ביאור:בבלי זבחים דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמה אל הכתף [עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה] ^[1], ומה תלמוד לומר: (שמות כז יח) [ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה] חמש אמות [שש משזר ואדניהם נחשת]?

משפת מזבח ולמעלה ^[2];

ומה תלמוד לומר (שמות כז א) [ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח] ושלש אמות קומתו?

משפת סובב ולמעלה ^[3];

ורבי יהודה ^[4] - כי גמיר גזירה שוה ^[5] - ברחבה הוא דגמיר ^[6].

ולרבי יהודה ^[7] - הא קא מיתחזי כהן ^[8]?

נהי דכהן מיתחזי - עבודה דבידו לא מיתחזי.

בשלמא לרבי יהודה, היינו דכתיב (מלכים א ח סד) [ביום ההוא] קידש [המלך את תוך החצר אשר לפני בית ה' כי עשה שם את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים] ^[9], אלא לרבי יוסי מאי 'קידש ^[10]'?

^[11] להעמיד בה מזבח ^[12].

בשלמא לרבי יוסי ^[13], היינו דכתיב 'קטן' ^[14], אלא לרבי יהודה ^[15] - מאי 'קטן' ^[16]?

הכי קאמר: מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת - קטן הוה ^[17].

במאי פליגי ^[18]?

מר [רבי יהודה] סבר: דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים, ומר [רבי יוסי] סבר: דנין כלי מכלי ^[19], ואין דנין כלי מבנין.

אמר רבא: מודה רבי יהודה בדמים ^[20], דתניא: 'רבי יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובות ^[21] ושופכו על גבי מזבח, שאם ישפך דמו של אחת - מהן נמצא זה מכשירו', ואי סלקא דעתך סבר רבי יהודה כולה עזרה מיקדשא - הא איתעבידא ליה מצוותיה!

ודלמא משום דקסבר 'שפיכה - מכח האדם בעינן'?

אם כן נשקליה ונשפיך ליה אדוכתיה!

ודלמא משום דבעינן מצוה מן המובחר?

אמר רבי אלעזר: מזבח שנפגם - אין אוכלין בגינו ^[22] שירי מנחה, שנאמר (ויקרא י יב) [וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי ה’] ואכלוה מצות אצל המזבח [כי קדש קדשים הוא]; וכי אצל המזבח אכלוה ^[23]? אלא בזמן שהוא שלם - ולא בזמן שהוא חסר.

אשכחן שירי מנחה, קדשי קדשים מנלן?

תלמוד לומר [?שם?]: קדש קדשים ^[24].

קדשים קלים מנין?

אמר אביי: אתיא מדרשא דרבי יוסי, דתניא: רבי יוסי אומר: שלשה דברים משום

עמוד ב

שלשה זקנים ^[25]: ^[26] רבי ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני לירושלים ^[27] ויאכלנו בזמן הזה ^[28]? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום; מה בכור אינו אלא בפני הבית - אף מעשר אינו אלא בפני הבית!

^[29]

מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ^[30]?

ביכורים יוכיחו ^[31].

מה לביכורים שכן טעונין הנחה ^[32]?

תלמוד לומר: (דברים יב ו) והבאתם שמה עולותיכם [וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם] - מקיש מעשר לבכור: מה בכור אינו אלא בפני הבית - אף מעשר אינו אלא בפני הבית.

וניהדר דינא וניתי 'במה הצד'?

משום דאיכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח ^[33].

מאי קסבר ^[34]? אי קסבר קדושה ראשונה ^[35] קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ^[36] - אפילו בכור נמי ^[37]!? ואי קסבר לא קידשה לעתיד לבא ^[38] - אפילו בכור ^[39] נמי תיבעי ^[40]?

אמר רבינא: לעולם קסבר לא קידשה, והכא במאי עסקינן ^[41]? - ^[42] בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים; ^[43] ואיתקש בשרו לדמו ^[44]: מה דמו במזבח - אף בשרו במזבח ^[45], ואתי מעשר ויליף מבכור.

וכי דבר הלמד בהיקש ^[46] חוזר ומלמד בהיקש ^[47]?

מעשר דגן - חולין הוא.

הניחא למאן דאמר 'בתר למד אזלינן', אלא למאן דאמר 'בתר מלמד אזלינן' - מאי איכא למימר?

דם ובשר חדא מילתא היא.

כי סליק רבין, אמרה לשמעתא ^[48] קמיה דרבי ירמיה; אמר: בבלאי טפשאי: אמטול דיתבי בארעא חשוכא - אמרי שמעתא דמחשכא; לא שמיע להו הא: דתניא: 'בשעת סילוק מסעות ^[49] - קדשים נפסלין ^[50] וזבים ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה' ^[51], ותניא אידך: 'בשני מקומות קדשים נאכלים' ^[52] מאי לאו הא ^[53] בקדשי קדשים, הא בקדשים קלים?

