף על פי שנתמעטו המים ואין מעורבין מי המקוה באותה קדיחה
- ^ צינוריות מזלגות קטנות של טווי זהב
- ^ אף על פי שאינן 'חיין'
- ^ להשאיב הכיור לתוכו, או למלאות מהן ולתת לתוכו
- ^ דלא בעי מים חיים
- ^ בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ה משנה ד]
- ^ מים ויין מזוגים יחד: שני חלקי מים ואחד יין
- ^ ואפילו מכונסין
- ^ למימרא
- ^ והכי קאמר: קל וחומר למים חיים הראויין לכיור, שכשירין לרחיצת קרבי קדשים
- ^ ומי כיור ממש קא יליף בק"ו שרוחצין במימיו קרבים; וק"ו שלהן - דקדשי הוא
- ^ לא ידענא אהיכא קאי, ומיהו שמעינן מינה דהיכא דכתיב 'מים' - סתמא אין מי כיור כשרין לו
- ^ תוספות ד"ה והא תנא רבי שמואל:... בתורת כהנים תניא [ספרא פרשת שמיני פרק ט פרשה ח]: והקרב והכרעים ירחץ במים ולא ביין ולא במזוג במים לרבות שאר מים; יכול שאני מרבה אף מי תותין? – תלמוד לומר: מים: מים שאין להם שם לווי, יצאו מי תותים שיש להם שם לווי
- ^ כשהותרה טומאה בצבור - שניהם היו במשמע: הכהן והצבור, דהא ממועדו נפקא לן (פסחים דף עז.); הילכך כהן כציבור
- ^ מה כשהותרה טומאה אצל רוב צבור שנטמאו: טמא מת – הותר, ולא טמא שרץ
- ^ אף כשהותר לכהן בקרבן צבור
- ^ הותר
- ^ זקני דרום, דפשיטא להו דלא הותרה טומאת שרץ אצל רוב צבור, ותיתי בקל וחומר
- ^ את הפסח
- ^ יחיד
- ^ ואף על גב דיכול לטבול ולאכול לערב, ואיכא למאן דאמר בפסחים (דף צ:) דסבירא ליה הכי, ויליף לה מ'איש איש כי יהיה טמא לנפש' - ואפילו חל שביעי שלו ערב הפסח במשמע, דהוה ליה כטמא שרץ
- ^ דאיש ולא ציבור קאמר רחמנא
- ^ כמאן דאמר התם
- ^ הואיל וחזי לאורתא; הילכך צבור טמאי שרץ - אף הן לא הותר להן ליכנס לעזרה טמאין, אלא ישלחו קרבנותיהם לעזרה ויקריבוהו כהנים טהורין, ויטבלו ויאכלו לערב: דלא הותרה להם טומאה אלא במקום שאילו לא הותרה היו נדחין; הילכך: טמא מת, שאינו מותר לאכול לערב - הותר להן, אבל טומאת שרץ – לא; ואין כאן קל וחומר: שהרי יכולין לעשותו בטהרה
- ^ צעק להם קול גדול
- ^ לדחות את הטומאה
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ שהיחיד טמא שרץ משלח קרבנו לעזרה, כדקאמריתו: שוחטין וזורקין על טמא שרץ
- ^ והכהן המרצה בו, אם נטמא בשרץ - פסול לו, כדמוקמיתו מתניתין, דקתני טמא פסול בטמא שרץ
- ^ יחיד שנטמא במת אין משלח פסחו לעזרה לשחוט עליו, אלא נדחה לפסח שני, כדכתיב (במדבר ט י) איש איש כי יהיה וגו', ואף על גב דכחו מרובה משל כהן אצל שרץ
- ^ שהרי כחו רע משל בעלים אצל שרץ, ואמאי אמרי זקני דרום 'מרצה ביחיד מגו דמרצה בצבור'
- ^ יחיד
- ^ כלומר: אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו - פטור מלעשות פסח שני, ואף על פי שלא יאכל ממנו! דקסברי: אכילת פסחים לא מעכבת; ומיהו לכתחילה - אמר רחמנא נדחה לפסח שני; וצבור - עבדי בטומאה; הילכך כהן המכפר בקרבן יחיד, מתוך שמרצה בצבור לכתחילה - מרצה ביחיד דיעבד
- ^ אלמא מידחי