ביאור:בבלי זבחים דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מהו דתימא הני מילי [1] עבודה דמעכבא כפרה [2], אבל עבודה דלא מעכבא כפרה [3] לא [4]? - קא משמע לן.
כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן: בעי אילפא: לדברי האומר 'אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים', מי כיור מהו שיפסלו [5]: מי אמרינן: הני למאי? - לקידוש ידים ורגלים? קידוש ידים ורגלים גופייהו לא פסול בהו לינה! או דלמא: כיון דקדוש להו בכלי שרת – מיפסלי [6]?
[לא כל דבר שנמצא בכלי שרת נפסל בלינת לילה: שמן במנורה ולחם הפנים לא נפסלם בלינת לילה. אבל דם – נפסל. למה דומה מי כיור?]
כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה: אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הדר פשיט אילפא: כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו [רבי אלעזר ברבי שמעון סובר שאין נפסלים מי כיור, לרבי נפסלים];
אמר לפניו [7] רבי יצחק בר ביסנא: רבי! אתה אומר כן? הא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן משמיה דאילפא: 'כיור שלא שקעו [8] מבערב - מקדש ממנו לעבודת לילה [9], ולמחר אינו מקדש'; והוינן בה [10]: למחר אינו מקדש, דלא צריך לקדוש [11]? או דלמא [12]איפסלו בלינה [13]? ולא פשיט לן [14], ומר [רבי ירמיה] קא פשיט ליה מיפשיט [15]? [##לפי גירסה זו, רבי ירמיה שהסיק בלימודו שאילפא פשט את הבעיה, כמו שמסר רבין; אך אין זו מסורת שקבל רבי ירמיה, אלא שהסיק ממה ששמע מרבי אמי בשם אילפא מרבי יוחנן; ורבי יצחק בר ביסנא שמע את רבי ירמיה, והקשה על לימודו.]
תא שמע [שמים נפסלים בלינה] [תוספתא יומא פ"ב]: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור [16]; אף הוא עשה מוכני לכיור [17] שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה [18]'. – מאי? לאו רבי אלעזר ברבי שמעון היא [19]?
לא! רבי היא.
והא מדרישא רבי אלעזר ברבי שמעון - סיפא נמי רבי אלעזר ברבי שמעון, דקתני רישא: 'בא לו [20] אצל פרו [21], ופר היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב [22] [23], והכהן עומד [24] במזרח [25] ופניו למערב [26]'; מאן שמעת ליה דאמר 'בין האולם ולמזבח - צפון' [27]? - רבי אלעזר ברבי שמעון, דתניא: 'איזהו 'צפון'? - מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני, וכנגד כל המזבח כולו צפון [28] - דברי רבי יוסי ברבי יהודה; רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: אף בין האולם ולמזבח [29]; רבי מוסיף: אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל [30], אבל מן החליפות ולפנים - הכל מודים שפסול [31].'
ותסברא רבי אלעזר ברבי שמעון היא, ולא רבי [32]? השתא: רבי - אדרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף [33], אדרבי אלעזר ברבי שמעון לא מוסיף [34]?
אנן - הכי קאמרינן [35]: אי סלקא דעתא רבי היא [36] - [37] לוקמה [38] במקום דריסת רגלי כהנים ובמקום דריסת רגלי ישראל [39]! אלא מאי? רבי אלעזר ברבי שמעון היא [40]? [41] לוקמה [42] מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני [43]!? אלא מאי אית לך למימר [44]: משום חולשא דכהן גדול [45]? הכא נמי [46]: משום חולשא דכהן גדול.
אמר רבי יוחנן: קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן [47] - למחר אינו צריך לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה [48].
למאן? אי לרבי - האמר פסלה לינה [49]? אי לרבי אלעזר בן רבי שמעון - האמר 'אין צריך לקדש אפילו מיכן ועד עשרה ימים' [50]!?
אמר אביי: לעולם לרבי, ולינה [51] - דרבנן היא [52], ומודי [53] דמקרות הגבר [54] ועד צפרא [55] - לא פסלה לינה [56].
רבא אמר: לעולם רבי אלעזר ברבי שמעון היא, וראה רבי יוחנן דבריו [57] בתחילת עבודה [58] ולא בסוף עבודה [59].
מיתיבי [60]: 'ראוהו אחיו הכהנים שירד והן רצו ובאו מיהרו וקידשו ידיהם ורגליהם מן הכיור...' [61] -
בשלמא לאביי, דמוקים לה [62] כרבי, ומודי רבי דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה [63], הא מני [64]? - רבי היא! אלא לרבא, דמוקים לה כרבי אלעזר ברבי שמעון, אבל לרבי מקרות הגבר עד צפרא - פסלה לינה, הא מני [65]? אי רבי - פסלה לינה [66]!? אי רבי אלעזר בן רבי שמעון - הא אמר 'אפילו מיכן ועד עשרה ימים אינו צריך לקדש' [67]!?
