ביאור:בבלי זבחים דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל דמים הניתנין על המזבח הפנימי, כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים ^[1], ואחד עשר של פר כהן משיח, ואחד עשר של פר העלם דבר של ציבור – פיגל, בין בראשונה ^[2] ובין בשניה ^[3] ובין בשלישית ^[4]; רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת; וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.'

קתני מיהא 'פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית ^[5], ופליג ^[6]!?

אמר רב יצחק בר אבין: הכא במאי עסקינן? - כגון שפיגל בשחיטה, דחד מתיר הוא ^[7].

אי הכי - מאי טעמא דרבנן?

אמר רבא: מאן 'חכמים'? - רבי אלעזר היא, דתנן [פ"יג מ"ד]: הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ – חייב; ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולן ^[8].

והאמר רבא ^[9] 'ומודה רבי אלעזר בדמים' ^[10], דתנן [יומא פ"ה מ"ז]: רבי אלעזר ורבי שמעון ^[11] אומרים: ממקום שפסק משם הוא מתחיל ^[12]!?

אלא אמר רבא: ^[13] כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית ^[14]; מהו דתימא ^[15]: אי סלקא דעתא '^[16] על דעת ראשונה הוא ^[17]' ^[18] - מיהדר פיגולי בשלישית למה לי ^[19]? - קא משמע לן ^[20].

^[21]

מתקיף לה רב אשי: מידי 'שתק' קתני?

אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן? - כגון שפיגל בראשונה ^[22] ובשניה ובשלישית ^[23]: מהו דתימא אי סלקא דעתא כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה - מהדר פיגולי בכל חדא וחדא למה לי ^[24]? - קא משמע לן ^[25].

^[26]

עמוד ב

והא 'בין בין' קתני ^[27]?

קשיא.

אמר מר [לעיל, מא,ב]: רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת ^[28]: מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו ^[29], דאמר מר ^[30] כהרצאת כשר כך הרצאת פסול: מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו - אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו, והא, כיון דחשיב ביה בפנים פסליה - כמאן דלא אדי דמי; כי הדר מדי בהיכל - מיא בעלמא הוא דקא אדי ^[31]!?

אמר רבה: משכחת לה ^[32] בארבעה פרים ובארבעה שעירים ^[33].

רבא אמר: אפילו תימא בפר אחד ושעיר אחד - לפיגולו מרצה ^[34].

'ארבעים ושלש' והא תניא 'ארבעים ושבע'?

הא כמאן דאמר מערבין לקרנות, והא כמאן דאמר אין מערבין לקרנות ^[35].

והא תניא [בתוספתא דזבחים [פ"ד מ"ד]: 'ארבעים ושמונה'?

הא כמאן דאמר '^[36] שיריים מעכבין' הא כמאן דאמר 'אין שיריים מעכבין' ^[37].

מיתיבי: במה דברים אמורים ^[38]? בקמיצה, במתן כלי, ובהילוך ^[39]; אבל בא לו להקטרה ^[40], נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה, או שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה: רבי מאיר אומר: פיגול וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.' קתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה' ופליג ^[41]!?

אימא 'כבר נתן את הלבונה במחשבה' ^[42].

חדא: דהיינו רישא ^[43]; ועוד: הא תניא ^[44] '^[45] ואחר כך ^[46]'!?

קשיא.

משנה:

ואלו דברים שאין חייבין עליהם ^[47] משום פיגול: הקומץ והקטרת והלבונה ^[48]

