ביאור:בבלי זבחים דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא פרה, דטמויי מטמינן ליה [1], דתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה, ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין, שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית [2]- שמע מינה לא פסלה בה טומאה!

שאני פרה, הואיל דטבול יום לא פסיל בה [3].

אי הכי למה לי דמקדש [4]?

כעין עבודה בעינן.

איבעיא להו: מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור [5]? (שמות ל יט) [ורחצו אהרן ובניו] ממנו [את ידיהם ואת רגליהם] אמר רחמנא, ולא בתוכו? או דלמא אפילו בתוכו?

אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע: או שטבל במי מערה ועבד - עבודתו פסולה הא מי כיור - דומיא דמי מערה [6], ועבד עבודתו כשרה?

לא! מי מערה איצטריכא ליה [7]: שלא תאמר כל גופו טובל בהן, ידיו ורגליו לא כל שכן [8]? - [9]!

[הגמרא חוזרת למחלוקת רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון בפסלות מי כיור:]

אמר רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלין למתירין כמתירין [10] לאברים [11] - כאברים [12];

רב חסדא אמר: אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד השחר, כאברין [13];

ורבי יוחנן אמר: כיור - כיון ששקעו [14] - שוב אין מעלהו [15].

למימרא דלעבודת לילה [16] נמי לא חזי? והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משמיה דאילפא: כיור שלא שקעו מבערב - מקדש ממנו לעבודת לילה, ולמחר אינו מקדש' [17]!?

מאי 'אינו מעלהו' נמי דקאמר [18]? - לעבודת יום [19], אבל לעבודת לילה חזי.

אי הכי - היינו דרבי חייא בר יוסף [20]!?


עמוד ב

איכא בינייהו גזירת שיקוע [21].

והאמר רבי יוחנן [(לעיל כ,א)] 'קידש ידיו לתרומת הדשן - למחר אין צריך לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה' [22]! בשלמא לרבא, דמוקים [23] לההיא [24] כרבי אלעזר ברבי שמעון [25] - הא [26] כרבי [27]; אלא לאביי, דמוקים לה כרבי, קשיא דרבי אדרבי [28]!: מאי שנא התם דמשקע ליה [29] ומאי שנא הכא דלא משקע ליה?

דמסלק ליה והדר משקע ליה [30].

אי הכי [31] 'למחר אינו מקדש' [32]? אמאי [33]?

[34] 'אין צריך לקדש' [35].

למימרא דלמתירין מיחזא חזי.

[36] היינו דרב חסדא?

איכא בינייהו מצות שיקוע [37].

מיתיבי [38] 'לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד ששומעים קול של עץ; שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרים "הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור" [39]'; מאי [40]? לאו דמסלק ליה [41]? אלמא משקע ליה [42]!

לא, דמשקע ליה [43].

אי דמשקע ליה - מי משתמע קליה [44]?

[45] משקע ליה בגילגלא [46]

לישנא אחרינא: דמשקע ליה בחומרתיה [47] כי כי היכי דלישתמע קליה, ולשמעי, וליתי.

והא הוה גביני [48] כרוז [49]!?

בי תרי היכרי הוו עבדי [50]; דשמע מהאי אתי, ושמע מהאי אתי.

גופא: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו - אין מקדשין בו, שנאמר (שמות מ לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו [את ידיהם ואת רגליהם].

מיתיבי: כל הכלים מקדשין [51], בין שיש בהן רביעית

הערות[עריכה]

