ביאור:בבלי זבחים דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר מר: 'אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום'; היכא?

אמר רב פפא: בפרה ^[1] ובנגעים ^[2].

מתן ארבע מנין?

תלמוד לומר: כן יעשה (ויקרא ד כ: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם).

מאי שנא מתן שבע, דכתיבן ^[3] וכפילן ^[4] - מתן ארבע נמי כתיבן וכפילן ^[5]?

אמר רבי ירמיה: לא נצרכא אלא לרבי שמעון ^[6], דתניא: למעלה ^[7] אומר קרן 'קרנות' = שתים; למטה ^[8] הוא אומר קרן קרנות = ארבע ^[9] - דברי רבי שמעון;

רבי יהודה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר ^[10]: (ויקרא ד ז) [ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר] באהל מועד [ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד] ^[11] - על כל האמור באהל מועד.

ורבי יהודה, כן יעשה (ויקרא ד כ) - מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'לפי שלא למדנו לפר יוה"כ ^[12] - לסמיכה ושׁיָרי הדם מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא ד כ: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת) כן יעשה [לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם] ^[13]'.

ולפר יוה"כ לא למדנו? הא אמרת 'לפר - זה יום הכפורים' ^[14]!?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא: הני מילי ^[15] עבודה דמעכבא כפרה ^[16], אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא - קא משמע לן.

ורבי שמעון, האי באהל מועד מאי עביד ליה?

באהל מועד מבעי ליה: שאם נפחתה תקרה של היכל ^[17] - לא היה מזה;

ואידך?

מאשר (ויקרא ד ז: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד) ^[18].

ואידך?

אשר לא דריש.

אביי אמר: לרבי יהודה נמי ^[19] איצטריך ^[20]: סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אסמיכה ושׁיָרי הדם ^[21]: דאף על גב דכתיבן וכפילן - לא מעכבא ^[22], מתן ארבע ^[23] נמי לא תתעכב ^[24]? - קא משמע לן לפר – זה פר יום הכפורים ^[25].

למאי הילכתא? אי לעכב ^[26] – פשיטא: 'חוקה' כתיבה ביה ^[27]!

אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכא אלא לרבי יהודה דאמר ^[28] כי כתיבה חוקה - אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ^[29]: שאם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה ולא כלום ^[30]; אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ ^[31], הקדים מעשה לחבירו - מה שעשה עשוי ^[32].

אימא מדכסידרן לא מעכבי ^[33] הזאות נמי לא מעכבי ^[34]? - קא משמע לן ^[35].

מתקיף לה רב פפא: ומי מצית אמרת הכי ^[36]? והתניא: (ויקרא טז כ) וכלה מכפר את הקודש [ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי] ^[37]; אם כיפר ^[38] - כילה ^[39], ואם לא כיפר - לא כילה, דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי יהודה: מפני מה לא ^[40]נאמר: אם כילה ^[41] – כיפר, ואם לא כילה - לא כיפר ^[42]' ^[43].

[והשוה עם: ספרא אחרי מות פרשה ב פרק ב משנה ז: לכפר - עד שיכפר, שנאמר: וכלה מכפר את הקודש את אהל מועד ואת המזבח - דברי רבי יהודה]

אמר רב פפא: לא נצרכא ^[44] אלא ל'את', 'דם' ובטבילה ^[45] ^[46].

'את' - אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכא אלא להכשיר

עמוד ב

אֵמין ^[47] שבאצבע ^[48];

'בַּדָּם' - שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא ^[49];

'וטבל' - ולא מספג ^[50].

ואיצטריך למכתב ' בַּדָּם': דאי כתב רחמנא 'וטבל' הוה אמינא: אף על גב דליכא שיעור טבילה מעיקרא ^[51] - כתב רחמנא 'בַּדָּם'; ואי כתב רחמנא 'בַּדָּם’’ הוה אמינא: אפילו מספג ^[52] - כתב רחמנא 'וטבל';

[הגמרא – או רב אחא בר יעקב – דורש עכשיו את הפסוק שלאחריו, שנדרשה (לעיל דף מ,א): ויקרא ד,ז ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד]

'מזבח קטרת סמים' למה לי ^[53]?