הערות

^ אחת למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר, וכנגדן מדם השעיר - הרי ט"ז; וכנגדן על הפרכת - הרי ל"ב; וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם כאחד מעורבין, כדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז יח) - שיהו מעורבין - הרי ל"ו; ושבע הזאות על טהרו - הרי מ"ג
^ במתנות שלפני ולפנים
^ על הפרכת
^ על מזבח הזהב
^ דמשמע לא בראשונה
^ וקאמר רבי מאיר 'פיגול', ואין כאן משום דעת ראשונה! אלא דקסבר 'מפגלין בחצי מתיר', ותיובתא דריש לקיש
^ הא דקאמר רבי מאיר 'פיגל' בשניה - פיגול כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים, וקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) 'יביא אחר' ויתחיל בהיכל, וכששחט את השני - פיגל בשחיטתו, וקאמר רבי מאיר: דההוא פר - הוי פיגול, שהרי פיגל בו בעבודה שלמה
^ דאפילו בהעלאת חוץ פוטר בשני מתירין; אלמא לאו עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה, ואע"ג דהקטרת כזית הוה הקטרה, כדקתני התם: 'וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב' - אפילו לרבי אלעזר - מיהו היכא דלא גמר עבודה הוא - לא חשיב לה לחיובי עליה בחוץ, הכא נמי: אף על גב דשחיטה - עבודה שלמה היא, כיון שאין העבודה נגמרה בשעיר זה לבדו, שאינו בא אלא להשלים, ועבודה אחת היא שנעשית בשתים ושלש שחיטות - אין השחיטה חשובות לפגל
^ לקמן בפרק 'השוחט' (פ"יג, מ"ו, דף קי.), דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ – חייב, ולא פליג רבי אלעזר, ואמר רבא עלה בגמרא:
^ שאם נותן במתנה אחת מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה – חייב, ואף על פי שכולן עבודה אחת הן לעכב, ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה - דומיא דקומץ או לבונה – חייב: הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא: שאם נתן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם - מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לרבי אלעזר
^ פליגי אתנא קמא, דאמר 'נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה, הואיל ולא גמר אותה כפרה; רבי אלעזר ורבי שמעון
^ אלמא עבודה היא; ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית - לא מיבעיא בשחיטה דהוה פיגול, אלא אפילו פיגל במתנה אחת לרבי אליעזר פיגול היא
^ לעולם - בשפיגל בהזאות, ודקשיא לך 'קתני פיגל בשניה או בשלישית', וקסלקא דעתא דבראשונה שתק, וקאמר רבי מאיר 'פיגול' - לא היא: דהכא במאי עסקינן:
^ ולעולם טעמא דרבי מאיר משום דקסבר שתיקה השניה - על דעת מחשבה הראשונה נעשית, כריש לקיש
^ אמרינן
^ כל העושה-
^ עושה
^ דמהו דתימא: אי על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה, אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה
^ כלומר: האי דנקט 'חזר ופיגל בשלישית' - רבותא אשמעינן: דאף על גב דחזר ופיגל בשלישית - אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה
^ דלא אמרינן הכי
^ וגירסא הכתוב בספרים, דאמרינן אי ס"ד כו' - לא שייך למיגרס הכא הכי: דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש, דאמר: טעם דרבי מאיר משום דעת ראשונה הוא, ואם תאמר: האי 'אם סלקא דעתא' - אליבא דרבנן נקט, למימר טעמא דרבנן, משום הכי הוא - לאו מילתא הוא, דהא לריש לקיש - אליבא דרבנן אפילו לא חזר ופיגל בשלישית - לית להו לרבנן 'על דעת ראשונה עושה'! ובמנחות (דף טז.) - הוא דגרסינן לה הכי: דהתם לרב אותיבנה מהא מתני', דאוקי פלוגתייהו בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה, ובמפגלים בחצי מתיר פליגי, אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה - אפילו רבנן מודו דפיגל, דאמרינן 'על דעת ראשונה עשה', ואותיבנא מהא דקתני 'בין בראשונה' ומשמע לא בשניה, וקאמרי רבנן 'לא פיגל', ושני רבא אליביה: כגון שחזר ופיגל בשלישית, דאמרינן 'אי ס"ד על דעת ראשונה'.