אמר רבינא: אידי ואידי בקדשים קלים, ולא קשיא:

הערות

^ אל הכתף = אצל השער, וקסבר בגובהה קאמר, והוא הדין לכל החצר
^ למעלה מן המזבח היה גובהן חמש אמות
^ עד מקום הקרנות, ולמטה הימנו שש אמות, וגובה הקרן אמה
^ דאמר 'דברים ככתבן'
^ ד'רבוע' 'רבוע'
^ למימר דמאמצעיתו מודד, וממזבח דיחזקאל, וכדלעיל
^ נהי נמי דדברים ככתבן
^ דהא גובהו שלש, וקלעים אינן אלא חמש, והוא עצמו שלש אמות - נמצא ראשו למעלה מן הקלעים
^ שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח, וקדושתה בשירי מנחה ובשיר, כדאמרינן בשבועות (דף יד.)
^ את תוך החצר
^ ומשני:
^ קדשו לשם 'עזרה': להעמיד בו מזבח אבנים
^ דאמר: של שלמה גדול ושל משה קטן
^ אמזבח הנחשת, והכי קאמר: העמיד מזבח אבנים, כי מזבח הנחשת קטן
^ דאמר: כולה רצפה קידש, דאף מזבח שלמה לא יכול להכיל העולה
^ דכתיב אמזבח הנחשת? הא דשלמה גופיה קטן הוה
^ ומשום דקאי במקום מזבח הנחשת וחילופו - הוא קרי ליה 'מזבח הנחשת'; ובדברי הימים (ב ד) קרי ליה הכי בהדיא ויעש (המלך) מזבח נחשת כ' אמה ארכו וכ' אמה רחבו ואמקום המערכה קאי
^ רבי יוסי, דגמיר 'רבוע' 'רבוע' ממזבח הזהב, ורבי יהודה דגמיר לה משל יחזקאל
^ מזבח הנחשת והזהב כלים הם
^ דאף על גב דאמר רבי יהודה 'כל העזרה מקודשת' - הני מילי להקטיר חלבים, אבל לזריקת דמים לא
^ של פסחים מעל הרצפה
^ בשבילו
^ והלא כל העזרה כשרה לכך, דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה (ויקרא ו ט)
^ בגזירה שוה ד'קדש קדשים' [שבמנחה ובשאר קדשי קדשים] ילפי מהדדי
^ דבר אחד מפי כל זקן וזקן
^ זו היא אחת מהן:
^ דקסבר: קדושת הארץ לא בטלה, וצריכה הפרשת מעשרות מן התורה
^ וקאמר: יכול יאכלנו עכשיו בירושלים בלא פדיון
^ ולקמיה פריך: מאי שנא בכור - דפשיטא ליה, ומאי שנא מעשר - דמיבעיא ליה?
^ הלכך צריך בית ומזבח
^ שאין טעונין מתן דמים, וצריכין בית, כדכתיב [ולקח הכהן הטנמא מידך והניחו] לפני מזבח [ה' אלקיך] (דברים כו ד)
^ הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך
^ זה - למתן דמים, ואלו - להנחה
^ האי תנא דפשיט ליה בכור ממעשר
^ של בית
^ כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ, וקמיבעי ליה מי קרינא ביה 'לפני אלהיך' או לא? וקפשיט מעשר מבכור
^ אפילו בכור יקריב ויאכל, דהא מאן דאית ליה 'קדשה לעתיד לבא' אית ליה 'שמקריבין אף על פי שאין בית', כדאמרינן במגילה (דף י.)
^ קדושת בית בטלה לה ומיבעי לה במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי מיתאכיל בירושלים, ו'לפני ה’’ קרינא ביה או לא
^ כהאי גוונא
^ כגון שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים - מהו שיאכלוהו
^ דקפשיט ליה מעשר מבכור
^ בבכור שאינו צריך לבית, דומיא דמעשר:
^ קפשיט ליה דפשיטא ליה גביה דלא מיתכיל:
^ ואת דמם תזרק ואת חלבם תקטיר (במדבר יח יז) ובשרם יהיה לך (במדבר יח יח) ויליף מיניה:
^ בשעה שאתה ראוי לזרוק את הדם אתה אוכל את הבשר, ולא אחר שנהרס המזבח
^ בשר, הלמד בהיקש מן הדם
^ על המעשר
^ הא דאביי, דאמר קדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח, ומייתי לה מדרשא דרבי יוסי
^ כשמורידין את המשכן ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר
^ בשר קדשי קדשים
^ וקא סלקא דעתך מפני סילוק המזבח הוא, מדקתני וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים, ולא זב למחנה לוים נושאי הארון, כדאמרינן (לקמן דף סא:): 'אף על פי שנסע - אהל מועד הוא'; אלמא 'נפסלין' דקאמר - לאו משום דמיפסלי ביוצא הוא, דהא 'אהל מועד' חשיב ליה
^ חד במקומן: במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו, וחד בכל מקום שיהא שם דרך הליכתן משנסעו; וקשיין אהדדי!
^ קמייתא

[1] אל הכתף = אצל השער, וקסבר בגובהה קאמר, והוא הדין לכל החצר

[2] למעלה מן המזבח היה גובהן חמש אמות

[3] עד מקום הקרנות, ולמטה הימנו שש אמות, וגובה הקרן אמה

[4] דאמר 'דברים ככתבן'

[5] ד'רבוע' 'רבוע'

[6] למימר דמאמצעיתו מודד, וממזבח דיחזקאל, וכדלעיל

[7] נהי נמי דדברים ככתבן

[8] דהא גובהו שלש, וקלעים אינן אלא חמש, והוא עצמו שלש אמות - נמצא ראשו למעלה מן הקלעים

[9] שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח, וקדושתה בשירי מנחה ובשיר, כדאמרינן בשבועות (דף יד.)

