ביאור:בבלי זבחים דף מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל דמים הניתנין על המזבח הפנימי, כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים [1], ואחד עשר של פר כהן משיח, ואחד עשר של פר העלם דבר של ציבור – פיגל, בין בראשונה [2] ובין בשניה [3] ובין בשלישית [4]; רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת; וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.'

קתני מיהא 'פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית [5], ופליג [6]!?

אמר רב יצחק בר אבין: הכא במאי עסקינן? - כגון שפיגל בשחיטה, דחד מתיר הוא [7].

אי הכי - מאי טעמא דרבנן?

אמר רבא: מאן 'חכמים'? - רבי אלעזר היא, דתנן [פ"יג מ"ד]: הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ – חייב; ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולן [8].

והאמר רבא [9] 'ומודה רבי אלעזר בדמים' [10], דתנן [יומא פ"ה מ"ז]: רבי אלעזר ורבי שמעון [11] אומרים: ממקום שפסק משם הוא מתחיל [12]!?

אלא אמר רבא: [13] כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית [14]; מהו דתימא [15]: אי סלקא דעתא '[16] על דעת ראשונה הוא [17]' [18] - מיהדר פיגולי בשלישית למה לי [19]? - קא משמע לן [20].

[21]

מתקיף לה רב אשי: מידי 'שתק' קתני?

אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן? - כגון שפיגל בראשונה [22] ובשניה ובשלישית [23]: מהו דתימא אי סלקא דעתא כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה - מהדר פיגולי בכל חדא וחדא למה לי [24]? - קא משמע לן [25].

[26]


עמוד ב

והא 'בין בין' קתני [27]?

קשיא.

אמר מר [לעיל, מא,ב]: רבי מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת [28]: מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו [29], דאמר מר [30] כהרצאת כשר כך הרצאת פסול: מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו - אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו, והא, כיון דחשיב ביה בפנים פסליה - כמאן דלא אדי דמי; כי הדר מדי בהיכל - מיא בעלמא הוא דקא אדי [31]!?

אמר רבה: משכחת לה [32] בארבעה פרים ובארבעה שעירים [33].

רבא אמר: אפילו תימא בפר אחד ושעיר אחד - לפיגולו מרצה [34].

'ארבעים ושלש' והא תניא 'ארבעים ושבע'?

הא כמאן דאמר מערבין לקרנות, והא כמאן דאמר אין מערבין לקרנות [35].

והא תניא [בתוספתא דזבחים [פ"ד מ"ד]: 'ארבעים ושמונה'?

הא כמאן דאמר '[36] שיריים מעכבין' הא כמאן דאמר 'אין שיריים מעכבין' [37].

מיתיבי: במה דברים אמורים [38]? בקמיצה, במתן כלי, ובהילוך [39]; אבל בא לו להקטרה [40], נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה, או שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה: רבי מאיר אומר: פיגול וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.' קתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה' ופליג [41]!?

אימא 'כבר נתן את הלבונה במחשבה' [42].

חדא: דהיינו רישא [43]; ועוד: הא תניא [44] '[45] ואחר כך [46]'!?

קשיא.

משנה:

ואלו דברים שאין חייבין עליהם [47] משום פיגול: הקומץ והקטרת והלבונה [48]

הערות[עריכה]

