לדלג לתוכן

ביאור:בבלי זבחים דף מח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

פר ושעיר של יום הכיפורים [שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון]:

מכדי צפון בעולה כתיב [1], ניתני עולה ברישא!?

חטאת - איידי דאתי מדרשא [2] - חביבא ליה.

וניתני חטאות החיצונות?

איידי דנכנס דמן לפני ולפנים - חביבא ליה.

ו'צפונה' בעולה - היכא כתיבא?

(ויקרא א יא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה [לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב].

אשכחן בן צאן, בן בקר מנא לן?

אמר קרא: (ויקרא א יא) ואם מן הצאן [קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו] - וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון [3].

הניחא למאן דאמר מלמדין [4], אלא למאן דאמר אין מלמדין מאי איכא למימר? – דתניא: [5] (ויקרא ה יז) ואם נפש [כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו] [6] - לחייב על ספק מעילות [7] אשם תלוי [8] - דברי רבי עקיבא; וחכמים פוטרין'; מאי לאו בהא קא מיפלגי: מר סבר למידין [9], ומר סבר אין למידין?

אמר רב פפא: דכולי עלמא למידין, והיינו טעמא דרבנן: נאמר כאן [10] [ויקרא ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל] מצות [ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו] ונאמר בחטאת חלב (ויקרא ד ב) [דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל] מצות [ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה]; מה להלן (חטאת) - דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת [11] - אף כאן [12] [13] שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת; ורבי עקיבא [14]: מה להלן [15] בקבועה [16] - אף כאן [17]: בקבועה [18], לאפוקי חטאת דטומאת מקדש וקדשיו [19], דעולה ויורד הוא [20].

ורבנן?

אין גזירה שוה למחצה [21].

ורבי עקיבא נמי: אין גזירה שוה למחצה?

אין הכי נמי, והכא בהא קמיפלגי: רבי עקיבא סבר: ואם נפש כתיב, וי"ו מוסיף על ענין ראשון.

ורבנן נמי הכתיב ואם נפש!?

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר היקש עדיף, ומר סבר גזירה שוה עדיף!

לא! דכולי עלמא דהיקש עדיף, ואמרי לך רבנן: [22] תחתון - הוא דגמר מעליון: לאשם בכסף שקלים (ויקרא ה טו) [23]: שלא תאמר לא יהא ספיקו [24] חמור מודאו: מה ודאו חטאת בת דנקא - אף ספיקו אשם בר דנקא [25].

ורבי עקיבא - הא סברא מנא ליה?

נפקא ליה (ויקרא ז א) מ[ו]זאת תורת האשם [קדש קדשים הוא]: תורה אחת לכל האשמות.

תינח מאן דאית ליה 'תורת' [26]; מאן דלית ליה 'תורת' - מהיכא גמר?

גמר 'בערכך' 'בערכך' [27];

תינח היכא דכתיב 'בערכך'; אשם שפחה חרופה דלא כתיב ביה 'בערכך' מאי איכא למימר?

גמר 'באיל' 'באיל' [28]

חטאת - מנא לן דבעיא צפון [לשחיטה]?

דכתיב (ויקרא ד כט) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט את החטאת במקום העולה [29];

אשכחן שחיטה, קבלה מנא לן?

דכתיב (ויקרא ד לד) ולקח הכהן מדם החטאת [באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח] [30]

מקבל עצמו [31] - מנא לן [32]?

אמר קרא ולָקח – 'לו קח' [33].

אשכחן למצוה, לעכב מנין?

קרא אחרינא כתיב [34]: (ויקרא ד כד) [וסמך ידו על ראש השעיר] ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה [לפני ה' חטאת הוא] [35], ותניא [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ו משנה י]: 'היכן עולה נשחטה? בצפון? אף זה בצפון [36];


עמוד ב

וכי מכאן אתה למד [37]? והלא כבר נאמר: (ויקרא ו יח) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת] במקום אשר תשחט העלה תשָּׁחֵט החטאת [לפני ה' קדש קדשים הוא] [38]; הא למה יצא? לקבוע לו מקום [39]: שאם לא שחטה בצפון – פסול.

[ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ו משנה יא, בשנויי לשון] אתה אומר לכך יצא? או אינו [40] אלא [41] שזה טעון צפון ואין [42] אחר טעון צפון [43]?