שאם לא נתחנך המזבח בקטורת הסמים ^[54] - לא היה מזה.

תניא כוותיה דרב פפא ^[55]: (ויקרא ד כ) ועשה [לַפָּר] כאשר עשה [לפַר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם] - מה תלמוד לומר 'לַפָּר'? לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין ^[56] - דברי רבי [עקיבא]; אמר רבי ישמעאל: קל וחומר ^[57]: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן ^[58], השוה מעשים למעשים ^[59] - מקום שהשוה קרבן לקרבן ^[60] אינו דין שישוה מעשה למעשה ^[61]?! אלא מה תלמוד לומר 'לַפָּר'? - זה פר העלם דבר של צבור ^[62]; '^[63] לְפָר' זה פר כהן משיח ^[64].

אמר מר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן מאי 'לא הושוה קרבן לקרבן'? אילימא פר יוה"כ ושעיר יום הכפורים ^[65] - איכא למיפרך: מה להנך ^[66] שכן נכנס דמם לפניי ולפנים ^[67]?!

אלא פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים ^[68]?

איכא למיפרך: מה להנך שכן מכפרין על עבירות מצוה ידועה ^[69]!

אלא פר העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים, והכי קאמר: ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן - דהאי פר והאי שעיר - הושוו מעשים למעשים - למאי דכתב בהו ^[70] - מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר - אינו דין