לעולם כרבי אלעזר ברבי שמעון, והכא במאי עסקינן? - בכהני חדתי [68].
איבעיא להו: יציאה [69] - מהו שתועיל [70] בקידוש ידים ורגלים? אם תימצי לומר לינה לא פסלה - דלא פריש [71], אבל יציאה דפריש - אסוחי מסח דעתיה? או דלמא כיון דבידו לחזור - לא מסח?
תא שמע: קידש ידיו ורגליו ונטמאו [72] – מטבילן [73], ואין צריך לקדש; יצאו - הרי הן בקדושתן'!
יצאו ידיו [74] לא קמיבעיא לן, כי קמיבעיא לן יצא כל גופו – מאי?
תא שמע: 'שלא רחוץ ידים ורגלים - מקדש בכלי שרת [75] בפנים [76]; קידש בכלי שרת בחוץ, או בכלי חול בפנים [77], או שטבל במי מערה [78], ועבד - עבודתו פסולה [79]'; טעמא דקידש בכלי שרת בחוץ, הא קידש בפנים ויצא - עבודתו כשירה [80]!
[81] דלמא קידש בכלי שרת בחוץ [82]; היכי דמי? - כגון דאפיק ידיו לבר [83] וקידש, הא קידש בפנים ויצא: דאפיק ידיה לבר - כשירה [84], אבל יצא כל גופו [85] תיבעי לך.
אמר ליה רב זביד לרב פפא: תא שמע: יצא חוץ למחיצת חומת העזרה: אם לשהות - טעון טבילה [86]; אם לפי שעה - טעון קידוש ידים ורגלים.'
אמר ליה: הכא במאי עסקינן [87]? - כגון שיצא להסך רגליו ולהטיל מים [88].
הא - בהדיא קתני לה [89]: 'כל המיסך רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים'!?
תני והדר מפרש.
תא שמע: פרה [90]: רבי חייא בר יוסף אמר: מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא [91]; ורבי יוחנן אמר: אפילו בחוץ ואפילו בכלי חול, ואפילו במקידה של חרס.
אמר רב פפא: שאני פרה, הואיל וכל מעשיה בחוץ - לא פסלה בה יציאה.
אי הכי - למה לי דמקדש?
כעין עבודה פנים [92].
איבעיא להו: טומאה [93] - מהו שתועיל לקידוש ידים ורגלים?: אם תימצי לומר יציאה לא פסלה - דגברא חזי [94], אבל הכא - דגברא לא חזי, אסוחי מסח דעתיה? או דלמא: כיון דהדר חזי [95], דק ליה ולא מסח דעתיה [96]?
תא שמע: 'קידש ידיו ורגליו ונטמאו – מטבילן, ואין צריך לקדש';
נטמאו ידיו לא מיבעיא לן, כי מיבעיא לן נטמא כל גופו.
כל גופו - תיפוק לי: כיון דבעי למעבד הערב שמש - אסוחי מסח דעתיה!
[יש מקום לשאלה] כגון דאיטמי סמוך לשקיעת החמה [שאין סבה לחשוב שהסיח דעתו, שהרי תוך זמן קצר יהיה הערב שמש, ויטהר].