  1. ^ אחר קידוש זה
  2. ^ וטבילה זו - בהר המשחה היתה, והכי תנן לה במסכת פרה (פ"ג מ"ו); ואחר טבילתו מיד הוא מסדר מערכתה, ושורפה; אלמא: אחר הקידוש הזה היתה
  3. ^ יש חסרון בספרים, ונראה לי הגירסא הכי: 'שאני פרה, הואיל וטבול יום כשר בה - טומאה לא פסלה בקידוש שלה'
  4. ^ הואיל ואין קידוש כשאר קידוש עבודה
  5. ^ שיכניס ידיו ורגליו בתוכו
  6. ^ והיכי דמי? - כגון שנכנס לתוכו
  7. ^ כלומר: לעולם דכוותיה בכיור נמי פסול, והאי דנקט מי מערה – איצטריך
  8. ^ סלקא דעתא אמינא: הואיל וטבילה מעלייתא היא - עדיפא היא מכיור, שהן שאובין; וקידוש אין כאן וטבילה אין כאן, אבל הכא - טבילה איכא
  9. ^ קמשמע לן
  10. ^ לפי זמן עבודה שהקידוש צריך לה - הוי זמן מימיו ליפסל: אם עבודת מתיר הוא, כגון עבודת דם או קמצים, שנפסלים בבא הלילה עליהם, כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (לקמן דף נו.): מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו' - מי כיור נפסלין בשקיעת החמה: אם לא נשקע הכיור בבור לפני שקיעת החמה - נפסלים מימיו לקדש עוד מהם לצורך עבודת יום מחר, אפילו שיקעו קודם עמוד השחר העושה לינה בכל מקום - אינו מועיל לו, שלפי עבודתו הוא חשובו; וכן אם שקעו לפני שקיעת החמה והעלהו בלילה, מכיון שמצאו הלילה שעה אחת חוץ לבור - נפסלו מימיו לעבודת היום
  11. ^ לקדש מהן לעבודת הקטר חלבים
  12. ^ נפסלין בעמוד השחר, כמו שאברים נפסלין בלינת עמוד השחר, כדכתיב עד בקר, אבל כל הלילה - כשרין לקדש מהן לעבודת לילה, ואם היו משוקעין כל הלילה והעלן בעמוד השחר- נפסלין בכך [שטמ"ק אות יב]
  13. ^ כשם שאין האברים נפסלין אלא בעמוד השחר - אף כל לינות: אין פוסלות בשום קדושה אלא בעמוד השחר
  14. ^ בבור, כדרך מצותו: סמוך לשקיעת החמה
  15. ^ כל הלילה; וקסלקא דעתא דאפילו לעבודת הלילה קאמר רבי יוחנן דמיפסל בה העלאתו, ואתרוייהו פליג
  16. ^ הקטר חלבים
  17. ^ קסלקא דעתא ד'אסור לקדש הימנו' קאמר: שנפסל בשקיעת החמה לעבודת יום; אלמא כולה כרבי חייא סבירא ליה
  18. ^ רבי יוחנן לעיל
  19. ^ משום פסול עבודת יום קאמר לה: שלא יפסלו מימיו לעבודת יום; וקא סלקא דעתך השתא שהעלאת הלילה תפסלם לעבודת מחר, כרבי חייא
  20. ^ מאי 'אינו מעלהו' דקאמר רבי יוחנן עלה דרבי חייא ודרב חסדא? מאי אתא למימר? הא רבי חייא נמי הכי קאמר
  21. ^ כלומר: הא דאוקים 'אין מעלהו' דרבי יוחנן משום פסול עבודת יום - לא כדקסלקא דעתן שיהא הלילה פוסלו לעבודת היום כרבי חייא, אלא שמא לא יחזור וישקענו ונמצא עמוד השחר פוסלו לעבודת מחר ולעולם! והיינו דלא נקט רבי יוחנן לישנא ד'פסולה' אלא לשון 'איסור העלאה': שלא יגרמו להן ליפסל, דכיון דקדש להו בכלי שרת - מצוה לשמרן כשאר קדשים, ומיהו בהעלאה - לא מיפסיל; ולקמן פריך: היינו דרב חסדא, דאמר 'לילה לא פסיל אלא עמוד השחר פוסל'! ורבי חייא לא אסר ליה להעלותו משום גזירת שיקוע, אלא: דבהעלותו - נפסל מיד לעבודת מחר; הלכך נקט לשון 'נפסלין'