  1. ^ אחת למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר, וכנגדן מדם השעיר - הרי ט"ז; וכנגדן על הפרכת - הרי ל"ב; וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם כאחד מעורבין, כדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז יח) - שיהו מעורבין - הרי ל"ו; ושבע הזאות על טהרו - הרי מ"ג
  2. ^ במתנות שלפני ולפנים
  3. ^ על הפרכת
  4. ^ על מזבח הזהב
  5. ^ דמשמע לא בראשונה
  6. ^ וקאמר רבי מאיר 'פיגול', ואין כאן משום דעת ראשונה! אלא דקסבר 'מפגלין בחצי מתיר', ותיובתא דריש לקיש
  7. ^ הא דקאמר רבי מאיר 'פיגל' בשניה - פיגול כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים, וקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) 'יביא אחר' ויתחיל בהיכל, וכששחט את השני - פיגל בשחיטתו, וקאמר רבי מאיר: דההוא פר - הוי פיגול, שהרי פיגל בו בעבודה שלמה
  8. ^ דאפילו בהעלאת חוץ פוטר בשני מתירין; אלמא לאו עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה, ואע"ג דהקטרת כזית הוה הקטרה, כדקתני התם: 'וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב' - אפילו לרבי אלעזר - מיהו היכא דלא גמר עבודה הוא - לא חשיב לה לחיובי עליה בחוץ, הכא נמי: אף על גב דשחיטה - עבודה שלמה היא, כיון שאין העבודה נגמרה בשעיר זה לבדו, שאינו בא אלא להשלים, ועבודה אחת היא שנעשית בשתים ושלש שחיטות - אין השחיטה חשובות לפגל
  9. ^ לקמן בפרק 'השוחט' (פ"יג, מ"ו, דף קי.), דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ – חייב, ולא פליג רבי אלעזר, ואמר רבא עלה בגמרא:
  10. ^ שאם נותן במתנה אחת מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה – חייב, ואף על פי שכולן עבודה אחת הן לעכב, ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה - דומיא דקומץ או לבונה – חייב: הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא: שאם נתן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם - מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לרבי אלעזר
  11. ^ פליגי אתנא קמא, דאמר 'נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה, הואיל ולא גמר אותה כפרה; רבי אלעזר ורבי שמעון
  12. ^ אלמא עבודה היא; ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית - לא מיבעיא בשחיטה דהוה פיגול, אלא אפילו פיגל במתנה אחת לרבי אליעזר פיגול היא
  13. ^ לעולם - בשפיגל בהזאות, ודקשיא לך 'קתני פיגל בשניה או בשלישית', וקסלקא דעתא דבראשונה שתק, וקאמר רבי מאיר 'פיגול' - לא היא: דהכא במאי עסקינן:
  14. ^ ולעולם טעמא דרבי מאיר משום דקסבר שתיקה השניה - על דעת מחשבה הראשונה נעשית, כריש לקיש
  15. ^ אמרינן
  16. ^ כל העושה-
  17. ^ עושה
  18. ^ דמהו דתימא: אי על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה, אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה
  19. ^ כלומר: האי דנקט 'חזר ופיגל בשלישית' - רבותא אשמעינן: דאף על גב דחזר ופיגל בשלישית - אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה
  20. ^ דלא אמרינן הכי
  21. ^ וגירסא הכתוב בספרים, דאמרינן אי ס"ד כו' - לא שייך למיגרס הכא הכי: דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש, דאמר: טעם דרבי מאיר משום דעת ראשונה הוא, ואם תאמר: האי 'אם סלקא דעתא' - אליבא דרבנן נקט, למימר טעמא דרבנן, משום הכי הוא - לאו מילתא הוא, דהא לריש לקיש - אליבא דרבנן אפילו לא חזר ופיגל בשלישית - לית להו לרבנן 'על דעת ראשונה עושה'! ובמנחות (דף טז.) - הוא דגרסינן לה הכי: דהתם לרב אותיבנה מהא מתני', דאוקי פלוגתייהו בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה, ובמפגלים בחצי מתיר פליגי, אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה - אפילו רבנן מודו דפיגל, דאמרינן 'על דעת ראשונה עשה', ואותיבנא מהא דקתני 'בין בראשונה' ומשמע לא בשניה, וקאמרי רבנן 'לא פיגל', ושני רבא אליביה: כגון שחזר ופיגל בשלישית, דאמרינן 'אי ס"ד על דעת ראשונה'.