הערות

^ והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט ד) וגו', וכתב 'חוקה' [זאת חקת התורה [במדבר יט,ב]] לעיכובא
^ בלוג שמן של מצורע והזה מן השמן באצבעו (ויקרא יד טז) וגו' וכתיב זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד ב) וכל הווייה - עיכובא
^ בהדיא
^ ועשה כאשר עשה (ויקרא ד כ)
^ דועשה כאשר עשה - אכולה מילתא קאי, ומהיכא תיתי למעוטינהו
^ דאמר: לא כתיב ביה בהדיא אלא שתים, ושתים אחרות בהיקשא: דהאי קרא איתקוש פר כהן משיח (ויקרא ד ג-יב) ופר העלם דבר (ויקרא ד יג-כא), כדאמרן לפר ז- ה פר כהן משיח; הילכך אי לא דהדר כפלינהו - לא הוו כפולין
^ בפר כהן משיח
^ בפר העלם
^ מדמצי למיכתב 'קרן' וכתב קרנות - הויא שתים, דאית ליה לרבי שמעון 'יש אם למקרא', וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש
^ בשניהם
^ והאי באהל מועד - יתירא הוא, דהא כתיב אשר לפני ה'! אלא ללמדך על כל הקרנות שבתוך ההיכל צריך ליתן
^ סמיכה ושפיכת שירים לא נאמרו בפרשת אחרי מות
^ לרבות פר יוה"כ לסמיכה ושירים, דהא פר יוה"כ בהאי קרא כתיב, כדאמר: 'לפר' - זה פר יוה"כ
^ וכיון דאיתקש להאי - איתרבו להו סמיכה ושירים בהיקשא, ולמה לי תו כן יעשה
^ כי איתקש
^ לעבודה דמעכבא כפרה - הוא דאיתקש, כדכתיב וכפר בהאי קרא, ולרבויי ביה את בדם וטבילה כדמפרש לקמן
^ נפחתה תקרת עלייתו וגגו - תו לאו אהל הוא!
^ נפקא ליה ארבע קרנות מאשר: דמצי למכתב 'אשר לפני ה' באהל מועד' למה לי למיהדר ולמיכתב אשר? אלא: על כל הקרנות אשר באהל מועד אתי אשר בתרא - דמשום מזבח לא איצטריך למיכתביה
^ אף על גב דכתיבי מתן ארבע בהדיא, וכפילן בועשה כאשר עשה
^ כן יעשה, לרבויינהו שיעכבנו
^ דפר העלם גופיה
^ כדאוקימנא עילוייהו מיעוטא ד'וכפר ונסלח' משום טעם דאין מעכבות בכל מקום
^ שאין מעכבות בחטאת החיצונה
^ דנימעטו נמי מ'וכפר ונסלח'
^ דמתן ארבע לגבי סמיכה ושיריים מעכבות בכל מקום, דאילו סמיכה ושירים, אפילו עקרינהו לגמרי - לא מעכבי, ואילו מתן ארבע - חדא מינייהו מעכב בחטאת החיצונה; הילכך מייתינן לכולהו לעיכובא מוכן יעשה
^ שיהו כל המתנות מעכבות, דהא לא כתיבן וכפילן ביה, ואיצטריך לאקושי
^ בסוף פרשת אחרי מות: והיתה זאת לכם לחוקת עולם [לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה] (ויקרא טז לד)
^ בפרק 'הוציאו לו' (יומא דף ס.)
^ מתנות וקטרת שעל בין הבדים
^ ד'חוקה' - עלייהו כתיב
^ כגון מתנות פר ושעיר שעל הפרכת
^ ד'חוקה' - לאו עלייהו כתיב; והתם מפרש טעמייהו
^ אלמא 'חוקה' - לאו עלייהו קיימא
^ מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב, אם חסר מהן
^ היקשא דהכא
^ דלרבי יהודה עיכובא מהכא יליף
^ קרא יתירא הוא: דלא הוה ליה למיכתב אלא והקריב את השעיר החי
^ כפרה המעכבת בשאר מקומות, כגון מתנת דמים, מתן שבע, ומתן ארבע
^ אף על פי שלא שפך שירים ליסוד מזבח חיצון
^ מפני מה לא נדרוש המקרא כסדר מכתבו, ו
^ הכל, אפילו שפיכת שירים
^ והכי מפרש בסדר יומא: דשיריים מעכבין איכא בינייהו
^ אלמא עיכוב לרבי יהודה - מהכא נפקא
^ האי דמקיש פר יוה"כ לפר העלם דבר ולפר כהן משיח
^ דבפר כהן משיח כתיב (ויקרא ד ו) וטבל הכהן את אצבעו בַּדָּם [והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש]
^ ואי קשיא: בהאי קרא פר יום הכפורים לפר העלם - הוא דאיתקש: דבדידיה קא מישתעי קרא, ובפר העלם לא כתיב 'את, בדם, וטבילה' - הא אמרן: כאשר עשה לפר - זה פר כהן משיח; אלמא לפר כהן משיח נמי איתקוש, ובפר יום הכפורים לא כתיב 'את' ולא כתיב 'טבילה' ולא כתיב 'בדם', דהכי כתיב: ולקח מדם הפר [והזה] באצבעו (ויקרא טז יד), ואקשינן להאי, ללמד הימנו הילכות ריבוייא של 'את' והילכות 'בדם' ו'טבילה', כדמפרש
^ תמן תנינן (חולין נה:): היא האֵם, היא טרפחת, היא שלפוחית; וכל שלפוחית היא וושיא"ה: כעין אותה של דג, כדאמרינן במסכת עבודה זרה: 'בשליפוחה' גבי עוברי דגים; ואֵם של בהמה - כולה עשויה אבעבועות; תשובת מורי
^ שאם עלתה לו אֵם באצבע שקורין וושיא"ה - כמו 'ניטלה האם' ד'אלו טריפות' (חולין ד' נד.) - לא הויא חציצה, דאיתרבי מ'את אצבעו': את הטפל לאצבעו
^ משעת קבלה ראשונה, למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה, ועירבן; והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן בפרק 'דם חטאת' (דף צג:); ויליף מ'בַּדם', מדקרינן 'וטבל בדם' ולא קרינן 'בְּדם' משמע בַּדָּם שהיה כבר משעה ראשונה
^ מקנח בדופני הכלי; כן שמעתי במנחות
^ אלא שיהא בו עכשיו
^ דאשיעורא בעלמא - הוא דקפיד קרא
^ השתא דדרשת אשר באהל מועד על כל האמור כו' - מזבח קטרת הסמים מאי דרשת ביה? דהאי יתירא, דהא כתיב אשר לפני ה'!?
^ אם אירע פר העלם בעוד המזבח חדש: שלא הקטירו עליו קטרת מעולם
^ דהיקשא ל'את, בדם' וטבילה' אתא
^ הכל בכלל 'את בדם וטבילה'
^ כלומר: אין צריך להביא פר יום הכפורים לכאן, דמקל וחומר נפקא שכל דרכי פר העלם בו
^ שאין הבהמות ממין אחד; ולקמן מפרש מאי היא
^ מעשה עבודותיהן שוין של זה לשל זה
^ כגון פר יום הכפורים ופר העלם ששניהם מין אחד
^ אינו דין שיהא עבודותיהן שוות לעבודות שהצריך הכתוב לשניהן, כגון הזאות שבהיכל ושבמזבח יהו מעשי עבודותיהן שוין ל'את בדם וטבילה'
^ ולקמן פריך: מאי קאמר? הא קרא בדידיה קאי
^ כאשר עשה
^ בא להקישו לזה לפוסלו בחיסור מתנות, כדפרישית לעיל, דבפר כהן משיח לא נכפלו, וצריך ללמוד מזה
^ שלא הושוו הבהמות: שזה פר וזה שעיר - הושוו מעשים של זה למעשים של זה: שכל עבודותיהן שוות - מקום שהושוו קרבן לקרבן, כגון פר כהן משיח ופר יום הכפורים: דשניהן מין אחד - אינו דין כו'
^ מה לפר ושעיר של יום הכפורים
^ דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן, שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים, ואין חילוק ביניהם, תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן, שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים: שזה נכנס וזה לא נכנס
^ שהושוו מעשיהם, דאמרן לעיל: 'החטאת' - לרבות שעירי עבודת כוכבים; ואף על פי שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי פר והאי שעיר!
^ לפיכך הושוו מעשיהם - תאמר שיושוו מעשה פר העלם ומעשה פר יום הכפורים, שכן לא הושוו בכפרתן: שזה מכפר על עבירת מצוה שאינה ידועה, וזה מכפר על ידועה, כדאמר בשבועות (דף ב.) על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה לבסוף שכשנטמא - ידע שנטמא, ונעלמה ממנו טומאה, ונכנס למקדש, ושוב לא נודעה לו כניסתו - שעיר הנעשה בפנים על ישראל, ופר על כהנים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד
^ שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן, לא שינה את זו מזו: אלו על הפרכת ואלו על הפרכת, אלו על הקרנות ואלו על הקרנות, אלו באצבע ואלו באצבע - ואף על גב דלא כתיב ביה בשעיר 'את בדם וטבילה' - אין זה שינוי, דאיכא למימר: לא פירש את הכל, דהא במה דפריש לא שני, ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים, וזה טעון שמנה הזאות וזה טעון שבע - מיהו למאי דכתיב בהו לא שינה, אם ריבה עבודות בזה יותר מזה - מכל מקום מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה

[1] והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט ד) וגו', וכתב 'חוקה' [זאת חקת התורה [במדבר יט,ב]] לעיכובא

[2] בלוג שמן של מצורע והזה מן השמן באצבעו (ויקרא יד טז) וגו' וכתיב זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד ב) וכל הווייה - עיכובא

[3] בהדיא

[4] ועשה כאשר עשה (ויקרא ד כ)

[5] דועשה כאשר עשה - אכולה מילתא קאי, ומהיכא תיתי למעוטינהו

[6] דאמר: לא כתיב ביה בהדיא אלא שתים, ושתים אחרות בהיקשא: דהאי קרא איתקוש פר כהן משיח (ויקרא ד ג-יב) ופר העלם דבר (ויקרא ד יג-כא), כדאמרן לפר ז- ה פר כהן משיח; הילכך אי לא דהדר כפלינהו - לא הוו כפולין

[7] בפר כהן משיח

[8] בפר העלם

[9] מדמצי למיכתב 'קרן' וכתב קרנות - הויא שתים, דאית ליה לרבי שמעון 'יש אם למקרא', וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש

[10] בשניהם

[11] והאי באהל מועד - יתירא הוא, דהא כתיב אשר לפני ה'! אלא ללמדך על כל הקרנות שבתוך ההיכל צריך ליתן

[12] סמיכה ושפיכת שירים לא נאמרו בפרשת אחרי מות

[13] לרבות פר יוה"כ לסמיכה ושירים, דהא פר יוה"כ בהאי קרא כתיב, כדאמר: 'לפר' - זה פר יוה"כ

[14] וכיון דאיתקש להאי - איתרבו להו סמיכה ושירים בהיקשא, ולמה לי תו כן יעשה

[15] כי איתקש

[16] לעבודה דמעכבא כפרה - הוא דאיתקש, כדכתיב וכפר בהאי קרא, ולרבויי ביה את בדם וטבילה כדמפרש לקמן

[17] נפחתה תקרת עלייתו וגגו - תו לאו אהל הוא!