תלמוד לומר [44]: (ויקרא ד כט) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט את החטאת במקום העולה [45]: זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון [46]. [47]

אשכחן שעיר נשיא, בין למצוה בין לעכב; שאר חטאות נמי אשכחן למצוה [48]; לעכב מנא לן?

דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה [49];

אלא אותו (ויקרא ד כד: וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא) למה לי?

מיבעי ליה לכדתניא: 'אותו בצפון [50], ואין שעיר נחשון [51] בצפון'; ותניא [ספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשתא ו משנה ח]: (ויקרא ד כד) וסמך ידו על ראש השעיר [ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני ה' חטאת הוא] [52] - לרבות שעיר נחשון לסמיכה - דברי רבי יהודה [53]; רבי שמעון אומר: לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה' [54]; סלקא דעתא אמינא הואיל ואיתרבו לסמיכה איתרבו נמי לצפון - קא משמע לן.

מתקיף לה רבינא: הניחא לרבי יהודה [55], לרבי שמעון מאי איכא למימר?

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ולרבי יהודה מי ניחא? למאי דאיתרבי איתרבי ומאי דלא איתרבי לא איתרבי [56]! [57] וכי תימא: אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב [58] - אם כן סמיכה גופה [59]תיתי מבנין אב [60][## נראה לי שהלימוד בבנין אב הוא מ'ושחט אתה לחטאת' (ויקרא ד לג): כאן התורה אומרת לנו מה נדרש לחטאת]! אלא מדורות לא גמרינן [61] - הכא נמי מדורות לא גמרינן [62].

ואלא 'אותו בצפון ואין שוחט בצפון' [63]?

שוחט - מדרבי אחיא נפקא, דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא ה משנה ז, בשם רבי חייא]: רבי אחיא אומר: (ויקרא א יא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה [לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב] מה תלמוד לומר? - לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון, ואם עמד בדרום וקיבל בצפון – פסול [64], יכול אף זה כן? - תלמוד לומר: אותו: אותו בצפון, ואין השוחט בצפון. [עד כאן שם בספרא.]

אלא 'אותו בצפון, ואין בן עוף [65] בצפון'? דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא ה משנה ה]: יכול יהא בן עוף טעון צפון? ודין הוא: ומה בן צאן, שלא קבע לו כהן [66], קבע לו צפון - בן עוף, שקבע לו כהן [67] - אינו דין שיקבע לו צפון? תלמוד לומר: אותו;

מה לבן צאן שכן קבע לו כלי [68]

אלא: אותו בצפון, ואין פסח בצפון [69], [70] דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא ה משנה ו]: רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול יהא פסח טעון צפון? ודין הוא: ומה עולה - שכן לא קבע לו זמן לשחיטתו קבע לו צפון, פסח - שקבע לו זמן לשחיטתו - אינו דין שיקבע לו צפון!? תלמוד לומר: אותו.

מה לעולה שכן כליל?

מחטאת [71].

מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות?

מאשם.

מה לאשם שכן קדשי קדשים?

מכולן.

נמי שכן קדשי קדשים [72]?

לעולם כדאמרן מעיקרא: אותו בצפון, ואין שוחט בצפון; ודקשיא לך 'מדרבי אחיא נפקא לן' [73] - לאו למעוטי שוחט בצפון [74], אלא: אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון' [75].

מקבל [76]? מ'ולָקח' [(ויקרא ד לד) ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח] – 'לו קח' נפקא?

'ולקח' = 'לו קח' - לא משמע ליה.

אשכחן שחיטה בעולה [בצפון] למצוה, קבלה נמי למצוה אשכחן; שחיטה וקבלה לעכב מנלן?

אמר רב אדא בר אהבה - ואיתימא רבה בר שילא: קל וחומר: ומה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת, עולה - שבאה חטאת מכחה - אינו דין שמעכבת!?

מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות?

אמר רבינא: הא - קשיא ליה לרב אדא בר אהבה [77]: כלום מצינו טפל חמור מן העיקר [78]?

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ולא?