^ והוציא פיגול בשפתיו
^ וברביעית – דהיינו בהזאות - לא פיגל, כדקתני בהדיא 'בין בראשונה כו', ולא קתני 'רביעית'; ובהזאות של טיהרו שתיק; ולעולם טעמא דרבי מאיר משום דעת ראשונה הוא, ורבותא אשמעינן: דאף על פי שלא שתק אלא בזו - אמרינן 'על דעת ראשונה עשאה'
^ למה לא שתק בשניה ובשלישית, ויעשה על דעת ראשונה
^ דלא אמרינן הכי
^ 'ועוד' לא גרסינן.
^ דמשמע או בזו או בזו
^ אמאן דמהדר לאוקומי טעמא דרבי מאיר משום מפגלין בחצי מתיר קפריך: נהי נמי דבעלמא בקומץ ולבונה איכא למימר 'מפגלין בחצי מתיר' אלא בחצי זריקה היכי אמר רבי מאיר 'פיגל'
^ שתיכלנה עבודותיו
^ בפרק שני (לעיל דף כח:)
^ ונמצא שלא זרק דמו: דהא 'מתנה אחת מהן מעכבת': דבשלמא מפגל בשחיטה: אף על גב דפסליה והדר זרק ליה או במחשבה או בשתיקה, כיון דפיגל בעבודה אחת, ושוב לא הוציא בו מחשבת פסול אחר, אף על פי שזריקת דמו - פסול הוא, כיון דרבי רחמנא פיגול בשחיטה, כדאמרן בפרק ראשון (לעיל יג.): בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר על כרחך בהכי אמר רחמנא לפגול וזריקה זו: כמו שהיא מרצה לפיגולו; וכן לרבנן, דבעו מחשבה בכוליה זריקה; ולמאן דמוקי נמי טעם דרבי מאיר משום דעת ראשונה, ופיגל בכל העבודה - בכהאי גוונא אמר רחמנא לפגול - דלא משכחת לפגול בזריקה אלא בהכי! אלא למאן דאמר: טעמיה משום חצי מתיר - אין כאן זריקה, כיון דלא גמרה במחשבת פיגול ועשה סופה לדעת כשרה, זיל הכא חצי עבודה היא וזיל הכא חצי עבודה היא
^ הא דקאמר רבי מאיר 'פיגול'
^ פיגל בין הבדים בכל מתנותיו, ונשפך הדם, ושחט אחר, והזה על הפרכת ואחד על הקרנות ואחד לטיהרו של מזבח; וכיון דקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) כולן כפרה בפני עצמן, ואי עבדינהו כהלכתן - מתכשרה עבודה בהכי אפילו לרבנן, דפליגי אדרבי שמעון ורבי אלעזר לעיל בנשפך הדם באמצע המתנות - בהא מודו דאין צריך לחזור ולהזות במקום שגמר כל הזאותיו, כדאמרינן התם; הלכך: הכא נמי פיגל, שהרי קרבו מתיריו של כל אחד, ונגמרה העבודה בחבירו; אבל בפר אחד - מודה רבי מאיר דלא פיגל, משום דלא גמר זריקה מעולם
^ כי היכי דאם חשב בשחיטה קרי לה לזריקת דם הפסול הזה 'קרבו מתיריו' לרצות לפיגולו, כי חשב ליה בחצי זריקה נמי, ושתק בחציה, כל זמן שלא עירב במחשבה אחרת - הוי ריצוי לפיגול
^ פלונתא דרבי יאשיה ורבי יונתן היא (יומא דף נז:) במתן הקרנות: ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז יח): חד אומר שיהו מעורבין, וחד אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו; והא דקתני 'ארבעים ושבע' - כמאן דאמר אין מערבין את הדמים למתן קרנות, והוו להו תמניא
^ שפיכת
^ ופלוגתא דרבי עקיבא ורבי יהודה היא (לעיל דף מ.) אם כלה כפר כו'
^ שהמנחה נפגלה בעבודה אחת
^ שאין שם אלא עבודת מתיר אחד, שאין קמיצה ומתן כלי והילוך בלבונה; דהילוך - במנחות (דף טז.) מפרש ליה דלא שייך בלבונה
^ שהיא עבודת שני מתיריו
^ אלמא אפילו ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה קאמר רבי מאיר 'פיגל'; אלמא מפגלין בחצי מתיר, ותיובתא דריש לקיש
^ הלכך שניה שבשתיקה - על דעת ראשונה עושה
^ גירסת רש"י: דהיינו קמייתא: דראשון במחשבה - הא תנא ליה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה למה לי למיהדר למיתני או את הקומץ בשתיקה וכבר נתנה לבונה במחשבה? מה לי להקדים קומץ מה לי לבונה?
^ בברייתא אחריתי
^ או שנתן את הקומץ בשתיקה
^ נתן לבונה במחשבה
^ כרת באכילתן
^ אם קימץ לאכול שירים למחר ונתפגלה המנחה - אין האוכל את הקומץ בכרת, שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים, והקומץ - אין אחר מתירו, כי הוא מתיר את המנחה; וכן לבונה וכן כולם