[18] נפקא ליה ארבע קרנות מאשר: דמצי למכתב 'אשר לפני ה' באהל מועד' למה לי למיהדר ולמיכתב אשר? אלא: על כל הקרנות אשר באהל מועד אתי אשר בתרא - דמשום מזבח לא איצטריך למיכתביה

[19] אף על גב דכתיבי מתן ארבע בהדיא, וכפילן בועשה כאשר עשה

[20] כן יעשה, לרבויינהו שיעכבנו

[21] דפר העלם גופיה

[22] כדאוקימנא עילוייהו מיעוטא ד'וכפר ונסלח' משום טעם דאין מעכבות בכל מקום

[23] שאין מעכבות בחטאת החיצונה

[24] דנימעטו נמי מ'וכפר ונסלח'

[25] דמתן ארבע לגבי סמיכה ושיריים מעכבות בכל מקום, דאילו סמיכה ושירים, אפילו עקרינהו לגמרי - לא מעכבי, ואילו מתן ארבע - חדא מינייהו מעכב בחטאת החיצונה; הילכך מייתינן לכולהו לעיכובא מוכן יעשה

[26] שיהו כל המתנות מעכבות, דהא לא כתיבן וכפילן ביה, ואיצטריך לאקושי

[27] בסוף פרשת אחרי מות: והיתה זאת לכם לחוקת עולם [לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה] (ויקרא טז לד)

[28] בפרק 'הוציאו לו' (יומא דף ס.)

[29] מתנות וקטרת שעל בין הבדים

[30] ד'חוקה' - עלייהו כתיב

[31] כגון מתנות פר ושעיר שעל הפרכת

[32] ד'חוקה' - לאו עלייהו כתיב; והתם מפרש טעמייהו

[33] אלמא 'חוקה' - לאו עלייהו קיימא

[34] מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב, אם חסר מהן

[35] היקשא דהכא

[36] דלרבי יהודה עיכובא מהכא יליף

[37] קרא יתירא הוא: דלא הוה ליה למיכתב אלא והקריב את השעיר החי

[38] כפרה המעכבת בשאר מקומות, כגון מתנת דמים, מתן שבע, ומתן ארבע

[39] אף על פי שלא שפך שירים ליסוד מזבח חיצון

[40] מפני מה לא נדרוש המקרא כסדר מכתבו, ו

[41] הכל, אפילו שפיכת שירים

[42] והכי מפרש בסדר יומא: דשיריים מעכבין איכא בינייהו

[43] אלמא עיכוב לרבי יהודה - מהכא נפקא

[44] האי דמקיש פר יוה"כ לפר העלם דבר ולפר כהן משיח

[45] דבפר כהן משיח כתיב (ויקרא ד ו) וטבל הכהן את אצבעו בַּדָּם [והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש]

[46] ואי קשיא: בהאי קרא פר יום הכפורים לפר העלם - הוא דאיתקש: דבדידיה קא מישתעי קרא, ובפר העלם לא כתיב 'את, בדם, וטבילה' - הא אמרן: כאשר עשה לפר - זה פר כהן משיח; אלמא לפר כהן משיח נמי איתקוש, ובפר יום הכפורים לא כתיב 'את' ולא כתיב 'טבילה' ולא כתיב 'בדם', דהכי כתיב: ולקח מדם הפר [והזה] באצבעו (ויקרא טז יד), ואקשינן להאי, ללמד הימנו הילכות ריבוייא של 'את' והילכות 'בדם' ו'טבילה', כדמפרש