תא שמע: 'פרה: רבי חייא ברבי יוסף אמר: מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא, ורבי יוחנן אמר: אפילו בחוץ ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס'
הערות
[עריכה]- ^ דבעינן קידוש שחרית
- ^ כגון דם וקמיצה
- ^ אבל כל הקטרת אימורין, דלא מעכבא
- ^ אימא לא תיבעי קידוש
- ^ בלינה, אם לא שקעה בבור, דאמרינן בסדר יומא (דף לז.) דמשקע להו
- ^ דלא דמי לקידוש ידים: שהמים ניגבו - ואין לינה על מי לחול
- ^ לפני רבי ירמיה, וכולה - רבין אמר לה
- ^ בבור
- ^ להקטר חלבים
- ^ קמיה דרבי אסי
- ^ וכרבי אלעזר ברבי שמעון, דלא פסל לינה בקידוש
- ^ אין ראויות לקדש, ד
- ^ ואפילו לרבי אלעזר; דאי לרבי - ליכא למיבעי 'אי צריך', דהא אפילו בקידוש פסל
- ^ ולא פשט רבי אסי הך בעיא, למימר ד'אין צריך לקדש' קאמר ולא לפוסלה בלינה, כדקאמרת: כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו
- ^ דלרבי אלעזר לא פסלה בלינה
- ^ שמוציאין מימיו; ואמרינן בסדר יומא שיהו שנים עשר כהנים העסוקים בתמיד מקדשים בבת אחת
- ^ מפרש התם: גלגלים שמעלין אותו בגלגלין מן הבור שחרית
- ^ לפיכך משקעין אותו ערבית בבור שיהו מימיו מחוברים למי המעין ובטלה לינתן
- ^ אפילו רבי אלעזר קאמר לה, דאף על גב דפליג בקידוש שניגב - מודה במים
- ^ כהן גדול
- ^ להתוודות עליו ביום הכיפורים, דכתיב וכפר בעדו וגו' (ויקרא טז ו)
- ^ מצפון לדרום היה עומד, ופניו למערב
- ^ והתם מפרש לה בעוקם את ראשו; והתם פריך: לוקמיה להדיא ממזרח למערב? ומשנינן לה
- ^ אחוריו
- ^ למזרח המזבח
- ^ כלפי ההיכל
- ^ דקתני בפירקא דבתריה (דף מג:): 'שחטו וקיבל במזרק את דמו סמוך לוידויו מיד' אלמא בין האולם ולמזבח – 'צפון' הוא לשחיטת קדשי קדשים, דהא פר חטאת הוא
- ^ כנגד צפונו, ולא מן המזבח והלאה: לא לצד מזרח ולא לצד מערב, ואף על פי שהוא בחצי חלק עזרה הצפוני - לאו כשר הוא לשחיטת חטאת, דבעינן על ירך המזבח (ויקרא א יא) וליכא
- ^ שהוא מערבו של מזבח, ובלבד שיהא בחלק צפונו של עזרה, אבל מזרחו של מזבח לצד שער נקנור, שבו נכנסין לעזרה - לא מכשר אפילו חלק צפוני, דקילא קדושתיה: דהוא מקום דריסת ישראל וכהנים: י"א אמה מקום דריסת ישראל מן השער ולפנים, וי"א אמה עוד לצד המזבח מקום של דריסת רגלי הכהנים
- ^ אף צפון שבאותן עשרים ושתים אמה של צד מזרח שהן דריסת ישראל וכהנים
- ^ ומיהו בית חליפות האולם - עודף רוחבו על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וט"ו לדרום, והוא נקרא 'בית החליפות': שהיה בכותל האולם מאחריו חלונות שהכהנים מצניעין שם את סכיניהם [וסכין קרי 'חילוף' בלשון ערבי]; הכי תנן לה במסכת מדות, ואשמועינן דמאחורי האולם - לאו 'צפון' הוא לשחיטת קדשי קדשים: דכיון דלא מתחזי מזבח התם - לא קרינן על ירך; אף על גב דמכשרינן ליה (לקמן דף כו.) לשחיטת קדשים קלים - לקדשי קדשים פסול
- ^ דלא מודה רבי בבין האולם ולמזבח דליהוי צפון
- ^ האי 'מוסיף' דקתני - אדרבי יוסי קאי
- ^ והא על כרחך אדרבי אלעזר נמי אמרה למילתיה, דעל כרחך: כיון דמכשר מקום קדושה קלה לשחוט שם, מקום קדושה חמורה לא כל שכן
- ^ הא דקשיא לן מרבי - לאו משום דרבי לא מכשיר בין האולם ולמזבח לשחיטת חטאת, אלא הכי קשיא לן
- ^ כיון דרבי נמי מכשיר לצפון שבמזרח
- ^ למה לו לשוחטו אצל האולם?
- ^ בצפון המזרחי:
- ^ סמוך לכניסתן לעזרה, דהא לאו אורח ארעא לאקרובי להיכל
- ^ ומשום דלא מכשר מקום דריסת ישראל וכהנים לשחיטת חטאת ממטי ליה להתם
- ^ אכתי תקשה לך:
- ^ דהוה מצי לאוקמי
- ^ דהוי צפון לדברי הכל
- ^ עליה
- ^ שכל עבודות של יום הכיפורים עליו, ותש כחו - להכי ממטינן ליה להתם: לפי שהוא צריך להכניס דמו להיכל ולהזות, ולא יכבד עליו משוי המזרק והדם
- ^ כי מוקמת ליה כרבי הא טעמא איכא
- ^ דכתיב (ויקרא ו ג) והרים את הדשן: בכל בקר היה נוטל מחתה מן הגחלים המאוכלות הפנימיות, ויורד ונותנה במזרחו של כבש בדרומו של מזבח, כדכתיב [שם] ושמו אצל המזבח, ושם היה נבלע במקומו; והיא היתה בכל יום ראשונה לכל העבודות
- ^ שזו - תחילת עבודת יום הוא
- ^ ולינה - בעמוד השחר תליא, דכתיב עד בקר (ויקרא כב ל)
- ^ ואת תלית טעמא משום דקדיש בתחלת עבודת יום זה
- ^ לינה זו שתועיל בקידוש שאין המים בפנינו
- ^ דגזור בה שלא תזלזל בלינה
- ^ רבי, שכשהעלו לכיור מן הבור
- ^ שהוא זמן תרומת הדשן, כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף כ.)