[1] אחת למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר, וכנגדן מדם השעיר - הרי ט"ז; וכנגדן על הפרכת - הרי ל"ב; וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם כאחד מעורבין, כדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז יח) - שיהו מעורבין - הרי ל"ו; ושבע הזאות על טהרו - הרי מ"ג

[2] במתנות שלפני ולפנים

[3] על הפרכת

[4] על מזבח הזהב

[5] דמשמע לא בראשונה

[6] וקאמר רבי מאיר 'פיגול', ואין כאן משום דעת ראשונה! אלא דקסבר 'מפגלין בחצי מתיר', ותיובתא דריש לקיש

[7] הא דקאמר רבי מאיר 'פיגל' בשניה - פיגול כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים, וקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) 'יביא אחר' ויתחיל בהיכל, וכששחט את השני - פיגל בשחיטתו, וקאמר רבי מאיר: דההוא פר - הוי פיגול, שהרי פיגל בו בעבודה שלמה

[8] דאפילו בהעלאת חוץ פוטר בשני מתירין; אלמא לאו עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה, ואע"ג דהקטרת כזית הוה הקטרה, כדקתני התם: 'וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב' - אפילו לרבי אלעזר - מיהו היכא דלא גמר עבודה הוא - לא חשיב לה לחיובי עליה בחוץ, הכא נמי: אף על גב דשחיטה - עבודה שלמה היא, כיון שאין העבודה נגמרה בשעיר זה לבדו, שאינו בא אלא להשלים, ועבודה אחת היא שנעשית בשתים ושלש שחיטות - אין השחיטה חשובות לפגל

[9] לקמן בפרק 'השוחט' (פ"יג, מ"ו, דף קי.), דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ – חייב, ולא פליג רבי אלעזר, ואמר רבא עלה בגמרא:

[10] שאם נותן במתנה אחת מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה – חייב, ואף על פי שכולן עבודה אחת הן לעכב, ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה - דומיא דקומץ או לבונה – חייב: הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא: שאם נתן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם - מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לרבי אלעזר

[11] פליגי אתנא קמא, דאמר 'נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה, הואיל ולא גמר אותה כפרה; רבי אלעזר ורבי שמעון

[12] אלמא עבודה היא; ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית - לא מיבעיא בשחיטה דהוה פיגול, אלא אפילו פיגל במתנה אחת לרבי אליעזר פיגול היא

[13] לעולם - בשפיגל בהזאות, ודקשיא לך 'קתני פיגל בשניה או בשלישית', וקסלקא דעתא דבראשונה שתק, וקאמר רבי מאיר 'פיגול' - לא היא: דהכא במאי עסקינן:

[14] ולעולם טעמא דרבי מאיר משום דקסבר שתיקה השניה - על דעת מחשבה הראשונה נעשית, כריש לקיש

[15] אמרינן

[16] כל העושה-

[17] עושה

[18] דמהו דתימא: אי על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה, אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה

[19] כלומר: האי דנקט 'חזר ופיגל בשלישית' - רבותא אשמעינן: דאף על גב דחזר ופיגל בשלישית - אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה

[20] דלא אמרינן הכי

[21] וגירסא הכתוב בספרים, דאמרינן אי ס"ד כו' - לא שייך למיגרס הכא הכי: דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש, דאמר: טעם דרבי מאיר משום דעת ראשונה הוא, ואם תאמר: האי 'אם סלקא דעתא' - אליבא דרבנן נקט, למימר טעמא דרבנן, משום הכי הוא - לאו מילתא הוא, דהא לריש לקיש - אליבא דרבנן אפילו לא חזר ופיגל בשלישית - לית להו לרבנן 'על דעת ראשונה עושה'! ובמנחות (דף טז.) - הוא דגרסינן לה הכי: דהתם לרב אותיבנה מהא מתני', דאוקי פלוגתייהו בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה, ובמפגלים בחצי מתיר פליגי, אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה - אפילו רבנן מודו דפיגל, דאמרינן 'על דעת ראשונה עשה', ואותיבנא מהא דקתני 'בין בראשונה' ומשמע לא בשניה, וקאמרי רבנן 'לא פיגל', ושני רבא אליביה: כגון שחזר ופיגל בשלישית, דאמרינן 'אי ס"ד על דעת ראשונה'.

[22] והוציא פיגול בשפתיו

[23] וברביעית – דהיינו בהזאות - לא פיגל, כדקתני בהדיא 'בין בראשונה כו', ולא קתני 'רביעית'; ובהזאות של טיהרו שתיק; ולעולם טעמא דרבי מאיר משום דעת ראשונה הוא, ורבותא אשמעינן: דאף על פי שלא שתק אלא בזו - אמרינן 'על דעת ראשונה עשאה'

[24] למה לא שתק בשניה ובשלישית, ויעשה על דעת ראשונה

[25] דלא אמרינן הכי

[26] 'ועוד' לא גרסינן.