[10] את תוך החצר

[11] ומשני:

[12] קדשו לשם 'עזרה': להעמיד בו מזבח אבנים

[13] דאמר: של שלמה גדול ושל משה קטן

[14] אמזבח הנחשת, והכי קאמר: העמיד מזבח אבנים, כי מזבח הנחשת קטן

[15] דאמר: כולה רצפה קידש, דאף מזבח שלמה לא יכול להכיל העולה

[16] דכתיב אמזבח הנחשת? הא דשלמה גופיה קטן הוה

[17] ומשום דקאי במקום מזבח הנחשת וחילופו - הוא קרי ליה 'מזבח הנחשת'; ובדברי הימים (ב ד) קרי ליה הכי בהדיא ויעש (המלך) מזבח נחשת כ' אמה ארכו וכ' אמה רחבו ואמקום המערכה קאי

[18] רבי יוסי, דגמיר 'רבוע' 'רבוע' ממזבח הזהב, ורבי יהודה דגמיר לה משל יחזקאל

[19] מזבח הנחשת והזהב כלים הם

[20] דאף על גב דאמר רבי יהודה 'כל העזרה מקודשת' - הני מילי להקטיר חלבים, אבל לזריקת דמים לא

[21] של פסחים מעל הרצפה

[22] בשבילו

[23] והלא כל העזרה כשרה לכך, דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה (ויקרא ו ט)

[24] בגזירה שוה ד'קדש קדשים' [שבמנחה ובשאר קדשי קדשים] ילפי מהדדי

[25] דבר אחד מפי כל זקן וזקן

[26] זו היא אחת מהן:

[27] דקסבר: קדושת הארץ לא בטלה, וצריכה הפרשת מעשרות מן התורה

[28] וקאמר: יכול יאכלנו עכשיו בירושלים בלא פדיון

[29] ולקמיה פריך: מאי שנא בכור - דפשיטא ליה, ומאי שנא מעשר - דמיבעיא ליה?

[30] הלכך צריך בית ומזבח

[31] שאין טעונין מתן דמים, וצריכין בית, כדכתיב [ולקח הכהן הטנמא מידך והניחו] לפני מזבח [ה' אלקיך] (דברים כו ד)

[32] הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך

[33] זה - למתן דמים, ואלו - להנחה

[34] האי תנא דפשיט ליה בכור ממעשר

[35] של בית

[36] כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ, וקמיבעי ליה מי קרינא ביה 'לפני אלהיך' או לא? וקפשיט מעשר מבכור

[37] אפילו בכור יקריב ויאכל, דהא מאן דאית ליה 'קדשה לעתיד לבא' אית ליה 'שמקריבין אף על פי שאין בית', כדאמרינן במגילה (דף י.)

[38] קדושת בית בטלה לה ומיבעי לה במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי מיתאכיל בירושלים, ו'לפני ה’’ קרינא ביה או לא

[39] כהאי גוונא

[40] כגון שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים - מהו שיאכלוהו

[41] דקפשיט ליה מעשר מבכור

[42] בבכור שאינו צריך לבית, דומיא דמעשר:

[43] קפשיט ליה דפשיטא ליה גביה דלא מיתכיל:

[44] ואת דמם תזרק ואת חלבם תקטיר (במדבר יח יז) ובשרם יהיה לך (במדבר יח יח) ויליף מיניה:

[45] בשעה שאתה ראוי לזרוק את הדם אתה אוכל את הבשר, ולא אחר שנהרס המזבח

[46] בשר, הלמד בהיקש מן הדם

[47] על המעשר

[48] הא דאביי, דאמר קדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח, ומייתי לה מדרשא דרבי יוסי

[49] כשמורידין את המשכן ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר

[50] בשר קדשי קדשים

[51] וקא סלקא דעתך מפני סילוק המזבח הוא, מדקתני וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים, ולא זב למחנה לוים נושאי הארון, כדאמרינן (לקמן דף סא:): 'אף על פי שנסע - אהל מועד הוא'; אלמא 'נפסלין' דקאמר - לאו משום דמיפסלי ביוצא הוא, דהא 'אהל מועד' חשיב ליה

[52] חד במקומן: במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו, וחד בכל מקום שיהא שם דרך הליכתן משנסעו; וקשיין אהדדי!

[53] קמייתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]