  22. ^ והוציא פיגול בשפתיו
  23. ^ וברביעית – דהיינו בהזאות - לא פיגל, כדקתני בהדיא 'בין בראשונה כו', ולא קתני 'רביעית'; ובהזאות של טיהרו שתיק; ולעולם טעמא דרבי מאיר משום דעת ראשונה הוא, ורבותא אשמעינן: דאף על פי שלא שתק אלא בזו - אמרינן 'על דעת ראשונה עשאה'
  24. ^ למה לא שתק בשניה ובשלישית, ויעשה על דעת ראשונה
  25. ^ דלא אמרינן הכי
  26. ^ 'ועוד' לא גרסינן.
  27. ^ דמשמע או בזו או בזו
  28. ^ אמאן דמהדר לאוקומי טעמא דרבי מאיר משום מפגלין בחצי מתיר קפריך: נהי נמי דבעלמא בקומץ ולבונה איכא למימר 'מפגלין בחצי מתיר' אלא בחצי זריקה היכי אמר רבי מאיר 'פיגל'
  29. ^ שתיכלנה עבודותיו
  30. ^ בפרק שני (לעיל דף כח:)
  31. ^ ונמצא שלא זרק דמו: דהא 'מתנה אחת מהן מעכבת': דבשלמא מפגל בשחיטה: אף על גב דפסליה והדר זרק ליה או במחשבה או בשתיקה, כיון דפיגל בעבודה אחת, ושוב לא הוציא בו מחשבת פסול אחר, אף על פי שזריקת דמו - פסול הוא, כיון דרבי רחמנא פיגול בשחיטה, כדאמרן בפרק ראשון (לעיל יג.): בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר על כרחך בהכי אמר רחמנא לפגול וזריקה זו: כמו שהיא מרצה לפיגולו; וכן לרבנן, דבעו מחשבה בכוליה זריקה; ולמאן דמוקי נמי טעם דרבי מאיר משום דעת ראשונה, ופיגל בכל העבודה - בכהאי גוונא אמר רחמנא לפגול - דלא משכחת לפגול בזריקה אלא בהכי! אלא למאן דאמר: טעמיה משום חצי מתיר - אין כאן זריקה, כיון דלא גמרה במחשבת פיגול ועשה סופה לדעת כשרה, זיל הכא חצי עבודה היא וזיל הכא חצי עבודה היא
  32. ^ הא דקאמר רבי מאיר 'פיגול'
  33. ^ פיגל בין הבדים בכל מתנותיו, ונשפך הדם, ושחט אחר, והזה על הפרכת ואחד על הקרנות ואחד לטיהרו של מזבח; וכיון דקיימא לן בסדר יומא (דף ס.) כולן כפרה בפני עצמן, ואי עבדינהו כהלכתן - מתכשרה עבודה בהכי אפילו לרבנן, דפליגי אדרבי שמעון ורבי אלעזר לעיל בנשפך הדם באמצע המתנות - בהא מודו דאין צריך לחזור ולהזות במקום שגמר כל הזאותיו, כדאמרינן התם; הלכך: הכא נמי פיגל, שהרי קרבו מתיריו של כל אחד, ונגמרה העבודה בחבירו; אבל בפר אחד - מודה רבי מאיר דלא פיגל, משום דלא גמר זריקה מעולם
  34. ^ כי היכי דאם חשב בשחיטה קרי לה לזריקת דם הפסול הזה 'קרבו מתיריו' לרצות לפיגולו, כי חשב ליה בחצי זריקה נמי, ושתק בחציה, כל זמן שלא עירב במחשבה אחרת - הוי ריצוי לפיגול
  35. ^ פלונתא דרבי יאשיה ורבי יונתן היא (יומא דף נז:) במתן הקרנות: ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז יח): חד אומר שיהו מעורבין, וחד אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו; והא דקתני 'ארבעים ושבע' - כמאן דאמר אין מערבין את הדמים למתן קרנות, והוו להו תמניא
  36. ^ שפיכת
  37. ^ ופלוגתא דרבי עקיבא ורבי יהודה היא (לעיל דף מ.) אם כלה כפר כו'
  38. ^ שהמנחה נפגלה בעבודה אחת
  39. ^ שאין שם אלא עבודת מתיר אחד, שאין קמיצה ומתן כלי והילוך בלבונה; דהילוך - במנחות (דף טז.) מפרש ליה דלא שייך בלבונה
  40. ^ שהיא עבודת שני מתיריו
  41. ^ אלמא אפילו ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה קאמר רבי מאיר 'פיגל'; אלמא מפגלין בחצי מתיר, ותיובתא דריש לקיש
  42. ^ הלכך שניה שבשתיקה - על דעת ראשונה עושה
  43. ^ גירסת רש"י: דהיינו קמייתא: דראשון במחשבה - הא תנא ליה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה למה לי למיהדר למיתני או את הקומץ בשתיקה וכבר נתנה לבונה במחשבה? מה לי להקדים קומץ מה לי לבונה?
  44. ^ בברייתא אחריתי
  45. ^ או שנתן את הקומץ בשתיקה
  46. ^ נתן לבונה במחשבה
  47. ^ כרת באכילתן
  48. ^ אם קימץ לאכול שירים למחר ונתפגלה המנחה - אין האוכל את הקומץ בכרת, שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים, והקומץ - אין אחר מתירו, כי הוא מתיר את המנחה; וכן לבונה וכן כולם