הערות

[עריכה]
  1. ^ גבי עולת צאן, בויקרא [א,יא] ושחט אותו על ירך המזבח צפונה
  2. ^ מהיקשא, דכתיב במקום אשר תשחט העולה (ויקרא ו יח)
  3. ^ פרשת בן בקר למעלה מפרשת בן צאן
  4. ^ עליון מתחתון על ידי וי"ו המוסיף
  5. ^ גבי אשם תלוי כתיב:
  6. ^ ולמעלה הימנה פרשת מעילה ודאית: שידע לאחר זמן שנהנה מן ההקדש בשוגג, וחייבין עליה אשם ודאי
  7. ^ הקדש וחולין לפניו ונהנה מאחד מהם, כסבור שניהם חולין ועכשיו אינו יודע מאיזה מהן נהנה
  8. ^ מביא אשם תלוי להגן מן היסורין עד שיודע לו שודאי מעל, ומביא אשם ודאי, וגם הוא איל בכסף שקלים (ויקרא ה טו)
  9. ^ עליון מתחתון: פרשת הקדש מפרשת אשם תלוי שתחתיה, למימרא דהנהנה מן ההקדש נמי מייתי אשם תלוי על ספיקו
  10. ^ באשם תלוי
  11. ^ כדילפינן בהוריות (דף ח.)
  12. ^ אשם תלוי:
  13. ^ על ספק דבר
  14. ^ גמר לה להך גזירה שוה הכי
  15. ^ חטאת
  16. ^ קרבן קבוע לעני כעשיר
  17. ^ אשם תלוי
  18. ^ אינו בא אלא על ספק חטאת קבוע
  19. ^ לאפוקי ספק נכנס טמא למקדש ספק לא נכנס
  20. ^ הואיל וודאי בעולה ויורד - אין מביא על ספיקו אשם תלוי
  21. ^ וכי היכי דגמרינן לה לגבי הא מילתא - גמור מיניה נמי דאינו בא אלא על ספק כרת
  22. ^ היקש להכי אתא:
  23. ^ לקנות אשם בשתי סלעים; דגבי אשם מעילות כתיב בערכך כסף שקלים וגמר אשם תלוי מיניה
  24. ^ של כרת
  25. ^ דנקא = שתות; כלומר: מעה כסף, שהוא שתות של דינר; ולאו דווקא נקט, אלא דמים קלים בעלמא, שלא ניתן לה קצבה
  26. ^ בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג:)
  27. ^ באשם תלוי ובאשם גזילות כתיב בערכך לאשם (ויקרא ה יח: והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו; ופסוק כה: ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן), וגמרינן מ'ערכך' דאשם מעילות דכתיב ביה (ויקרא ה טו) בערכך כסף שקלים [נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם]
  28. ^ כתיב ביה בשפחה חרופה באיל האשם (ויקרא יט כב) ובבאשם מעילות נמי כתיב באיל האשם (ויקרא ה טז), ואשם נזיר ואשם מצורע לא מרבינן, משום דכתיב כבש בן שנה, ומדאיל שהוא בן שתי שנים בא בשתי סלעים - כבש בן שנה בא בסלע! כולה שמעתין בכריתות (דף כב:)
  29. ^ את החטאת יתירא הוא, דהא בחטאת קאי, והוה ליה למכתב 'ושחט אותה'; למה לי את החטאת? - בנין אב הוא לכל ששמו 'חטאת' שטעון צפון, דלא תימא דווקא שעירת יחיד דכתיב גביה
  30. ^ בתר ושחט [שם פסוק לג] כתיב בחטאת יחיד, ומשמע: במקום העולה נמי ילקח, והך לקיחה = קבלה, דגמר בגזירה שוה בתורת כהנים: נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו)
  31. ^ שצריך לעמוד בצפון, ולא יעמוד בדרום ויושיט ידו בצפון סמוך לו אצל אמצע עזרה: שהדרום והצפון נחלקו שם וקיבל
  32. ^ דהא אמר לקמן אם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול
  33. ^ סרסיהו למפרע [את האות ל הוצא ממקומו והעבר לתחילת המלה] ודרשהו: את עצמו יקח למקום הדם
  34. ^ דדריש ליה תנא לעיכובא
  35. ^ בשעיר נשיא כתיב
  36. ^ האי קרא מגמר עליה
  37. ^ וכי מכאן צריך ללמד לזה בפני עצמו
  38. ^ והלא כל החטאות בכלל
  39. ^ לשנות עליו לעכב קיבועו בכך
  40. ^ בא לעכב
  41. ^ לכתוב בו אותו דהוי מיעוטא, וללמד
  42. ^ שעיר