[27] דמשמע או בזו או בזו

[28] אמאן דמהדר לאוקומי טעמא דרבי מאיר משום מפגלין בחצי מתיר קפריך: נהי נמי דבעלמא בקומץ ולבונה איכא למימר 'מפגלין בחצי מתיר' אלא בחצי זריקה היכי אמר רבי מאיר 'פיגל'

[29] שתיכלנה עבודותיו

[30] בפרק שני (לעיל דף כח:)

[31] ונמצא שלא זרק דמו: דהא 'מתנה אחת מהן מעכבת': דבשלמא מפגל בשחיטה: אף על גב דפסליה והדר זרק ליה או במחשבה או בשתיקה, כיון דפיגל בעבודה אחת, ושוב לא הוציא בו מחשבת פסול אחר, אף על פי שזריקת דמו - פסול הוא, כיון דרבי רחמנא פיגול בשחיטה, כדאמרן בפרק ראשון (לעיל יג.): בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר על כרחך בהכי אמר רחמנא לפגול וזריקה זו: כמו שהיא מרצה לפיגולו; וכן לרבנן, דבעו מחשבה בכוליה זריקה; ולמאן דמוקי נמי טעם דרבי מאיר משום דעת ראשונה, ופיגל בכל העבודה - בכהאי גוונא אמר רחמנא לפגול - דלא משכחת לפגול בזריקה אלא בהכי! אלא למאן דאמר: טעמיה משום חצי מתיר - אין כאן זריקה, כיון דלא גמרה במחשבת פיגול ועשה סופה לדעת כשרה, זיל הכא חצי עבודה היא וזיל הכא חצי עבודה היא

[32] הא דקאמר רבי מאיר 'פיגול'

[33] פיגל בין הבדים בכל מתנותיו, ונשפך הדם, ושחט אחר, והזה על הפרכת ואחד על הקרנות ואחד לטיהרו של מזבח; וכיון דקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) כולן כפרה בפני עצמן, ואי עבדינהו כהלכתן - מתכשרה עבודה בהכי אפילו לרבנן, דפליגי אדרבי שמעון ורבי אלעזר לעיל בנשפך הדם באמצע המתנות - בהא מודו דאין צריך לחזור ולהזות במקום שגמר כל הזאותיו, כדאמרינן התם; הלכך: הכא נמי פיגל, שהרי קרבו מתיריו של כל אחד, ונגמרה העבודה בחבירו; אבל בפר אחד - מודה רבי מאיר דלא פיגל, משום דלא גמר זריקה מעולם

[34] כי היכי דאם חשב בשחיטה קרי לה לזריקת דם הפסול הזה 'קרבו מתיריו' לרצות לפיגולו, כי חשב ליה בחצי זריקה נמי, ושתק בחציה, כל זמן שלא עירב במחשבה אחרת - הוי ריצוי לפיגול

[35] פלונתא דרבי יאשיה ורבי יונתן היא (יומא דף נז:) במתן הקרנות: ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז יח): חד אומר שיהו מעורבין, וחד אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו; והא דקתני 'ארבעים ושבע' - כמאן דאמר אין מערבין את הדמים למתן קרנות, והוו להו תמניא

[36] שפיכת

[37] ופלוגתא דרבי עקיבא ורבי יהודה היא (לעיל דף מ.) אם כלה כפר כו'

[38] שהמנחה נפגלה בעבודה אחת

[39] שאין שם אלא עבודת מתיר אחד, שאין קמיצה ומתן כלי והילוך בלבונה; דהילוך - במנחות (דף טז.) מפרש ליה דלא שייך בלבונה

[40] שהיא עבודת שני מתיריו

[41] אלמא אפילו ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה קאמר רבי מאיר 'פיגל'; אלמא מפגלין בחצי מתיר, ותיובתא דריש לקיש

[42] הלכך שניה שבשתיקה - על דעת ראשונה עושה

[43] גירסת רש"י: דהיינו קמייתא: דראשון במחשבה - הא תנא ליה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה למה לי למיהדר למיתני או את הקומץ בשתיקה וכבר נתנה לבונה במחשבה? מה לי להקדים קומץ מה לי לבונה?

[44] בברייתא אחריתי

[45] או שנתן את הקומץ בשתיקה

[46] נתן לבונה במחשבה

[47] כרת באכילתן

[48] אם קימץ לאכול שירים למחר ונתפגלה המנחה - אין האוכל את הקומץ בכרת, שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים, והקומץ - אין אחר מתירו, כי הוא מתיר את המנחה; וכן לבונה וכן כולם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]