  22. ^ אלמא דלאחר שמעלהו לקדש לתרומת הדשן לא הצריך לחזור ולשקעו, ובשלמא העלאתו לא קשיא לן: דלא סגי בלאו קידוש זה שזכה לפייס של תרומת הדשן, ולגזירת שיקוע ליכא למיחש: דכיון שמצאו משוקע והעלהו ועכשיו הגיע הזמן הסמוך לפסולו - לא פשע ביה, והדר משקע ליה, ולא דמי למעלהו בלילה שמניחו לקדש בו כהנים הבאים תמיד להקטיר, ואתי למיפשע ביה; אלא הא קשיא לך דלא איירי בה רבי יוחנן במצות שיקוע ולא אמר לאחר תרומת הדשן חוזר ומשקעו
  23. ^ לעיל
  24. ^ הא מילתא דרבי יוחנן
  25. ^ דאמר 'אין לינה מועלת בקידוש', איכא למימר דמשום הכי לא חש לשיקועו: דקסבר רבי אלעזר דבמי כיור גופייהו נמי לא פסלה לינה
  26. ^ דאמר רבי יוחנן לעיל 'אין מעלהו'
  27. ^ אמרה, דאמר: לינה מועלת בקידוש, וכל שכן במי כיור
  28. ^ לעיל אמר רבי יוחנן אליבא דרבי לגזירת שיקוע חייש, והכא נמי נשקעיה! והכא ליכא למיתלי טעמא במודה רבי דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה: דבשלמא גבי קידוש דפסול לינה דידיה דרבנן, שהרי אין המים בעולם - הוא דאיכא למימר הכי, אבל מי כיור, דהוו קמן, וקדושת כלי עליהם, ולינה דידהו דאורייתא - עמוד השחר הוא דגרים ליה
  29. ^ כלומר: מאי שנא גבי 'אין מעלהו' דחש לגזירת שיקועו
  30. ^ לאחר קידוש תרומת הדשן, ורבי יוחנן הוא, דלא איירי בתקנת מי כיור אלא בהלכות קידוש, לאשמועינן דמודי רבי מקרות הגבר עד צפרא - לא פסלה לינה
  31. ^ דלרבי יוחנן אוקמא דלילה לא פסל
  32. ^ בתמיה
  33. '^ אמאי אמר רבי יוחנן משמיה דאילפא מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש', דשמעינן מיניה דמשום דלא שיקעו בערב קא פסל להו קידוש מחר
  34. ^ ומשני:
  35. ^ קאמר: דכיון שקידש לעבודת לילה – אין צריך לקדש למחר, ואשמעינן דאין לינה מועלת בקידוש, וכדרבי אלעזר
  36. ^ השתא דאוקמא 'אין מעלהו' דרבי יוחנן משום פסול עמוד השחר, אבל לילה לא פסיל -
  37. ^ לרבי יוחנן - מצות שיקוע מבערב, כדי שימצאנו משוקע בקידוש תרומת הדשן, ויהא נזכר לחזור ולשקעו; והיינו דקאמר: 'כיון ששקעו' - אלמא מבערב הוא משקע ליה; ולרב חסדא לא החמירו בו כל כך, ואין מצות שיקועו אלא סמוך לזמן פסולו: קודם עמוד השחר
  38. ^ במסכת תמיד [פ"א מ"ד] קמיירי במי שזכה בתרומת הדשן: כשהיה נכנס לעזרה לקדש ידיו ורגליו - לא היה מכניס בידו לא נר ולא אבוקה, אלא מהלך לאור המערכה, ואחיו הכהנים, שהיו בבית מוקד
  39. ^ "הגיע לכיור": מזרזין את עצמן להיות נכונים להעלות אפר לתפוח לאחר שירד זה מן המזבח, כדתנן לעיל גבי 'ראוהו אחיו הכהנים שירד'
  40. ^ האי שמיעת קול העץ דקתני
  41. ^ לכיור מן הבור
  42. ^ אלמא משוקע הוה, וקשיא ליה לרב חסדא, דאמר: לא משקע ליה עד צפרא
  43. ^ השתא
  44. ^ הלא אין מוכני צריך לשוקעו אלא להעלותו, אבל שיקועו - משלשלו לבור והוא נופל מאליו
  45. ^ ומשני:
  46. '^ כי היכי דלישתמע קליה וישמעו הכהנים הישנים בעיר וניתוּ [ויבואו] לפייס, דתנן במסכת תמיד (פרק ג מ"ח) מיריחו היו שומעין את קול העץ שעשה כו'
  47. ^ גלגלא
  48. ^ שם האיש
  49. ^ שהיה מכריז "עמדו הכהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם"
  50. ^ שתי היכרות עושין לדבר
  51. ^ מים שנתקדשו בהן לקדש את הידים ורגלים