  43. ^ כגון שעירי יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים ושל מוספי המועדות; ומה אני מקיים תשָׁחֵט החטאת ? - בשאר בהמות, חוץ משעירים, דאותו כתיב, למעוטינהו
  44. ^ בשעירת יחיד
  45. ^ דהוה ליה למכתב 'ושחט אותה'
  46. ^ ועיכובא מיהא לא נפקא לן מיניה, דאיכא למימר: למצוה איצטריך, ולהביא שעירי חטאות: דלא למעוטינהו מאותו דשעיר נשיא
  47. ^ ולקמן פריך: ואלא אותו למה לי?
  48. ^ מתשחט החטאת
  49. ^ בכולם כתיב במקום אשר ישחט העולה [בשנויי לשון, ויקרא ד,כט ו-לג], וסגי ליה בשעירה ותילף מיניה כשבה למצוה! וכי הדר כתביה בכשבה - תנהו לענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא
  50. ^ דאיתרבי לסמיכה, וסלקא דעתא לרבויי נמי לשחיטה בצפון; להכי כתיב אותו - למעוטי
  51. ^ שעירי חנוכת הנשיאים שלא באו על חטא
  52. ^ בשעיר נשיא כתיב, והוה ליה למכתב 'על ראשו'
  53. ^ משום דמעטינהו רבי יהודה מסמיכה במסכת מנחות (דף צב.) מהאי דשעיר המשתלח, דכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי (ויקרא טז כא): החי טעון סמיכה, ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה
  54. ^ ורבי שמעון דרש 'החי טעון סמיכה באהרן, ואין שעיר עבודת כוכבים טעון סמיכה באהרן' - אלא בזקני העדה, ומרבי ליה מהכא
  55. ^ דמרבי ליה לסמיכה - איצטריך למעוטי צפון
  56. ^ דהא רבויא - גבי סמיכה כתיב, וצפון מהיכא תיתי
  57. ^ הכי גרסינן להך סוגיא במנחות (דף נה:):
  58. ^ מושחט את החטאת (ויקרא ד כט)
  59. ^ לשתוק קרא מיניה, ו
  60. ^ דכתיב (ויקרא ד לג) וסמך את ידו על ראש החטאת [ושחט אתה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה] ומצי למכתב 'על ראשו'! אלא בנין אב הוא לכל ששמו חטאת: שיטעון סמיכה
  61. ^ מסקנא דקושיא היא: סמיכה - מאי טעמא איצטריך לרבויי? - משום דאי לא רבוייא לא הוה גמרינן קדשי שעה בבנין אב מקדשי דורות
  62. ^ הכי נמי משחיטת צפון למה לי אותו למעוטי? כל כמה דלא לימא קרא - לא גמרי בבנין אב
  63. ^ אין צריך שיעמוד בצפון: שאם רצה עומד בדרום אצל צפון, ויושיט ידו בצפון וישחוט
  64. ^ מ'לקח ולקח', כדלעיל
  65. ^ מליקת תורין ובני יונה
  66. ^ דשחיטה בזר כשרה
  67. ^ דכתיב: והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו' (ויקרא א טו)
  68. ^ סכין לשחיטה, מויקח את המאכלת (בראשית כב י) (לקמן דף צז:) והתם - עולה הואי; וכן מזרק לקבל - תאמר בבן עוף שנמלק בצפורן?
  69. ^ דלא תתייה בקל וחומר: הואיל וקבע זמן לשחיטתו בין הערבים - יקבע לו מקום נמי לצפון
  70. ^ 'מדרבי אליעזר בן יעקב נפקא' לא גרס אלא הכי גרסינן ולא פסח בצפון דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כו' וכן מצאתיה בספרים הראשונים
  71. ^ אי לאו דמעטיה - הוה מייתינן ליה מחטאת, שאינה כליל וטעונה צפון
  72. ^ כלומר: ואי בעי לאתויי נמי מכולהו במה הצד - איכא למיפרכיה להא פירכא: שכן קדשי קדשים
  73. ^ 'אותו' דגבי שעיר
  74. ^ קאמרי, דודאי מ'אותו' דרבי אחיא נפקא
  75. ^ אלא לרבויא מדוקיא דמיעוטא דשוחט בצפון - דמקבל בצפון, דהכי דרשינן: 'אותו' בצפון - ואין שוחט בצפון, אבל מקבל בצפון
  76. ^ כדאמרן 'אבל מקבל בצפון'
  77. ^ כלומר מהאי טעם דייק קל וחומר דידיה
  78. ^ למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה דעיקר צפון בעולה כתיב