- ^ דמשום האי פורתא
- ^ בקידוש: דלא מסקי אינשי אדעתייהו, ודמי כמה שקידש ביום
- ^ של רבי אלעזר נכונים
- ^ במקדש ידיו בתחלת עבודת היום: דלא פסל בה לינה
- ^ ולא במי שקידש בלילה להקטיר חלבים, שהוא סוף עבודת יום אתמול
- ^ משנה היא במסכת תמיד (פרק ב מ"א) בתורם את הדשן שירד מן המזבח, והמחתה של תרומת הדשן בידו
- ^ 'מיהרו וקידשו' - להוציא את הדשן שבמקום המערכה או לסלקו לתפוח שבאמצע המזבח; והכי תנן בה התם: 'החלו מעלין באפר על גבי התפוח'; וקא סלקא דעתך בכהנים שעבדו כל הלילה קאי, ומקודשי ידים ורגלים היו, וצריכין לחזור ולקדש עכשיו שמא תמשך עבודה זו עד היום, ויפסל קידוש הלילה בלינת עמוד השחר, ויועיל להם קדוש זה של אחר קרות הגבר
- ^ להא דרבי יוחנן
- ^ בקידוש
- ^ דקתני דקידוש זה לא יפסל בעמוד השחר, אבל קידוש הלילה יפסל
- ^ שמצריכין קידוש על קידוש, ומתיר קידוש השני בקרות הגבר
- ^ אף בזה שבקרות הגבר
- ^ אף הראשון לא יפסל, ושני זה למה
- ^ שלא שימשו בלילה, ולא היו רחוצי ידים ורגלים
- ^ חוץ לעזרה
- ^ מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקדשו בכלי שרת: שאם יצאו נפסלין ביוצא
- ^ לא נבדל מעבודה
- ^ הידים בדבר שאין טומאתו מן התורה שיטמא גופו, אלא בפיגול או בנותר, ששנינו בפסחים (דף קכ:) שמטמאים את הידים
- ^ את הידים לבדן
- ^ שהושיטן לחוץ
- ^ או כיור או כלי שרת אחר דמרבינן לקמן בשמעתין כל כלי שרת לקידוש
- ^ שהרי הוקבעו לו מקום בעזרה, דכתיב (שמות ל יח) ונתת אותו [את הכיור] וגו' והתם כתיב (שמות ל יט) ורחצו... ממנו
- ^ פסול – דרחצו... ממנו כתיב, וכי איתרבו שאר כלים לקמן - דומיא דידיה איתרבו
- ^ שהן כשרין לטבילה; והוא הדין למים חיים, אלא שרוב טבילות במים מכונסין
- ^ ולא אמרינן: טבילה דבר חשוב הוא, ומהני' ליה במקום קידוש
- ^ דאי סלקא דעתך פסולה, השתא: קידש בפנים ויצא פסולה, קידש בחוץ מיבעיא? וכי יש יציאה גדולה מזו?
- ^ ומשני:
- ^ דאיצטריך ליה לתנא למיתני דפסולה
- ^ וגופיה בפנים
- ^ תניא לעיל הרי הן בקדושתן
- ^ לא תידוק מינה,
- ^ קסלקא דעתא משום היסח הדעת
- ^ דקתני אם לשהות טעון טבילה
- ^ להסך רגליו לגדולים; ודכוותיה סיפא דקתני אם לפי שעה - טעון קידוש שיצא להטיל מים; דאמרינן בסדר יומא (דף ל.) מצוה לשפשף בידו ניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה; לפיכך צריך לקדש ידיו ורגליו
- ^ בסיפא דההיא
- ^ בעבודת פרה אדומה שהיה חוץ לירושלים בהר המשחה
- ^ אלמא לא פסל יציאה בקידוש ידים ורגלים
- ^ שינויא הוא
- ^ קסלקא דעתא נטמאו ידיו ולא גופו קמיבעיא ליה
- ^ התם הוא, משום דגברא חזי לחזור וליכנס - לא מסח דעתיה ולא מיפסל קידוש בהיסח הדעת
- ^ על ידי הטבילה
- ^ מדקדק בקדושין ונזהר מליגע ידיו בדבר טינוף, ולא מסח דעתיה