[47] תמן תנינן (חולין נה:): היא האֵם, היא טרפחת, היא שלפוחית; וכל שלפוחית היא וושיא"ה: כעין אותה של דג, כדאמרינן במסכת עבודה זרה: 'בשליפוחה' גבי עוברי דגים; ואֵם של בהמה - כולה עשויה אבעבועות; תשובת מורי

[48] שאם עלתה לו אֵם באצבע שקורין וושיא"ה - כמו 'ניטלה האם' ד'אלו טריפות' (חולין ד' נד.) - לא הויא חציצה, דאיתרבי מ'את אצבעו': את הטפל לאצבעו

[49] משעת קבלה ראשונה, למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה, ועירבן; והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן בפרק 'דם חטאת' (דף צג:); ויליף מ'בַּדם', מדקרינן 'וטבל בדם' ולא קרינן 'בְּדם' משמע בַּדָּם שהיה כבר משעה ראשונה

[50] מקנח בדופני הכלי; כן שמעתי במנחות

[51] אלא שיהא בו עכשיו

[52] דאשיעורא בעלמא - הוא דקפיד קרא

[53] השתא דדרשת אשר באהל מועד על כל האמור כו' - מזבח קטרת הסמים מאי דרשת ביה? דהאי יתירא, דהא כתיב אשר לפני ה'!?

[54] אם אירע פר העלם בעוד המזבח חדש: שלא הקטירו עליו קטרת מעולם

[55] דהיקשא ל'את, בדם' וטבילה' אתא

[56] הכל בכלל 'את בדם וטבילה'

[57] כלומר: אין צריך להביא פר יום הכפורים לכאן, דמקל וחומר נפקא שכל דרכי פר העלם בו

[58] שאין הבהמות ממין אחד; ולקמן מפרש מאי היא

[59] מעשה עבודותיהן שוין של זה לשל זה

[60] כגון פר יום הכפורים ופר העלם ששניהם מין אחד

[61] אינו דין שיהא עבודותיהן שוות לעבודות שהצריך הכתוב לשניהן, כגון הזאות שבהיכל ושבמזבח יהו מעשי עבודותיהן שוין ל'את בדם וטבילה'

[62] ולקמן פריך: מאי קאמר? הא קרא בדידיה קאי

[63] כאשר עשה

[64] בא להקישו לזה לפוסלו בחיסור מתנות, כדפרישית לעיל, דבפר כהן משיח לא נכפלו, וצריך ללמוד מזה

[65] שלא הושוו הבהמות: שזה פר וזה שעיר - הושוו מעשים של זה למעשים של זה: שכל עבודותיהן שוות - מקום שהושוו קרבן לקרבן, כגון פר כהן משיח ופר יום הכפורים: דשניהן מין אחד - אינו דין כו'

[66] מה לפר ושעיר של יום הכפורים

[67] דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן, שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים, ואין חילוק ביניהם, תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן, שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים: שזה נכנס וזה לא נכנס

[68] שהושוו מעשיהם, דאמרן לעיל: 'החטאת' - לרבות שעירי עבודת כוכבים; ואף על פי שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי פר והאי שעיר!

[69] לפיכך הושוו מעשיהם - תאמר שיושוו מעשה פר העלם ומעשה פר יום הכפורים, שכן לא הושוו בכפרתן: שזה מכפר על עבירת מצוה שאינה ידועה, וזה מכפר על ידועה, כדאמר בשבועות (דף ב.) על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה לבסוף שכשנטמא - ידע שנטמא, ונעלמה ממנו טומאה, ונכנס למקדש, ושוב לא נודעה לו כניסתו - שעיר הנעשה בפנים על ישראל, ופר על כהנים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד

[70] שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן, לא שינה את זו מזו: אלו על הפרכת ואלו על הפרכת, אלו על הקרנות ואלו על הקרנות, אלו באצבע ואלו באצבע - ואף על גב דלא כתיב ביה בשעיר 'את בדם וטבילה' - אין זה שינוי, דאיכא למימר: לא פירש את הכל, דהא במה דפריש לא שני, ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים, וזה טעון שמנה הזאות וזה טעון שבע - מיהו למאי דכתיב בהו לא שינה, אם ריבה עבודות בזה יותר מזה - מכל מקום מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]